א. האכילו בשר חזיר. בגה"ש ומהר"ב מביאים את הב"י שדחה את ראיית הראבי"ה מסוגיין דמותר לסחור בדבר אסור, או דבאמת היה אסור למוכר, או דשעת השמד היה ונהגו בפרהסיא כנכרים, (במהר"ב כ' מחזיקים עצמם "לקיים", וט"ס הוא וצ"ל "נכרים"), או כמהרש"א דסחר רק במה שנזדמן לו.

שאלני יהודי א' שצריך לעבור השתלת מסתם ומציעים לו או מפלסטיק, או משל חזיר (שאז זה מאריך ימים) ושאלתו (מלבד הצדדים הרגשיים) האם הוא בכלל האיסור לסחור בדבר טמא.

ב. הוציאו אשה מבעלה, רש"י שולח ליומא, והרוצה יוכל לראותו כאן ברבינו גרשום.

ג. ברש"י חזיר אית ביה תרתי, ר"ל דע"כ הוא גם נבילה.

ד. חמי האור. ידועה המליצה (המובנת בעיקר לדוברי אידיש) שחזקיה (יא=כן) ורבי יוחנן (ניין=לא) וברוב מחלוקתם חזקיה אומר את הכן, כגון היזק שאינו ניכר חזקיה אמר שמיה היזק, וכן הרבה, וכן בסמוך גבי טבילת ידים בבת בירתא דחמי טבריא, אבל מחלוקת זו יוצאת מן הכלל הזה...

ה. רבא אמר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך. רש"י פותח דאורייתא ומסיים (בד:ה אלא ה"ק) דאסמכתא בעלמא היא. מסתבר דכוונת רש"י בתחילת דבריו דמצוה לשמוע את הרמז בתורה שהוסיף ראב"ע. וכעין שכ' תוס'.