וצריכא דאי אשמעינן גיד וכו'. קצ"ב מאי ס"ד דלא צריכא הלא זה ממש שני עניינים. הן אמנם דהצד השוה שבהם שיש בהם חשיבות ולכן לא בטלי, אבל חשיבות דבריה וחשיבות דראויה להתכבד לא קרבו זה אל זה.

בדרך אגב, שמעתי ממקור ראשון מעשה בבחור שבא אל מרן הסטייפלר זצ"ל לשאול על שידוך שהציעו לו ואמרה אחת החברות שהמדוברת קצת גאותנית (סנובית בלעז). אמר לו מרן; ענווה אתה רוצה? ענוה זו הדרגה הכי גבוהה בעבודת ה', אתה רוצה שבחורה צעירה תאחוז בזה, והלא כל אחד חושב את עצמו "חתיכה הראויה להתכבד בה". (להזכיר שאין למדין הלכה מפי מעשה, במיוחד שכל פרט קטן משנה את התשובה, ודי לחכימא).