א. (פז:) או בדם החיה . פירש"י בדם היקז של חיה. רצה לומר דהוי קשיא ליה דחיה הוא דם החייב בכיסוי. ולכן פירש מלשון חיותא, דהיינו דם שהוקז מחיים. ובזה תבין הא דפירש"י להלן גבי זריקה, בדם החיה ממש, דשם חיה הוא בהכרח חולין וא"צ לדחוק מלשון חיותא אלא יל"פ מלשון חיה ממש. ואע"ג דנקטו המשניות אותו לשון ממש, הפירוש משתנה לפי הענין. (ואגב הר"מ בפיה"מ כאן פי' חיה טמאה).

ב. שתמדו במי גשמים. עי' היטב ברש"י . לכ' עולה ממנו חידוש גדול, דענין לרצון הוא כדי להחשיב, וריעותא זו היא רק במים דכל חשיבותן היא כשמחשיבין אותם. אבל כגון דם דיש לו חשיבות עצמית מכשיר אף שלא לרצון. ויל"ע בזה.

ג. בצללתא דדמא. וחייב כרת האוכלו ומטמא רק כשיש שיעור מהדם עצמו. כך פירש"י. ולכ' יל"ע אם אדם אכל כזית מצוצמם מדם רגיל של בהמה, וידוע לנו דבכל דם מעורב גם צללתא דדמא, האם לא יהא חייב , וכן רביעית באהל. שהרי מיירי כאן שיש מראה דם ואעפ"כ צריך שיעור מהדם עצמו. ואולי יש לחלק בין היכא דהצללתא נפרד והתערב, לבין היכא דהוא מעורב מעיקרו. ויל"ע. בזה.