א. (סג:) ולא משום נבילה וטריפה. היינו משום דהוו מיעוט. ולכן הק' תוס' דגם עוף טמא הוי מיעוט.

ב. (סד.) כודרת ועגולגולת. שאלוני לפי רש"י מדוע לא יספיק רק כודרת.

ג. ריקמה וניקבה. התוס' מביאים דמתני' היא להלן דדוקא ניקבה מטמאה. ועי"ש קכו: דילפינן לה מקרא.

ד. בההיא דריקמה לס"ד לטומאה ולמסק' לאכילה, לכ' לא ברור הציור. שהרי באים ליישב אמאי חילק התנא בין חלמון מבחוץ לבין מעורבין, ומיישבים דבבא בתרייתא באה לייחד דין ריקמה, והרי אם ריקמה ונוצר השרץ הרי כבר לא רואים את מצב החלבון והחלמון, ואיך משכחת לה שראה את המצב שלהם ובכל זאת ריקמה. (עדיין לא היתה אז אפשרות לשיקוף). ולפי מש"כ רש"י דנפ"מ משום מה להתרות, יש לומר דאה"נ הכוונה לא לביצה מסויימת זו, אלא לבירור המין, אם רואה שחלמון מבחוץ הרי זה שרץ העוף וכשיאכל מאותו המין מביצה אחרת בריקמה, יתרוהו משום עוף, ואם רואה שמעורבין, יתרוהו על אותו המין משום שרץ הארץ. אבל זה תמוה דא"כ נפ"מ באוכל מוולדות אותו המין שיצאו לאויר העולם כדרכן ולמה לומר ריקמה. (לא עיינתי כראוי בתוס' ד"ה שאם השני).

ה. (סד:) אפרוחים. תוס' כתבו דלא גרסינן דברי ראב"י. אמנם ברש"י שנדפס בסוף עמ' א' מוכח דגרס כן.

ו. וכי בת יש ליענה. לכ' אם גוזלה אינו ראוי ליקרא בת כ"ש ביצתה. ובפשטות כוונת חזקיה דע"כ נכתב לדרשא. ובסמוך מיישבים על ואבל כבנות יענה שמתאבלת על בניה. ותמוה א"כ סו"ס קורא לגוזליה בנות ומה הועיל חזקיה. וכן לגבי ושכנו ששוכנת עם בניה. ואולי כוונתו דשם מתאבלת על ושוכנת עם ביציה. וא"כ משמע דבאמת לביצה ראוי טפי ליקרא בת מאשר לגוזל.

ז. אלא כתיב יענה וכו'. משמע דלמסק' תרי מיני נינהו, יש יענה ויש בת יענה, ובכל ג' המקומות בנביא היינו בת יענה ושם צריך להקפיד לכותבן בשיטה אחת, אבל בתורה דמותר בשני שיטין על כרחך זה מין היענה ובת היינו ביצתה. ולפ"ז דינא דחזקיה הוא נפ"מ גם לזיהוי העוף עצמו, שלא בת היענה היא העוף האסור אלא דוקא היענה. וצל"ע בזה.