א. הבא בסימן אחד. יודגש שאין הכוונה שמצא סימן אחד והפסיק לחפש, אלא שבדק בכל הסימנין והיה רק אחד ולא יותר. ודוק. וכן בסמוך שני סימנין.

ב. לאפוקי דבתי דאוכמתי. כלומר נקטו סנונית לבנה להוציא את סנונית הבתים שהיא שחורה לגמרי. ויל"ע אי הכוונה שהיא ודאי טהורה או שהיא ודאי טמאה.

ג. תסיל כשר משום יונה. אין הכוונה דיונה הוא פרט מסויים והיינו תסיל, מלבד דלא מסתבר דלזה היה צריך זיהוי של רב יהודה, אלא בודאי יונה זה שם כללי של מין שכולל בתוכו סוגים רבים (איני בקי בהיררכיה המקובלת היום של זנים מינים וסוגים), וכדמוכח בסמוך מקושית הגמ' דליתני יונה ותסיל, ואי תסיל הוא ממש יונה מה הקושיא הרי זה כלול ביונה. ודוק. ומתי' הגמ' בעמ' ב' נראה דהמפתח להגדרת יונה הוא מציצת המים ולא שאיבתן.

ד. (בעמ' ב') כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה. קצ"ב מהיכן ידוע לנו מה היה שמו שונה כבר לפני מתן תורה. ועכ"פ בדברי אביי כתוב יסוד, שלא המין שבא לפנינו נפסל בגלל שיש לו שם לווי ויש דין שצריך בלי שם לווי, אלא שבגלל שבזמן תורה היה לו שם לווי ע"כ לא אליו התורה התכוונה, ושפיר יכול להיות מצב שדוקא זה שיש לו היום שם לווי כשר שאליו התכוונה התורה וזה שאין לו היום יהא פסול.

ה. רבא אמר באתרייהו סתמא קרו להו. וצ"ב האם איזוב יווני גם ביון נקרא יווני וכדומה. ויל"ע.

ו. משום שרץ העוף. על הקושיא השניה של תוס' רש"י רמז יישוב, דקמ"ל דהוי ודאי ולא ספק. ובשיטת התוס' יש באמת לעיין מה מגדיר את ההבדל בין עוף לבין שרץ העוף. כלומר אם יהיה לנו מקק שיהיו לו כל סימני עוף טהור והא מעופף עדיין יהא טמא מדין שרץ העוף, ואילו עוף קטן מאד עדיין יהיה עוף ולא שרץ, ויש להבין מה יסוד ההבדל. ואגב, קצ"ב אם הכרזי האלו הן שרצים, האם יש להן זפק וקורקבן ואצבע יתירה. ובאמת היה מקום להבין דסימן אחד הרי מספיק והוא בעיקר הסימן של אינו דורס, ונמסרו שאר הסימנין כדי להגדירו כעוף ולא כשרץ. וצריך בירור.

ז. ברדא אסיר וסימנך וכו'. נראה דסדר המימרות כאן הן להביא את אלו שנתנו בהן סימנין, אלא שאחרי ברדא הביאו מרדא ספק, והביאו שמונה ספיקות דמרדא הוא חד מינייהו, ולכן בא ההיא דשמואל דאין קורקבנו נקלף, ותרנגולא דאגמא דהיינו מרדו, ואז חוזר למימרות של הסימנין, פרוז רשיעא, פרוא אמגושא, לא תשתחוה, שתויי יין, יפה כח הבן וכו'. (ואגב. רש"י לא פירש מה זה זגיד, כמדומה הכונה נשען).

ח. לפסקי רש"י. בד"ה חזיוה, דאין לאכול עוף אלא במסורת, ושעל מסורת ניתן לסמוך.