"אמר רב יוסף האי מאן דאכיל שיתסרי ביעי וארבעי אמגוזי ושב בוטיתא דפרחי ושתי רביעתא דדובשא בתקופת תמוז אליבא ריקנא מתעקר תליא דליביה".
האם יש הסבר הגיוני להצעתו "המטורפת" של רב יוסף ( סליחה על ההתבטאות, לא באתי אלא לומר שהדברים מוזרים עד מאד )?
א. מי אוכל שש עשרה ביצים בארוחה אחת חוץ מבתחרויות של זלילה, ל"ע ?
ב. מדוע דווקא ארבעים אגוזים ?
ג. מה מיוחד בפירות הצלף ?
ד. האם רביעית דבש משכרת כיין שהוא דורש לשתות דווקא כמות כזו ?
ה. מה השפעת החום בעניין ?
ו. מה הסיבה שמדובר דווקא בארוחת הבקר, ועל קיבה ריקה ?
ז. מהו מתלה הלב, האם הכוונה בעצם לקיבה, הרי הקדמונים קראו לחלקה העליון של הקיבה "קרדיה" על שם שהיא מצויה תחת הלב ?
לבד מכך, רב יוסף שכח לציין בתפריטו הנועז האם הכוונה לביצי עין טובה, לקשקוש ביצים, או לביצה בצורת גוגל מוגל, באיזה סוג של אגוזים מדובר, ובאיזה דבש מדובר.
אם אין מדובר בעניין קבלי או ברעיון של סתרי תורה ורמיזות, מדוע שאדם יאכל מאכלים שיסכנו את חייו ?
היש בפרשני התלמוד מי שמסוגל לרדת לסוף דבריו ?
אין לי ספק שלו הייתי אוכל רק את שש עשרה הביצים על קיבה ריקה בבקר, אפילו ללא ההמשך, הייתי לוקה בקלקול קיבה ומקיא את נשמתי. אולי לכך התכוון רב יוסף...?
אבל מדוע ?