א. יושבין שלא מסומכין. מרש"י עולה דזה קאי רק על דופנותיהן.

ב. ועד לוג. הלשון שלא בדקדוק. שהרי אין כאן מכדי סיכת קטן (שלא התפרשה כמותו) ועד לוג, אלא שיעור סיכת קטן הוא בשברי כלי שהכיל לוג. וכאומר ו(דין זה נאמר בכלי שהכיל בשעתו) עד לוג.

ג דיקא נמי וכו'. עיקר הראיה משום דזה נאמר באותה משנה על ידי אותו תנא באותו ענין ממש, ואם נאמר שיש כאן כלל כמו דס"ד בכוונת ר' נחמן, אזי אה"נ ייתכן דתנא זה יתפוס ולא עד בכלל וחבירו עד בכלל, אבל לא בתוך כדי דיבור פעם כך ופעם כך, אלא מזה מוכח שזה גופא הכלל, שהשיעור המצומצם אזלינן עמו לחומרא.