א. העלתה צמחים. להלן לקראת סוף העמוד מבואר דצמחים היינו מוגלא, כמ"ש שם ברש"י ד"ה צמחים.

ב. פסקי רש"י. בד"ה התם. דקי"ל כאבימי דסירכא טריפה אף בלא צמחין. ושבמקום חיתוכי דאוני כשירה משום הגנת הדופן. בעמ' ב' ד"ה טינרי דהיינו צמחים שלנו. בד"ה והלכתא מכריע כהמכשירין מחט שנמצאת בריאה שלימה. ובד"ה שדרה מאריך דר' אמי ור' יצחק נפחא לא חשו לקושיא מניקבה, דא"כ זה היה סיבה להכריע כרבנן טרופאי אף במחט שנמצאת בריאה שלימה ולכן טרחו התוס' שם להסכים עמו.

ג. וזהו פסול שחוזר להכשרו. הטעם מפני ששם שרש הפסול הוא מפני שהזרע שותת דרך הנקב, וכל שסתום כעת ויורה כחץ כשר. ובאופן עקרוני אפשר לסותמו גם בידי אדם ולהכשירו. משא"כ לגבי טריפות כל שהקרום עתיד ליסתר הוי טריפה בעצם. ומה שמיישב למעוטי קרום. עי' תוס' דמצי לומר למעוטי שלא במקום רביתיה. ולכ' ה"ה מצי למעוטי דסביך שלא בבשרא. (ואגב. עי' תוס' דשמא אין זה רבינא סתמא דכל הש"ס וכו'. אפשר דכדאי לציין את מראה המקום הזה לגבי הנידון הארוך מיהו רבינא).

ד. ניקבה דלאו מיניה מיטרפא לא קתני. והיינו משום דמרה הוי בכלל נקובת המרה וכאן הוי בכלל נקובת הריאה.

ה. מזנדזין. פירש"י מגמגמין. ויל"ע אי מצינו לו חבר לביטוי זה.

ו. בכוליא איתמר. דשם נמסר טריפות דלקותא ולא בריאה.

ז. (מח:) כנדי כנדי. לרש"י שלנו כנודות, הכ' שימוש. לרש"י ברי"ף כדים הכ' עצם.

ח. דכו"ע חסרון מבפנים ל"ש חיסרון. ברש"י מכריע כגירסא זו מפני שכך תירצו למעלה. וקצת פלא שלא הביא דכן מוכח מברייתא דריאה שנימוקה וכמו שכתבתי שם.

ט. שהרי חותכה מכאן. רש"י פי' לגבי צומת הגידין וכו'. והתוס' שתקו. אמנם בבבא בתרא פי' כן רשב"ם ותוס' שם פירשוהו לגבי טחול.

ועי"ש ברבינו גרשום פירוש מענין מאד שהכוונה לחותך גוף האדם שחיותו תלויה בטפחיו לסירוגין, בטפח זה חי ובטפח הסמוך מת, על פי הפסוק טפחות נתת ימי. מתחיל לחשב מלמעלה למטה, חותך טפח עליון , חי, שהוא מעל המוח. טפח שני מת, כנגד המוח. טפח שלישי חי, תחת המוח. טפח רביעי מת, נגד הגרון. חמישי חי, מעל הלב. ששי מת, כנגד הלב. "וכן כל הגוף" (אולי עלי ישלים לנו, או אנטומאי אחר שבקרבינו).