ר' חסדא הביא ראיה ממשנתינו. אבל בעצם אין מזה ראיה אמיתית, זו רק ראיה נגד המשמעות של רבותיו שסוף ממש, ורבא דחה דיתכן אף סוף. וא"כ למעשה מזה אין ראיה כלל דיכול להיות גם סוף ועכ"פ ודאי יכול להיות אמצע וכ"ש תחילה. אמנם לכ' רנב"י הביא ראיה דאפילו תחילה, וראייתו נשארה, ולעומת זה רבא הביא ראיה דסוף ממש ולא נדחתה. וכבר עמדו תוס' דרבא מצי ליישב ראיית רנב"י. משמע דרנב"י לא מצי ליישב ראיית רבא. ולפ"ז לכ' הלכה כרבא.

ואגב. בולט בסוגיא היעדרו של פסק ההלכה של רש"י בזה.

עוד נקודה יש להעיר דההוכחה דזינוק גרע מיד או רגל, היא נפ"מ לדינא, דאחר דקי"ל מסתמא כחכמים, זינוק לא מהני.