לפירוש שני שברש"י דלא איירי בתרומה כלל אלא הכל רק בחולין על טהרת תרומה, וכל הקושיא דאם אוכל שלישי הרי פוסל גופו ואסור לפסול גופו, (וקצ"ב מה שכ' רש"י שם "ואתי למיכל תרומה אבתריה" שהרי זה כל מה שבא להרויח בפי' זה שאין זו הקושיא, וי"ל). ועי' היטב אריכות ברש"י סוף הדיבור וצ"ב כוונתו בפירוש התירוץ לפ"ז. ונראה שמפרש דהיו לו חולין על טהרת תרומה בדרגת שלישי, כגון שום ושמן ותבלין, ונכנסו בנזיד של בשר וכדו' דל"ש בהו על טהרת תרומה כלל וכנ"ל (לד.), וכל הנידון הוא מצד פסול גופו באכילת השלישי המעורב. והיה קשה לרש"י מדוע הזכירו כזית בכדי אכיל"פ, הא השיעור הוא בחצי פרס לפסול גויה, והו"ל למימר דאין חצי פרס בכדי אכיל"פ, (ואגב יל"ע אי באמת גם בזה השיעור אכיל"פ לכל החצי פרס או לפי חשבון כזית לאכיל"פ). ולכן נסתבך רש"י בביאורו, ופירש שבאו לומר דכיון דאפי' אם היה זה תרומה ממש שבעינן לאוכלה בטהרה ונטמאה, אבל כשאין כזית בכא"פ אין איסור (אמנם אז מסת' יהא אסור מדין חצי שיעור ויל"ע), וממילא ל"ש כלל להחמיר על חולין שייחשבו על טהרת תרומה באופן שגם אם היה זה תרומה ממש לא היה איסור גמור, ונחשב חולין רגילים לפי הבשר שבנזיד. וממילא לא נפסל גופו. ודוק היטב. אלא דבאמת יל"ע מדוע לא אמרו דאין פוסל גופו משום דאין חצי פרס בכדי אכיל"פ, דלכ' זו אוקימתא יותר רחוקה דאפי' כזית בכא"פ ליכא, והיה סגי לצייר שאין ח"פ בכא"פ. (אמנם אם השיעור בזה לפי חשבון כל כזית בכא"פ הוי אותו יחס ולק"מ).