א. רש"י פירש פלגס היינו בחדש יג. וכ"ה מפורש בכ"מ. פלא על ר' גרשום שכתב כבש בן שנה, איל בן שתי שנים, פלגס בן שנה וחצי.

ב. מבואר מתוך הסוגיא דאין ספק שפלגס הוא דבר הכשר להקרבה. אמנם בקרבנות חובה דנתפרש בכולן או כבש או איל, אין להביאו, מספק או בודאי, אבל בנדבה לא נאמר כבש במובן של לאפוקי איל, שהרי אם מן הצאן קרבנו יש רק פרשה אחת לכבש, ואיל גם מביא, והיינו שכבש כאן מתפרש במובן המין, לא במובן הפרט. ולכן תנן בפרה דקרב גם לפי ר' יוחנן דהוי בריה, רק לנסכיו דכן נתפרש בתורה נסכי איל וכבש, ודינם שונה, צריך בירור על נסכי פלגס. ומכאן תשובה לשואל האם ניתן לומר הרי עלי פלגס, ודאי שכן, לא מיבעיא להצד דספיקא אלא אף להצד דבריה. וכן האומר הרי עלי ממין הכבשים יוכל לכ' להביא פלגס לכו"ע.

ג. ריו"ח מייתי קרא דאו לאיל. התוס' מביאים גמרא מפורשת דאכן מהאי קרא איתותב בר פדא. א"כ ראשית זה נפק"מ עצומה לסוגיין. דאע"ג דבעיא דר"ז לא איפשטא וסלקא בתיקו, היינו רק לבר פדא אבל למאי דקי"ל כריו"ח אין יוצא בפלגס. שנית. פלא שרש"י גם מביא גמרא מפורשת שבר פדא דריש לה לדרשא אחריתי. (וא"כ אולי הלכה כמותו ועדיין תיבעי לר"ז. אולי גם מבעיית ר"ז אליביה ניתן לצרף לקבוע הלכה כמותו). כמובן יש לעיין בפנים במנחות צא: כדי לעמוד על פשר הדבר.