"א''ל אביי: מי דמי? התם מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים, הכא מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לאדם.
מי סברת בהמה בחייה לאכילה עומדת? בהמה בחייה לגדל עומדת.
א''ה בהמה לרבי יהודה בי''ט היכי שחטינן? אמר לו: עומדת לאכילה ועומדת לגדל נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל עומדת".

לא הבנתי מדוע הגמרא לא מתחשבת בדעת האדם.
הרי לפני שבת, בין השמשות, גם אם הבהמה עומדת לשחיטה ולא לגדל וולדות, אבל בודאי שבעל הבית יודע שלא ישחטו אותה בשבת אלא ביום ראשון. אז הוא מקצה את הבהמה מדעתו שלא ישתמש בה כל השבת. וממילא גם אם היא עומדת לשחיטה זה צריך להיות מוקצה.

מה שאין כן בערב יו"ט, בהחלט חושב אדם שאולי יצטרך את בשר הבהמה והרי מותר לשחוט ביו"ט וממילא לא מקצה אותה מדעתו אין שום בעיה.