רבי לא מצא עצה:
למוכרם - יש בזה לפני עוור. להפקירם - הם יזיקו לסביבה,
לעוקרם - היינו, מנשר פרסותיהן ועדיין הן יכולין לילך, צער בעלי חיים.
להורגם - בל תשחית.

הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא בינייהו.

לכאורה, למה לא היתה עצה שיעשה להם מקום מרעה סגור כמו שעושים בגן חיות, שיוכלו לרוץ ולאכול ולשתות אבל לא יזיקו לאף אחד. אמנם רבי יפסיד הרבה כסף אבל הוא היה עשיר.

ועוד הערה, בשביל מה היה צריך לעשות את הנס הזה של גבה טורא בינייהו?
היה יכול רבי פנחס לומר לרבי, לא שכנעת אותי ואני הולך ושלום על ישראל.
לגבי צער בעלי חיים, אם יש בהמה שמזיקה, עדיין יש כאן דין של צער בעלי חיים לעקר את הפרסות? הרי זה לצורך הגנת הסביבה.