סיומה של מסכת נדרים השבוע לוותה אולי בתחושה קצת קשה, לאור הסיומת הלא נעימה בסיפור העוסק בעבירה נוראה, גם אם היא מהווה פתיחה מתאימה למסכת נזיר על דרך מאמר חז"ל "כל הרואה סוטה בקלקולה וכו'". החתימה בפסוק "מים גנובים ימתקו" אמנם מזכיר מתיקות ונעימות, אבל קשה להתעלם מהאסוציאציה שהפסוק משאיר, בניגוד למסכתות רבות בש"ס שמסיימות בטוב (זו אולי הזדמנות בסיום לימוד מסכת נדרים להעריך את העריכה המשמעותית שעורכי הש"ס השקיעו בשאר המסכתות בטיוב הסגנון ודיוק המושגים, וגם לרוב בסיום בדבר טוב).

אולי אפשר בכל זאת להציע מבט מואר על הסיום, וכפי שהצביע אצלנו אחד הלומדים (בעז מיטלמן) על כך שלרוב חז"ל דורשים ש"אין מים אלא תורה". ייתכן ומרומז כאן על העמדה הנפשית של הנודר, גם אם היחס כלפיו לאורך המסכת אמביוולנטי בלשון המעטה. יש לפני היהודי תרי"ג מצוות, אבל לפעמים הוא מרגיש צורך "לגנוב" תורה, ועל הדחף הזה באה תורת הנדרים לענות.

יישר כח לכל לומדי הדף היומי, שלפעמים גם הוא נלמד בגניבה, עמוד פה, כמה דקות שם. שנזכה ולימוד זה יימתק לנו וללומדים איתנו. 🍯