var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=9383;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("המלצה לגולשים","http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=1505")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","61"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","41"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","29")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("9383","0","תרי לישני ברש&quot;י על מקודש","28/04/11 01:53","כד ניסן","תשע&quot;א","01:53","המכריע","ברש&quot;י בסוגיא תופעה דומה לסוגית ברכת שלא עשני עבד ואשה הנ&quot;ל. רש&quot;י מסביר<br />בתחילת הסוגיא מדוע תמיד דהיום גם מקודש, לפי' א' מפני קדושת שבת או יו&quot;ט לפי' ב' מפני שעומד קודם להקרבה. אח&quot;כ מסביר מדוע מוסף דיו&quot;ט או שבת מקודש מתמיד של מחר. פי' א' בגלל שזה קרבן של יום קדוש (ולזה הסכימו התוס') פי' ב' מפני שהוא עומד להקרבה כעת. והיינו שני מהלכים בסוגיא שכל אחד ממשיך את קודמו.","199","","4751","True","True","False","","1098","213.151.55.232","0","0","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9384","9383","לשון מקודש","28/04/11 08:41","כד ניסן","תשע&quot;א","08:41","ברוך","יישר כח.<br /><br />יש להוסיף, שלכאורה כלישנא קמא של רש&quot;י משמע לא רק בזבחים צא, כפי שהעיר תוספות, אלא גם מלשון מקודש, שמה עניין קדושה לכך שחיובו חל קודם.<br />ונראה שללישנא בתרא מקודש כאן הוא מלשון מוכן ומזומן. והמוסף של היום מקודש מהתמיד של מחר כיון שהוא מזומן יותר להקרבה.","86","","4751","True","True","False","","367","77.125.123.165","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9386","9384","&quot;הרי את מקודשת&quot; והמסתעף","28/04/11 11:56","כד ניסן","תשע&quot;א","11:56","המכריע","היות שבימים אלו כמעט אין נישואין, שלנהוג היום זה כולל את הקידושין, אז יש ענין לעסוק בתורת קידושין בבחינת  ונשלמה פרים, כל העוסק בתורת כאילו וכו'. יצויין שיש שני פירושים בראשונים על הרי את מקודשת לי, א. לשון קדושה ואיסור, אסורה על כל העולם כהקדש. ב. לשון הכנה והזמנה, הרי את מיוחדת רק לי. על דרך שני הפירושים שברש&quot;י כמו שהסביר ר' ברוך.<br /><br />ואיידי דעסקינן בזה ראוי להעיר שצריך לומר זו בחולם ולא בשורוק (או קובוץ), מכיון שיש בזה שינוי משמעות. בדרך כלל זו שרוקה מובנה &quot;אשר&quot; כמו עם זו יצרתי לי, העם אשר יצרתי לי, או הלא ה' זו חטאנו לו וכן הרבה. ואילו מלת החיווי לנקיבה, המקבילה ל&quot;זה&quot; היא זו חלומה. וחבל שבפעם היחידה (כך כולם מקוים..) שאומרים זאת ברוב עם ובחגיגיות (בדרך כלל זה מונצח במדיות שונות) זה ייאמר לא נכון!<br /><br />ואיידי דאיידי. ראוי לדעת שכיסוי פני הכלה אינו מטעמי צניעות. יש לזה סיבה הלכתית שונה לחלוטין. כדי שהכלה לא תראה את הטבעת ולא תחשוב שהיא שוה יותר מערכה, ולכן מסדר הקידושין שואל בקול רם את העדים האם היא שוה לפחות פרוטה והם מאשרים, ובזה היא מסכימה גם אם היא לא שוה הרבה. אחרת נכנסנו לבעית של קידש בשיראי כידוע.<br /><br />ומן הקצה אל הקצה, מכיסוי הכלה לגילוי האבל. על אביו ואמו (לא עלינו ולא עליכם) הקריעה יותר חמורה. ולא בגלל שהצער גדול או שזה כיבוד הורים, אלא זו כעין קריעה נוספת על הפסד מצות כיבוד אב ואו אם!<br /><br />ומכאן לסיפור. הגה&quot;צ ר' שלום שבדרון כשמלאו לו שבעים, התקשר אליו חבר לברכו, והוא פרץ בבכי. לשאלת החבר הסביר לו, שיש דעה ששב בן שבעים אינו מצווה לקום מפני שב אחר, ואם כן ביום ההולדת שבעים מפסידים מצות מפני שיבה תקום, ועל דא ראוי לבכות על דרך הדין הנ&quot;ל שמקורו מהירושלמי.<br /><br />ומסיפור לטעות נוספת באדיבות הקואופרטיבים. מפני שיבה תקום אין הכוונה לקום באוטובוס ולתת לו את המקום. מצד המצוה הזו מספיק לקום לרגע לכבודו ולשוב להתיישב. יש מצוה אחרת של חסד שיותר רלוונטית לענין... (מתוך התחשבות בקוראים הנכבדים נעצור את שלשלת האסוציאציות...).","199","","4751","True","True","False","","166","95.86.104.231","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9388","9386","מסתעף למסתעף","28/04/11 12:47","כד ניסן","תשע&quot;א","12:47","המכריע","א. &quot;זו&quot; המדובר, הכוונה כמובן לאמירת &quot;בטבעת זו&quot;. בזכרוני שבעל התניא כבר מעיר על כך או בסידורו או בשו&quot;ע שלו.<br /><br />ב. לגבי הטבעת. בזמנינו שעל פי רוב הכלה הולכת לבחור אותה ולהתאימה לאצבעה, היא די יודעת כמה ערכה. היה נכון להשתדל שבאמת לא תתעניין בחנות על המחיר ולא תדע, עד כמה שזה ניתן.<br /><br />ג. לגבי כיסוי הכלה. עוד הערה. ידוע שישנה דעה שהכיסוי בהינומא על ידי החתן היא החופה. ולכן יש נוהגים שהחתן עושה כשלושת הדעות. כיסוי בהינומא (אלא שמצד זה היה מספיק כיסוי ראש ללא פנים. הפנים זה כנ&quot;ל), אפיריון וייחוד. יש כאן דבר תמוה. הכיסוי נעשה עוד לפני הקידושין ואין חופה חלה קודם קידושין. ולכן כמה אחרונים מיישבים שלא מעשה הכיסוי בלבד הוא חופה, אלא זה שמכוסה מכוחו. וזה נשאר עד אחרי הקידושין ואז זה חל. כאן ישנה בעיה. לפעמים אחרי שהחתן מכסה והולך, מורידים לה ומסדרים מחדש ואז מפסידים זאת. לכן יש מהדרין שלא יורידו לה מהראש כשמסדרים לה את ההינומא.<br /><br />ד. הידור נוסף בנושא זה. אם פני הכלה מוכוסים כהוגן, העדים לא רואים את פניה. (ואע&quot;פ שראו קודם בשעת הכיסוי, אולי זו לא היא... עיין בית שמואל), ולכן יש נוהגים כשמשקים אותה מהיין של הברכה רגע לפני הקידושין מרימים מעט את ההינומא והעדים מביטים בה כדי שיוכלו להעיד (זה מעכב בחלות הקידושין. עדי קיום).<br /><br />יהי רצון שבזכות העסק בעניינים אלו, ייפתחו שערי שמים לכל מעוכבי הזיווג במהרה).","199","","4751","True","True","False","","201","95.86.104.231","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9408","9386","בעניין גילוי פני הכלה","28/04/11 21:55","כד ניסן","תשע&quot;א","21:55","דוד כוכב","מקורות קדומים בעניין נוהג גילוי פני הכלה:<br /><br />במסכת כתובות פרק ב משנה א:<br />&quot;אם יש לה עדים שיצאת בהינומא וראשה <b>פרוע </b>כתובתה מאתים&quot;.<br />פירוש פריעת הראש מתבאר בלשון המדרשים:<br />ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפח לבבתיני אחותי כלה:<br />&quot;א&quot;ר תחליפא דקסרין בשם רבי שמעון בן לוי מה כלה זו ראשה <span class='lightYellow'><b>פרוע לעיני כל</b></span> <span class='bordeaux'><b>ומגלה פניה</b></span> לומר לא נחשדתי לדבר עבירה&quot;.<br /><br />שמות רבה (וילנא) פרשה מא ד&quot;ה ה ד&quot;א ויתן:<br />&quot;אמר רשב&quot;ל מה כלה זו כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה וכשבאת ליכנס לחופתה היא מגלה פניה&quot;.<br />מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא סימן יא:<br />&quot;אמר ר' לוי מהו ככלותו, מה הכלה הזו כל זמן שהיא בבית אביה היא מצנעת עצמה ואין אדם מכירה, באה להכנס לחופה מגלת פניה לאמר כל מי שיודע לי עדות יבא ויעיד לי&quot;.<br />מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן טז:<br />&quot;מה כלה הזו צנועה בבית אביה ואינה מפרסמת עצמה עד שתכנס לחופה לומר כל מי שיודע בי כלום יבוא&quot;.<br />ילקוט שמעוני תורה פרשת כי-תשא רמז שצא:<br />&quot;אמר רבי לוי מה הכלה הזאת כל זמן שהיא בבית אביה היא מצנעת את עצמה ואין אדם מכירה באתה להכנס לחופה היא מגלה פניה&quot;.<br />מסכת דרך ארץ פרק ו הלכה ב:<br />&quot;מה כלה זו כל זמן שהיא בבית אביה מצנעת עצמה, וכשהיא יוצאה מפרסמת עצמה&quot;.<br />שיטה מקובצת מסכת כתובות דף טו ע&quot;ב:<br />&quot;וראשה פרוע. פי' היו מפריעין ראש הבתולה להשביחה בשערה. לר' שלמה ז&quot;ל [רש&quot;י]. וראשה פרוע. פי' <b>מגולה </b>וכך היו נוהגין לבתולה ולא לאלמנה. והאי דאמרינן ופרע את ראש האשה ותנא דבי רבי ישמעאל מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרועי ראש - איכא למימר בנשואות קא מיירי. מלקוטי הגאונים&quot;.<br />(ר&quot;ל בבעולות, כמשמע בירושלמי ובספרי וכדברי הח&quot;מ הב&quot;ש והגר&quot;א).<br />מפורש כאן בדברי הגאונים שבפריעת ראש הכלה בפריעת ראש הסוטה ובאיסור יציאה בפרוע ראש מדובר באותו ענין.<br /><br />ר&quot;י מיגאש על כתובות דף יז ע&quot;א הובא בשיטה מקובצת שם:<br />&quot;ולית הלכתא כוותיה. יש מי שסובר דכל שבעה הוא דאין מסתכלין, הא בשעת יציאתה בהינומא שהיא שעת הכנסתה לחופה וחוק הוא שמגלין פניה ומראין אותה לבני אדם המסתכל בה אין בכך כלום, ויש מי שאומר כיון דאמרינן לית הלכתא כותיה אין מסתכלין בה כלל לא בשעת הכנסתה לחופה ולא לאחר כך לפי שאין לנו להתיר דבר זה אלא בראָיה, ולא מצינו ראיה שהתירו בה&quot;.<br />כאן מפורש ש&quot;ראשה מגולה&quot; שכתב שיטה מקובצת לעיל היינו פניה, ולא שערה כמו שכתבו באנצ' תלמודית ערך הכנסת כלה.<br />שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד, א [יא]:<br />&quot;מה כלה זו יושבת בפוריא ואומרת ראו שאני טהורה&quot;.<br />משמע כדברי ר&quot;י מיגאש שגילויה הוא כדי שיראוה.","125","","4751","True","True","False","","214","212.76.97.73","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9409","9386","בעניין שב בהידור שיבה","28/04/11 22:06","כד ניסן","תשע&quot;א","22:06","דוד כוכב","במסכת בבא בתרא דף קכ ע&quot;א:<br />&quot;א&quot;ר אמי: בישיבה הלך אחר חכמה, במסיבה הלך אחר זקנה. א&quot;ר אשי: והוא דמפליג בחכמה, והוא דמפליג בזקנה&quot;.<br /><br />נפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם סימן רמד סעיף יח: <br />&quot;היו ביחד, חכם שמופלג בחכמה והוא בחור וזקן שמופלג בזקנה והוא חכם קצת; בישיבה של דין או של תורה, הולכים אחר החכמה להושיב החכם בחור בראש ולדבר תחילה. ובמסיבה של משתה או של נישואים, הולכים אחר הזקנה להושיבו בראש. ואם החכם מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה, בכל מקום הולכים אחר החכמה. ואם הזקן מופלג בזקנה והחכם אינו מופלג בחכמה, בכל מקום הולכים אחר הזקנה, הואיל והוא חכם קצת. ואם אין שום אחד מהם מופלג, לא זה בחכמה ולא זה בזקנה, הזקן קודם בכל מקום&quot;. <br /><br />משמעות הדברים שאין כבוד כל הסבים זהה. לכן שב צעיר יכבד שב מופלג.","125","","4751","True","True","False","","159","212.76.97.73","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9415","9386","כמה הערות","29/04/11 02:01","כה ניסן","תשע&quot;א","02:01","חננאל","א. מה שאמרת שאמירת זוּ היא שגויה - ראה בחבקוק א, יא. שמופיע זוּ במשמעות אחרת ממה שאמרת. וכן בתהילים יב, ח.<br /><br />ב. ומה שאמרת שכיסוי פני הכלה הוא מטעמים הלכתיים, אינו עומד במבחן המציאות מכמה סיבות: בשעת הקידושין פני הכלה צריכות להיות מגולות ש&quot;אסור לקדש אשה עד שיראנה&quot;. ועוד שמדוע לא הוזכר בגמ' שצריך לכסות את פני הכלה בהינומא בכלל (ראה בשיטמ&quot;ק כתובות יז.)? ועוד שלדבריך, מדוע הוזכר בגמ' דווקא שיראי (או כר&quot;ת או כשא&quot;ר)?","81","","4750","True","True","False","","176","77.124.187.213","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9390","9388","הערות למסתעף","28/04/11 14:59","כד ניסן","תשע&quot;א","14:59","עציוני","ב. מאחר שהחשש הוא שתתקדש על דעת שהטבעת שווה יותר מכפי ערכה האמיתי, אז לכאורה אדרבה - ככל שתדע מה שווין של טבעות וכמה עלתה הטבעת הזו כך ייטב, שהרי את הטבעת ודאי שתראה לפני החתונה, ואם לא תדע כמה עלתה היא עלולה להעריך אותה ביתר מערכה האמיתי.<br /><br />ג. שאלתי פעם את מו&quot;ר אודות מעשה חופה זה שנעשה לפני הקידושין, והוא ענה לי שעל פי שיטת הריטב&quot;א ניתן לשנות את הסדר, ולא אכפת לנו לסמוך על שיטה שאינה דעת כולם שהרי אנו עושים עוד מעשים אחרים הנחשבים כחופה.","159","","4751","True","True","False","","204","132.70.40.183","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9393","9390","[ללא נושא]","28/04/11 17:22","כד ניסן","תשע&quot;א","17:22","המכריע","א. לאות ב. מדוע ברור שהיא תראה את הטבעת? לפי המנהג המקורי היא לא אמורה לראות. זה יכול להיות שאם היא תראה כבר עדיף שתשמע בחנות מה המחיר מאשר שלא תדע כלום ועלולה לטעות בערכה.<br /><br />ב. שערי תירוצים לא ננעלו. אבל המשנה למלך ועוד אחרונים ברור להו שהסדר כן משנה. והרבה מגדולי האחרונים מתרצים כפי שהבאתי. אני רק אמרתי שאפשר להרויח את השיטה הזו עם קצת הקפדה.","199","","4751","True","True","False","","151","95.86.104.231","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9394","9393","תשובות","28/04/11 17:42","כד ניסן","תשע&quot;א","17:42","עציוני","א. אתה דיברת על המציאות בימינו שהכלה מודדת את הטבעת ולכך התייחסתי.<br /><br />ב. דומני שכאן בא לידי ביטוי הבדל בין בתי מדרש שונים. יש המעדיפים את תורת הראשונים, ומעדיפים להסתמך על שיטת יחיד ובלבד שמקורה הוא מן הראשונים, ויש שעיקר עיסוקם בדברי האחרונים וממילא יכולים  למצוא חידושים וחילוקים על מנת להסתדר עם כולם. ונהרא נהרא ופשטיה.","159","","4751","True","True","False","","234","93.172.156.32","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9416","9408","תורת העולה מן כל המקורות","29/04/11 02:08","כה ניסן","תשע&quot;א","02:08","המכריע","לכאורה העולה מן הכל שהמנהג הקדום היה דוקא לגלות את פניה, ואין זו סתירה להינומא. הם משמשים יחדיו בכמה מן המקורות ( למרות שנדמה לי שרש&quot;י מםרש שנקרא הינומא על שם שמנמנמת בה). כלומר עטופה באופן חלקי בהינומא ופניה מגולות. ועם זאת מנהג אשכנז (אולי עוד עדות) לכסות פניה בשעת הקידושין, נגד המשמעות הפשוטה של המקורות וזאת מן הסיבה שציינתי. אני לא באתי עכשיו לדון בעצם המנהג. זה המנהג. אני באתי רק לחדד שלמרות שכל נשאל ממוצע יהיה בטוח שזה קשור איכשהו לצניעות, לא זאת הסיבה.","199","","4750","True","True","False","","171","95.86.104.231","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9417","9409","זה נושא אחר","29/04/11 02:12","כה ניסן","תשע&quot;א","02:12","המכריע","יש שתי מצוות. מפני שיבה תקום, זו קימה מפני שב בן שבעים (ברכי יוסף על פי האר&quot;י ששים) אף אם לא קנה חכמה ובלבד שאינו זקן אשמאי.<br /><br />מצוה שניה והדרת פני זקן, זה שקנה חכמה. כל הפוסקים שהבאת קשורים לדין כיבוד חכם. אני דיברתי על קימה מפני &quot;שב&quot; כלומר ישיש לא חכם. ובזה יש מחלוקת הפוסקים אם זקן בן שבעים צריך לקום מפני זקן בן שבעים אחר. הזקן של הש&quot;וע זה כתוספת מעלה לדין הידורו כחכם, שזקנתו (לאו דוקא 70) מאזנת את חוסר מופלגותו בחכמה ביחס למופלג הצעיר. ודוק.","199","","4750","True","True","False","","154","95.86.104.231","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9418","9415","לחננאל","29/04/11 02:19","כה ניסן","תשע&quot;א","02:19","המכריע","א. לכן אמרתי בדרך כלל, ראה בדבריי.<br /><br />ב. איך אפשר לומר &quot;אינו עומד במבחן המציאות&quot; כשזה הטעם המפורש ברמ&quot;א וכל הפוסקים? <br />עד שיראנה, הכוונה קודם שמקדש, לאו דוקא בשעת הקידושין עצמן.<br />בגמרא באמת זה לא הוזכר (אולי. ראה רש&quot;י שם שציינתי קודם), וכמו שהביא הרב כוכב אפילו כתוב מפורש להיפך. והמנהג הוא נגד המפורש, ולכן הוא צריך טעם. השאלה השלישית לא הבנתי. הגמרא נקטה דוגמא לדבר שרגילים לטעות בערכו. אטו כרוכלא וכו'. דומני ששם באותו תוס' על המקום מזכיר את המנהג הזה על רבינו תם (או הרא&quot;ש. אני בגלות כרגע מחדר הספרים שלי).<br />ייתכן שאצלך בעדה או בחוג, זה לא נהוג, ונהרא נהרא ופשטיה. אני דיברתי על הנוהגים כן.","199","","4750","True","True","False","","180","95.86.104.231","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9424","9416","אכן","29/04/11 08:47","כה ניסן","תשע&quot;א","08:47","דוד כוכב","","125","","4750","False","True","False","","105","212.76.97.73","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9425","9417","שני הנושאים יחד","29/04/11 08:53","כה ניסן","תשע&quot;א","08:53","דוד כוכב","בגמרא ובשו&quot;ע לעיל מדובר גם על חכמה וגם על שיבה של שנים. ומבואר בסוגיה שלא כל הגילים שוים. וזה סיוע לדעות שזקן מופלג מכובד יותר, ממילא חובה על בן ע' בלבד לכבדו.","125","","4750","True","True","False","","98","212.76.97.73","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9422","9418","תשובות","29/04/11 02:37","כה ניסן","תשע&quot;א","02:37","חננאל","המנהג הוא לא קיים אצל כולם. אצל הספרדים לדוגמא - לא. <br /><br />אמרת ש&quot;הגמרא נקטה דוגמא לדבר שרגילים לטעות בערכו&quot;, והיא הנותנת: הרי הסיבה למנהג הקידושין בטבעת (בכלל. ושאין בה אבן בפרט) היא כדי שלא יהיה חשש טעות, ואתה בא ומוסיף חומרא גם על זה!<br /><br />ומה שאמרת בשם הרמ&quot;א, אינני מוצא. היכן?","81","","4750","True","True","False","","198","77.124.187.213","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9423","9422","אבן העזר לא ב","29/04/11 02:54","כה ניסן","תשע&quot;א","02:54","המכריע","","199","","4750","False","True","False","","125","95.86.104.231","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9426","9425","למה הדבר דומה","29/04/11 09:33","כה ניסן","תשע&quot;א","09:33","דוד כוכב","ת&quot;ח חשוב בינוני אשר תלמידיו הצעירים קמים בפניו, האם הוא פטור מלעמוד בפני גדולי הדור?","125","","4750","True","True","False","","112","212.76.97.73","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9427","9426","מהו ה&quot;דבר&quot; שאליו זה דומה?","29/04/11 10:50","כה ניסן","תשע&quot;א","10:50","המכריע","דומני שאנו כבר חורגים מהדף בהרבה. אבל אנסה שוב להבהיר מה אני אומר. כל הנידון שהבאת, הוא באופן ששני המדוברים חכמים. רק אחד חכם בחור והשני חכם (לפחות קצת) זקן. ועל זה כתוב שאם הבחור מופלג בחכמתו הרי זה חשוב מן הצירוף של חכם קצת פלוס מבוגר (ושם לכ' אין זה תלוי כלל בשיעור בן שבעים לשיבה). ואם המבוגר מופלג בזקנותו (לא נתפרשו בזה שיעורים) הרי הצירוף של חכמתו עם זקנתו המופלגת מאפילים על חכמת הצעיר שהוא חכם רגיל. ואם אין מופלגות מיוחדת לא לזה בחכמתו ולא לזה בשיבתו, הרי נשאר הכלל של במסיבה ובישיבה וכו'. ועוד, שם לא מדובר כל כך על החיוב שלהם עצמם לכבד זה את זה אלא על חיוב הציבור כלפיהם לגבי את מי להושיב בראש. הרב שבדרון הביא נידון שונה של שני מבוגרים כאשר איננו דנים אותם כלל כחכמים (כך ראה הוא את עצמו בענוותו). וכל הנידון אך ורק מצד דין מפני שיבה תקום. שבזה נמסר שיעור שבעים לפי הנגלה (בן שבעים לשיבה), ובזה יש פלוגתא אי שב אחד חייב בקימה מפני שב חבירו.<br /><br />והנידון השני שהבאת, תלוי במה שאמרו ת&quot;ח שבבבל מהדרין זה את זה, יעוי' בפוסקים בזה. ובמקרה המיוחד של גדולי הדור, יש עוד הלכה שחכם בדורו הוי כרבו מובהק לכל אחד אע&quot;פ שלא למד ממנו, ואז ודאי שהרב שתלמידיו קמים בפניו עדיין חייב לקום מפני רבו שלו. כמובן בכל זה אפשר עוד לדון הרבה אבל אין כאן מקומו וכד עסקי רבנן במסכת מנחות לא נישיילינהו ונפלפלינהו באריכות במסכתי אחריני.","199","","4750","True","True","False","","150","95.86.104.231","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9433","9427","החילוקים ברורים","29/04/11 12:49","כה ניסן","תשע&quot;א","12:49","דוד כוכב","אבל כמו שלימדנו בזמנו הרב בונדהיים לא מספיק לומר שזה לֶבֶן וזה אשל, צריך טעם לחילוק.<br />הסברה נותנת שכיון שראינו שבעניין אחד זקן מופלג מכובד יותר מזקן סתם, הדבר נכון גם לשאר עניינים.<br />וכן מצינו במסכת ברכות דף יז ע&quot;א <br />&quot;שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא <b>גדול ממנו </b>בחכמה <b>ובמנין</b>&quot;.<br /><br />במשל שהבאתי, אין כוונתי לדין ת&quot;ח שבבבל, אלא לעיקר הדין, שקטן מחוייב בכבוד הגדול ממנו. ולשון הרדב&quot;ז הלכות אבל פרק ט הלכה יא:<br />&quot;וכבר נהגו ת&quot;ח וכו'. מימרא דעולא ת&quot;ח שבבבל עומדים זה מפני זה וקורעין זה על זה וכו'. וא&quot;ת אמאי תלי לה במנהגא ומי גרע מת&quot;ח שמת שהכל קורעין עליו. וי&quot;ל דהכל קורעין עליו היינו <b>שהם למטה ממנו </b>אבל <b>בשוין </b>ולא למדו זה מזה תלי במנהגא וד' חלוקות רבו מובהק ורבו שאינו מובהק <b>וחכם שהוא גדול ממנו, כל הני מדינא</b> אבל ת&quot;ח השוין ולא למד אחד מחבירו תלי במנהגא&quot;.<br /><br />בעניין נשיא הדור, כתב בשו&quot;ת מהרי&quot;ק סימן קסט:<br />&quot;כתבו שם התוס' וז&quot;ל בפני רבו ואף על גב דלא למד בפניו גדול הדור היה ובא ללמוד בפניו עכ&quot;ל משמע דבעינן תרתי שיהיה גדול הדור מפורסם בדורו כעלי בדורו <b>וגם שיבא ללמוד בפניו</b>&quot;.","125","","4750","True","True","False","","288","212.76.97.73","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9435","9433","[ללא נושא]","29/04/11 13:03","כה ניסן","תשע&quot;א","13:03","המכריע","א. במנין הכוונה במספר חברי בית דינו או ישיבתו.<br /><br />ב. קשה להוסיף לדון על סברא הניתנת לויכוח, ובפרט שכבר נחלקו בה קודמינו. הכל מסכימים בענין הלבן והאשל, השאלה היא מתי להשתמש בה ומתי לא. לא מספיק שהרב בונדהיים דיבר על לבן ואשל כדי להפוך את זה לנכון בכל מקרה.<br /><br />ג. בענין מופלג בדורו, דומני שלמעשה בפוסקים נתפרש אף שלא למד בפניו כלל, כל שלפי דורו הוא נחשב לאחד מחכמי הדור כולו. בטח הרב כוכב ימצאנו בקלות ברמ&quot;א כמדומני, או בש&quot;ך על אתר.","199","","4750","True","True","False","","172","31.44.140.43","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9439","9435","[ללא נושא]","29/04/11 14:01","כה ניסן","תשע&quot;א","14:01","דוד כוכב","א. זה הפירוש בעניין בי&quot;ד הגדול בחכמה ומניין. אבל שם בברכות הרי לא איירי דוקא בת&quot;ח. וכגון שכתב בשו&quot;ת שער אפרים סימן י: &quot;א' גדול מחבירו בחכמה ובמנין פי' מנין שנים וכמ&quot;ש הראב&quot;ד בפירוש המשנה לעדיות בפ&quot;א עפ&quot;י הירושלמי&quot;.<br /><br />ג. אכן, בשולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם סימן רמד סעיף י:<br />&quot;אם הוא מופלג בחכמה, אפילו אינו רבו, דינו כרבו מובהק. (מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו בכך, נקרא מופלג בחכמה). (ת&quot;ה סימן קל&quot;ח ותוס')&quot;.<br />ולשון תרומת הדשן סימן קלח:<br />&quot;וכ&quot;ש אם הת&quot;ח נחשב לגדול הדור, דחשיב לכל מילי כרבו אפי' לא למד כלום מלפניו, והכי אמרינן פ' אין עומדין במס' ברכות /דף לא ע&quot;ב/ דהא קאמר עלי הכהן לשמואל הנביא אתה מורה הלכה בפני רבך, ומקשו שם התוס' והא לא למד כלום לפניו, ומתרצין דגדול הדור היה, וגם בא ללמוד לפניו. נראה דתרי שינויי נינהו דלא שייכי אהדדי לצרף לחד שינוי', הא קמן דחשיב כרבו מובהק מדקאמר דהיה חייב מיתה על הוראתו בפניו&quot;.<br /><br />אם כן יש בזה מחלוקת בין תרוה&quot;ד למהרי&quot;ק בפירוש התוספות. ובבית יוסף הביא את שתי הדעות. <br />וצריך ביאור למה פשיטא לתרה&quot;ד שגדול ובא ללמוד לפניו לא שייכי ולא מצטרפי, יותר מגדול וזקן דמצטרפי.<br />גם קשה, את&quot;ל שפסקו כתרוה&quot;ד למה לא הביאו דה&quot;ה בבא ללמוד לפניו, כדברי הב&quot;ח: &quot;ורצונו לומר דבין בזה ובין בזה דינו כרבו מובהק&quot;.","125","","4750","True","True","False","","106","212.76.97.73","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9460","9439","בעניין מורה הלכה בפני רבו","01/05/11 02:01","כז ניסן","תשע&quot;א","02:01","דוד כוכב","בדיק לן הרב מרדכי אליהו, הכיצד טען עלי במסכת ברכות דף לא ע&quot;ב ששמואל חייב היה מיתה, והלא לא היה אלא בן שנתיים, ופטור מהעונשין. ועניתי שמיתה זו אינה כעונש, אלא לצורך קיום ההיררכיה של ההוראה וההנהגה.<br />בדומה לדברי הרמב&quot;ם בהלכות ממרים פרק א הלכה ד:<br />&quot;שהיה בית דין הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל, אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל...<br />משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר&quot;.<br /><br />לפי זה מבואר, הכיצד אמרו בגמרא שם:<br />&quot;אתיא חנה וקא צוחה קמיה: אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו'. אמר לה: שבקי לי דאענשיה, ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה. אמרה ליה: אל הנער הזה התפללתי&quot;.<br />וכי יתכן שמי שנתחייב מיתה, שאימו תבקש עליו רחמים, ויפטרוהו? ומה היתה טענתה באומרה: 'אל הנער הזה התפללתי'?<br />אלא שטענה הלא זהו שהתפללתי עליו:<br />&quot;ונתתה לאמתך זרע אנשים, מאי זרע אנשים? אמר רב: גברא בגוברין; ושמואל אמר: זרע שמושח שני אנשים, ומאן אינון - שאול ודוד; ורבי יוחנן אמר: זרע ששקול כשני אנשים, ומאן אינון - משה ואהרן, שנאמר: (תהלים צ&quot;ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו&quot; (מסכת ברכות דף לא ע&quot;ב).<br />לכן ודאי שכל דבריו אינם למוטט את סדר ההוראה אלא דוקא לבנותם, ואינו ראוי למיתה.<br /><br />מעתה מבואר, מניין לתוספות דבעינן שבא ללמוד לפניו. ועוד, וכי חולק הרמב&quot;ם על חילוקי דינים אלו, והרי לא כתבם.<br />אלא דעיקר הקפידא לא משום שחייב בכבודו מפני שלמד ממנו רוב חכמתו, אלא על שמורד ברבו שהוא צריך להיות כפוף לו. וכוונת התוספות שבא ללמוד לפניו, לאפוקי כגון נשיא שבט אחר, או אב&quot;ד ב&quot;שתי בתי דינים בעיר אחת&quot; (מסכת יבמות דף יד ע&quot;א), שהרי צריך להשמע רק להוראות בית הדין שבא להצטרף אליו. ולפי זה הדין קיים גם בגדול הדור ממש, ואפילו לא בא ללמוד לפניו, וגם בגדול-דור שאין הכל כפופים לו, אם בא ללמוד לפניו. ובכגון הכי ודאי שעניין גדול הדור ועניין בא ללמוד לפניו 'שייכי אהדדי'. ובזה גם דברי מהרי&quot;ק וגם דברי תרוה&quot;ד אלו ואלו דא&quot;ח. וי&quot;ל שכך יש לפרש את סתימת הפוסקים.","125","","4748","True","True","False","","126","95.86.76.68","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א",""),new Message("9569","9460","[ללא נושא]","02/05/11 09:46","כח ניסן","תשע&quot;א","09:46","דוד כוכב","אמרתי את הדברים לפני הגרז&quot;ן ונראו בעיניו.","125","","4747","True","True","False","","111","31.44.143.153","0","9383","מנחות|מט ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82598);