var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=9206;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("הודעה למגידי שיעורים ולמשתתפי השיעורים","http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=638")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","71"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","63"),new MostViewed("107085","בורדרליינית !","מרדכי דב זינגר","30/04/24 13:22","807","57")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("9206","0","בענייני וראיתם וזכרתם","22/04/11 03:42","יח ניסן","תשע&quot;א","03:42","המכריע","א. ראה ציצית וזכור כלאים. מה הקשר? אולי הכוונה להזכיר את הסמוכין שמתיר כלאים בציצית, ושמזה נלמד שעשה דוחה לא תעשה, שזה מלמד על חומרת קיום עשין שבתורה בכלל. ואולי בכלל הכוונה כי שתיהן מצוות שבבגד. ואולי מפני שכלאים חוק, ובקבלת מצוות חוקיות מונח קבלת עול מצוות בשלימות, שמקבל אף את מה שלא מבין בשכלו.<br /><br />ב. כל הזריז במצווה זו זוכה ומקבל פני שכינה. ידוע הסיפור על הגר&quot;א שבכה כמה רגעים לפני פטירתו ואמר כמה קשה להיפרד מעולם שכזה שבעד כמה קופיקות אפשר לרכוש מצוה שמקבלים עבורה פני שכינה.<br /><br />אגב מו&quot;ר ג&quot;ר שמואל רוזובסקי לפני פטירתו סיפר זאת ואמר שהמסר של הסיפור, שבדרך כלל אדם זקן קרוב למותו כבר נחלש אצלו רצון החיים ולא קשה לו למות, ומדוע אם כן בכה הגר&quot;א בכזו היאחזות בחיים. אלא היא הנותנת. אדם שחיבורו לחיים הוא בגלל הגשמיות, וזה כבר נחלש, הולך ממנו יצר החיים החזק. אבל כשהחיבור לחיים הוא מצד הרוחניות, זה ניתן לקיים במלוא עוזו עד הרגע האחרון, ואז לא נחלש כלל הרצון לחיות.<br /><br />זה מזכיר לי עוד סיפור. היה בישיבת אור ישראל לצעירים בפ&quot;ת  זקן אחד שהיה נורא חשוב לו לקבל &quot;שלישי&quot;, והבחורים בכוונה מנעו זאת ממנו מדי פעם ולעגו לכך מדוע זה כל כך איכפת לו. אמר להם ראש הישיבה הרב ניימן זצ&quot;ל אסביר לכם מה קורה אצלו. אם יקחו לכם בבת אחת את האוכל והשתיה והמוזיקה וכו' וכו' תבינו כמה זה קשה. הזקן כבר לא מחובר לכלום כמעט (ראה ערך ברזילי הגלעדי). כל הנאתו היא הכבוד. אם אתם רוצים להבין מה עובר עליו כשאתם נוטלים זאת ממנו, דמיינו שלוקחים לכם את הכל...<br /><br />ג. למנצח על השמינית על מילה שניתנה בשמיני. בדרך דרוש אפשר להוסיף על המצוה השמינית חוץ מהשבע שכבר הלל עליהן.<br /><br />ד. תכלת דומה לים וכו'.אם אדם יעמוד ליד הים ויסתכל גם יגיע לאותה תוצאה כמו הציצית? שמעתי מהרב קרליץ שליט&quot;א שכל הסגולה הזו מועילה רק יחד עם קיום המצוה שבזה. והביא לכך מקורות יפים שאכמ&quot;ל בהם. וזה סוד פסח מצה ומרור. הבטה במצה ומרור בשאר ימות השנה לא תפעל הרבה. רק יחד עם מצות אכילתן בליל הסדר זה עובד.<br /><br />ה. מאה ברכות. בשבת ויו&quot;ט ישלים במיני מגדים. בפוסקים מוסיפים שבשעת הדחק יקשיב בבית הכנסת לברכות העולה לתורה וישלים בכך. <br /><br />הפוסקים עושים חשבון שחסר עשרים. כי כל תפילת חול 19 ברכות לעומת שבת 7. אם כן חסר 12 לתפילה כפול 3, 36. נוסף 7 של מוסף, סעודה נוספת שבה 6 ברכות (ענט&quot;י המוציא וד' של ברכת המזון), ג' בקידוש הלילה והיום.<br /><br />עוד כתוב בספרים שאדם יעורר עצמו שכל ברכה ערכה י' זהובים ויכול להרויח ביום ערך אלף זהובים אם יקפיד על הברכות.<br /><br />ישנה על כך אימרה של הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג על הפסוק שנקרא בשבת הקרובה בסוף שיר השירים. <br />האלף לך שלמה - ביום רגיל שאתה משלים כל המאה ברכות שערכן אלף זהובים (לפי 10 זהוב לברכה כנ&quot;ל, כדאי' בפ' החובל ועוד), <br />ומאתיים לנוטרים - חסר מאתיים לנוטרי שבת ויו&quot;ט, כמו שהחשיבו הפוסקים שחסר עשרים ברכות.<br />את פריו - תשלים על ידי פירות.<br />חברים מקשיבים לקולך השמיעני - אם עדיין חסר לך תשלים על ידי הקשבה לקול המשמיע את ברכות התורה. ודפח&quot;ח.","199","","4761","True","True","False","","1140","95.86.103.26","0","0","מנחות|מג ע&quot;ב",""),new Message("9237","9206","ועוד על &quot;וראיתם אותו וזכרתם&quot;","22/04/11 13:36","יח ניסן","תשע&quot;א","13:36","ביינישית","אשמח להוסיף כמה מחשבות בעניין עליו כתבת בסעיף ד:<br /><br />ההסבר של ר&quot;מ, שתכלת דומה לים שדומה לרקיע שגורם לאדם לחשוב על כסא הכבוד, הוא הסבר קצת תמוה. מנסים להסביר למה ראיית הציצית מזכירה לאדם את הקב&quot;ה ואת המצוות, ומביאים קשר די עקיף.<br /><br />אלא, (וכך שמעתי בשם הרב יעקב מדן) שיש כאן אמירה ערכית משמעותית לגבי המערכת האסוציאטיבית של האדם: אכן, ישנה ציפיה מאדם, שההתבוננות בדברים שונים בעולם תוביל אותו באופן אסיצטיבי להזכר בקב&quot;ה.<br /><br />בליל הסדר הארכתי בדברים בנושא של הציצית, הקשר שלהם לדור המדבר באופן ספציפי, ולזכרון יציאת מצרים באופן כללי. אזכיר כאן כמה נקודות מתוך הדברים שכתבתי לפסח (ואולי את ההשלמות אוסיף בהמשך).<br /><br />בהקשר הזה של ראית הציצית בנוסף למה שכתבתי, צריך לשים לב גם להקשר של פרשת ציצית בתורה. המיקום שלו בספר במדבר באופן כללי הוא יחסית יוצא דופן (ואולי מבחינת הביטויים שלו- אני ה' א-לוהיכם, עניין הקדושה של העם וכו'- היינו מצפים לראות פרשה זו דווקא סביבות פרשת קדושים). ספציפית, וודאי שיש קשר בין פרשת ציצית שבסוף פרשת שלח, לבין חטא המרגלים שבתחילתה. קשר זה בולט לא רק בסמיכות שכאמור איננה מובנת מאליה כלל, אלא גם בביטוי של &quot; לא תתורו&quot;: הפועל &quot;לתור&quot; איננו נפוץ בתורה, ואין זה מקרה שהוא חוזר על עצמו רבות אצל המרגלים (שהלכו לתור את הארץ) ולאחר מכן בפרשת ציצית.<br />מעבר לקשר הספרותי הזה והסמיכות, דבר זה קשור למה שפתחתי בו לגבי &quot;וראיתם אותו וזכרתם&quot;:<br />הלכו לא&quot;י 12 מרגלים וחזרו עם תגובות שונות על אף שלכאורה ראו את אותו הדבר. מסתבר שבני אדם אינם מצלמות וידיאו, אלא רואים דברים דרך עיניים סובייקטיביות. המטען בו אדם ניגש אל דברים משפיע, לפחות במידה מסויימת, על האופן בו רואה אותם. <br />הרעיון של מצוות ציצית היא מערכת אחרת שדרכה בוחנים את העולם. אדם יוצא לעולם, רואה דברים שונים, ועל מה הוא אמור לחשוב? על הקב&quot;ה, ועל המצוות. (בעיני זה חלק מהתפקיד של ההלכה ושל לימוד תורה באופן כללי: להוות משקפיים דרכם מתבוננים בעולם. אבל הדבר בולט במיוחד בעיון במצוות ציצית.)","141","","4761","True","True","False","","137","109.67.46.149","0","9206","מנחות|מג ע&quot;ב",""),new Message("9242","9237","כמה נקודות השלמה","22/04/11 13:50","יח ניסן","תשע&quot;א","13:50","ביינישית","1. בעניין של הקשר בין דור המדבר לבין מצוות ציצית, מלבד המיקום של הפרשה, ראוי להזכיר גם את האגדתא על רבה בר בר חנה מבבא בתרא:<br /><br /><span class='lightYellow'><b>אמר לי:<br />תא אחוי לך מתי מדבר.<br />אזלי, חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי<br />וגנו אפרקיד,<br />והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו,<br />ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה.<br />פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו,<br />ולא הוה מסתגי לן.<br />אמר לי: דלמא שקלת מידי מינייהו?<br />אהדריה, דגמירי,<br />דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה.<br />אזלי אהדרתיה, והדר מסתגי לן.<br />כי אתאי לקמיה דרבנן, אמרו לי:<br />כל אבא- חמרא,<br />וכל בר בר חנה-סיכסא!<br />למאי הלכתא עבדת הכי?<br />למידע אי כבית שמאי אי כבית הלל,<br />איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות.<br /><br /></b></span><br /><br />לא אכנס פה לפרטי הסיפור (המשונה והמעניין) אך די להזכיר אותו כדי להראות שכבר עמדו על הקשר בין דור המדבר למצוות ציצית.<br /><br />2. רש&quot;י על הפרשה מזכיר (בשם הספרי? נדמה לי) גם קישור בין המילה ציצית לבין פעולות הראיה: ציצית- על שם וראיתם אותו, כמו (שה&quot;ש ב, ט) מציץ מן החרכים:<br /><br />3. מה הקשר בין כל המצווה הזאת לבין זכרון יציאת מצרים? המטרה של ציצית איננה להזכיר לנו את יצ&quot;מ, אלא כאמור משהו רחב מאד- את הקב&quot;ה ואת מערכת המצוות בכלליות. אולם האזכור של יצ&quot;מ איננו מקרי, ואף חז&quot;ל עמדו על כך והדגישו שקוראים את הפרשה הזו בק&quot;ש של ערבית בגלל זכרון יצ&quot;מ שבה. בעיני, בתקופת דור המדבר נמצאים בשלב קריטי מבחינת עיצוב התודעה הציבורית שתהיה, בעתיד, ביחס ליציאת מצרים וזכירתה. פרשה זו מלמדת שזכרון של אירוע משמעותי כ&quot;כ שאיננו רק מארוע היסטורי חשוב אלא מאורע מכונן של העם- לא מתבטא רק בחג פעם בשנה בו יושבים ומספרים ביצ&quot;מ, גם אם יעשו זאת עד ק&quot;ש של שחרית. אלא הזכרון הזה חודר עמוק הרבה יותר לתודעה של העם, וזאת בין היתר במצוות שמכניסות אותה לתוך היום יום- וציצית היא דוגמה נהדרת לכך. <br /><br />(ההשפעה של מאורע זה על התודעה של העם גדול לאין שיעור ואכמ&quot;ל, אך בוודאי שזה משפיע בכמה כיוונים: מעבר למצוות כמו ציצית או שבת, ישנם מצוות חברתיות שנשענות על העם שהיו גרים ויודעים מה זה; זה משפיע על התודעה האמונית של העם ועל הקשר שלו עם הקב&quot;ה, ועוד הרבה.)","141","","4761","True","True","False","","142","109.67.46.149","0","9206","מנחות|מג ע&quot;ב",""),new Message("9257","9242","יישר כח","22/04/11 17:56","יח ניסן","תשע&quot;א","17:56","דוד כוכב","","125","","4761","False","True","False","","84","95.86.72.237","0","9206","מנחות|מג ע&quot;ב",""),new Message("9313","9242","משמעות הסיפור והקשר לציצית.","26/04/11 01:00","כב ניסן","תשע&quot;א","01:00","יאירה","הסיפור קשור לחטא המרגלים, שהשפיע על גורלו של דור המדבר. אנשי דור המדבר סמכו על המרגלים, שגינו את ארץ ישראל והוציאו עליה דיבה. לכן הם נענשו - הם לא נכנסו לא&quot;י ומתו במדבר. בני אותו הדור חטאו בהוצאת לשון הרע. (אף על פי כן ספר הזוהר מפליג בשבחו של הדור משום שאנשיו זכו לגילוי השכינה ואכלו את המן השמימי). <br /><br /><b>והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו</b>- המשפט הזה ניתן להסביר בדרך השאלה: רגלו של בעל לשון הרע תמיד זקופה מפני שהוא שואף לרמוס ולהשפיל את הזולת. <b>ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה.</b> - הסוחר, שנכנס מתחת רגלו מסמל תלמידי חכמים, שעוסקים בתורה, מקיימים את <u>רמ&quot;ח</u> המצוות ושואפים לקבל בעתיד את <u>הגמול</u> הרוחני מאת הבורא העליון. מוציאי לשון הרע ועוברי עבירות אחרות נלחמים בצדיקים ובלומדי תורה. אלה הם מתי המדבר, שראה רבה בר בר חנה.<br /><br />רבא בר בר חנה גזר את כנף הבגד עם ציצית על מנת להראותו לחכמים כהוכחה מוחשית ועתיקה כדי שהם יכריעו לגבי פסיקת ההלכה. מדובר במחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בנוגע לכמות חוטי הציצית, שמכניסים בכל כנף הבגד. מהשמים לא נתנו לרבה בר בר חנה לקחת את הכנף הגזור. (ההלכה, בסופו של דבר, נקבעה על פי בית שמאי).","192","","4757","True","True","False","","260","2.54.129.224","0","9206","מנחות|מג ע&quot;ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82640);