var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=58782;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("דף יומי - יתרונות מול חסרונות","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=729")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","52"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","51"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","32")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("58782","0","מרדכי בלשן","15/10/18 15:16","ו חשון","תשע&quot;ט","15:16","אוריאל פרנק","קיבלתי במייל:<br /><br />שלום, <br /><br />1. שימו לב לניקוד המקראי: בִּלְשָׁן. <br />במילה &quot;בלשן&quot; שבשימוש היום -- ובמשמעות שונה -- מקובל &quot;לפתוח&quot; את האות ב', וככתוב במאמר דלקמן, התיעוד הראשון לניקוד זה הוא מלפני 110 שנה (1908).<br /><br />2. מצ&quot;ב כמה מקורות בנושא זהותו של מרדכי בלשן. <br /><br />שבוע טוב,<br />אפ&quot;ר<br /><br /><br />1. ר' ישעיה מטראני - הרי&quot;ד (1165~ - 1240~). מגדולי ראשוני איטליה:<br />מרדכי בלשן - שהיה מבין בכל לשון , והוא &quot;מרדכי היהודי&quot; (אס' ה , יג) , ומרדכי עלה בעלייה זו עם זרובבל בימי כורש הראשון , וכשנתבטלה המלאכה בשנת אחת לאחשורוש (ראה עז' ד , ו , כד) חזר לו לבבל. <br /><br />2. ר' משה קמחי (1127 ~ - 1190) מדקדק, פרשן מקרא ופייטן, אחיו הבכור של ר' דוד קמחי (רד&quot;ק):<br />מרדכי בלשן - הוא מרדכי היהודי; רק בִּלְשָׁן - יתכן שהוא איש אחר , והוא חסר וי&quot;ו כ&quot;אדם שת אנוש&quot; (דה&quot;א א , א).<br /><br />3. רבי לוי בן גרשום - רלב&quot;ג: (1288 – 1344 ; פרובנס) <br />מרדכי - הוא אשר היה יושב בשער המלך בימי המלך אחשורוש.<br />ואל תתמה: איך יצאו מירושלים אחר שבאו שם?<br />כי מפני השטנה שכתבו אחשורוש ושאר מלכי פרס להשבית המלאכה,הוצרכו לצאת משם, להשתדל בכל עֹז בהשלמת הבנין אחר שימצאו חן בעיני מלכי פרס.<br /><br />4. תוספות מנחות דף סד עמוד ב<br />אמר להו מרדכי. פירש בקונטרס דהוא מרדכי שהיה בימי אחשורוש. ותימה הוא לומר שהאריך ימים כל כך, ונראה על שם מרדכי הראשון היו נקראין הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע: <br /><br />5. תוספות מסכת בבא קמא דף פב עמוד ב <br />ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא. כו' - משנה היא במנחות בפ' ר' ישמעאל (דף סד: ושם) וא&quot;ת והא בימי מרדכי הוה המעשה כדאמר התם בגמ' דאתא חרשא אותיב ידיה אגנה כו' אמר להן מרדכי ותימה גדולה היא אם חיה מרדכי כל כך דבית חשמונאי לא היה כי אם ר&quot;ס שנים קודם החורבן כדאמר בפ&quot;ק דע&quot;ז (דף ט.) ונראה לר&quot;י דכל אותן שהיו בקיאים ברמזים ובלשונות היו נקראים על שם מרדכי לפי שהוא היה ראש וחכם להכיר ואותו מעשה דג' נשים דמייתי התם נראה שהיה מרדכי ממש דקאמר והיינו דתנן (שקלים פרק ה' משנה א') פתחיה על הקנין.<br /><br />6. ספר יוחסין, מאמר ראשון לרבי אברהם ב&quot;ר שמואל זכות (זקוטו), ממגורשי ספרד <br />ומרדכי היה שנים רבות יותר מת' שנה, והוא הנקרא במשנה בט&quot;ו חסידים פתחיה על הקנים במסכתא שקלים, ונקרא כן שיודע שבעים לשון, ופותח דברים ודורשן ומבין אפילו לאילמים במחוג רצה לומר ברמיזה, כדאיתא במנחות פרק רבי ישמעאל (דף סד ב) בעומר ובשתי הלחם שהיה בימי החשמונים בזמן הורקנוס וארסתבלוס שהיו בסוף החשמונים אחר בנין בית שני יותר מג' מאות שנה, ופירש רש&quot;י שם זה מרדכי שהיה בימי אחשורוש, אלא שהתוספות בפרק מרובה (ב&quot;ק דף פב: ד&quot;ה ועל) נסתפקו בזה כיצד חיה כל כך שנים ותרצו כי המבינים כמוהו היו קורין לו מרדכי על שמו. ועוד חזרו בעלי התוספות לומר כי מה שאמר פתחיה על הקנים. והמעשה של שלשה נשים שבאו לפניו ואמר א' לעונתי, וא' לימתי, וא' לזיבתי, ופירש הוא בעונה סכנה, והשנית סכנה בים, והשלישי זאב בא ליטול בנה - שהוא מרדכי עצמו כדאיתא בשקלים ירושלמי ובמנחות. וכן פירש הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפירוש המשנה בפ' ה' דשקלים.<br /><br />7. שפת אמת שם בד&quot;ה א&quot;ל מרדכי <br />פי' הקונט' דהוא מרדכי שבימי אחשורוש ותימא כו' וע&quot;ש מרדכי הראשון נקראו כולם כו'. <br />הא דנדחקו רש&quot;י ותוס' ולא פירשו כפשוטו שהי' מרדכי אחר הוא משום דמסיק בגמ' והיינו דכתיב מרדכי בלשן שהוא מרדכי שהי' בימי אחשורוש [אכן בב&quot;ק (פ&quot;ב ב) כ' התוס' דאותו שהי' בימי חשמונאי הי' מרדכי אחר אבל מעשה דג' נשים הי' מרדכי ממש ע&quot;ש] <br />אבל אפשר לפרש כפשוטו שהי' מרדכי אחר. רק משום דמסיק הגמ' האי שבחא דבייל לישנא ודריש מסיים דכה&quot;ג מצינו דקראו למרדכי שהי' בימי אחשורוש בלשן שהי' ג&quot;כ בייל לישנא ודריש:","165","","2023","True","True","False","","855","46.121.45.16","0","0","מנחות|סה ע&quot;א",""),new Message("58783","58782","(המשך)","15/10/18 15:16","ו חשון","תשע&quot;ט","15:16","אוריאל פרנק","8. מאמר של מר אילון גלעד, טור ״מהשפה פנימה״ במוסף הארץ. 05.03.2014<br /><br />מה בין המילה &quot;בלשן&quot; למרדכי היהודי?<br /><br />על אף שהוא בולש אחרי מילים, מקור הבלשן והבלש שונים מאוד. גם למרדכי היהודי יש יד בעניין<br /><br />בשפת הסימנים הישראלית, המילה בלש מסומנת כך שהדובר מחווה כאילו הוא מסתיר את פניו בצווארון מעילו, ואילו המילה לבלשן, חוקר לשונות, נגזרת מסימן זה, אותה תנועה סיבובית של מפרק יד ימין נעשית אך מיקומה עובר מהצוואר אל קירבת הפה.<br /><br />נראה זה אך טבעי שגם בעברית המילה בלשן תיגזר מהמילה בלש, שכן בלשנים, לפחות אלו העוסקים בבלשנות היסטורית, מבלים רבות משעותיהם כשהם רכונים מעל ספרים ישנים וכך בולשים אחר מילים עתיקות. אך אין זה המקרה.<br /><br />ביובל השנים שבהן שהו בני יהודה בגלות בבבל הם הספיקו לאמץ שמות נוכריים. כך, כשכורש התיר ליהודים הגולים לשוב לארצם ולהקים מחדש את ביתם הלאומי ב-538 לפני הספירה, בכירי שבי ציון שליוו את זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל חזרה לארץ אבותיהם הנמנים בספרים עזרא (ב׳, ב׳) ונחמיה (ז׳, ז׳) היו בעלי שמות בבליים ובין אלו אחרונים ברשימה מצוינים מָרְדֳּכַי ובִּלְשָׁן.<br /><br />מאות שנים אחר כך, במדרש תלמודי (מנחות ס״ה, א׳) פורשו שני השמות הללו כשם של אדם אחד: מרדכי היהודי, דודה של אסתר המלכה. על פי המדרש, נקרא מרדכי בלשן מפני שידע שבעים שפות, כלומר על פי המדרש השם בלשן הוא קיצור של ״בעל לשון״. בעקבות מדרש תלמודי זה, לאורך הדורות, כשרצה יהודי משכיל לומר על חברו שהוא בקי בשפות רבות, היה אומר ״חכם בלשון כמרדכי בלשן״.<br /><br />כנראה היה זה אביר ההשכלה ומראשוני הציונים בליטא, שמואל יוסף פין, שקיצר לראשונה את הצירוף הארוך למילה בודדת בהקדמה לטקסט של מרדכי נאטהאנזאהן שהופיע בספרו ״פרחי צפון״ מ-1844. ״ידידי היקר הרב החכם, הבלשן המפואר כותב המכתב הזה...״<br /><br />כעבור 14 שנה היה זה מכרו, אליעזר צבי צוייפל, שלקח את המילה של פין וחידש על פיה מילה לתאר בה את מדע חקר הלשונות, בספרו ״מינים ועוגב״. ״הביקורת (קריטיק) והבלשנות (פילאלאגי) משפט אחד להם לבנות לפעמים בניינים מצוירים ומכוירים...״<br /><br />המופעים של המילים הללו במאה ה-19 אינם מנוקדים ועל כן אין אנו יכולים לדעת אם נהגו ב־ב' פתוחה כפי שאנחנו הוגים אותם היום או בחיריק כפי שכתוב במקרא. אליעזר בן־יהודה מנקד את המילה בחיריק במילון הכיס שפירסם ב-1901 ואילו בכרך א׳ של מילונו הגדול שראה אור ב-1908 כתובה המילה בפתח (המילה בלשנות נעדרת משום מה) ובהערה דוחה בן־יהודה את המדרש התלמודי ומוסיף ״מכל מקום נתקבל שם בלשן במשמעה זו ונהוג בדבור בבי&quot;ת פתוחה, ואומרים כי זה צמצום מן בעל ומן לשון״. ב-1934 הוקם החוג לבלשנות באוניברסיטה העברית בירושלים וזו החלה להכשיר דורות של בלשנים עברים ההוגים את שם מקצועם בבית פתוחה.<br /><br />למילה &quot;בלש&quot; מסלול נפרד. לראשונה אפשר לפגוש את המילה במשנה (כלים ט&quot;ו, ד׳) שם מתואר ״מקל הבלשין״ - מין דוקרן שבו השתמשו פקידי מכס לפשפש בשקים. אין המשנה מזכירה בלשים מחוץ לצירוף זה וכאשר קבוצה של בלשים מוזכרת היא נקראת בולשת, למשל במשנה עבודה זרה: &quot;בלשת גוים שנכנסה לעיר בשעת שלום...״ (ה׳, ו׳). מילים אלו נגזרות מהשורש הארמי בל״ש המקביל לשורש העברי ח.פ.ש.<br /><br />בעיתון ״המליץ״ ניתן למצוא החל מ-1887 את המילה &quot;בולשת&quot; משמשת במשמעות חוליית חיפוש של השלטונות, אם כי השימוש במילה המשיך להיות מוגבל למדי עד לשנות ה-20 של המאה ה-20. כשרצה אותו העיתון לתאר חוקר משטרה שבימינו היינו קוראים לו בלש היה כותב ״שוטר חרש״. צירוף זה החל להידחק בהדרגה מפני המילה בלש, שנכנסה לשימוש באמצע העשור הראשון של המאה ה-20. אני מצאתיה לראשונה במאמר של חיים מיכל מיכלין, שהתפרסם ב״הזמן״ ב-1905, אך על פי יעקב בקר וחיים כהן שכתבו ביוגרפיה של יוסף קלוזנר, היה זה הוא שחידש את המילה בלש והשרישה בעברית.<br /><br />למן 1907 העיתונות העברית בארץ ישראל מדווחת על פעולותיהם של בלשים בחו״ל אך לא בארץ־ישראל, שכן במחוזותינו לא היתה משטרה של ממש ובוודאי לא היו בלשים. רק כשכבשו הבריטים את הארץ מידי העותמאנים הוקם בארץ לראשונה כוח שיטור מקצועי. אותה משטרה (מילה שחודשה על ידי בן־יהודה) כללה יחידה מיוחדת לחקירת פשעים - The Criminal Investigation Department, שבעברית זכתה לשם בולשת וחבריה זכו לכינוי בלשים.<br /><br />למרות השתרשות המילים הללו בזמן המנדט הבריטי, מאז שעזבו הבריטים והוקמה משטרת ישראל הן משמשות בעיקר לתאר כוחות משטרה זרים, שכן המשטרה שלנו העדיפה משום מה את השורש ח.ק.ר עם חוקרים ואגפי חקירות.","165","","2023","True","True","False","","161","46.121.45.16","0","58782","מנחות|סה ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82563);