var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=5676;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("על מעלת הפורום","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=9140")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","70"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","61"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("5676","0","פקיעת איסור טומאה וטהרתהּ","22/12/10 22:30","טו טבת","תשע"א","22:30","דוד כוכב","הסבר שיטת רבא "על ידי מקוה קאמרינן".

כאן.","125","","4881","True","True","False","","846","95.86.104.81","0","0","זבחים|מג ע"ב",""),new Message("5693","5676","ועוד מהלך דומה אך שונה","23/12/10 23:54","טז טבת","תשע"א","23:54","amdavid","יצא בשר שאין טומאתו פורחת ממנו.
אולי אפשר לומר,
שההוא אמינא של הגמרא הייתה שהכוונה שאין האיסור פוקע לעולם וזה לא כאדם שטומאתו פורחת ופוקעת ממנו לאחר זמן.
ועל זה שאלה הרי כן יתכן שיפקע האיסור – ע"י האור?
וענה רבא שכוונת הברייתא 'פורחת ממנו' היינו שהדבר עצמו נשאר והטומאה היא זו שמתבטלת ומתפוגגת- 'פורחת' ומסתלקת ממנו, ולא שהדבר עצמו יתבטל (ע"י שישרף באור) וממילא אין טומאה יותר. הוא זה שפורח מהטומאה, הוא מתפוגג ומתאכל ואין כאן יותר בשר וממילא פוקע איסורו, זה לא טוב.
וזו כוונתו 'ע"י מקוה קאמרינן' – כלומר דווקא טומאה כגון טומאה שמקוה מטהר ממנה, שהאדם הטובל נשאר קיים והטומאה היא זו שנעלמת ממנו, מה שאין כן בשר שנשרף שהוא זה שמתבטל ונעלם והטומאה בעצם נשארת ולא קורה לה כלום רק שאין לה על מה לחול כי הבשר נשרף.
כלומר חשבנו שמספיק שהאיסור יפקע וזה נקרא שהטומאה פורחת, וא"כ גם בשר יתכן שיפקע האיסור – ע"י האש, ומדוע נקרא שאין הטומאה פורחת ממנו?
וענה רבא שלא צריך שיפקע האיסור ע"י שאין יותר בשר ואין לאיסור על מה לחול, אלא צריך שיישאר הבשר והטומאה היא זו שתיעלם , כגון ע"י טהרת מקוה שמבטלת הטומאה מהאדם והאדם עצמו נשאר.
ועל זה שאלה הגמרא וכי כתוב מקוה? כלומר מי אמר שאכן צריך דווקא לבטל הטומאה, אולי מספיק שיתבטל הבשר – ע"י איכולו באור וגם אם ממילא נפקע האיסור כי אין לו על מה לחול גם זה מספיק להיקרא טומאתו פורחת ממנו שהרי סוף סוף אין כאן טומאה בבשר (שהרי אין בשר).

וייתכן שזו גם גופא מחלוקת תירוצי רב פפא ורבינא , שרבינא סבירא ליה מזה שכתוב 'טומאתו עליו', דהיינו דוקא עליו כלומר שהוא נשאר שלם, ואינו מתבטל וחסר, ונעשית בו טהרה שגורמת שהטומאה היא זו שנחסרת ונעלמת ולא הוא, יצא בשר (שנתאכל באור) שהוא נחסר ונעלם והטומאה נשארת שלימה רק שממילא פקע האיסור כי נשרף הבשר.
ורב פפא לא סבירא ליה שצריך שהטומאה תפרח ממנו והוא יישאר דווקא (כטהרת מקוה) אלא מספיק שאין יותר טומאה בבשר אפילו שגם אין בשר. ולכן מעמיד דווקא בבשר שלמים שלעולם (מצד הדין) לא יגיע לזמן שתפרח טומאתו ממנו שכן לעולם לא ישרפנו האור.

ואפשר אולי גם לומר שלשניהם צריך שהטומאה תפרח ממנו ולא הוא ממנה, אלא שנחלקו מה הכוונה בדברי רבי זירא 'שמשלה בהן האור', האם הכוונה שצריך שממש תאכל האש את הבשר ויהיה בלתי ראוי לאכילה ממש ושרוף לגמרי, או מספיק שקצת תתחיל לאכלו ולבשלו ולעשותו צלי ואפילו ראוי לאכילה ממש כבר אז פקע איסורו.
אם צריך שיישרף ממש עד שבטל שם בשר ממנו וכך סובר רבינא שפיר אפשר לומר שלא קרינן ביה טומאתו עליו שהרי אין 'עליו' יותר, כי אין כאן בשר יותר וזה לא טוב כי צריך שהטומאה תפרח מהחפצא ולא החפצא מהטומאה ולכן יצא בשר שאוכל לגמרי והוא זה שפרח.
אבל אם נאמר שמספיק שישרף רק קצת וכך סובר רב פפא, שרק יתחיל להישרף וכבר אז בטל ופקע איסורו למרות שיש עדיין בשר שלם וטוב בעין א"כ יקשה למה לא יקרא שפרחה טומאתו ממנו והרי הוא עוד קיים והיא הטומאה פרחה ומדוע נקרא שאין טומאה פרחה ממנו, אלא ע"כ שאין צורך שהוא יישאר שלם ולכן צביר אחרת שלעולם לא יפקע האיסור ולכן יצא בשר..

*ועיין משנה למלך פ"ג ה"ט ומעשה רוקח שם *","175","","4880","True","True","False","","248","79.183.203.178","0","5676","זבחים|מג ע"ב",""),new Message("5695","5693","ישר כח","24/12/10 00:37","יז טבת","תשע"א","00:37","דוד כוכב","אני מבין שהטהרה ע"י האש לא נעשית בכך שהאש מכלה את הבשר, הרי מוזכר בסוגיה שמספיק "שמשלה בהן האור" כדי שיפקעו האיסורים.","125","","4879","True","True","False","","106","95.86.104.81","0","5676","זבחים|מג ע"ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);