var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=4796;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מכיר סיפור לחיזוק לומדי הדף היומי?","http://daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=19605")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","52"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","51"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","32")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("4796","0","שכח מאיזה טעם הורה","03/11/10 07:39","כו חשון","תשע&quot;א","07:39","דוד כוכב","האם מותר להורות כאשר אינו זוכר את טעם ההלכה?<br /><br /><a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=8773'>על כך כאן.</a>","125","","4926","True","True","False","","1022","213.151.61.140","0","0","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4808","4796","עוד סיפור, וקושייה","03/11/10 22:13","כו חשון","תשע&quot;א","22:13","משיב מאורות דף היומי","נראה לי שהחזו&quot;א היה פוסק להלכה לפי מה שכתב בספרו גם כשלא זכר למה הכריע כך בספר. <br /><br />וזה די מסתבר.<br /><br />הגע בעצמך, אדם בא לרמב&quot;ם לשאול אותו שאלה. הרמב&quot;ם פותח ספר יד החזקה ועונה לו כך כתוב ברמב&quot;ם, אפ' שאינו זוכר כרגע למה הכריע כך. <br /><br />אבל אני לא יודע אם זה מסתדר עם הגמרא או לא.","142","","4926","True","True","False","","257","85.130.130.141","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4838","4796","אל הכהן ואל השופט","05/11/10 00:38","כח חשון","תשע&quot;א","00:38","ברוך","דבריו של הרב כוכב, כרגיל, מעוררים ומרתקים.<br /><br />דומני שיש לעיין כאן בשאלה, מדוע המשנה מחדשת לנו את הבעייתיות שבהוראה ללא זכירת הטעם דווקא לגבי כהן משיח? מדוע לא הובא חידוש זה כבר בפרק הראשון לגבי בית דין?<br /><br />האחרונים דנו מעט בשאלה. בעל אור החיים, בפירושו 'חפץ השם', כתב שאין לחלק בין בית דין לבין כהן. אך לא ביאר מדוע נתחדשו הדברים דווקא לגבי כהן משיח.<br /><br />החיד&quot;א, בפירושו להוריות 'שער יוסף', מביא בשם הרמ&quot;ה, שחידוש זה אכן נאמר דווקא לגבי כהן משיח. ונימוקו עמו - כהן משיח מורה לעצמו ואז עושה. ואם כן הוא גם בית הדין וגם העם. וכפי שהעם תולים בהוראת בית הדין על אף שאינם יודעים טעמה, כך יכול גם הכהן המשיח (לכל הפחות בדיעבד) להתלות בהוראתו בלא לזכור את טעמה.<br />אמנם, לדעת הרמ&quot;ה, כל זה נכון לגבי העושה. אך המורה, אין לו כל היתר להורות אם אינו זוכר טעם הוראתו. ועל פי זה מתחדדת עוד יותר קושייתו של הרב כוכב בתחילה. ונראה כי גדולי ישראל לא סברו כדעת הרמ&quot;ה בזה.<br /><br />והנראה, לעניות דעתי, להציע לפני הקוראים, שאכן לא לחינם הדגיש רבינו הקדוש, מסדר המשנה, את דין הטועה בהוראתו דווקא לגבי כהן משיח. זאת כיון שדווקא שם הייתה הוא אמינא כי אסור לו להסתמך על הוראתו באם אינו זוכר טעמה. שהרי, אין הוראתו מחייבת אלא את עצמו, ואין כוחה אלא מצד שהוא עצמו משוכנע בה. אמנם, לגבי בית הדין הגדול, כיון שהוראתם מחייבת את הציבור כולו, הרי שיש לה סמכות אף מעבר לטעמה, שהיא מחייבת אף את מי שאינו מכיר את טעמה. וכיון שכך, אף הם יכולים להמשיך ולהורות לכתחילה, גם אם שכחו את הטעם.<br /><br />ועל פי זה, אף השופט אשר יהיה בימינו, הוראתו מחייבת את כלל הציבור אשר קיבל אותו לרב עליהם. ומכיון שכך, ישנה סמכות להוראתו מצד קבלה זו אף במנותק מן הטעם (כל עוד, כמובן, אין הוא יודע בוודאות שמדובר בטעות), ויכול הוא להורות כדעתו אף אם אינו זוכר כעת את הטעם.<br /><br />להעמקה ביסוד החילוק שבין כהן לבית הדין, <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.etzion.org.il/vbm/archive/yomyom/dafyomyomi/2010-11-04.php'>ראה כאן</a>.","86","","4924","True","True","False","","261","87.68.54.8","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4811","4808","בדף האחרון בספר עיטור סופרים","04/11/10 00:48","כז חשון","תשע&quot;א","00:48","דוד כוכב","זהו ספר שכתב הרב קוק בצעירותו,<br />הוא מקשה: כיון שהחכמים בכל הדורות כל כך הזהירו שלא לפסוק בלא ללמוד את הסוגיה, כיצד מעשים שבכל יום שפוסקים לאחר שפותחים את אחד מספרי הקיצורים (שו&quot;ע, קשו&quot;ע, וכדומה).<br />והוא עונה שאמנם כאשר יש זמן חייבים לפני כן ללמוד את הסוגיה על בוריה. אך אם לאו, ניתן לסמוך על הרוב שהדין יצא לאשורו.<br />סברת חילוק זה נכונה גם אם מסתמך על פסקי עצמו.<br />לכן ניתן להעמיד את הסיפור בחזו&quot;א בדלית ליה פנאי.<br /><br />ועוד סיפור, את הסיפור &quot;כמו הרבנית&quot; שמעתי מהרב מרדכי אליהו, ומשמעות דבריו היתה שקיימת מציאות לפסוק כך. ואני טענתי לפניו שקיימת בעייה של 'תנאים מבלי עולם'.","125","","4925","True","True","False","","112","213.151.61.140","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4813","4811","התשובה לא מובנת","04/11/10 01:06","כז חשון","תשע&quot;א","01:06","משיב מאורות דף היומי","אין כזה דין בהלכות רוב, לומר: רוב הפסקים הם נכונים. כי אין סיבה משותפת לכל הקבוצה של הפסקים הנכונים. זה כמו לומר: רוב המוצרים הם כשרים. או רוב ההכשרים הם טובים. אין כזה רוב. <br /><br />והטעם כדלהלן: <br /><br /><b>ביאור החילוק בין דין רוב לרוב התלוי במעשה ולרוב מקרים [סטטיסטיקה בלע&quot;ז] שאינם בדין רוב.</b><br /><br /><u>א. שאלות </u><br />בכמה מקומות בש&quot;ס מבואר שרוב מקרים אינו בדין רוב א. נדה יט' א' ורבנן סברי זיל בתר רוב חתיכות לא אמרינן, וצ&quot;ב במאי פליגי דלא משמע כלל דפליגי במציאות האם רוב חתיכות הם מארבעה מיני דמים. ב. נדה סח' א' רוב נשים פוסקות תוך שבעה לא אמרינן. ג. נדה יד' א' וליחוש דלמא דם מאכולת הוא וע&quot;כ שהגמ' ידעה שרוב דמים מהמקור, [כמבואר שם בשמעתא דפרוזדור יז' יח', שרוב דמים מן המקור ומיעוט עלייה והוי וודאי טומאה], ואפ' הכי רוב דמים מן המקור לא אמרינן מול מיעוט מאכולת וה&quot;ל ספק מה&quot;ת בגלל חשש דילמא מאכולת הוא. וצ&quot;ב דממ&quot;נ, אם רוב דמים מן המקור צ&quot;ע למה לא הולכים אחר הרוב כמבואר בסוגיה דפרוזדור יז' ב', [וכן צ&quot;ב שהתשובה של כאן אינו עונה על שם, כי שם הרי יש תמיד אפשרות של עלייה ואין מצב שהפרוזדור הוא בדוק אצל דם העלייה], ואם יש רוב מאכולות צ&quot;ב מעיקרא מאי קסבר והלל&quot;מ מאי טעמא אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת, ועוד צ&quot;ב למה הגמ' בדף יז' לא שואלת שם וליחוש דילמא וכו' הרי שם איירי בעד, ומניין לחלק בדין נדה בין הספק עלייה או ספק מאכולת. ד. נדה טו' א' וד&quot;ר ורוב נשים רואות בוסתן לא אמרינן. ה. בכורות כ' ב' לא אמרינן רוב בהמות מתעברות ויולדות, דתלוי במעשה, ו. מ&quot;ש מרוב ע&quot;ה מעשרין הן שבת יג' א', וגם כאן נימא רובא דאינשי מרביעים בהמתם כשצריך, ולמה לא נימא רוב ע&quot;ה עישרו תבואה זו ולהוי תלוי במעשה. ז. צ&quot;ב חילוק התוס' בכורות כ' ב' בין תשמיש אדם לתשמיש בהמה דפעמים דצריך להרביע. ח. וכן ברוב מומחין הן אצל שחיטה. ח. ע' רמב&quot;ן ורשב&quot;א חולין יא' ב' לא אזלינן בתר רוב התלוי במעשה רק אם המיעוט אינו תלוי במעשה, דהוא מיעוט שכיח, אבל אם גם המיעוט תלוי במעשה כגון רוב בעילות אחר הבעל, אזלינן, דהרוב מצוי. וצ&quot;ב כוונתו דהרי יש רוב אפ' שהמיעוט שכיח, ולא משמע שמחלק בין היחס בין רוב למיעוט באחוזים, דאין מקום בתורה לחלק בין היחס בין רוב למיעוט באחוזים. ועוד צ&quot;ב למה רוב התלוי במעשה אינו פסול לגמרי אפ' במיעוט התלוי במעשה. <br /><br /><u>ב. ביאורים</u><br />חילוק בין דין רוב לרוב מקרים<br />א. החילוק בין רובא דל&quot;ק לרוב סטטיסטי, הוא שברובא דל&quot;ק יש בפנינו סיבה אחת משותפת לכל הרוב, ולכן סיבת הרוב היא לפנינו, אפ' שרוב הצדדים אינם לפנינו באופן ממשי, משא&quot;כ ברוב סטטיסטי, שאין ידוע לנו סיבה אחת לרוב אלא הוא רק עובדה של רוב מקרים ואין בפנינו את סיבת הרוב.<br />ב. למשל, לכל הסריסים יש טבע אחד של סריסות, ולכל הלא סריסים יש טבע אחד, שהוא שונה מטבע הסריסות. ויש רוב צדדים מופשטים שהקטן הוא כמו טבע הרוב, אפ' שצדדים אלו אינם בונים מבחינה ממשית את הספק שלפנינו, כלומר הקטן. וממילא יש רוב צדדים בספק הדיני, שהדין של הקטן הוא כמו דין הרוב. אבל ברוב מקרים לא שייך זה, שלא ידוע בפנינו שטבע של רוב המקרים שונה מטבע מיעוט המקרים, אלא רק בעובדות הם שונים, ולא ידיעת סיבת הרוב וסיבת המיעוט. <br />ג. עוד יש להוסיף שרדל&quot;ק הוא הגדרת סתמא של המציאות לפני שנולד הספק, וזה לא שייך כלל ברוב מקרים אלא רק ברוב שהוא תכונה.","142","","4925","True","True","False","","220","85.130.130.141","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4815","4811","לא מסתבר, והצעה","04/11/10 01:20","כז חשון","תשע&quot;א","01:20","משיב מאורות דף היומי","לדבריך, אם כהן משיח הורה על סמך הוראתו ושכח את הטעם, וכו', כשאין לו פנאי, פטור מקרבן, שהרי מותר לו.  <br /><br />וזה עצמו לא מסתבר כלל, לחלק בכך. <br /><br />אלא צריך להיות עיקבי ולחפש תשובה שעונה על הקושייה שלך מהגמ'. <br /><br />הצעה: אולי הדין שוגג לא אומר שאסור לעשות את זה, אלא שהוא שוגג אם בסוף מתברר שטעה?<br /><br />כמו אחד שבא על אשתו בעונת הוסת, למ&quot;ד וסתות דרבנן, מותר לו, אבל חייב בקרבן אם ראתה, כמבואר בשבועות יח' א'.","142","","4925","True","True","False","","221","85.130.130.141","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4814","4813","המשך","04/11/10 01:08","כז חשון","תשע&quot;א","01:08","משיב מאורות דף היומי","ז. יש לדון ברדל&quot;ק אם יש שני טבעים שאחד אינו שולל את השני, כגון טבע של שיער שחור וטבע של שיער צהוב, ויש רוב לצד אחד, האם הוא רודל&quot;ק, ולכא' יש כאן קבוצה מופשטת עם סיבה מוגדרת, אבל כלא' לא הוי רוב, דאין לנו במה לתלות שהוא מהרוב דהרי לא פרש משם, ורק מצד מספר המקרים עדיף קבוצת הרוב מקבוצת המיעוט, וזה אינו בדין רוב, דרוב מקרים אינו עושה רוב צדדים בספק אפ' אם יודעים את הסיבה, ולכן אפשר שאינו בדין רוב כלל רק כשטבע הרוב הוא יותר נכון מטבע המיעוט, כגון בסריס ובטריפה וברוב בעילות ורוב נשים מתעברות ויולדות. וא&quot;ת למה ברוב לרדיא לרב ובכד וחבית בין לרב בין לשמואל אזלינן בתר רובא, הרי שם אין ריעותא כלל במיעוט, וי&quot;ל בפשיטות דשאני מו&quot;מ ממוני דנעשה ע&quot;י שניים ולכן המיעוט הוא חריג בגלל שיש כאן צד שני, ואם לא אמר מראש שהוא מן המיעוט ממילא קיבל את תנאי המו&quot;מ כדין הרוב. וברובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא, הרוב מייצג התנהגות יותר מתאימה לטבע האדם, ואינו סתם עובדות, ולכן אומרים שהרוב אומר שהעדים שלפנינו הם מהרוב. ויל&quot;ע ברובא מקדשי והדר מסבלי קידושין נ' ב'. <br />ח. עוד יש להוסיף שרדל&quot;ק הוא הגדרת סתמא של המציאות לפני שנולד הספק, וזה לא שייך כלל ברוב מקרים אלא רק ברוב שהוא תכונה. <br /><br />שאלה א: האם מותר להיות בעלים על תרופות בפסח מצד שרוב תרופות אין בהם חמץ. <br />תשובה : לכא' אין כזה רוב דהוא רק רוב מקרים ולא רדל&quot;ק. <br /><br />שאלה ב : האם מותר לאכול כל הכשר אם היה מתברר שרוב המשגיחים מומחים במלאכתם. <br />תשובה : אינו דומה לרוב מצויין אצל שחיטה מומחין, דמומחיות המשגיח אינה תלויה רק בירא&quot;ש וידיעת ההלכה של פעולה מסויימת, אלא באחריות ומקצועיות כללית של המשגיח ושל גוף הכשרות. ועל זה לא שייך רבדל&quot;ק דשני הקבוצות הם שוות, ואין אחת סתירה את השנייה, כמו רוב קטנים אינן סריסים, והוי רק הבדל בין רמת המקצועיות של גופי הכשרות, והוי רק רוב מקרים, שאינו בדין רוב. אבל אין כאן חסרון דרוב התלוי במעשה, כמבואר ברוב ע&quot;ה מעשרים הם. <br /><br />שאלה ג: האם רוב שזיפים אין בהם תולעים הוא רוב טוב מה&quot;ת. <br />תשובה. כן,  הוא רדל&quot;ק, ואסור מדרבנן אם יש מיעוט המצוי ואפשר לברר.","142","","4925","True","True","False","","256","85.130.130.141","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4816","4814","יש סיבה משותפת","04/11/10 01:54","כז חשון","תשע&quot;א","01:54","דוד כוכב","רש&quot;י בסוטה שם כתב: &quot;<b>פעמים</b> גורמין שמדמין לה דבר שאינו דומה&quot;.<br />כלומר, רוב המקרים דומים זה לזה.<br />במיעוט קיים פרט אשר מבדיל בין המקרים.","125","","4925","True","True","False","","95","213.151.61.140","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4817","4815","גם באין פנאי חייב קרבן","04/11/10 02:02","כז חשון","תשע&quot;א","02:02","דוד כוכב","חוסר הפנאי הוא עצמו בעייתי, ראוי למצא זמן לברר תמיד עד הסוף.<br /><br />דומה לזה אמרו לעיל בדף ג ע&quot;א וד ע&quot;א שצריך להביא קרבן כשהוא בעיר, כיון שלא בדק עד הרגע האחרון אולי חזרו בהם ב&quot;ד.<br />לא שבאמת אדם צריך כל רגע לשאול את רבותיו האם חזרו בהם מאחת ההלכות שהורו. ובכל זאת אם חזרו בהם והוא לא התעדכן, זה נחשב לשוגג, ולא לאונס, שהיתה לו יכולת ללמוד.","125","","4925","True","True","False","","117","213.151.61.140","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4820","4816","בכלל לא קשור","04/11/10 13:50","כז חשון","תשע&quot;א","13:50","משיב מאורות דף היומי","דין רובדל&quot;ק לא דורש דמיון חיצוני, אלא סיבה אחת לכל אחת משני הקבוצות. ולגבי מיעוט טעויות אין לך את זה. <br /><br />יש לך רק את העובדות: קבוצה של מיעוט טעויות וקבוצה של פסקים נכונים. ואין על זה דין רוב.","142","","4925","True","True","False","","238","85.130.130.141","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4821","4817","סתירה פנימית בדבריך","04/11/10 13:54","כז חשון","תשע&quot;א","13:54","משיב מאורות דף היומי","אתה רוצה לתרץ את הסיפורים מקושייתך העצומה מהגמרא ע&quot;י חילוק, של אין לו פנאי. <br /><br />כדי לבחון אם חילוק זה עונה לקושייה, מוכרח שפטור מקרבן, ואם אתה מסכים איתי שחייב בקרבן, מוכרח שאסור לעשות כן, לפי הלוגיקה של הקושייה שלך. <br /><br />ואם אתה מסכים עם הצעתי שלמרות שמותר, חייב בקרבן, אז כבר אנחנו מסכימים, וירד החילוק של אין לו פנאי מהפרק.","142","","4925","True","True","False","","244","85.130.130.141","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4830","4821","יש להבדיל","04/11/10 20:46","כז חשון","תשע&quot;א","20:46","דוד כוכב","יש להבדיל בין החובה העקרונית לברר ככל הניתן תמיד,<br />לבין ההתנהגות למעשה, כאשר קשה מאוד ללמוד תמיד את כל הסוגיות לעומקן, וגגם לחזור עליהן. ק&quot;ו למי שלא בר הכי לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא.<br /><br />ואגב מ&quot;ש לגבי פסיקת הרמב&quot;ם מתוך היד החזקה, אה&quot;נ גם בזה שייך 'תנאים מבלי עולם&quot;, כדברי שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל לא סימן ט, הובא בהקדמת הכסף משנה ועוד:<br /><br />&quot;וכן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב&quot;ם ז&quot;ל ואינן בקיאין בגמרא, לידע מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור את המותר. כי לא עשה כשאר המחברים, שהביאו ראיות לדבריהם והראו על המקומות היכן דבריהם בגמרא, ומתוך זה יכול לעמוד על העיקר ועל האמת. אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה, בלא טעם ובלא ראיה, וכל הקורא בו סבור שמבין בו ואינו כן, שאם אינו בקי בגמרא, אין מבין דבר לאשורו ולאמתו, ויכשל בדין ובהוראה. לכך לא יסמוך אדם על קריאתו בספרו לדון ולהורות, אם לא שימצא ראיה בגמרא. וכן שמעתי מפי אדם גדול בברצילונה , שהיה בקי בתלתא סדרי, ואמר: תמהתי על בני אדם שלא למדו גמרא וקורין בספרי הרמב&quot;ם ז&quot;ל ומורים ודנים מתוך ספריו וסבורין שיכירו בהם. כי אמר: אני מכיר בעצמי, כי בג' סדרים שלמדתי, אני מבין כשאני קורא בספריו, אבל בספריו בהלכות קדשים וזרעים, אינני מבין בהם כלום, וידעתי שכך הוא להם בכל ספריו. נאום הכותב, אשר בן ה&quot;ר יחיאל זצ&quot;ל&quot;.<br /><br />מיהו האדם הגדול בברצילונה, הרשב&quot;א או הרא&quot;ה?","125","","4925","True","True","False","","198","95.86.101.89","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4833","4830","לא הבנתי","04/11/10 21:36","כז חשון","תשע&quot;א","21:36","משיב מאורות דף היומי","מה אתה אומר...<br /><br />לא נראה לי שהאדם הגדול הוא הרשב&quot;א, כי הוא בקי ביותר מג' סדרים. <br /><br />לא יודע מי זה. אולי גם לא הרא&quot;ה.","142","","4925","True","True","False","","221","85.130.130.141","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4834","4833","כוונתי","04/11/10 21:58","כז חשון","תשע&quot;א","21:58","דוד כוכב","באופן עקרוני חייבים תמיד ללמוד את הסוגיה עד הסוף, לכן חייבים בקרבן.<br />למעשה, גם הפוסקים הגדולים לא יכולים לקיים זאת בפועל. ובמקרה כזה עושים מה שניתן.<br />עיינתי עכשיו בספר עיטור סופרים הנ&quot;ל, למעשה הוא הביא את התירוץ/חילוק מדברי הכסף משנה על הקדמת הרמב&quot;ם:<br />&quot;נמצא שדרך זה שדרך רבינו תיקון לכל העולם זולתי לחד בדרא באותו זמן. וגם לוֹ {כלומר לאותו חד בדרא היודע לפסוק מהגמרא} הוא תיקון <b>אם יהיה נחפז לפסוק </b>יסמוך על דעת רבינו&quot;.<br /><br />לעניין הרמב&quot;ם, התייחסתי לאחת ההודעות דלעיל שכתבת שפשוט שהרמב&quot;ם יכול לפסוק על פי היד החזקה גם אם אינו זוכר את טעם הפסק. וטענתי שלא כך הדבר.<br />גם דברי הראב&quot;ד שם בהקדמה והכסף משנה הנ&quot;ל שהשיב על דבריו נסובים על עניין לפסוק מתוך היד החזקה.","125","","4925","True","True","False","","135","95.86.101.89","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4835","4834","תודה","04/11/10 22:46","כז חשון","תשע&quot;א","22:46","משיב מאורות דף היומי","מצטער, אבל אני לא מבין אף מילה. <br /><br />אתה סותר את עצמך מניה וביה בתוך אותה הודעה, ולגבי הראיה שלך מהגמרא, לא מבין לאן אתה חותר. <br /><br />שאלת קושייה רצינית, ואתה עונה עם מריחות. <br /><br />תחליט אם הקרבן הוא בגלל החובה ללמוד עד הסוף גם כשנחפז לפסוק כלשון הכס&quot;מ. <br /><br />לא מבין מה ההיתר של נחפז לפסוק. אם בנחפז מותר לפסוק ע&quot;פ ספרים, גם בלא נחפז. <br /><br />לא מבין את שיטת העבודה שלך.","142","","4925","True","True","False","","223","85.130.130.141","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4836","4835","אתן משל","04/11/10 23:18","כז חשון","תשע&quot;א","23:18","דוד כוכב","אדם חונה במקום האסור בחנייה לצורך פעילות חשובה של הצלה.<br />לא היתה לו ברירה. ואף על פי כן הוא עשה זאת על אחריותו והוא עלול לקבל קנס.<br /><br />גם הביטוי שגגת תלמוד עולה זדון יש בו מעין סתירה פנימית. אמנם <b>שגגת </b>תלמוד - היתה כאן אמנם שגגה, אנחנו רק בני אדם ואנחנו מוגבלים. ועם זאת היא עולה זדון - אם לא למדת עד הסוף - לא יתקבלו תירוצים.","125","","4925","True","True","False","","117","95.86.105.244","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4842","4838","איפכא מסתברא, ותשובה","05/11/10 08:17","כח חשון","תשע&quot;א","08:17","משיב מאורות דף היומי","הוראת בית הדין המחייבת את כולם, זקוקה יותר לטעם, אצל המורה, מהוראה פרטית. <br /><br />החילוק שלך הוא למדני, אך התוכן אומר את ההיפך הגמור.<br /><br />זה שמצאת שהוראת בית דין אינה זקוקה לטעם אצל השומעים, אינו סיבה להקל לגבי הטעם אל בית הדין עצמם. <br /><br />ההיפך הוא הנכון: גם מי שיאנו מבין את טעם בית הדין, מחוייב בהוראה כי לבית הדין יש טעם אמיתי. <br /><br />אבל אם בית הדין הדין עצמו אינו יודע את הטעם, נמצא חומרו קולו.","142","","4924","True","True","False","","228","85.130.130.141","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב",""),new Message("4845","4838","יישר כח","05/11/10 08:44","כח חשון","תשע&quot;א","08:44","דוד כוכב","והמובאות מעניינות מאוד.<br /><br />אולם אינני סבור ש&quot;גדולי ישראל לא סברו כדעת הרמ&quot;ה בזה&quot;, שהרי אין דנים אי אפשר מאפשר. וכדברי הכסף משנה שהביא הראי&quot;ה.","125","","4924","True","True","False","","108","95.86.105.244","0","4796","הוריות|ו ע&quot;ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82563);