var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=4346;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107085","בורדרליינית !","מרדכי דב זינגר","30/04/24 13:22","807","65"),new MostViewed("107093","הגהות הגר"א ב"מ סד","אוריאל שלמוני","02/05/24 10:18","605","47"),new MostViewed("107091","המתרגם ומזרעך לא תתן להעביר למולך ...","איתן","02/05/24 02:13","123","46")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("4346","0","איבוד ע"ז ע"י ביטולה","09/10/10 19:38","א חשון","תשע"א","19:38","דוד מקובר","בגליון מאורות הדף היומי הביאו מהספר "מכתבי תורה" מכתב ק"ח, בשם הגאון הר' מרדכי קאלינא, שכתב בשם גדולי המחברים שדנו במבטל חמץ בתערובת, האם מקיים מצוות תשביתו, והשאלה היא, האם ביטול דיני הינו גם ביטול מציאותי, וכתבו שם: "כהוכחה לדבריו הוא מביא ראיה מביטול ע"ז". הגמ' ע"ז נ"ד, שהגמ' שואלת למה צריך לשרוף האשרות שלפני אברהם, יכפו על העו"כ לבטלם, למרות שיש מצוות עשה לאבד ע"ז. ומכאן מוכיח שגם ביטול דיני, מהווה איבוד.
ועל כך העירו תלמידי החכמים בבית המדרש של מאורות הדף היומי, שיש הבדל בין איסור עבודה זרה, שנובעת מהחשבתו לאליל, ומימילא בביטול ההחשבה לאליל מתבצע איבודו, ואילו בחמץ שגופו נאסר צריך כילוי בפועל.

ועל דברים אלו יש להעיר:
1. הגאון הנ"ל לא מביא ראיה מביטול ע"ז ע"י ביטולה הדיני לדין ביטול חמץ שיועיל גם ביטולו ברוב. אלא הוא מנסה לתרץ את השאלה על הגמ' בע"ז ע"פ דברי ":גדולי המחברים" שדנו בחמץ האם ביטול דיני יועיל.

2. דווקא בחמץ יש סיבה שלא יצטרכו לכלות בפועל, ואילו בע"ז מ"ע היא כן להשמיד בפועל,
הסיבה שבחמץ לדעת גדולי המחברים יועיל ביטול דיני, נעוצה בעובדה שבחמץ לא נאמר איבוד, אלא "תשביתו", ולשון זו של השבתה, הינה מהווה דיון בגמ' ובראשונים מה משמעותה.
הרמב"ם הלכות חו"מ בפ"ב ה"ב כותב שהשבתה זו, הינה השבתה בלב, וכלל אין
מדובר על איבוד בידיים,
"ומה היא השבתה זו האמורה בתורה היא שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר
וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין
בו צורך כלל".

3. ולכן תלו "גדולי המחברים", את השאלה במחלוקת תנאים בת"כ בפ' בחוקותי, סביב המשמעות של המילה "השבתה", מהפסוק: "והשבתי חיה רעה מן הארץ", האם הכוונה להשמדה או לשינוי טבען של החיות הרעות. וממילא תלויה השאלה האם שינוי הדיני של החמץ מהווה השבתה כמו שינוי הטבע של החיות הרעות.

4. בע"ז לעומת זאת יש מצוות עשה "אבד תאבדון את כל המקומות וכו'", וא"כ שאלת הגאון ר' מרדכי קאלינקא היא על הגמ' האומרת שבמקום לקיים מ"ע של איבוד הע"ז, הגמ' מציעה להם לגרום לביטולה וע"י כך לא יצטרכו לקיים מצוות איבוד ע"ז. והרי זה כביטול מ"ע. ותירץ שלפי הצד שביטול דיני נחשב איבוד, אפשר לומר שהכרחת העו"כ לבטל את הע"ז נחשב איבודה.

5. אכן על תירוץ זה ניתן לערער, אולם לא מצד ביטול החמץ, ששם נאמר "תשביתו", אלא מצד ביטול הע"ז. ששם נאמר "אבד תאבדון".","181","","4958","True","True","False","","1002","84.228.7.17","0","0","עבודה זרה|נב ע"ב",""),new Message("4351","4346","ברוך הבא!","09/10/10 23:50","א חשון","תשע"א","23:50","דוד כוכב","העתקת דברי התורת כהנים שהוזכרו בסעיף 3:
ספרא בחוקותי פרשה א פרק ב:
"והשבתי חיה רעה מן הארץ, ר' יהודה אומר מעבירם מן העולם, ר' שמעון אומר משביתן שלא יזוקו".

לעצם העניין, אינני יודע למה ביטול בתערובת יכונה 'ביטול דיני'. יתכן שהוא נחשב לביטול מציאותי, בדומה לשוחק וזורה לרוח (מסכת עבודה זרה דף מג ע"ב).
כי ככלל, ה'מציאות' בהלכה אינה נמדדת במדידה פיסיקלית, "אלא הכל לפי דעתו של רואה" (הביטוי בהשאלה, ממסכת כלים יז משנה ו), ואותו איסור המעורב - בעיני הבריות כאילו שאינו, וזה מה שקובע בהלכה.
ולכאורה באנו אם כן למחלוקת רבי יוסי ורבנן, בעניין שוחק וזורה לרוח.

אלא, שחכמים השיבו לרבי יוסי:
"אף הוא נעשה זבל, שנאמר: לא ידבק בידך מאומה מן החרם".
לפי זה נראה שבתערובת יודה רבי יוסי, כי בזה ודאי שנהנה מע"ז - מתוך שנתגדלה התערובת.
ואף דקי"ל כרבי אליעזר ש"יוליך הנאה לים המלח", מ"מ גם לשיטתו יש כאן 'הנאת מאומה' של ע"ז ולכן עליו להוליך הנאה זו לים המלח. אם כן לא נעשתה כאן כלל השבתה גמורה.","125","","4958","True","True","False","","120","95.86.122.99","0","4346","עבודה זרה|נב ע"ב",""),new Message("4352","4351","[ללא נושא]","10/10/10 07:29","ב חשון","תשע"א","07:29","דוד מקובר","תודה על התגובה
1. כנראה שגם בהלכה יש הבדל בין ביטול דיני לביטול מציאותי. שהרי המחלוקת אם טעם כעיקר דאורייתא, מעמיד ברמב"ם כשנפל חלב הכליות לגריסים ונימוח, למרות שהחלב במציאות קיים,
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו
הלכה ב
כיצד חלב הכליות שנפל לתוך הגריסין ונמוח הכל, טועמין את הגריסין אם לא נמצא בהן טעם חלב הרי אלו מותרין, ואם נמצא בהם טעם חלב והיה בהן ממשו הרי אלו אסורין מן התורה, נמצא בהן טעמו ולא היה בהן ממשו הרי אלו אסורין מדברי סופרים.
הלכה ג
כיצד הוא ממשו כגון שהיה מן החלב כזית בכל שלש ביצים מן התערובת, אם אכל מן הגריסין האלו ב כשלש ביצים הואיל ויש בהן כזית מן החלב לוקה שהרי טעם האיסור וממשו קיים, אבל פחות משלש ביצים מכין אותו מכת מרדות מדבריהם, וכן אם לא היה בתערובת כזית בכל שלש ביצים אע"פ שיש בהן טעם חלב ואכל כל הקדירה אינו לוקה אלא מכת מרדות.

2. יש עוד נ"מ אם יש שאילה על תרומה או חלה, שהפריש ונטמא יכול להישאל, אולם אם כבר נאכלו יתכן ואינו יכול להישאל,
3. גם בלאו הניתק לעשה, אם אכל הנותר לוקה, ואם זרק הנותר לבור שאינו יכול לקיים שריפתו האם לוקה על "לא תותירו".
4. אלא שבע"ז אם המצוה היא ל"אבד", וביטול ע"ז ע"י העכו"ם, אפילו בכפיה, יתכן שהיא למעשה מונעת את קיום המצווה, שהרי אין זו ע"ז מעתה. ולא מקיים מצוות איבוד.
5. מחלוקת ר"י ורבנן בשאלת שוחק וזורה לרוח, לכאורה אין כוונתם שהוא נהנה מהשחיקה שעפה ברוח, ונעשה זבל. כנראה שהם נשענים על הדיוק מהפסוק "מאומה", שרבנן אומרים שלמרות שששחיקה וזריה ברוח זה נחשב איבוד, אולם לטענתם, בע"ז יש דרישה מיוחדת של כילוי מוחלט,
6. שאלת יוליך הנאה לים המלח, זוהי שאלת נהנה מאיסור הנאה ולא קשור למצוות איבוד ע"ז. מה עוד שזה גזירה מדרבנן, כמו הקונה עבדים ובהמה במעות מע"ש שיאכל כנגדם.","181","","4957","True","True","False","","90","84.228.7.17","0","4346","עבודה זרה|נב ע"ב",""),new Message("4358","4352","בעניין 5.","10/10/10 18:58","ב חשון","תשע"א","18:58","דוד כוכב","מהסוגיה בדף מח ע"ב עולה שהבעיה בזבל היא שהוא נהנה מהשחיקה שעפה ברוח.","125","","4957","True","True","False","","90","95.86.103.51","0","4346","עבודה זרה|נב ע"ב",""),new Message("4359","4358","[ללא נושא]","10/10/10 19:30","ב חשון","תשע"א","19:30","דוד מקובר","ודאי שרבנן אומרים לר"י, שלא ישחק ויזרה לרוח כי יש עדיין הנאה מהזבל, אולם הסיבה שבכל איסורי הנאה אין מניעה של שוחק וזורה לרוח, ואילו בע"ז יש לרבנן מניעה, היא מהסיבה שבע"ז יש פסוק "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם", אפילו השחיקה שהיא כל שהוא אסורה.","181","","4957","True","True","False","","86","84.228.7.17","0","4346","עבודה זרה|נב ע"ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82652);