var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=40169;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("המלצה לגולשים","http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=1505")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","71"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","62"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("40169","0","טעמי המקרא","30/06/15 23:56","יג תמוז","תשע&quot;ה","23:56","אוריאל פרנק","<span class='bordeaux'><b>טעמי המקרא - ממתי?</b></span><br /><br />&quot;וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא&quot; (נחמיה ח, ח).  בלשון זו מתוארת קריאת התורה באסיפת העם ע&quot;י עזרא הסופר &quot;בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי&quot;.  חכמינו ז&quot;ל הבינו שקריאת עזרא היתה מוטעמת ע&quot;פ טעמי המקרא[1], ונחלקו אמוראים עד כמה קדומה מסורת ניגון הטעמים (ונפק&quot;מ לנדרים!..).  לפי רב, טעמי המקרא נמסרו למשה מסיני[2] (&quot;פיסוק טעמים דאורייתא&quot;), אך ההלכה נפסקה כרבי יוחנן[3], שמסורת זו מאוחרת יותר[4].<br /><br />יש לציין שני הבדלים בין טעמי המקרא בראשיתם, לבין הטעמים בימינו.  מבחינה כמותית: מסתבר שכלל מערכת הטעמים לא הומצאה ביום אחד, והיתה התפתחות: בראשונה היו רק טעמים בסיסיים ומאוחר יותר הורחבה המערכת וגוּוְנה[5].  מבחינת צורת הטעמים: רק בימי חכמי המסורה (תקופת הגאונים) סומנו הטעמים כסימנים גרפיים כתובים[6], אך נגינת הפסוקים היתה מקובלת מימים ראשונים, והועברה מדור לדור כתורה שבעל פה (כמו הניקוד[7]).  מסתבר שבמשך הדורות חלו שינויים בביצוע המוסיקלי של הטעמים[8], ועם פיזור ישראל בגלויות השונות נוצרו הבדלים במסורת נגינת הטעמים.  אמנם ישנו מצע משותף לכל ניגוני הטעמים של העדות השונות[9]. <br /><br /><span class='bordeaux'><b>מהי מטרת הטעמים?</b></span><br /><br />לטעמי המקרא שני תפקידים מרכזיים[10]: <br /><br />·          להורות לקורא את הניגון שיקרא בו את הפסוקים<br /><br />·          להורות על הפיסוק הנכון לפי המבנה התחבירי של הפסוקים<br /><br /> <br />שני התפקידים תלויים זה בזה: תווי הנגינה מורים על הפיסוק, והפיסוק קובע את המנגינה.  לפיכך, כל השומע ניגונו של מקרא - מבין ממנו את פיסוקו; וכל היודע לפסֵק את המקרא - מאליו הוא עומד על ניגונו.  נחלקו הדעות מהי המטרה הראשונית והראשית של הטעמים: הניגון או הפיסוק.  בדרך כלל הפיסוק קובע את הנגינה, אך לעיתים קרובות הנגינה משנה את דרך הפיסוק.  הרב מרדכי ברויאר מביא בספרו טעמי המקרא[11] כמה וכמה משפטים מקראיים שההגיון מורה לפסקם אחרת מפיסוק הטעמים, אלא שהפיסוק ההגיוני נדחה מפני דרכי הקריאה הטבעית ונוי הניגון (דבר דומה כבר כתב רבנו מנחם המאירי[12]).  לפיכך נראה שמעיקרם לא באו הטעמים לפרש ולפסק את המקרא אלא נקבעו כסימנים מוסיקליים[13]. <br /><br /><br />--------------------------------------------------------------------------------<br /><br /><br />* המאמר מוקדש לזכרו של השר האלוף רחבעם עמיקם זאבי - גנדי, הי&quot;ד.","165","","3230","True","True","False","","2428","84.94.81.172","0","0","נדרים|לז ע&quot;ב",""),new Message("40170","40169","הערות 1-4","30/06/15 23:57","יג תמוז","תשע&quot;ה","23:57","אוריאל פרנק","[1] בבבלי למדו זאת מ&quot;ויבינו במקרא&quot; (במגילה ג. נוסח הדפוס: &quot;אלו פיסקי טעמים&quot;, ובדק&quot;ס ע&quot;פ כ&quot;י לונדון: &quot;אלו טעמי מקרא&quot;; ובנדרים לז: &quot;זה פיסוק טעמים&quot;), ואילו בירושלמי (מגילה פ&quot;ד ה&quot;א, וכן בבראשית רבה לו, ח) דרשו &quot;ושום שכל אֵילו הטעמים&quot;. ומצאנו במקרא לשונות &quot;הבנה&quot; ו&quot;שכל&quot; בענייני נגינה: י&quot;ד מזמורי תהלים פותחים ב&quot;מַשְׂכִּיל&quot;; דהי&quot;ב ל, כב: &quot;הַלְוִיִּם הַמַּשְׂכִּילִים שֵׂכֶל טוֹב לַה'&quot;, ובאר המיוחס לרש&quot;י: &quot;לענין שירה נופל לומר לשון שכל&quot;; דהי&quot;ב לד, יב: &quot;וְהַלְוִיִּם כָּל מֵבִין בִּכְלֵי שִׁיר&quot;, ובמיוחס לרש&quot;י: &quot;בכל מקום אמור לענין שירה הבנה וכן למעלה...'מבין עם תלמיד' וכן 'כָּל הַמֵּבִין' (דהי&quot;א כה, ז-ח)&quot;. <br /><br />יצויין כי הראשונים ציטטו דרשות אחרות ל&quot;ושום שכל&quot;: רש&quot;י (קידושין מט סע&quot;א): &quot;זה תרגום&quot; (וכ&quot;כ תלמידו במחזור ויטרי, בהמשך למובא בהערה 6); ורבנו בחיי (בראשית יח, ג): &quot;זה הניקוד&quot; (ועי' בשו&quot;ת קול מבשר ח&quot;ב, יב; ובעלי תמר לירושלמי מגילה עמ' קס&quot;א).<br /><br /><br />[2] א. מדובר על הטעמים בפסוקי תורת משה; הטעמים בנו&quot;כ לא יכולים להיות מוקדמים ליצירת המילים עצמן...<br /><br />ב. רבי דוד אבן זמרא (ממגורשי ספרד) נשאל מדוע אין כותבין הניקוד והטעמים בספר תורה, כיון שהכל נתן למרע&quot;ה בסיני, וכדי שיקרא הקורא קריאה ישרה בלי שבוש (שו&quot;ת רדב&quot;ז, ח&quot;ג, סימן תרמג/ אלף סה). והשיב, שמכיון שיש בתורה הרבה פנים מעבר לפירושה העולה מהניקוד והטעמים שנמסרו למשה בעל פה, על כן &quot;צוה האל יתעלה שיכתבו את התורה בלא נקודות וטעמים, כאשר היתה באמנה אתו יתברך... כדי שמי שיכול להשיג - ישיג&quot; את שאר שבעים הפנים לתורה. וכתב הרב מרדכי ברויאר (טעמי המקרא, עמ' 368): &quot;ניגון הטעמים מחייב אותנו רק בשעת קריאה (בציבור, בפרט); אך פירוש הטעמים איננו מחייב אותנו בשעת לימוד&quot;, אך את שאר הפירושים שאינם מתאימים לטעמים, שאמיתותם מסופקת, ראוי לאומרם בצד הכתוב, אך אין לערבם בגוף הכתוב ולקרוא את גוף הכתובים על פיהם.<br /><br /><br />[3] ר&quot;ן (נדרים לז. ד&quot;ה ורבי יוחנן) מובא בבית יוסף יו&quot;ד רמ&quot;ו.<br /><br /><br />[4] מתי הומצאו טעמי המקרא לדעת ר' יוחנן? האם מסכים לדרשת רב, שעזרא קרא בטעמי המקרא (ורק חולק על ייחוס הטעמים למשה מסיני)? לפי המאירי (בית הבחירה נדרים לז:) נראה שר' יוחנן סובר שדברי רב הם רמז ואסמכתא בעלמא, ויתכן שבזמן עזרא טרם הומצאו הטעמים. האם מסכים ר' יוחנן שהיו טעמים בזמן דוד ושלמה, כדרשת רבא (בבלי עירובין כא:, ראה דק&quot;ס) &quot;מאי דכתיב (קהלת יב, ט): 'וְיֹתר שהיה קהלת חכם, עוד למד דעת את העם' - דאגמריה בסימני טעמים&quot;; וכדרשת חז&quot;ל על דוד שהיה &quot;יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל&quot; (ש&quot;א טז, יח): יודע נגן - במקרא&quot; (רות רבה, פרשה ד'). נראה שא&quot;א להוכיח כי היו טעמים לפני תקופת התנאים. העדות הראשונה לקיום טעמי מקרא היא מדור חכמי יבנה, כמתועד בברייתא בבבלי (ברכות סב.): &quot;אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו... שאין מקנחין בימין אלא בשמאל... מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל?.. רבי עקיבא אומר: מפני שמראה [לפי כ&quot;י: שמראין] בה טעמי תורה&quot; (עי' דק&quot;ס; במסכת דרך ארץ רבה, סוף פרק ז, טעם זה בפי רבן גמליאל, ובמהד' היגר בפי רבי יהושע). ופרש רש&quot;י: &quot;טעמי תורה - נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים, בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך; מוליך ידו לפי טעם הנגינה. ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל&quot; (היינו &quot;ח'יווט&quot; הנהוג עד היום בקרב יהודי תימן). וראה באנציקלופדיה תלמודית (ערך טעמים, עמ' תקצ&quot;ח, הערה 36) שיש סוברים שהטעמים תוקנו ע&quot;י עזרא ואנשי כנסת הגדולה, ויש מי שאומר שאפילו סיומי הפסוקים נקבעו ע&quot;י הזקנים, ואינם מסיני (שם, הערות 41-40).","165","","3230","True","True","False","","474","84.94.81.172","0","40169","נדרים|לז ע&quot;ב",""),new Message("40171","40169","הערות 5-13","30/06/15 23:57","יג תמוז","תשע&quot;ה","23:57","אוריאל פרנק","[5] יתכן שבתחילה היו רק המפסיקים הראשיים: סוף פסוק (סילוק) ואתנחתא, ומאוחר יותר נוספו עוד שלושה מפסיקים (שהרי בחמישה מפסיקים די בכדי למלא את התפקיד התחבירי של הטעמים), ובמשך הדורות התרחבה מערכת הטעמים לכדי שמונה עשר מפסיקים (כדי לבטא גיוונים מוסיקליים; ראה: הרב ברויאר שם, עמ' 14). אמנם יתכן שלפי רב כל הטעמים ניתנו למשה מסיני, כולל המנגינה (עי' עלי תמר לירושלמי מגילה סוף עמ' קס&quot;ב בשם ספר חסידים והגר&quot;א).<br /><br /><br />[6] בידינו כתבי יד של ספרי תנ&quot;ך מתקופת הגאונים, בהם מסומנים הניקוד והטעמים, כגון כתר ארם צובא, כ&quot;י לנינגרד ועוד. בתקופה זו גם הוזכרו לראשונה שמות הטעמים: אתנחתא, וכו' (ראה אנציקלופדיה תלמודית שם, עמ' תר&quot;א ובהערה 7 שם). וכך כתב ר' שמחה מויטרי במחזורו (בתחילת פירושו לאבות): &quot;אבל סימני הנגינות - סופרים הוא שתקנום, ולפיכך אין ניקוד טברני דומה לניקוד שלנו, ולא שניהם דומים לניקוד ארץ ישראל. ומפני שהטעמים והנגינות משתכחין הוא שתקנום. וסמכו על מה שאמר הכתוב (תהלים קיט) עת לעשות לי&quot;י הפרו תורתך. ולפיכך לא ניתן ספר תורה לינקד, שאע&quot;פ שניתנו פסוקי הטעמים ונגינות הקרייה מסיני במסורת, דכתיב ושום שכל (נחמיה ח) - על פה נאמרו, ולא בסימני נקודה בספר&quot;.<br /><br /><br />[7] ועי' בהפניות שבסוף הערה 1.<br /><br /><br />[8] יוסף עופר, 'טעמי המקרא: סימני פיסוק או סימני נגינה', מחניים 3, תשנ&quot;ז, עמ' 70 ואילך.<br /><br /><br />[9] הרב ע&quot;צ מלמד, פרקי מנהג והלכה, עמ' 92.<br /><br /><br />[10] תפקיד נוסף יש בסימון הטעמים בכל מילה בהברה המוטעמת (מלעיל/מלרע), אך זהו תפקיד מִשנִי: בתפקיד זה משמשים הטעמים רק מתקופת חכמי המסורה שסימנו את טעמי המקרא בכתב. ועוד, לא כל הטעמים מסומנים במקום ההטעמה (כמפורט בהקדמת תנ&quot;ך קורן, ובדברי הרב ברויאר שם, עמ' 17).<br /><br /><br />[11] עמ' 348, סעיף 24. וראה שם בעמ' 384-377 דוגמאות כאלה שהטעו פרשנים אשר ייחסו לטעמים פירושים שלא עלה על דעתם מעולם. כמו כן, מצאנו משפטים זהים, שהטעמים חילקום באופן שונה אך ורק מסיבות מוסיקליות (ראה למשל את ההבדל בפיסוק הטעמים במילים &quot;וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ&quot; בויקרא ח, טו; ט, ט). <br /><br /><br />[12] בבית הבחירה לנדרים לז: מסביר ש&quot;עיטור סופרים&quot;, שלדברי רבי יצחק הוא הלכה למשה מסיני, פירושו: הטעמים שחידשו אנשי כנסת הגדולה לתפארת הקריאה, בניגוד להפסק הענין (בשונה מ&quot;ויבינו במקרא - זה פיסוק טעמים&quot; הכולל את אותם טעמים שנועדו לפיסוק ע&quot;פ התחביר).<br /><br /><br />[13] כך כותב הרב ברויאר (שם, עמ' 6,3; עמ' 368; ובמאמרו בכ&quot;ע בשדה חמד, ז-ח, תשמ&quot;ט, עמ' 89) וכ&quot;כ תלמידו, יוסף עופר (מחניים, שם עמ' 74): &quot;הטעמים לא נוצרו מלכתחילה כדי להורות על פיסוקו של הפסוק, ועל כן כללי הפיסוק הגלומים בהם משוקעים בתוך מכלול כללים ועקרונות, שרבים מהם מקורם בצד המוסיקלי של הטעמים&quot;.<br /><br />יש להעיר, כי ע&quot;פ דברי המאירי בהערה הקודמת, ניתן לומר שהטעמים כסימני פיסוק קדמו לטעמים לתפארת הקריאה שנוספו אח&quot;כ, וכדעתו של הרב ע&quot;צ מלמד הכותב &quot;אמנם הטעמים הם זמרה, אבל בעיקרם לא נוצרו אלא לפיסוק&quot; ('טעמי המקרא בדברי פרשני המקרא', בסוף ספר מאמריו 'מחקרים במקרא בתרגומיו ובמפרשיו'; יש לציין כי אף הרב עצ&quot;מ היה מודע ל&quot;פסוקים שיש הכרח לפרשם לא לפי פיסוק הטעמים&quot;, כפי שכתב בפרקי מנהג והלכה, עמ' 92, וראה דוגמאות רבות באנציקלופדיה תלמודית שם, הערות 133-111).","165","","3230","True","True","False","","389","84.94.81.172","0","40169","נדרים|לז ע&quot;ב",""),new Message("40174","40171","הערה","01/07/15 08:36","יד תמוז","תשע&quot;ה","08:36","דוד כוכב","להערה 2: &quot;מדובר על הטעמים בפסוקי תורת משה; הטעמים בנו&quot;כ לא יכולים להיות מוקדמים ליצירת המילים עצמן...&quot;.<br /><br />אבל במסכת ברכות דף ה ע&quot;א:<br />&quot;ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו <b>נביאים וכתובים</b>, להורותם - זה תלמוד; מלמד <b>שכולם נתנו למשה מסיני</b>&quot;.<br /><br />על פי זה י&quot;ל דרב ורבי יוחנן לא פליגי, כדברי רבי יוחנן עצמו במסכת מגילה דף יט ע&quot;ב:<br />&quot;ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר - מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא <b>למשה </b>דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, <b>ומה שהסופרים עתידין לחדש</b>, ומאי ניהו - מקרא מגילה&quot;.<br />ובירושלמי מסכת פאה פרק ב הלכה ד; ויקרא רבה פרשת אחרי מות פרשה כב, א; (וקהלת רבה פ&quot;א, ב; ופ&quot;ה, ב):<br />&quot;רבי יהושע בן לוי אמר: עליהם ועליהם, כל ככל דברים הדברים (דברים ט, י), [מצוה כל מצוה (דברים ח, א)] מקרא משנה תלמוד ואגדה, [ו]אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני. מה טעם, (קהלת א, י) יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים&quot;.<br /><br />מכל מקום מחלוקת האמוראים היא על טעמים דידן, אבל הכרח שמשה קרא את התורה בטעמים מסוימים, כי אין קריאה הומוגנית ללא פיסוקים - על משמעויותיהם.<br />לכן דרשת המכילתא לקמן היא אליבא דכו&quot;ע.<br />מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מס' דבחדש פרשה ד:<br />&quot;ומה ת&quot;ל משה ידבר, אלא מלמד שנתן הב&quot;ה כח וגבורה במשה, והיה הקב&quot;ה מסייעו בקולו, ובנעימה שהיה משה שומע, בו היה משמיע את ישראל, לכך נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול&quot;.<br />מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יט, יט:<br />&quot;רבי עקיבה אומר מנין שבקול ובכח ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל תלמוד לומר מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ ודאי מה תלמוד לומר בְקוֹל מלמד שבקול ובכח ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל&quot;.","125","","3229","True","True","False","","280","164.138.117.211","0","40169","נדרים|לז ע&quot;ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);