var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=36380;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מינוי מומחים בפורום","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=5360")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","45"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","24")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("36380","0","הערות לדף טז","28/07/14 01:51","א אב","תשע&quot;ד","01:51","המכריע","טז.<br /><br />א. ומחוי להו הלכות קמיצה. פירש&quot;י שהיה בט&quot;ז ניסן, ודרש בעניינו של יום. בפשטות היה נראה שהיה זה מדין ונשלמה פרים שפתינו. ובפרט שהיו בתקופה שבין הרישיון הראשון של כורש לבין האישור הסופי של דריוש, והתכוננו באופן מעשי שמהרה יבנה. אמנם לעיל י. למדנו שלכו&quot;ע הקריבו קרבנות העולים הראשונים. וא&quot;כ יתכן לכאורה שבירושלים הקריבו באותו יום את העומר, ואף אז יש ענין לעסוק בענייני היום. אמנם בסמוך איתא שאמרו להמן בזמן שבית המקדש קיים אדם מתנדב מנחה וכו', משמע שזה לא היה פעיל בזמנם. ועי&quot;ש בסמוך. ויל&quot;ע.<br /><br />והא דמחוי להו, ולא יליף להו, היינו על פי שאמרו דקמיצה היא מעבודות קשות שבמקדש, ושפיר היה צריך להראות ולהדגים להם.<br /><br />ב. מאן דמנדב מנחה וכו'. עי' מהרש&quot;א שעומר א&quot;א להתנדב, והם לא ביארו לו ענין העומר אלא ענין המנחה בכללותה. שאדם מתנדב מנחה וממנה עולה לגבוה רק הקומץ וזה אשר מכפר לו. ולכאורה מכפר הוא לאו דוקא אלא הכוונה מרצה לו. ואם מדובר על מנחת נדבה דיחיד, יתכן שאת זה לא הקריבו העולים הראשונים, רק קרבנות ציבור, ולכן התבטאו כשבית המקדש קיים. ויל&quot;ע בכל זה.<br /><br />ג. ששב לשקו ותעניתו. ראשית משום שקיבלו עליהם עד סוף יום השלישי והקבלה לא נתבטלה על ידי הנס. ושנית משום דעיקר הגזירה להשמיד וכו' עדיין לא בטלה כלל.<br /><br />ד. אבל על בתו וחפוי ראש על שאירע לו, כלומר ראשו חפוף מעציצא דבית הכסא. ידוע החידוד הפורימי של הגר&quot;ח מבריסק שהקשה הרי קודם היה חפוי ראש ורק אח&quot;כ נעשה אבל, שהרי אחרי שזרקה עליו קפצה ומתה. ותירץ (כנראה בפורים) על פי מה שאמרו במס' ב&quot;ק שזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל, השני פטור דמנא תבירא תבר, שמרגע צאתו מהגג נחשב כבר שבור. וידוע שכתבו התוס' בריש פרק שני בב&quot;ק שזה דוקא כשהכלי עצמו נזרק, אבל זורק אבן על הכלי, אין הכלי נחשב שבור עד שיישבר בפועל. ולפ&quot;ז יש ליישב בהקדמת אוקימתא קטנה, שבתו של המן זרקה, והמן הרים עיניו עוד בטרם זה הגיע אליו, ומיד היא קפצה עוד בטרם זה הגיע אליו. והשתא שפיר מיושב, שהיא עצמה הקופצת, זה כלי עצמו שנזרק ונחשבת מתה כבר מיד ברגע הקפיצה ונעשה אבל, אבל מה שיצא מעביטא דבית הכסא (קימחא דקישקע) לכיוון המן הוי בבחינת זורק אבן על הכלי שרק כשפוגע בו בפועל נעשה חפוי ראש, ושפיר קדמה אבילות לחפיות הראש. ודפח&quot;ח.<br /><br />טז:<br /><br />ה. רמז רמז לו. לכאורה סוף סוף הוא מטיל קנאה. וידוע מהגר&quot;א שנתן לו חמש חליפות פשוטות וזולות בערך של חליפה אחת שנתן לאחיו, ושפיר אין קנאה, ורק עשה כן לרמז.<br /><br />ו. יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. העולם אומר שיין ישן מניח את דעת הזקנים, כיון שזה מוכיח להם שלא כל התיישנות בהכרח מפחיתה ממעלת הדבר, אדרבא לגבי דברים מסויימים ההתיישנות משביחה.<br /><br />ז. ששון זו מילה וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך. שמעתי בדרך צחות לרמוז בזה ענין המילה, כמו אימרה של הבגד, שהוא שולי הבגד, כך המילה היא חיתוך שולי הגוף.<br /><br />ח. ויקר אלו תפילין וכו'. רצה לומר יקר זה כבוד בארמית, וראו כי שם ה' היינו יראת הכבוד. ודוק.<br /><br />ט. עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת. ברש&quot;י הגיה הב&quot;ח כלומר עשרים נפלו כאחד. בגמרות חדשות הגיהו עשרתם. וזו מילה מוזרה קצת. ואולי כוונת רש&quot;י לפי הגהת הב&quot;ח המקורית, שהרי אמרו ל' בנים היו לו, י' מחזרים על הפתחים, עשרה מתו ועשרה נתלו, ובאו לומר שכל העשרים מתו בזמן אחד ממש, ושפיר היינו עשרת בני המן המפורטים, ותיבת עשרת מלמד על עשרת נוספת. (רק לא פירשו שמותם כדי שלא ייחנק בעל הקריאה...) ויל&quot;ע.<br /><br />י. ויו דויזתא צריך למימתחה. ידועה פלוגת הראשונים אי היינו ויו רבתי בכתיבתה או שבקריאה יש למשוך ויו זו. ויוצאין ידי שניהם. וכמדומה דלא כל בעלי הקריאה מכירים דין זה.<br /><br />יא. אשר באו עם זרובבל. זה חידוש גדול שמרדכי כבר עלה בעלייה הראשונה, אלא שכיון שראה שלא המשיכו בבנייה, חזר ושב לבבל. כנראה שם היה נצרך יותר. ראה במהרש&quot;א. והיה אולי מקום לומר שעל ירידתו זו נאמר שגלה מעצמו. אמנם פשטות המקראות שם מורה שהכוונה לגלות שהגלה בשעתו עם יכניה מלך יהודה.","199","","3561","True","True","False","","1097","95.86.110.49","0","0","מגילה|טז ע&quot;א",""),new Message("36382","36380","פינתו של המכריע","28/07/14 04:08","א אב","תשע&quot;ד","04:08","המכריע","דף טז הדף של ערב ראש חדש אב.<br />נלמד על ידי רבים בליל ראש חדש אב.<br /><br />א. ויפול על צוארי בנימין אחיו. בכה על שני מקדשים שעתידים ליחרב.<br /><br />ב.שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה. וברש&quot;י עזרא עלה בשנת שבע לדריוש כמו שכתוב בעזרא פרק ז, ויבוא ירושלים בחודש החמישי. - ראה שם שעלה עזרא עם אלפי איש ביום א' לחדש החמישי הוא חדש אב!","199","","3561","True","True","False","","221","95.86.110.49","0","36380","מגילה|טז ע&quot;א",""),new Message("36383","36380","בשולי ההארות","28/07/14 08:07","א אב","תשע&quot;ד","08:07","אלעד סטופל","הערה ד'- ידעתי שתביא דברי הגר&quot;ח מבריסק...<br /><br />הערה ה'- בפשטות עדיין מטיל קנאה שהרי נתן לבנימין גם כסף, ובענף יוסף על העין יעקב הסביר שענין הכסף אינו קשה, שכן כשחזרו ממצרים השאיר יוסף בשקו של כל אחד מהאחים כסף, והכסף שהשאיר היה שווה לכסף שנתן לבנימין, שכן בתקופה שהשאיר הכסף בשקיהם ערך הכסף היה שווה הרבה יותר מחמת שהיתה שנת בצורת.<br /><br />הערה ז' - ששון זה מילה. ובשיטה מקובצת על כתובות ח., הסביר שששון זה בדברים רוחניים כאמור שש אנוכי על אמרתך, ואילו שמחה זה בדברים גשמיים, שכן אין שמחה אלא בבשר ויין, והעולם רגילים להביא החילוק הנ&quot;ל בין ששון לשמחה בשם הגר&quot;א, ואודה למי שיאיר עיני ויפנה למקום המדויק של הגר&quot;א (בזמנו שאלתי על כך את הגאון הרב שלמה פישר שליט&quot;א, ר&quot;י איתרי, ואמר שאינו מכיר גר&quot;א שאומר זאת והפנה לשיטה מקובצת).<br /><br />הערה ט' - ובדרך צחות, ועל רקע האירועים, יש לומר לקרוא בנשימה אחת משום שאם היו קוראים בעשר נשימות היו מספיקים להגיש עתירה לבג&quot;ץ נגד המשך ההריגה...<br /><br />יישר כח!","282","","3561","True","True","False","","377","95.86.108.203","0","36380","מגילה|טז ע&quot;א",""),new Message("36385","36380","בקשר ל יא'","28/07/14 09:55","א אב","תשע&quot;ד","09:55","אור חדש","ביא'.<br />מה מפשטי המקראות (אם זוכרים לקרוא את אסתר <b>לאחר </b> קריאת עזרא) מורה &quot;<b>בפשטות</b>&quot; על היותו מגולי יכניה <b>ממש</b>? (ועוד ברמה שנתעלם מגילו המבוגר מאד לפי גישה זו בעת ארועי המגילה וגילה של הנערה אסתר).  <br />ברור לי למשל שרוב עמ&quot;י (שמכיר את הסיפור רק ממקרא המגילה בבי&quot;כ) בטוח שהארועים התרחשו במהלך 70 שנות הגלות הרבה לפני שמישהו חשב על הגאולה, ה&quot;מתקדמים&quot; יודעים לטעון שבנה של אסתר הוא כורש שהתיר את בניין המקדש. <br />הטעויות הנ&quot;ל נובעות לדעתי מקריאה<b> לא נכונה </b> של פס' ה'-ו' בפרק ב'!<br />אומנם אין רגילים לפרש כהצעתי, אך כמדומני שהגישה הרגילה נובעת מלימוד המגילה בלא לימוד הספרים המקבילים (עזרא ונחמיה) ולמעשה הינה גישת ההמון כמבואר (לא כי המפרשים לא למדו את עזרא אלא שהמוח מפרש את אסתר לפי ההרגל שבא מהילדות במקום להשתמש במידע שהושג בבגרות).<br />נראה לי פשוט שיש להעדיף הבנה הנובעת מקריאה מקיפה מאשר &quot;פשט&quot; הנובע רק ממבט מקומי ומתעלם מהופעת הביטוי במשמעות אחרת לגמרי במקום אחר.<br /><br />הפסוק המשולב (אסתר<b>+</b>עזרא) נראה כך:<br />&quot;<b>מרדכי </b>אשר הוגלה (מעצמו כדי להלחם בכתבי השטנה), מירושלים, <b>מ</b>עם-הגולה אשר הוגלתה, עם יכוניה מלך-יהודה--אשר הגלה, נבוכדנאצר מלך בבל <b>מירושלים לפני כ70 שנה</b> <b>ושבו זה לא מכבר לירושלים ויהודה לאחר הצהרת כורש&quot;</b> <br />מרדכי עצמו <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA_%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F#.D7.A1.D7.93.D7.A8.D7.AA_.D7.94.D7.A2.D7.9C.D7.99.D7.95.D7.AA'>לא שב מיד</a> ב&quot;עליה הראשונה והשניה&quot; (עליות ששבצר, &quot;הנשיא ליהודה&quot;, וזרובבל בן שאלתיאל) אלא רק ב&quot;עליה השלישית&quot; עם עזרא שהתרחשה מאוחר יותר, הסיבה שעזרא עצמו לא הזדרז לשוב לארץ מוסברת ברצונו ללמוד תורה מברוך בן נריה שלא יכל לעלות מחמת גילו המתקדם (90-120?).<br /><br />מי שיקרא את הערך &quot;שיבת ציון&quot; בוויקיפדיה יתקשה שלא לשים לב לדמיון הרב של הנ&quot;ל ל&quot;שיבת ציון&quot; מגלות רומי.<br />כפי שציינתי כמעט והיה דמיון נורא נוסף- &quot;שואת העם&quot; לאחר הצהרת הגאולה.<br /><br />ההקבלה בתהליך הגאולה היא כך:<br />הצהרת כורש\\בלפור<br />עלייה ראשונה מרצון של ה&quot;מנודים מהחברה&quot; מבבל- 10 יוחסין מאירופה- מנודים מחברה דתית.<br />עלייה שניה של עשירים יחסית בגלל התרבות צרות בחו&quot;ל<br />התנגדות תושבי הארץ הלא יהודים וכתבי שטנה לשלטון הפרסי\\בריטי<br />השלטון עוצר את הסיוע ליהודים ואף מצמצם את יכולתם לבנות את ירושלים וביצורה<br />השלטון מחליט להשמיד את כל היהודים שנשארים בגולה<br />היהודים מתכנסים לתפילה וזעקה לה' והגזרה מופרת (פרס) היהודים ברובם המכריע סוברים ש&quot;עברנו את פרעה נעבור גם את זה&quot;= שואה  (אירופה)<br />הישוב היהודי בארץ הולך ומתפתח בלא מספיק סיוע כפי שהיה נדרש מחו&quot;ל<br />הגאולה לא שלמה &quot;עליתם כדלתות שהרקב שולט בהם&quot;- פרס<br />מה יהיה על גאולתנו?<br /><br />עוד פרט מעניין:<br />מרדכי יורד מהארץ להתמודד עם כתבי השטנה לאחר שכורש יוזם הגאולה מעצמו- הרב קוק זצ&quot;ל מגיע ללונדון ונלחם בעד &quot;הצהרת בלפור&quot; טרם שהתקבלה ההחלטה אצל הבריטים, ממילא הגאולה לא מחילה מהגויים שדוחפים אותנו אלא מכך שיהודי קם ומכריז שרצוננו להגאל ולשוב לעבודת ה' השלמה! (הפוטנציאל של גאולה כזו הוא של גאולה שלמה אלא שיש יותר קיטרוג על יהודים שלא עולים)<br /><br />גאולת מצרים:<br />למה תהליך גאולת מצרים שהיה ה&quot;אבטיפוס&quot; לגאולת ישראל שונה כ&quot;כ מהגאולות שאחריו?<br />צ&quot;ל שזמנה האמיתי של גלות מצרים נועד להיות 400 שנה שבסופם היה קם פרעה שהיה מאשר לכל בנ&quot;י לשוב לארצם. אומנם זה לא קרה כיוון שהקב&quot;ה ראה שעוד זמן מועט יפלו ישראל לדרגת הנ' של הטומאה וכך יאבדו כל סיכוי לשוב ולהגאל, מה שיגרום לכך שלא יישארו &quot;יהודים&quot; לשחררם מהגלות וגם אם יהיו לא ירצו כלל לעלות, ע&quot;כ נאלץ ה' לגואלם לפני הזמן ולא ב&quot;צורה הרגילה&quot;.<br /> אומנם בכ&quot;ז היה התהליך מלווה בהשמדת 80% מהעם (מתו במכת חושך) לפחות ורק אותם שהסכימו בדעתם לצאת נגאלו.","458","","3561","True","True","False","","123","95.86.122.16","0","36380","מגילה|טז ע&quot;א",""),new Message("36384","36383","ששון ושמחה","28/07/14 08:43","א אב","תשע&quot;ד","08:43","המכריע","ל-ד. אקוה לפחות שהבאתי אותו היטב...<br /><br />ל-ה. לא הבנתי כל כך מדוע יש צורך להידחק עם ערך הכסף. מדוע אי אפשר לומר בפשטות שמה שנתן לבנימין שוה בדיוק למה שהחזיר להם בשעתו.<br /><br />ל-ז. יש כמה מלקטים מהגר&quot;א, למשל ספר &quot;ליקוטי הגר&quot;א&quot; מועדים כמה חלקים, ומביאים מהגר&quot;א דברים אחרים בענין החילוק בין ששון לשמחה.(מקורם בביאורו על האגדתא של אמר ליה ששון לשמחה בסוף סוכה, ובבאורי הנ&quot;ך בכמה מקומות).<br /><br />בזכרוני שהוא מחלק ששמחה היא עוד טרם השגת הענין, וששון בהשלמתו והשגתו. ולכן מילה היא השלמה, ונאמר בה ששון. וזה מתאים ללשון הפיוט &quot;שמחים בצאתם וששים בבואם&quot;. ונובע מזה עוד חילוקים לגבי אופן הבעת השמחה.","199","","3561","True","True","False","","399","95.86.87.201","0","36380","מגילה|טז ע&quot;א",""),new Message("36386","36384","הע'","28/07/14 14:01","א אב","תשע&quot;ד","14:01","דוד כוכב","ד.<br />האבלות מתחילה רק אחר ההסתלקות מקבורת המת.<br /><br />ז.<br />שו&quot;ת מגן שאול סימן ד:<br />&quot;ואח&quot;ז ברכה ה' שוש תשיש וכו', עפמ&quot;ש בסידור מעב&quot;י בשם הגר&quot;א, שענין ששון הוא כשנגמר לטובה, ושמחה הוא ההתחלה בזה, וראיה ממ&quot;ש שמחים בצאתם וששים בבואם בשחרית של שבת עיין שם, וכן בתפלה והשיאנו לחיים ושלום לשמחה ולששון וכו' &quot;.<br />תשובות והנהגות (שטרנבוך) כרך ב סימן תפד:<br />&quot;רבינו הגר&quot;א זצ&quot;ל פירש החילוק בין ששון לשמחה, שמחה הוא בעצמו ולא צריך להראות שמחתו, וזהו כעין שמחת יום טוב, אבל ששון היינו שבקיום המצוה רואים אחרים את שמחתו, ובמילה נאמר ששון וכמבואר בשבת [דף קל א] שע&quot;ז נאמר שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, ע&quot;כ צריך להראות את שמחת המצוה שזהו גדר ששון שרואים בו את השמחה, וזהו חידוש נפלא בשמחה במילה שיראו וירגישו שמחתו, ולפי&quot;ז נראה דדין סעודה במילה הוא מדין ששון להראות את שמחתו שעושה סעודה&quot;.<br />תשובות והנהגות כרך ג סימן רצד:<br />&quot;הגר&quot;א זצ&quot;ל פירש מהו החילוק בין שמחה לששון, השמחה היינו גם בלב אבל ששון צריכין להראות בפועל&quot;.<br />שו&quot;ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה, הערות סימן יא הערה ד:<br />&quot;שמעתי שהגר&quot;א ג&quot;כ עמד לפרש כיו&quot;ב דזהו ההבדל בין ששון לשמחה, דששון היינו שאין השמחה שלימה, וחפשתי בספרי הגר&quot;א ולע&quot;ע לא מצאתי בדבריו כיו&quot;ב&quot;.<br />הערה, גם לי זכור כך בדברי הגר&quot;א, שששון אינו בשלמות כגון במילה שההורים עצבים בצער התינוק, או כגון ששמח במה שיש אך חפץ ליותר. ד. כ.","125","","3561","True","True","False","","1074","95.86.109.128","0","36380","מגילה|טז ע&quot;א",""),new Message("36387","36386","יישר כח!","28/07/14 23:02","א אב","תשע&quot;ד","23:02","אלעד סטופל","","282","","3561","False","True","False","","275","95.86.108.203","0","36380","מגילה|טז ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82528);