var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=32504;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("דף יומי - יתרונות מול חסרונות","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=729")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","63"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","45"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","33")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("32504","0","הערות ליומא נד","02/01/14 14:24","א שבט","תשע"ד","14:24","המכריע","נד.
א. אתה מאי אתה אומר. לכאורה מדוע עסק רבי מתיא בענייני הארון בהיותו ברומי. אפשר דחשב על כך שחלק מכלי בית שני ברומי הם ומתוך זה בא לעסוק בענין הארון שודאי אינו ברומי אבל אולי הוא בבבל. ואפשר עוד שכחיזוק נגד טומאת ארץ העמים חשב מחשבות על מקור הקדושה של עם ישראל בית קדשי הקדשים והנמצא בו. ואפשר בראותו עיר רומי וכל המונה על תילה בנויה זכר את עיר האלוקים המושפלת עד שאול תחתיה, שתיבנה בב"א.
ב. הכי נמי דלא גלו והתניא. כדרך חז"ל שבמקום לומר והא עינינו רואות שהיבוסי אינו יושב היום בירושלים העדיפו להביא ראיה מהמקראות ופירושי חז"ל. וכן להלן לגבי בני שמעון בשעיר. ואגב פשוט שאין כוונת רבה שהיבוסי גלו בזמן החורבן, אלא הורישום באיזשהו שלב אחרי כתיבת ספר שופטים, אלא שאם עדיין היו שם בזמן החורבן והם לא גלו א"כ אי אפשר לומר שלא עבר אדם ביהודה ושהיתה הארץ גפרית ומלח, וע"כ שאז כבר לא היו שם ובגלות ישראל ממקומם שממה בזה הארץ.
ג. וחכמים אומרים ארון בלשכת העצים. כלומר לא כדברי ר"א דאמר במקומו ולא כדברי ר"י שאמר גלה לבבל, אלא מכריעים דנגנז במקומו.
ד. אמר רנב"י אף אנן וכו'. מכאן ראיה נוספת לשיטת תוס' בכ"מ דסתם רב נחמן אינו רנב"י, ודלא כרש"י, שהרי ר"נ לגירסתנו הוא דאמר תנא וכו' ואמר עלה רנב"י דא"צ לברייתא אלא תנן לה במשנתינו.
ה. עד שיצתה נשמתו. מוכח להלן דלא משום שעמד לגלות הסוד אלא משום שעמד לזון עיניו בכלי המקדש בזמן שאין רשות ונתחייב משום ולא יראו כבלע את הקדש ומתו. וקצ"ב דלכאורה חיוב מיתה לא חל עד שיראה. ואפשר שכבר הספיק לראות. ובזה יתבאר וידעו ביחוד, כלומר כשראו ריצפה משונה היתה זו רק השערה אבל כשיצתה נשמתו או יצאה אש ושרפתו ידעו בוודאות שהציץ וראה ארון ולכן נתחייב מיתה.
ו. נתגרשה קאמרת. בס' המקנה כתב דבאישות דילן ע"י גירושין מתבטלת גם דרגת האירוסין, אבל כלפי שמיא, יש מצב של גירושין רק מהנישואין ולעולם לא ירדו ישראל מחיבת אירוסין.
ז. שלוש עשרה פרוכות. מה שסיים רש"י הכי נמי במקדש ראשון, אין כוונתו הכי נמי שהיו שתי פרוכות בדביר אלא כשם שבשני היו פרוכות בפתחים כך היה בראשון ולעולם אחת היתה שם וכן משמע לשונו לעיל ד"ה ויוצאין.
ח. וכרובים דצורתא הוו קיימי. קצת משמע דאותן שהיו בראשון נשמרו לשני. וזה יתכן רק לפי' השני ברש"י שהיו חקוקים בעץ אבל אם היו מצויירים בסממנין לכאורה לא שייך. ונפרש הוו קיימי שם אבל צויירו מחדש. ולהלן בעמ' ב' פירש"י שבחורבן בית שני קילפום מהקירות. וא"כ שפיר אולי שייך גם בסממנין. ואגב ידועה הקושיא איך יתכן שהיו מעורין בזמן החורבן והוא אין לך אין עושין רצונו של מקום גדול מאותה שעה. ויש שרוצים ליישב דזה היה מעשה בבית שני וכדמשמע מרש"י שהוצרך לפרש שקילפום כי לא היו כרובים דשלמה ממש להוציאם, ולגבי צורתא הזה לא נאמר שהיו תלויים בעשיית רצונו ית' אלא חקוקין או מצויירים היו מעורין תמיד.

נד:
ט. שברכתן ברכה וכו'. בתו"י פי' שהמברכם מתברך והמקללם מתקלל. ולכאורה מה הכריחו לזה. ואפשר שלא מצינו מקור שיש לישראל כח לברך ולקלל. ועוד אפשר דזה לא מראה כל כך על חשיבותן כמו שמשמיא חפצים בברכתן ומענישין על קללתן.
י. גשם מטר וגשם מטרות. מרש"י קצת משמע שהדיוק מד' לשונות; גשם, מטר, גשם, מטרות. ולו"ד אפשר דשלג הוא חדא, וגשם מטר אחד, ומטרות שנים.
יא. ירה בים, לכאורה מהלשון ירה לא מוכח כלל שירה בים. ואפשר דדייק לה מלשון הטבעו שטובעה בים.
יב. וחכמים אומרים אלו ואלו מציון. בפשטות הכוונה תולדות השמים והארץ. ותוס' פירשו אמצע העולם וצדדיו. ומהרש"א בח"א תמה מאד מה ראו על ככה. אמנם בתו"י רואים שגירסתם להני חכמים בסוף הברייתא הקודמת, וגרסו שם כמו בילקוט ר"י אומר מציון, וחכמים אומרים וכו' כלומר כמו ר"א ור"י דנבראו מאמצע או מצדדין אלא דגם אלו גופן נבראו מציון.","199","","3771","True","True","False","","992","95.86.123.199","0","0","יומא|נד ע"א",""),new Message("32505","32504","פירוש ל-ד.","02/01/14 14:49","א שבט","תשע"ד","14:49","דוד כוכב","רנב"י = רב נחמן בר יצחק.
אמנם סתם רב נחמן הוא רב נחמן בר יעקב (גם כן ר"ת רנב"י), המוזכר בשם אביו במקומות שנצרכו לבדלו מרב נחמן אחר המוזכר שם:

מסכת כתובות דף קד ע"ב:
"שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב".
מסכת גיטין דף לא ע"ב:
"רבא ורב נחמן בר יצחק הוו יתבי, הוה חליף ואזיל רב נחמן בר יעקב דיתיב בגוהרקא דדהבא ופריס עליה סרבלא דכרתי, רבא אזל לגביה, רב נחמן בר יצחק לא אזל לגביה, אמר: דלמא מאינשי דבי ריש גלותא נינהו, רבא צריך להו, אנא לא צריכנא להו".
מסכת בבא בתרא דף נב ע"א:
"אמר רב נחמן בר יצחק, אישתעי לי רב חייא מהורמיז ארדשיד דאישתעי ליה רב אחא בר יעקב משמיה דרב נחמן בר יעקב".
מסכת סנהדרין דף ח ע"א:
"שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב".
מסכת סנהדרין דף כד ע"ב:
"שלח ליה רב נחמן בר רב (חסדא) /מסורת הש"ס: רב יצחק/ לרב נחמן בר יעקב".","125","","3771","True","True","False","","150","95.86.123.199","0","32504","יומא|נד ע"א",""),new Message("32506","32504","המממ","02/01/14 16:01","א שבט","תשע"ד","16:01","Almuaddib","א. אתה מאי אתה אומר

העיסוק בדברים הקשורים למקדש ומשיח דוקא ברומי, אינו יחודי לכאן. השווה, למשל, המעשה ברבי יהושע בן לוי שמצא את אליהו הנביא על פתח מערת רשב"י, וכששאלו אודות המשיח - שלחו אליהו הנביא לשערי רומי.

ושים לב: רשב"י, רומי, משיח. ואכמ"ל.


ב. דלא גלו. י

כול להתפרש על היבוסים או על בני בנימין, ויש תימוכין לכל אחד מהצדדים.


ה. שיצתה נשמתו.

תמהני איך אתה מכיר בקושי לטעון כי מת על שום שהתכוון לבצע עבירה למרות שטרם ביצעה, שהקב"ה אינו מצרף כוונה למעשה בכגון דא, ואיך ימות בלא עוון בידו; ולמרות שאתה מכיר - אתה טוען כך.

ועל כרחך העוון הוא שיספר לאחרים, ועל כן הדרך היחידה למנוע את הגילוי היתה המיתו טרם יספר.","107","","3771","True","True","False","","170","195.200.205.133","0","32504","יומא|נד ע"א",""),new Message("32513","32506","[ללא נושא]","03/01/14 12:37","ב שבט","תשע"ד","12:37","המכריע","ההשוואה לההיא עובדא דריב"ל אכן מאלפת מאד. ובכל זאת שם הנידון של משיח לא על מקדש, ומשיח לדברי אליהו ישוב בשערי רומי. ואינו ענין למקדש. ובכל זאת לדרכי ובצירוף המובאה שהבאת נוכל לומר שראו או נזכרו מהמשיח היושב ברומי ונזכרו מהגאולה ובנין הבית והצורך להחזיר ארון ממקומו.

לגבי המיתה קודם החטא אני דוקא לא מסיק כך, אלא שעל כרחך הציץ וראה את הארון ואז נענש. וכעת בעקבות דבריך אני מתעורר עוד מעט שחייב רק במזיד, א"כ נצטרך לומר שבשעה שניגש להציץ אחרי ההשערה ששם הארון היה זה כבר גדר מזיד. אני גם מסכים שהפשטות היא שנענש בגלל גילוי הסוד, אבל להלן הגמרא מדמה את זה להדיא לענין בלע את הקדש.","199","","3770","True","True","False","","206","95.86.123.199","0","32504","יומא|נד ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82598);