var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=31073;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107155","אדם שכר רכב באילת ","מנחת טנא","13/05/24 00:58","49159","57"),new MostViewed("107157","הגהות הגר&quot;א בבא מציעא עא, עב, עג","אוריאל שלמוני","13/05/24 17:21","605","38"),new MostViewed("107177","הערה ברש״י","שמואל דוד","16/05/24 05:35","595","30")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("31073","0","הערות לקטז","14/10/13 23:14","י חשון","תשע&quot;ד","23:14","המכריע","קטז.<br /><br />א. קפא דחסא חמא. כמדומה דצנון בארמית הוא פוגלא. וצ&quot;ב מקורה של מילה זו שפירשוה צנון.<br /><br />ב. קפא קפא דכירנא וכו'. בדרך הלצה זה מתיישב טוב יותר למ&quot;ד תולעת היא, שיש שייכות לדבר אליה, משא&quot;כ למ&quot;ד שרף כארס.<br /><br />ג. צריך לקהוייה. לכאורה לפי מה שכתבו התוס' דהלכה דהוי מצוה ומשום טיט, סגי לסמוכיה. ומה שנהגו בתפוח אינו משום לקהויי אלא משום הירושלמי שהביאו התוס' להסמיכו בפירות שנשתבחו ונמשלו בהם ישראל.<br /><br />ד. כך היו תגרי חרך וכו'. צ&quot;ל שהיה ידוע שאומרים על דעת חכמים, דאל&quot;ה מאי ראיה <br />מייתי להכריע מדברי תגרים.<br /><br />ה. וכאן הבן שואל. פירוש שני שהביא רשב&quot;ם מ&quot;רבינו&quot; בשם רבו אינו במיוחס לרש&quot;י שלפנינו.<br /><br />ו. שאר ירקות. ברשב&quot;ם להלן מביא דהיינו שאין מחזרים אחר מרור.<br /><br />ז. ולפי דעתו של בן אביו מלמדו. לכאורה זה ענין אחר ממה שפתח דאם אין בו דעת אביו מלמדו. ששם מלמדו לשאול, וכאן מלמדו את התשובה והסיפור. וראה ברמב&quot;ם המחשה נאה איך מלמד הסיפור למי שאין בו דעת. וכנראה מקורו מהא דדרו עבדיה דר&quot;נ להלן וכגירסת הראשונים דלא היה זה במקום השאלות, אלא לפני עבדים היינו, לתוספת המחשה באופן פשוט ומשום הקטנים.<br /><br />ח. ואם אינו חכם אשתו שואלתו. קצ&quot;ע דאנן תנן דאם אינו יודע אביו מלמדו, ואיך בברייתא שבקיה לגמריה לבריה הסכל והלך אצל אשתו. (בדרך הלצה, בן חכם ישמח אב, בשאלות, ובן כסיל תוגת אמו שצריכה לשאול...).<br /><br />קטז:<br /><br />ט. פסח מצה ומרור. ולפ&quot;ז יש לשים לב שיש כאן שתי הודאות. הפסח הוא על ההצלה מגיא ההריגה של ליל טו במצרים. והמצה הוא על הגאולה ממצרים. וטעם המרור כדי שירגיש את ההודאה על הפדות כראוי, כי אם אינו יודע שהיה מר שם, לא יעריך את המתיקות של הגאולה.<br /><br />י. לראות עצמו. הר&quot;מ גרס להראות, והיינו בבגדים נאים בהסיבה וכלי כסף וכדומה. אבל לגירסתנו הוא מצוה של תחושה, עבודת הלב, ואמר הגרי&quot;ז מבריסק שמצוה זו הכי קשה עליו מכל שאר מצוות הלילה.<br /><br />יא. לפיכך אנחנו חייבים וכו'. יש לשים לב לחשיבות הקטע המתווך הזה, שהוא מעיקר מצוות הלילה, שהמצוה היא לספר את השיעבוד והגאולה, ולהתחייב להלל, ואז להלל. וכעת סיים הסיפור וההגדה, ואומר שלפיכך חייבים להלל, ואז פותחים בהלל.<br /><br />יב. מן הפסחים ומן הזבחים. ראה תוס' שהנכון להיפך כי הפסח נאכל לבסוף אחר הזבח דחגיגה. ויש נוהגין להפוך בע&quot;פ שחל בשבת שאין בו חגיגה ואוכלים פסח קודם וחגיגה במועד. ואלו שלא משנים, מלבד שיש מקום לומר נוסח קבוע, עוד זאת שזה חלק מתפילה על שנה הבאה, כן יגיענו ונאכל שם, ולשיטתם היה לשנות שנה לפני ע&quot;פ שחל בשבת.<br /><br />יג. שיטת רב ששת ורב יוסף למסקנה. נראה מהרשב&quot;ם דהגמ' ביארה מדוע לא דורשים כאן כמו שם, ועדיין יש להוסיף מדוע אין גז&quot;ש משם. ודוק.","199","","3869","True","True","False","","929","95.86.120.8","0","0","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31077","31073","י. כתיב וקרי","15/10/13 01:47","יא חשון","תשע&quot;ד","01:47","דוד כוכב","זכורני שלמסקנה הכתיב הוא אמנם לראות, אך הקרי הוא לֵרָאוֹת שפירושו להראות, כדברי הרמב&quot;ם.","125","","3868","True","True","False","","88","212.76.96.184","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31081","31073","ביחס ל   ח, י&quot;ג","15/10/13 09:14","יא חשון","תשע&quot;ד","09:14","שלמה שטרסברג","ח. נראה שמטרת השאלות לעורר עניין ולכן כשבנו אינו יכול לשאול אשתו מעוררת את העניין בשאלה והאב מלמד לבנו כמו שנאמר אם אינו יודע אביו מלמדו<br /><br />י&quot;ג לכאורה ניסיון לדחיה לוגית לג&quot;ש הוא תמוהה שהרי מראש אין קשר בין הנושאים וכ' והכל מבוסס על מסורת שצריך לדרוש וכ' שהרי אין אדם דורש ג&quot;ש אא&quot;כ קיבלה מרבותיו","205","","3868","True","True","False","","254","95.86.124.108","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31089","31073","ל-ח.","15/10/13 17:40","יא חשון","תשע&quot;ד","17:40","דוד כוכב","רמב&quot;ם הלכות חמץ ומצה ז, ג: &quot;אין לו בן אשתו שואלתו&quot;.<br />ופירוש: &quot;ואם אינו חכם - אשתו שואלתו&quot; - שאין הבן יכול לשאול ככל אשר ישדלוהו וילמדוהו, דהוה אז כמאן דליתא.","125","","3868","True","True","False","","125","212.76.96.184","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31091","31073","עוד הערות לדף קטז ע&quot;ב ומעט מדף קיז ע&quot;א","15/10/13 18:12","יא חשון","תשע&quot;ד","18:12","כדי","<b>דף קטז ע&quot;ב</b><br /><br />א. צריך שיאמר &quot;ואותנו הוציא משם&quot;. וברשב&quot;ם כתב שהוא משום שצריך להראות את עצמו כאילו יצא משם. וק&quot;ק למה לא הזכירה המשנה לגבי אותו עניין פסוק זה, וכן קשה על רבא, דתיפו&quot;ל משום הפסוק שבמשנה.<br /><br />ב. מצה צריך להגביה ומרור צריך להגביה. עיין רשב&quot;ם שהוא כדי שתתחבב המצוה בעיניהם. ופשטות לשונו מורה דקאי גם אמרור (ומיהו מסוף לשונו משמע דלא קאי כי אם על מצה. וצ&quot;ע). וקשה, חיבוב מאן דכר שמיה גבי מרור שכל עיקרו לא בא אלא להזכיר הצער. ועכ&quot;פ מכאן קצת סמך למה שכתב הרמ&quot;א (סי' תעא ס&quot;ב) שכמו שצריך להימנע מאכילת מצה בע&quot;פ ע&quot;מ שיאכלנה לתיאבון בלילה, כך יש שנמנעים מלאכול המרור. וע&quot;ש באחרונים שהעירו שלא דמי זה לזה כעוכלא לדנא, ואין למנהג זה סמך. והנה נמצא לו משען ומשענה מדברי הרשב&quot;ם כאן.<br /><br />ג. פסח א&quot;צ להגביה. לכאורה גם מרור לא יצטרך להגביה לפי מאי דקיי&quot;ל שהוא מדרבנן בזה&quot;ז וא&quot;כ לא זהו מרור שאמרה תורה (וכן מוכח בהמשך הסוגיא שאם הוא דרבנן לא חשיב &quot;בעבור זה&quot;), ואדרבה יש חשש בזה לבל תוסיף לדעת הרמב&quot;ם בספ&quot;ב מהלכות ממרים (ועי' ש&quot;ך יו&quot;ד סי' פז ס&quot;ק ד). ואין לומר דמ&quot;מ זהו מין מרור שציוותה התורה, דא&quot;כ גם גבי בשר נימא הכי.<br /><br />ד. בהא דדרשינן זה למעוטי סומין. יש לעמוד קצת מהכתוב גבי יצחק: &quot;האתה זה בני עשו&quot;, דחזינן שגם אם משיג הדבר ע&quot;י חוש אחר (המישוש), שפיר יונח על זה מילת &quot;זה&quot;. וא&quot;כ גם סומא יוכל להכיר אדם אחר ע&quot;י טביעות עינא דקלא (עי' חולין צו. ועי' בסנהדרין לח. בשלשה דברים אדם משתנה מחבירו בקול במראה ובדעת כו' ע&quot;ש).<br /><br />ה. סומא פטור מלומר הגדה כו' קסברי רבנן מצה בזה&quot;ז דרבנן. לכאורה מה עניין מצוות הגדה למצה ומרור, שבפשטות כל מצווה עומדת בפני עצמה ואינן תלויות אחת בשנייה. אכן אנו רואים שהגמרא תלתה אותן זו לזו. וזה חידוש, שלכאורה יצא מכאן שאם איתרמי שאין לאדם מצה ומרור, יהיה פטור גם ממצוות הגדה וסיפור יצי&quot;מ. ויל&quot;ע.<br /><br /><b>דף קיז ע&quot;א</b><br /><br />ו. אבעיא להו ידידיה לרב מאי. וכן בעי גבי הללויה. וברשב&quot;ם כתב שמסתפק האם אוסופי מוסיף או מפלג פליג. וק&quot;ק איך ס&quot;ד למימר דאוסופי מוסיף, דא&quot;כ למה לו לומר כסיה. <br /><br />ז. גדול מכולן הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. נראה שהרבותא בזה הוא ע&quot;פ מ&quot;ש הרמב&quot;ם בהלכות יסוה&quot;ת שהוא היודע והוא המדע וכו', שאין התארים נפרדים ממנו.<br /><br />ח. ולכשנגאלין אומרים אותן על גאולתן. וברשב&quot;ם כגון חנוכה. לכאורה הוא תמוה, שהלל דחנוכה מפורש במסכת שבת (כא:) שהוא על שום הנס דפך השמן ולכן אומרים אותו שמונה ימים. וכן משמע בערכין (י:) ע&quot;ש דקאמר &quot;משום ניסא&quot;. והנס עצמו לכאורה אינו קשור בהכרח לגאולה מהצרה, שגם ללא הנס היה ניצחון ופורקן במלחמתם של החשמונאים.<br /><br />ט. פסלו של מיכה עומד בבכי. קשה, שא&quot;כ גם על הים לא יאמרוהו, שהרי אמרו חז&quot;ל (סנהדרין קג:) עה&quot;פ &quot;ועבר בים צרה&quot; שזהו פסלו של מיכה. וכבר התקשה בזה המהרש&quot;א כאן. ועי' בהגהות הרד&quot;ל למדרש (שמו&quot;ר פרשה מא אות ה) שהוכיח שהדבר נתון במחלוקת תנאים, ע&quot;ש דבריו כי נעמו.","249","","3868","True","True","False","","301","79.176.211.250","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31080","31077","כך מנוקד?","15/10/13 08:29","יא חשון","תשע&quot;ד","08:29","המכריע","כלומר בכל המשניות המנוקדות, ובגמרות המנוקדות. אולי אפילו כאן בפורטל יש משהו מנוקד. <br />עכ&quot;פ הרב מבריסק לפחות קרא לראות את עצמו בחיריק תחת הל' ושוא תחת הריש.<br />ודומני שבניקוד המשנה אין שום הכרח למנקדים בכל אשר יעשו ואיש כל הישר והנראה בעיניו יעשה.<br /><br />אמנם זה רעיון יפה להשוות גירסתינו עם דברי הרמב&quot;ם, וגם מצינו כזאת הרבה בלשון תנאים, בפרט בירושלמי, מ&quot;מ מידי סברא נאה בעלמא לא יצאה.","199","","3868","True","True","False","","190","95.86.120.8","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31083","31080","תיקון לדבריי: לַרְאוֹת בפתח","15/10/13 10:33","יא חשון","תשע&quot;ד","10:33","דוד כוכב","כך כתב הרב קאפח בפירושו ליד החזקה, שלשון הרמב&quot;ם להראות באה לַרְאוֹת שהניקוד במשנה הוא לַרְאוֹת בפתח ולא בחיריק. הרי גם בכי&quot;ק של הרמב&quot;ם במשנה הכתיב לראות.<br />(וידוע החידוד אודות הבריסקער בעולם האמת האומר לרמב&quot;ם מה מבין ברמב&quot;ם מי שאינו בריסקער. ומותר כו' יבמות סה:).<br /><br />חלילה לסבור שהמנקדים ניקדו מדעתם, ניכרים הדברים בפרטי הפרטים שהכל במסורת.<br />במשניות המנוקדות שבכתה&quot;י שברשת מדולג כל הענין של חייב אדם.","125","","3868","True","True","False","","118","212.76.96.184","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31085","31081","לא הבנתי.","15/10/13 14:53","יא חשון","תשע&quot;ד","14:53","המכריע","מה התשובה שלך על הסתירה לכאורה שבמשנה כתוב שאם הבן לא יודע לשאול האב מלמדו לשאול ואילו בברייתא כתוב שאם הבן אינו יודע לשאול האשה שואלת.<br /><br />גם את ההערה השניה לא זכיתי להבין. אני כתבתי שיש כאן לפי הרשב&quot;ם שתי דרשות אפשריות. האחת לדרוש את המילה בעבור &quot;זה&quot; שכתוב אצלינו במובן של סומא אינו יכול לקיים ולומר זה על ראייתו. והשניה ג&quot;ש מבן סורר ומורה. הגמרא עונה היטב על הראשונה, והרשב&quot;ם משלים את השניה.","199","","3868","True","True","False","","183","95.86.120.8","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31084","31083","וגשל וזכר חנוך","15/10/13 14:49","יא חשון","תשע&quot;ד","14:49","המכריע","או קהתי יש להם מסורת???<br />צריך חוש הומור ממש מפותח בשביל לחדש כזאת.<br /><br />אני אפילו לא שמתי לב איך ניקדת בתחילה. הבנתי מיד שהכוונה לראות בפתח תחת הל.","199","","3868","True","True","False","","170","95.86.120.8","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31088","31084","כוונתי לכתבי היד כמובן","15/10/13 17:33","יא חשון","תשע&quot;ד","17:33","דוד כוכב","אבל כדאי לבדוק איך ניקד חנוך ילון במהדורת חנוך אלבק, הוא לא שלף סתם.<br />כרגע שלא ידוע לי מקור אחר כגון כת&quot;י, מקובלת עלי פרשנות הניקוד של הרב קאפח על פני מהדורות חוש ההומור.","125","","3868","True","True","False","","133","212.76.96.184","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31098","31085","ביאור","15/10/13 23:45","יא חשון","תשע&quot;ד","23:45","שלמה שטרסברג","ביחס ל - ח  אמרתי שאין סתירה בין המקורות וצ&quot;ל שגם אשתו שואלת כדי לעורר את העניין וכ' כי הבן לא בר הכי והאב משתמש בשאלת אשתו כדי ללמד את בנו וכיוון שניתן לומר שעושים גם את זה וגם את זה אין כאן בהכרח סתירה<br /><br />ביחס לג&quot;ש הגמרא ביארה שרב ששת לא למד את הג&quot;ש כיוון שאמר שבבן סורר ומורה יש מילה מיותרת שזוקקת דרשה משא&quot;כ במצוות והגדת . ועל כך הערתי שג&quot;ש היא לא עניין לוגי שניתן לדחות באופן כזה שהרי עצם החיבור של נושאים שאינם קשורים זה לזה רק בגלל מילה משותפת לא מצריך לוגית השוואה דינית וכל דין ג&quot;ש אדם יכול לדרוש רק אם קיבלה מרבותיו כמסורת ממשה מסיני ולכן לא היה ברור לי כ&quot;כ ניסיון הדחיה באופן הזה. יכלה הגמרא לומר רב ששת לא סבר את הגזרה שוה כי לא קיבלה מרבותיו וכ'","205","","3868","True","True","False","","301","95.86.113.187","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31090","31088","יש כתבי יד מנוקדים?","15/10/13 17:57","יא חשון","תשע&quot;ד","17:57","המכריע","כלומר של המשנה?<br /> אם אין - אז מהיכן ילון יודע איך לנקד? או הרב קאפח?<br />איני מדבר כמובן על מקומות שמספיק ידע בניקוד.<br />יש אלפי מקומות שהניקוד אינו מוכח כלל מתוכו, וכל המנקדים בחרו באשר בחרו, או מסברת כרס בעלמא, או להתאים את השנוי עם הנפסק ברמב&quot;ם או בספר אחר כלשהוא, וכל אחד יכול להעדיף את אשר יעדיף, אבל כל זאת איננו שווה כלל כמקור בעל ערך ומשמעות להכרעה בספיקות.","199","","3868","True","True","False","","251","95.86.120.8","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31093","31090","סימני הניקוד לא היו בזמן המשנה. מיותר","15/10/13 19:59","יא חשון","תשע&quot;ד","19:59","יהודי_קדום","לציין זאת ואני עושה כן למען הגולשים האקראיים בפורטל.","233","","3868","True","True","False","","140","79.177.134.117","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31094","31090","אתה מזלזל במסורות לומדים","15/10/13 21:04","יא חשון","תשע&quot;ד","21:04","Almuaddib","ראשית, יש כתבי יד מנוקדים. למשל - כתב יד קאופמן (בודפסט), אחד מכתבי היד שבאוסף טיילור-שכטר בקיימברידג', וכן תב יד פארמה.<br /><br />אלא שבכל כתבי היד שהזכרתי לעיל, וכן בכתבי יד נוספים שבדקתי, כל הקטע הזה כלל לא מופיע, כך שאני לא יכול למצוא דעה משם.<br />נכון העירו שסימני הניקוד מאוחרים למשנה. בכתב יד קאופמן, כדוגמא, בולטת העובדה כי הניקוד נעשה בשלב מאוחר, וכי הכתיבה המקורית היתה ללא ניקוד.  אלא שהניקוד המופיע בכתבי יד, מייצג את מה שהיה מקובל בתקופת הסימון שלו. <br /><br />במהדורות בהן הוחל בסימון הניקוד בתוך דפוסי המשנה, נעשה הדבר על ידי מי שנעשה. ההנחה כי המנקדים בחרו באשר בחרו, בלי להתייחס למסורת שהיתה בידיהם כפי שלמדו מרבותיהם - טעונה הוכחה. לעניות דעתי, וביחוד כשאני רואה את שנמצא לפנינו - תלמידי חכמים עשו זאת, ולא כאלו שניקדו על פי סברותכרס בעלמא.<br /><br />מי שטוען כי הניקוד שהוא מוצא נעשה על פי בחירה לא מושכלת - נטל ההוכחה עליו.<br /><br />בשולי הדברים יש להוסיף כי מתרגומי המשנה ללשונות אחרות, ניתן לדעת כיצד קראו ניקוד מסויים - כזה שיש לו משמעות - במקומו של המתרגם. גם מפירושים שונים ניתן לראות כך.","107","","3868","True","True","False","","247","84.228.158.22","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31110","31090","יש מסורת חיה גם אצל יהודי תימן","16/10/13 00:45","יב חשון","תשע&quot;ד","00:45","דוד כוכב","קיים ש&quot;ס מנוקד ע&quot;פ מסורת תימן, ויש שם לא מעט הפתעות.<br />ראה <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.nteiman.co.il/horadot/yes.pdf'>דוגמא</a> מנוקדת בידי <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%A2%D7%9E%D7%A8'>הרב יוסף עמר</a>.","125","","3867","True","True","False","","125","212.76.96.184","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31102","31091","הלל על הגאולה (ח) ופסל מיכה (ט)","16/10/13 00:00","יב חשון","תשע&quot;ד","00:00","שלמה שטרסברג","ח -  הקושי הוא לא על הגמרא שלנו אלא בהבנת הגמרא בשבת שמעמידה את נס חנוכה על נס פך השמן בעוד שברור וידוע שעיקר הנס היה הניצחון במלחמה על אף יחסי הכוחות כפי שאנו אומרים בעל הניסים בתפילה מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכ' ולא מוזכר בתפילה כלל נס פך השמן.<br /><br />רבים עסקו בשאלה זו יש שישבו ע&quot;י שינוי הגירסה ע&quot;פ השאילתות כמדומני שגורס מאי נס פך השמן<br /><br />המהרל מפראג מסביר שברור שנס המלחמה הוא הנס המרכזי אלא שחכמים חששו לקבוע את החג על נס המלחמה מחשש שבמהלך הדורות אנשים פחות יכירו בנס המלחמה ויאמרו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה לכן החג נקבע על נס הנרות שבו אין חשש זה. <br /><br /><b>ברור שקביעת ההלל היא על נס המלחמה כפי שמובא בעל הניסים בתפילה וכפי שמבואר בגמרא שלנו שכשנגאלים אומרים אותם על גאולתם</b><br /><br />ט. ביחס לפסלו של מיכה מעבר לשאלת המהרש&quot;א שציינת לא ברור לי מדוע אם היו באותו דור אנשים שהשתחוו לפסל לא יכלו החכמים שתיקנו את ההלל שהם ודאי לא השתחוו לפסל, לתקן את ההלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם אדרבה רצו בזה לפקוח את עיניהם של הטועים אחרי פסל מיכה וצ&quot;ע","205","","3867","True","True","False","","327","95.86.113.187","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31106","31091","על הערות ר' כדי שליט&quot;א","16/10/13 00:25","יב חשון","תשע&quot;ד","00:25","המכריע","יישר כח. אנא אל תמנע אורך תמיד בכגון דא.<br /><br />א. אולי הפס' של המשנה מראה על החיוב לחוש כך, והגדת לבנך..לי. ואותנו הוציא משם הוא אמירה שלנו ממש. ביטוי של החיוב הזה. ועוד אפ' שבקרא דמתני' יש לומר בטעות שנאמר רק לדור היוצאים. (צ&quot;ל בדבריו להראות &quot;את&quot; עצמו).<br /><br />ב. המרור חפצא דמצוה כדפנות הסוכה וכטלית ותפילין וראוי להראות חיבתו ללא קשר מה הוא בא להזכיר. ולא שייטא למש&quot;כ דאין למנהג ההוא טעם, דאופן אכילתו הוא בתחושת מרירות ולא בתיאבון.<br /><br />ג. המרור דרבנן כעין דאורייתא והוי מרור זה שאנו אוכלין על שום וכו', משא&quot;כ הבשר שבקערה הוא רק זכר ואין מצוה באכילתו ול&quot;ש כלל פסח זה. ומש&quot;כ בסוגריים מהמשך הסוגיא לא ברור כ&quot;כ, שאמרו שם דסומא אינו יכול לומר זה ופטור מה&quot;ת אבל מדרבנן חייבוהו או עכ&quot;פ אפשרו לו להוציא.<br /><br />ד. דומה שיש הבדל בין בעבור זה שמשמע שמחווה בידו על המונח לפניו. ובין האם אתה הוא זה שנאמר בהקשר שונה.<br /><br />ה. אכן חידוש ומ&quot;מ יש לחלק בין אנוס דלית ליה לבין תקופה שאין מצה נוהגת בה כלל.<br /><br />ח. אפשר שאין כוונתו להלל שלנו, אלא דוגמה בעלמא דבאותו הדור בשנה ראשונה היו צריכים לומר על פי תקנה זו. ובנוסח על הניסים לא הזכירו נס פך השמן ובכל זאת מסיימים וקבעו להודות ולהלל. <br /><br />ט. בים לא היה בקביעות מקום. והיה אז בתחילת עניינו ולא היה קשה מיהיו עושיהם דשפיר אפשר דעומד להתקיים בהם בקרוב.","199","","3867","True","True","False","","238","95.86.120.8","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31112","31091","השמחה שבמרור והניגון היהודי","16/10/13 00:57","יב חשון","תשע&quot;ד","00:57","דוד כוכב","ב. שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי (תהלים כג, ד).<br />יתכן ניגון יהודי ללא קמצוץ תוגה?<br /><br />ה. &quot;והגדת לבנך... בעבור <span class='bordeaux'><b>זה </b></span>{שיכול להצביע באצבע} בשעה שיש מצה ומרור מונחים <span class='bordeaux'><b>לפניך </b></span>{לעיניך} על שולחנך&quot; (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יז).<br /><br />ח. בנוסח על הניסים מוכח שההודאה היא על המלחמות. ו&quot;מאי חנוכה&quot; מיירי בעיקר בטעם העיתוי. [עריכה: עתה ראיתי שקדמני הרב שלמה [והרב המכריע]].","125","","3867","True","True","False","","150","212.76.96.184","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31100","31098","בקשר לביאור","15/10/13 23:54","יא חשון","תשע&quot;ד","23:54","המכריע","דומני שהרשב&quot;ם מפרש שהגמ' באומרה מדוע כאן לא שייך הדיוק מ&quot;זה&quot;, לא באה להסביר מדוע אין גז&quot;ש, כדבריך, אלא באה להסביר מדוע לא נדרוש כאן מצד עצמו כמו שדרשנו שם.<br />והרשב&quot;ם בא להשלים את החסר, מה עם גז&quot;ש, ותשובתו כדבריך.<br /><br />אגב. מה שכתבת שגז&quot;ש אין בה לוגיקה, היה כאן בעבר דיון בענין בשם הג&quot;ר גדליה נדל זצ&quot;ל שסבר אחרת.<br /><br />התשובה הראשונה שלך רחוקה מהפשט לטעמי.","199","","3868","True","True","False","","211","95.86.120.8","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31107","31100","...היכן הרשב&quot;ם ,אשמח לקישור לדיון על ג&quot;ש","16/10/13 00:27","יב חשון","תשע&quot;ד","00:27","שלמה שטרסברג","אני לא מוצא את הרשב&quot;ם שכבודו מזכיר על הדף אשמח לראותו בפנים<br /><br />אם משהו זוכר היכן הוזכרו דברי הגאון גדליה נדל שנן הגיון לג&quot;ש אשמח אם ניתן יהיה לשלוח קישור לדיון שהיה בעבר<br /><br />ביחס לתשובה הראשונה כיוון שהיא אפשרית נראה לי שהיא עדיפה מלהישאר בקושיה ובסתירה במיוחד שלטעמי היא לא כ&quot;כ רחוקה מהפשט","205","","3867","True","True","False","","259","95.86.113.187","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31111","31107","גז&quot;ש בתורת הרב נדל","16/10/13 00:49","יב חשון","תשע&quot;ד","00:49","דוד כוכב","<a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=6129'>הנה</a>.","125","","3867","True","True","False","","88","212.76.96.184","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א",""),new Message("31113","31107","הרשב&quot;ם","16/10/13 01:04","יב חשון","תשע&quot;ד","01:04","המכריע","6 שורות לפני סוף השורות הצרות.","199","","3867","True","True","False","","154","95.86.120.8","0","31073","פסחים|קטז ע&quot;א","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82873);