var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=28361;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("האם אתה פנוי לסייע בהפצת תורה?","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=5084")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","56"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","37"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","25")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("28361","0","כמה הערות לדף עט","27/05/13 00:13","יח סיון","תשע&quot;ג","00:13","המכריע","טומאה אשבת קרמית. לכ' יל&quot;ע איך הדין בבית לגבי טומאה כשחל בשבת אי אז באמת בטל משום איסור שבת או דאזלינן בתר רובא דימי החול.<br /><br />אין בין זה לזה ג' גזוזטרא עקומה. לכאורה אין זה שייך לענין לבוד כלל, אלא הוא שיעור בפני עצמו לעקמומית עד ג&quot;ט ויל&quot;ע.<br /><br />במתני' אלו מאכילין מכאן. פירש&quot;י דקמ&quot;ל דלא חיישינן שיתמעט וייאסרו ולא אדעתיה. ולהלן  גבי תחום שבת פי' דהקמ&quot;ל דל&quot;ח לאיחלופי והוא ע&quot;פ סוגיא מפורשת להלן בעמ' ב', וקצ&quot;ב מדוע לא פירש כך גם לגבי שתי חצירות. וכנראה דשם אם יקח מהחצי תבן של התחום השני כבר עקר מתחום שאינו שלו משא&quot;כ הכא כל המתבן כולו עדיין מותר ורק לטלטל מעבר למתבן הוי חצר אחרת ולזה כבר פשיטא דלא חיישינן שיטלטל שם. ויש עוד לפלפל ואכ&quot;מ.<br /><br />שם. פירש&quot;י דל&quot;ח שבהמה תאכל הרבה כל כך בשבת אחת. לכ' לפ&quot;ז אם יש לו בהמות הרבה באמת אסור. וזה היתר רק לבעל בהמה אחת.<br /><br />שלא יתן לתוך קופתו. פירש&quot;י בלישנא בתרא משום מוקצה למחיצה. וצ&quot;ב דהא עומד גם לאכילת בהמתו ומדוע יהא מוקצה.<br /><br />עט:<br />עבדו ושפחתו העבריים. התוס' נתקשו בענין אמה עבריה שהיא קטנה וכתבו מה שכתבו. ולכ' מכאן ראיה דלא סבירא להו לרבותינו בעלי התוס' כהרמב&quot;ן דגדולה מציא מזבנה נפשה לאמה עבריה ורק אביה אינו יכול למוכרה.<br /><br />טפח. וכתבו התוס' כאן ובעוד מקומות דבעלמא בעינן ג&quot;ט ושאני הכא דרבנן. ויל&quot;ע אי לגבי כל דרבנן תיסגי בטפח. ובכלל צ&quot;ב אם צורת קנין דהגבהה היא ג&quot;ט וכאן הוי הגבהה כבכל מקום וכי נתנו לקנין זה צורה אחרת לגמרי מכל דוכתא. ונו&quot;כ של השו&quot;ע שתקו לגמרי.<br /><br />הני תרתי מילי סבי דפובדיתא אמרינהו. הדבר זר הלא רבי יהודה אמר אלפי מימרות. ואם בשתי המימרות הראשונות יש ייחודיות, שזה מפרש שיעור ייחודי שלא נתפרש. אבל הא דמדורה ואשירה הוי כשאר כל מימרותיו. אמנם המימרא האחרונה נמסרה בלשון סבי דפומבדיתא. אבל הראשונים לא. ואולי זה בא רש&quot;י לתקן דהיינו רב יהודה ובני ישיבתו, וקבלה בידם דוקא בהני ד' מימרות שאין זה רב יהודה על דעת עצמו בלבד. ועדיין צ&quot;ב.","199","","3991","True","True","False","","938","212.76.119.162","0","0","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28369","28361","הע'","27/05/13 08:22","יח סיון","תשע&quot;ג","08:22","דוד כוכב","משמע בביאור הגר&quot;א לשו&quot;ע שיש כמה ראיות שא&quot;צ ג&quot;ט להגבהה, ואין מקור לדברי רש&quot;י שלבוד מבטל הגבהה.<br />ככלל קשה להבין שיש חילוק בצורת הקנין אם לתוצאה תהיה נ&quot;מ בדאורייתא או בדרבנן, הרי מ&quot;מ נ&quot;מ לענין ממונא אם נותר של המקנה או שנקנה לקונה.<br /><br />צ&quot;ע שבמסכת פסחים דף קז ע&quot;א רב הונא אמר רב וכן תני רב גידל דמן נרש הם אלו שאמרו שהמקדש צריך לטעום מלא לוגמא.","125","","3991","True","True","False","","113","95.86.82.177","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28370","28361","המממ","27/05/13 08:28","יח סיון","תשע&quot;ג","08:28","Almuaddib","בהמה, שלא תאכל הרבה - יש לפרש גם אחרת. הנוטל בקופתו, אם מיעט - נמצא מטלטל בחצר הזקוקה לעירוב בלי עירוב, בעוד שעל הבהמה עצמה אין איסור לאכול.<br /><br />לגבי קניין בשלושה טפחים לעומת הגבהת השיתוף - עיין במאירי על אתר המבחין בין שתי הדרכים הללו.<br /><br />לגבי סבי בפומבדיתא - גם הנ&quot;ל קושיה על רש&quot;י, לא על הגמרא, שהגמרא לא אמרה רב יהודה, אלא סבי דפומבדיתא. ומרב יהודה דברים רבים בש&quot;ס, ויתכן כפי שכתבת - שאין זה רב יהודה עצמו, אלא נאמרו הדברים על ידי חכמי הישיבה בפומבדיתא - וביניהם רב יהודה - וניתן כך גם לדייק מדברי רש&quot;י.","107","","3991","True","True","False","","148","77.127.195.29","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28387","28361","כמה תשובות והערות","27/05/13 12:53","יח סיון","תשע&quot;ג","12:53","כדי","א. לגבי חקירתך - חקירה נאה. ונראה דתליא בפלוגתא שהביא הרמ&quot;א בסי' שנח ס&quot;ב אי בעינן ביטול לעולם או סגי בביטול לשבת אחת. דלמ&quot;ד דבעינן ביטול לעולם, אין מקום לחקירתו לנוח. ורק יש לחקור למ&quot;ד דסגי בביטול לשבת אחת, אי גם ביטול מסוג זה דאריא דשבת הוא דרביע עלה חשיב ביטול. ובפשטות נראה שוודאי מועיל. וגדולה מזו בסוכה (ז.) סיכך ע&quot;ג מבוי שיש לו לחי וכו'. וע&quot;ש בדברי הר&quot;ן ובשו&quot;ת רב פעלים ח&quot;א (חאו&quot;ח סי' כג). וקיצרתי למבין כמותו.<br /><br />- ואגב, יש לי קצת הערה בדין זה של ביטול. דעי' בתוס' כאן שכתבו דמדאורייתא לעולם בטל והביטל בפירוש הוא רק מדרבנן. עי' בדבריהם. וצ&quot;ע מלקמן (קד.) גבי בוזקין מלח ע&quot;ג מזבח, דקאמר אי בטליה קא מוסיף אבנין, וכה&quot;ג יש בחולין (פג:), והתם נמי מוכח שהוא איסורא דאורייתא דאל&quot;כ לא פריך מידי, ע&quot;ש. ולהתוס' קשה, למאי נקט 'בטליה'. וצע&quot;ק.<br /><br />ב. לגבי השינוי בפירוש רש&quot;י - לענ&quot;ד פשוט שבמחיצה לא רצה לפרש משום איחלופי משום שרחוק הוא שיטול מהעבר השני של המחיצה ויביאנו אצלו שהרי המחיצה עומדת ומבדלת בינו לשם, ועוד שכל עצמה לא נעשתה אלא בשביל זה (וכה&quot;ג בפסחים יא. ובשאר דוכתי, הוא עצמו חזר עליו לשורפו וכו' ע&quot;ש), לכן פירש משום מיעוט, אך בתבן שבתוך חריץ, מכיוון שאין סימן המבדיל בין התחומין חיישינן שמא יקח משלו חבירו. ופשוט. ועי' לעיל (מז: מח.) גבי חרם שבין תחומי שבת שקצת מוכח כן דהיכי שיש מחיצה לא חיישינן אף בתחומין. ודו&quot;ק.<br /><br />ג. אודות שאלתך על מוקצה למחיצה - לא הבנתי מאי קשיא ליה למר. הרי הוא הקצה התבן למחיצה (היינו לבנין, וכעין שפירש&quot;י לעיל עז.) וממילא הוריד עליו תורת מוקצה, ומה בכך ש'יכולה' הבהמה לאכול משם, איהו לא אקצי ליה לתבן להכי, ואדרבה הקצהו לדבר אחר.<br /><br />ד. הערתו לגבי אמה העברייה - הערה נכבדה היא, ויישר כוחו.<br /><br />ה. לגבי טפח - אכן מובן מהפוסקים דכל מידי דרבנן דבעי קנין, סגי בטפח. ועי' בבאה&quot;ל בסי' שסו שכתב שהרמב&quot;ם והגאונים מפרשים הגמ' בעניין אחר לגמרי, דלא מיירי כלל לעניין זכייה, אלא אפילו שכ&quot;א נתן את עירובו, צריך שהעירוב יהיה מוגבה טפח על מנת להבדילו.","249","","3991","True","True","False","","187","79.176.170.249","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28372","28369","המקדש צריך שיטעום מלוא לוגמיו","27/05/13 08:31","יח סיון","תשע&quot;ג","08:31","המכריע","אם רב הונא אמר זאת בפסחים, אפשר יש בזה מעט כדי יישוב תמיהתי מאי רבותא דהאי מימרא, שבאו לומר אצלינו שאע&quot;פ שבמק&quot;א המימרא (לא הברייתא שהביא רב גידל) מיוחסת לרב הונא משמיה דרב, לא היא, אלא סבי דפומבדיתא הם אומריה.","199","","3991","True","True","False","","176","212.76.119.162","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28373","28370","לגבי ג' הממין","27/05/13 08:51","יח סיון","תשע&quot;ג","08:51","המכריע","לגבי בהמה כוונת כבודו שזו הערה רק על רש&quot;י ולו&quot;ד יש לפרש אחרת. אבל הדוחק בפירושו, שהלוא אינו ממעט מתוך ידיעה שבכך אוסר את חצירו, אלא החשש דילמא ממעט ולאו אדעתיה, וא&quot;כ הרי החשש בטלטולו במשך כל השבת, לאו דוקא ברגע זה, ומה טובה הבהמה ממנו חוץ מאשר החיסכון של הטלטול הזה?<br /><br />לגבי הגבהה טפח. ראיתי במאירי ולא מצאתי מה מוסיף. הוא כותב &quot; ואע&quot;פ שבהגבהה דעלמא לענין קנין צריך שיגביהנה ג' טפחים, בעירוב הקילו&quot;. והיינו ממש כתוס'. אח&quot;כ הוא מביא דיעות שבכל קנין בטפח, וגם שיש אומרים שכאן זה דין שהעירוב יהא מונח במקום גבוה אף כשזה משלהם בלא זיכוי, אבל זה כבר אינו ענין לנידוננו.<br /><br />לגבי סבי דפומבדיתא זה בנוי על גמ' בסנהדרין שרש&quot;י מציינה, ושם איתא דהם רב יהודה ורב עינא. והגמרא אצלינו פתחה לגבי טפח בשם רב יהודה לבדו.  וכן לגבי מדורה, וא&quot;כ לכאורה מוכח שהבינו שסבי זה או רב יהודה או רב עינא, וכאן זה רק רב יהודה, ואז תמוה מה המיוחד במימרות אלו של רב יהודה. או שסבי הכוונה ששניהם אמרוה וכאן זה גופא באו לומר גבי טפח ומדורה שאע&quot;פ שזה מיוחס לרב יהודה לבדו אין זה כך, אלא נאמר על ידי סבי דפומבדיתא, דהיינו גם רב עינא (וקצת פלא על רש&quot;י שהמציא בני ישיבתו כמו שציין כבודו, וכבר צויין בהערה המקורית). ולגבי מלוא לוגמיו החידוש משום שבמק&quot;א זה מיוחס לרב הונא כמו שהביא הרב כוכב, ולגבי אשירה באמת זה חידוש מקורי ששמע אמימר מהסבי עצמם.","199","","3991","True","True","False","","185","212.76.119.162","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28381","28370","לעניין בא' או בג' טפחים אומר הריטב&quot;א","27/05/13 11:34","יח סיון","תשע&quot;ג","11:34","יהודי_קדום","חידושי הריטב&quot;א מסכת עירובין דף עט עמוד ב:<br /><br />&quot;...ואף על פי שרש&quot;י ז&quot;ל כתב בפ&quot;ק דקדושין (כ&quot;ו א') שאין הגבהה קונה בפחות מג' טפחים כדכתב הוא שם דהכא בעירוב דרבנן הקילו דסגי בטפח, <b>אבל הנכון כדברי ר&quot;ת ז&quot;ל שכתב דבכל מקום סגי להגבהה בטפח </b>וכך מוכיח בב&quot;ק (כ&quot;ט ב') גבי ההופך את הגלל...&quot;","233","","3991","True","True","False","","133","109.65.125.82","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28380","28372","ואף מגביהין הכוס טפח מהקרקע:","27/05/13 11:25","יח סיון","תשע&quot;ג","11:25","יהודי_קדום","&quot;עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף נוטלו בשתי ידיו ונותנו בימין <b>ומגביהו מן הקרקע טפח </b>ונותן עיניו בו ויש אומרים אף משגרו במתנה לאנשי ביתו&quot; (ברכות נא.)<br /><br />עוד מקום להגבהת טפח מהקרקע!","233","","3991","True","True","False","","145","109.65.125.82","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28393","28387","דיון בדברי המשיבים","27/05/13 14:34","יח סיון","תשע&quot;ג","14:34","המכריע","א. דברי קדום אודות קידוש. בטח כוונתו רק להביא זכר לדבר בעלמא, אבל אינו ענין אמיתי למה שאנו דנים כאן על הגבהה טפח מדין קנין.<br /><br />ב. דברי קדום לגבי קנין הגבהה, כבר הודגש שהשאלה היא על השיטות הסוברות (רש&quot;י) שבעינן תמיד ג&quot;ט וכאן זה רק טפח. התוס' ששואל את זה על רש&quot;י הוא זה שמביא בכל המקומות את דעת ר&quot;ת שכל הגבהה טפח.<br /><br />ולדברי החכם כדי שליט&quot;א.<br />א. לגבי הערתו מבוזקין מלח צל&quot;ע כשנגיע לשם. אבל בדרך אגב תמהתי מסוגיין דארנקי הוא ביטול משום שבת, והרי פשיטא דמבטלו רק לשבת זו, ולכ' הוא ראיה לשיטה זו דסגי ביטול לשבת א'.<br /><br />ב. לגבי החילוק היפה מחריץ. דומה שזה רק לרש&quot;י שגוב הוא בור משא&quot;כ לתוס' שהוא מלשון גבבא נראה דזה בצורת מחיצה בולטת.<br /><br />ג. לגבי מוקצה לא הבנתי יישובו, הרי הבהמה לא &quot;אוכלת&quot;, כלומר בוחרת לאיזו מסעדה ללכת, אלא זה עומד למאכלה והוא קאים באפה שתלך לשם מכיון שזה מה שהוא מייעד לאכילת בהמתו.<br /><br />ה. כבר הזכרנו זאת לעיל משם המאירי (הובא על ידי החכם אלמואדיב) והדגשנו שהנידון למ&quot;ד דעסקינן כאן בהגבהה שעל זה קאי קושיית התוס'.","199","","3991","True","True","False","","202","212.76.119.162","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28395","28393","דיון בתוך דיון.","27/05/13 15:08","יח סיון","תשע&quot;ג","15:08","כדי","אסתפק לעת עתה רק בהערות על הערותי:<br /><br />א. ראשית, נראה שלא חיווה דעתו אם מצא ממש בפשיטת חקירתו.<br />ולהערתו - היא היא ראיית הרא&quot;ש.<br /><br />ב. אף לתוס', אהני טעמא תניינא דידי, שהוא לא העמיד המחיצה לשם כך. וגם לפי הטעם הראשון יש להעיר, שלא נזכר כלל שהוא בצורת מחיצה וחולק מעבר לעבר (וגם, אין שום טעם בהעמדת מחיצה בתחומין, שמלבד שלא יועיל דבר בד&quot;כ, הרי שאם ירצה לסמן התום של כל אחד ואחד לא יהיה שיעור לאורך המחיצה).<br /><br />ג. אינני מבין את חוסר הבנתו, דשדינא נרגא במה שמניח ש&quot;זה עומד למאכלה&quot; - ולא היא! התבן יוחד על פיו לבנין גרידא, אלא שבשבת רוצה להאכיל את בהמתו מאותו מחיצה.<br /><br />ה. את התשובה לשאלה השתדלתי לכתוב כבר בשורה הראשונה. מה שכתבתי בשם הבאה&quot;ל הוא רק כתוספת לקח. ואכן לא שתי ליבי שכבר הובא ע&quot;י המאירי.","249","","3991","True","True","False","","209","79.176.170.249","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28398","28395","חזקת מצא ממש","27/05/13 16:15","יח סיון","תשע&quot;ג","16:15","המכריע","לא פירשתי שמצאתי ממש כי זו חזקה פשוטה וברורה לגבי כל דבריך. פשוט העתקתי את דבריך לתוך הקובץ שלי.<br />ברוך שכוונתי לדברי הרא&quot;ש. מסתמא זה בשולי דעתי משכבר.<br />לגבי המחיצה מקבל.<br />לגבי מוקצה, אפשר להעמיד אוקימתא כזו, אבל מהיכי תיתי לומר שאם אנו רואים שמעמיד את בהמתו לאכול אזי זו תוכנית בלתי צפויה שנתחדשה בשבת, אדרבא הדעת נותנת שזה עומד גם לכך, ומעיקרא זה נמצא בשביל מאכל בהמותיו, אלא ממילא משמש כמחיצה.<br />אגב דומני שרש&quot;י לא פירש מוקצה לבנין אלא למחיצה זו גופא.","199","","3991","True","True","False","","190","212.76.119.162","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א",""),new Message("28415","28398","לאחר העיון הקל (ועוד הערה)","28/05/13 12:00","יט סיון","תשע&quot;ג","12:00","כדי","זה מה שעלה ברעיוני לגבי המחיצה:<br /><br />דהנה רש&quot;י כתב שהיא מוקצה למחיצה. ויל&quot;ע מה כוונתו ואיזה מוקצה זה. ואני בתחילה סברתי לפרש דהוי מוקצה כתבן העומד לבנין דכתב רש&quot;י לעיל עז. ועי' בשבת (קנ:) שם פירש דקאי להסקה. ובשבת (מט.) הביא את שניהם. רק מר העלה השאלה דעכ&quot;פ עומד גם לאכילת בהמה. ומלבד מה שכתב בתורת דחוי שמלכתחילה לא חישב על האכלת בהמתו, עוד אפשר לומר, שאף אם נניח שעומד לזה ולזה, יש לחקור בכה&quot;ג מה דינו, כיוון שמיוחד גם לאיסור וגם להיתר. ועי' בבאה&quot;ל (סי' שח ס&quot;ג ד&quot;ה קדרום) שחקר כעי&quot;ז, ודעתו שם דכל שעיקרו עומד למלאכת איסור חשיב מוקצה. ע&quot;ש. וא&quot;כ תיושב הקושיא, שכאן ודאי עיקרו של תבן עומד לעשית המחיצה ומאכיל את בהמותיו אגב אורחא. זאת דרך אחת.<br /><br />ויש עוד לפרש שהמוקצה שבאן אינו משום שעומד לבנין אלא משום הבנין גופא, דהיינו  דכיוון דבביה&quot;ש היה בגדר מחובר והיה אסור לסותרו, ממילא אם נסתר אסור לטלטלו. וכעין סוג זה דמוקצה מחמת איסור סתירה מצאנו (ל:) ע&quot;ש בפירש&quot;י בד&quot;ה נופלת. וע&quot;ע במכילתין לעיל (לד:) ברש&quot;י ד&quot;ה נוטל ע&quot;ש. <br />ואע&quot;ג דאיכא למתמה, מה מחובר שייך  בערימת תבן והיאך אפש&quot;ל דהוי מוקצה מחמת סתירה, לזה יש להקדים סברא שכתבו האחרונים בכ&quot;מ, ומהם, מ&quot;ש המנ&quot;ח במוסך השבת (מלאכת קושר ס&quot;ק א), שם הביא קושיית האחרונים, דהתוס' עירובין (צז.) הקשו על שיטת ר&quot;א שצריך לקשור התפילין בכל יום, למה לשיטת ר' יהודה לא הותר לקשור התפילין בשבת, הא הוי קשר שאינו של קיימא. ותירץ שם המנ&quot;ח בשם טעם המלך, דכיוון דהוי קשר לעניין תפילין הוי קשר נמי לעניין שבת, דהא חזינן דרחמנא אחשביה [וע&quot;ע במוסך השבת מלאכת זורע ס&quot;ק ד ובמ&quot;ש במצווה טו אות ח ובוילקט יוסף ח&quot;ד סי' י. ואכמ&quot;ל]. וא&quot;כ הכ&quot;נ י&quot;ל דמגו דהויא מחיצה לעניין עירובין הויא מחיצה נמי לעניין איסור סתירה, כעין סברת אחשביה.<br />ולפי דרך זו א&quot;ש קושייתך, שהרי כל קש שנתלש מהמחיצה הוי מוקצה ואף אם נתלש ע&quot;י הבהמה, וממילא אין מקום לשאול מדוע יחשב מוקצה אחר שעומד לאכיל הבהמה, דהרי זה דומה למייחד המחובר מע&quot;ש למאכל בהמתו, שאם נתלש בשבת בוודאי דחשיב מוקצה ולא מהני תנאו.<br />אלא דלכאורה יש לפקפק בחידוש זה, שאם נאמר שחשיב מחובר א&quot;כ מאי פריך ממעמיד בהמתו ע&quot;ג עשבים, הרי גם כאן לכאורה איכא איסורא דאורייתא אם יתן לה מהתבן ול&quot;ח להכי. לזה י&quot;ל בתרי אנפי, דנהי שמועילה סברת אחשביה להחשיבו כמחובר, מ&quot;מ זהו רק מדרבנן שהרי לא אהניא לן סברא זו אלא מכח דין דרבנן דמחיצה לענין עירוב חצירות, ולא יהא טפל חמור מהעיקר (ול&quot;ד לעניין תפילין הנ&quot;ל דשם ע&quot;כ חשיבא קשירה מדאורייתא לעניין תפילין, וממילא ה&quot;ה לעניין שבת). ואף אי תימא דאהניא להחשיבו כמחובר ממש אף מדאורייתא, עדיין ל&quot;ק, שהרי הסתירה כאן היא רק מדרבנן כיוון שאינה ע&quot;מ לבנות כדאיתא בשבת (לא:) ובש&quot;מ. ועל כן פריך שפיר ממעמיד בהמתו ע&quot;ג עשבים, שגם כאן איכא רק איסורא דרבנן. וק&quot;ל.<br /><br /><br />*****<br />בשולי הדברים:<br />בקשר לחקירתך הנזכרת - נזכרתי עוד מגמ' דב&quot;ב (כ.) דתינוק בן שמונה ממעט בחלון בשבת. ע&quot;ש בגמ'. והוא ממש כעין חקירתך, ותיפשוט מינה דממעט.","249","","3990","True","True","False","","249","109.65.175.251","0","28361","עירובין|עט ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82598);