var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=26640;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("הודעה למגידי שיעורים ולמשתתפי השיעורים","http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=638")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","71"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","62"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("26640","0","דינים העולים לדף קיט","31/01/13 01:58","כ שבט","תשע&quot;ג","01:58","המכריע","<b>קיט.</b><br />ז. רבא כשבא לפניו ת&quot;ח לדין, לא הניח ראשו על כר עד שהפך בזכותו.<br />מר בר רב אשי פסל עצמו מלדון ת&quot;ח, היות שחביב עליו כגופו ואין אדם רואה חובה לעצמו.<br /><br /><b>פעולות שעשו האמוראים לכבוד שבת;</b><br />א. רבי חנינא היה מתעטף ועומד לפני כניסת שבת ואומר; בואו ונצא לקראת שבת המלכה. <br />ב. רבי ינאי לבש בגדיו בשעה זו ואמר בואי כלה בואי כלה.<br />ג. בבית רבה בר רב נחמן היו מכינים לשבת רקיקים משוחים בשמן.<br />ד. רבי אבא קנה בשר מכמה קצבים, וכל קנייה היה מיד מביא לפתח ביתו ומזרז להכינה מיד.<br />(פ&quot;א ברש&quot;י שהיה מקדים הכסף למוכרים ומזרז את המוכרים במכירתם לכבוד שבת.<br />   ועי' רש&quot;י להלן דתליסר הוא לשון גוזמא).<br />ה. רבי אבהו היה יושב על כסא שן (או תדהר) ונופח באש.<br />ו. רב ענן לבש בגד שחור לצורך התעסקות בקדירות.<br />ז. רב ספרא חרך ראש בהמה.  ח. רבא מלח דג.  ט. רב הונא הדליק נרות.  י. רב פפא שזר פתילות.<br />יא. רב חסדא קצץ סלק.   יב. רבה ורב יוסף בקעו עצים.   יג. רבי זירא הצית קיסמים.<br />יד. רב נחמן בר יצחק (וי&quot;א רב אמי ורב אסי) היה יוצא ונכנס עם משאות של כלים ובגדים ומגדים.<br />טו. יוסף מוקיר שבת קנה דג לעת ערב, וזכה לעושר גדול.<br />   ואמר על כך ההוא סבא; מי שמלוה לשבת, השבת פורעת לו.<br />(תליסר עיליתא מלאין דינרי זהב, לרש&quot;י עליות וע&quot;כ גוזמא, לר&quot;ת כלי מסויים וכפשוטו)<br /><br /><b>עשירים שבא&quot;י</b> זוכין לעשירותם בגלל שמעשרין.<br /><b>עשירים שבבל </b>לפי שמכבדין את התורה.<br /><b>עשירים שבשאר ארצות</b> לפי שמכבדין את השבת.<br /><br /><b>תבשיל של שבת</b> (ליהודים שומרי שבת), ריחו הטוב נודף. <br /><b>יום הכיפורים</b> – יש לכבדו בכסות נקיה.<br /><b>זמן סעודת שבת</b> – לרב יש להקדים ולשמואל לאחר. (לתוס' לא פליגי אלא לשניהם כמו בסמוך).<br /><b>מי שמצוי לו בשר ויין כל השבוע</b> – אם רגיל להקדים, יאחר. רגיל לאחר, יקדים.<br />רב ששת (שהיה סגי נהור) היה מושיב התלמידים באופן שיקומו מדרשתו לעת האוכל.<br /><br /><b>קיט:</b><br />ר' זירא היה אומר לזוגות ת&quot;ח שעסקו בתורה בזמן הסעודה, שלא יחללו השבת בביטול תענוג.<br /><br /><b>בתפילת ליל שבת</b> – אומרים ויכולו, ואפילו יחיד.<br />והאומרו כאילו נעשה שותף להקב&quot;ה במעשה בראשית. (אמירתו דומיא דבדבר ה' שמים נעשו).<br />ושני מלאכי השרת המלוין לאדם, מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עוונך וחטאתך תכופר.<br /><br /><b>מצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטה מוצעת</b> – מלאך טוב מברכו כן לשבת הבאה ורע עונה אמן.<br />   ואם לא מצא, מלאך רע אומר כן לשבת הבאה ומלאך טוב עונה אמן.<br /><b>שולחן של שבת</b> – עורכין אותו בחדר אחר ומכניסין אותו לאחר קידוש.<br />בזמנינו שהשולחן גדול, מקדשין על השולחן הערוך. תוס'.<br /><b>יסדר אדם שולחנו מערב שבת</b>, אע&quot;פ שאינו צריך בליל שבת אלא לכזית.<br /><br /><b>יסדר שולחנו במוצאי שבת</b>, אע&quot;פ שאינו צריך אלא לכזית.<br /><b>חמין (לשתות ולרחוץ) במוצאי שבת</b> – מלוגמא. פת חמה במוצ&quot;ש – מלוגמא.<br />רבי אבהו שחט עגל במוצ&quot;ש בשביל כליה. כשמנעוהו ושמר כליה מע&quot;ש, נטרף העגל המיועד.<br /><br /><b>העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו </b>(לרש&quot;י כוונתו ולתוס' קול רם) – קורעין גזר דינו.<br />ואפילו יש בו שמץ של עבודה זרה, מוחלין לו.<br /><b>העונה אמן בכל כוחו</b> – פותחין לו שערי גן עדן.<br /><b>אמן </b>– אל מלך נאמן. וצריך להרהר כך כשעונה אמן. תוס'.<br /><b>דליקה מצויה</b> – במקום שמחללין שבת, ובשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה.<br /><br /><b>לא חרבה ירושלים אלא;</b><br />א. לאביי בשביל שחיללו בה את השבת.<br />ב. לרבי אבהו בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית.<br />ג. לרב המנונא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן.<br />ד. לעולא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה.<br />ה. לרבי יצחק לפי שהושוו קטן וגדול.<br />ו. לרבי חנינא בשביל שלא הוכיחו זה את זה.<br />ז. לרב יהודה בשביל שביזו בה תלמידי חכמים.<br />ח. לרבא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה במשא ומתן.<br /><br /><b>המבזה ת&quot;ח </b>– אין רפואה למכתו.<br />הפסוק מזהיר; אל תגעו בתינוקות של בית רבן ובתלמידי חכמים אל תרעו.<br /><b>העולם מתקיים בשביל הבל של תשב&quot;ר</b>, יותר מהבל אמוראים.<br /><b>אין מבטלין תינוקות של בית רבן</b> אפילו לבנין בית המקדש.<br /><b>עיר שאין בה תשב&quot;ר</b> – מחריבין אותה, ולרבינא מחרימין אותה (ללא שיור). <br />אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה בדברי תורה.","199","","4110","True","True","False","","845","95.86.81.110","0","0","שבת|קיט ע&quot;א",""),new Message("26642","26640","1. האם גם ביחיד המבטל עונג שבת","31/01/13 08:00","כ שבט","תשע&quot;ג","08:00","יהודי_קדום","בכך שאינו מכבדה במאכל ובמשתה אלא לומד יגיד ר' זירא שזהו חילול שבת? כי אולי מהלשון שנקט  &quot;... אזוזי זוזי...&quot; לא התכוון ליחיד?<br /><br />2. האם לפי הלשון שכבודו כתב &quot;..שעסקו בתורה <b>בזמן </b>הסעודה...&quot; מלמד שבזמן שסועדין ממש לא יעסקו בלימוד כלל אלא יתרכזו בעונג השבת שבאכילה ושתיה או שהכוונה שאין מפנין עצמן לסעודה בזמנה המיועד מיד אחרי התפילה והדרשה?","233","","4110","True","True","False","","146","109.65.126.57","0","26640","שבת|קיט ע&quot;א",""),new Message("26643","26642","יחיד,","31/01/13 08:36","כ שבט","תשע&quot;ג","08:36","המכריע","באמת היה מקום לעיין מדוע לא היה מעיר ליחידים אלא היה מהדר אחר זוזי. אפשר להמציא משהו, אבל אולי מי מהקדמונים כבר כותב על זה. אם לא יימצא, אשער שדיבר בהווה, שיחידים אכן הלכו מיד לביתם אחר הדרשה, ורק זוגות נשארו מתוך שנמשכו בעסקם המשותף.<br /><br />אני התכוונתי בפשטות לעת הסעודה במקום ללכת לאוכלה, והאמת שבגמרא גם זה לא כתוב, רק סברא היא, שהרי לא אוכלים ומתענגים כל היום, וגם נראה שזה נמשך אחר הקטע הקודם שעסק בזמן הסעודה להקדימה או לאחרה. וסמוך ממש להא דרב ששת שדאג שתלמידיו יילכו &quot;לעת האוכל&quot;, כלשון רש&quot;י הק' שם. אבל לחדש שיש &quot;להתרכז&quot; בעונג לכאורה כבר אין מקום. (יש פתגם שהתבלין הכי טוב של המאכלים זו שיחה טובה תוך כדי אכילה...)","199","","4110","True","True","False","","191","95.86.81.110","0","26640","שבת|קיט ע&quot;א",""),new Message("26644","26643","לרב ששת - שהיה סגי נהור - היה 'שעון'","31/01/13 09:05","כ שבט","תשע&quot;ג","09:05","יהודי_קדום","שמש וצל שעל פיו קבע שהגיע  &quot;עת האוכל&quot; וכך קבע לסיים דרשתו  (לפי רחש החלפת מקום הישיבה של השומעים את הדרשה בהשפעת השמש/הצל עליהם  - וודאי רק החליפו מקום ישיבה כי לא יעלה על הדעת שייצאו במהלך הדרשה).<br /><br />חשבתי: יכול שאצל רב ששת זמן הסעודה של השבת בה דרש יהא בהפרש משמעותי מזמן השבת הסמוכה בה ידרוש חכם אחר וכך יוצא שזמן הסעודה מתחיל בסיום הדרשה.<br /><br /><br />לגבי הפתגם: <br />&quot;...זו שיחה טובה ...&quot; שיחה בד&quot;ת כמובן - אחרת הוא סותר &quot;אין משיחין....&quot;","233","","4110","True","True","False","","168","109.65.126.57","0","26640","שבת|קיט ע&quot;א",""),new Message("26647","26643","באמת עיינתי כהצעתו ומצאתי","31/01/13 10:10","כ שבט","תשע&quot;ג","10:10","יהודי_קדום","את מאמרו הנחמד של הרב דניאל ברק ווינט:  <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&frm=1&source=web&cd=15&cad=rja&ved=0CE4QFjAEOAo&url=http%3A%2F%2Fcms.education.gov.il%2FNR%2Frdonlyres%2F88428535-8DD0-49E0-90C8-7E66FF98F3C9%2F102230%2Fhavruta.doc&ei=-yMKUcKrE-Ko4gS-0oGgBA&usg=AFQjCNHVbu7'>חברותא או מיתותא</a>.<br /><br />ציטוט משם:<br />&quot;<br />... ומה נחמד להבין בזה מה שאמרו (כתובות ע&quot;ה, ע&quot;א): &quot;חד מנייהו כתרי מינן&quot;, היינו שבבבל זקוקים לשנים, אחד שואל ואחד משיב ובא&quot;י די באחד, ואחד מא&quot;י כשנים מחו&quot;ל. ונראה דזהו העומק בדברי רבי זירא (שבת קי&quot;ט, ע&quot;ב), שהיה מהדר אזוזי זוזי דרבנן ואמר להם במטותא מינייכו לא תחללוניה, ומפרש רש&quot;י שם: &quot;כשהיה רואה אותן זוגות ומדברין בתורה מהדר אחריהם ואומר להם במטותא מנכון לכו והתעסקו בעונג שבת ולא תחללוניה לבטל תענוגים&quot;. והוא תמוה לכאורה. אכן הענין הוא שהשבת היא בדוגמא של א&quot;י, &quot;וקול התור נשמע בארצנו דא יום שבת דאיהו דוגמת ארץ החיים&quot; (הקדמת זוהר הקדוש), שביום ש&quot;ק מתגלה התורה בבחינת &quot;מנעימים זה לזה בהלכה&quot;. ומה שבימי החול זקוקים לשנים — צריכים להשיג בשבת גם באחד, &quot;רזא דשבת רזא דאחד&quot;. ולכן כשראה רבי זירא שאינם מבדילים בין ימות החול ליום שבת קודש, היה מהדר אחריהם ללמדם דרך הקודש שביום שבת קודש צריכים להתרומם ממעל הרגילות ולהספג אל רום המעלה של תורת ארץ ישראל מתוך היחוד העליון להתענג על ד' ולהיות כנהרא דמכיפיה מיברך. וזה כשראה זוגא דרבנן כאילו גם בשבת זקוקים לזוגא כבימות החול, אמר במטותא מינייכו אל תחללוניה.<br /><br />ב. הגאון יעב&quot;ץ בהקדמה לסידורו, חלק &quot;עמודי שמים&quot;:<br />... אותה שאמרו בפרק י&quot;א דנדרים &quot;שלחו מתם הזהרו בערבוביתא הזהרו בחבורה הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה&quot;. דיש לומר, מאי שנא הני תלת דשלחו בני א&quot;י והזהירו לבני בבל ויובן על פי מה שכתוב שם פ&quot;ג על הפסוק &quot;ונתן לך ה' שם לב רגז וכליון עיניים ודאבון נפש&quot; שלא נאמרו אותן קללות אלא בחו&quot;ל לא בא&quot;י. לכן הזהירו בני א&quot;י: מאחר שאינכם עולה לכאן, על כן הזהרו בערבוביתא דמתיא לידי שעמימותא. דלא נאמר אלא בגולה, מה שאין כן בא&quot;י, אינן צריכים להזהר כל כך, כדאמר &quot;אכתי לא עבר לן ירדנא&quot;. גם ידוע מה שכתוב &quot;חרב אל הבדים — שעוסקין בתורה בד בבד... ולא עוד אלא שמטפשין&quot; מה שאין כן בא&quot;י אין לחוש משום באוירא דא&quot;י מחכים ...<br /><br />ג. הנצי&quot;ב בהקדמה העמק שאלה : <br /><br /> ... חכמי א&quot;י למדים כל אחד בפני עצמו, ועיקר שקידתם לקבוע הלכה פסוקה. וידיעתם בפירוש המשנה מאירה להם כאבוקה. ובבוא דבר חדש במעט פלפול להדביקה להלכה אשר היה כבר לפניהם כחוקה. ולא כן חכמי בבל, עיקר שקידתם לפלפל ולחדד איש יחד פני רעהו. ובאשר אין הדיעות שוות עד שפעם הוציא זה נוזלים מסלע המחלוקת, ופעם זה עמד על השוקת וצדקתם סמכתם להודות על האמת. ותכלית הנרצה היא ההוראה והיא החותמת ובשביל זה נהגו אהבה וכבוד זה לזה כדין רב ומורה כדאיתא בב&quot;מ שלהי פ&quot;ב תלמידי חכמים שבבל עומדים זה מפני זה.<br />&quot;","233","","4110","True","True","False","","175","109.65.126.57","0","26640","שבת|קיט ע&quot;א",""),new Message("26657","26644","שיחה בסעודה אסורה אף בד&quot;ת כדמוכח בתענית","31/01/13 13:17","כ שבט","תשע&quot;ג","13:17","כדי","","249","","4110","False","True","False","","160","79.181.211.173","0","26640","שבת|קיט ע&quot;א",""),new Message("26659","26657","תודה על התיקון. אכן תוך כדי אכילה אסור","31/01/13 13:48","כ שבט","תשע&quot;ג","13:48","יהודי_קדום","בכל שיחה - אף לד&quot;ת כפי הפנייתו לתענית ה: &quot;...א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה...&quot;.<br /><br />ייתכן שכוונת הפתגם שהובא היא לשיחה בין מנה למנה או לפני ברכת המזון.","233","","4110","True","True","False","","106","109.65.126.57","0","26640","שבת|קיט ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);