var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=25808;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מינוי מומחים בפורום","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=5360")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","71"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","62"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("25808","0","דינים העולים לדף פ עמ' א","25/12/12 16:37","יב טבת","תשע"ג","16:37","המכריע","פ.
דיו – שיעורו כאמור כדי לכתוב בו שתי אותיות.
בין במוציאו בדיו יבש, או בקולמוס או בקלמרין.
שני קולמוסין - מצטרפים. תוס'. ומסתמא ה"ה שני גושי דיו או שני קלמרין.
אות אחת בקולמוס – פטור אף על הקולמוס. (קולמוס לבד, יתכן שחייב).
אות אחת בדיו ואחת בקולמוס, או דיו וקלמר או קולמוס וקלמר - בעיא דלא איפשטא.
הוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך – חייב, כתיבתן זו הנחתן.
(עמד לפוש – חייב אף בלא כתבן דהוי כהנחת חפץ).
הוציא אות וכתבה וחזר והוציא אות שניה בהעלם אחד וכתבה – פטור. (בגמר נחסרה הא').

הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי והניחה – חייב.
הגביה ראשונה קודם הנחת שניה – פטור, דנעשה כקלטה כלב או נשרפה.
הוציא חצי גרוגרת והניחה והוציא חצי דרך עליה בתוך ג"ט – חייב (בלא להניח את השניה).
(וסגי ג"ט לחצי הראשון אף דהוא יותר מג"ט לקרקע. תוס').

בזורק – לר"ע כמי שהונחה ולרבנן בעינן הנחה ע"ג משהו בתוך ג'.
(ושאני מעביר הנ"ל, דמחזיק בידו להחשיב הנחה ע"י קירבה לחצי ראשון.
ואף דמעביר גרוגרת שלימה בלא הנחה פטור, וצ"ב.)

הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא עוד חצי;
בשתי העלמות - פטור.
בהעלם אחד – לת"ק חייב, ולרבי יוסי חייב רק לרשות הרבים אחת וכדלהלן.
(עי' תוס' בשם ר"ח ור"ת דעקירה מרשות אחת בעינן ולא הנחה, ור"י מיישב גירסתינו כפירש"י)
גדר שתי רשויות שפטור לר' יוסי – לרבה רק במפסיק רה"י גמורה ביניהם, לאביי אפילו כרמלית,
ולרבא אפילו פיסלא (פירש"י שממלא כל רוחב רה"ר. וסגי דיש בה ד"ט. מהרש"א בגיטין, ועי' תוס').
(המשאיל מקום מסויים לאשתו בחצירו וזרק גט למקום אחר באותה חצר – אינה מגורשת).

כחול לרפואה – כדי לכחול עין אחת.
לקישוט – בעירניות (בנות כפרים) כדי לכחול שתים, בבנות כרכים הרעולות כדי לכחול אחת.
שעוה – כדי ליתן ע"פ נקב קטן של יין (ולא משערים בשמן ודבש דבעי נקב גדול).
דבק – כדי ליתן בראש שפשף שבראש קנה של ציידים.
זפת וגפרית – כדי לעשות נקב קטן.
חרסית – לת"ק כדי לעשות פי כור של צורפי זהב וכנ"ל.
(לפ"א בתוס' חרסית חשובה ואפי' באינו מגובל סגי שיעור זה,
ולפ"ב חרסית כטיט ודוקא במגובל סגי בשיעור קטן זה).
רבי יהודה מחמיר כדי לסוד (לטוח) רגל של כירה קטנה.","199","","4148","True","True","False","","764","212.76.113.81","0","0","שבת|פ ע"א",""),new Message("25809","25808","דינים העולים לדף פ' עמ' ב'","25/12/12 16:37","יב טבת","תשע"ג","16:37","המכריע","פ:
שיער – כדי לגבל בו טיט (הנעשה מרביעית שופכין).
טיט – כדי לעשות פי כור של צורפי זהב.
(וי"ג שיער כדי לגבל טיט לפי כור, ולפ"ז ע"כ בטיט מגובל. תוס').

סיד – לת"ק כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות.
לרבי יהודה כדי לסוד כלכול דהיינו צידעא. והוא פחות משיעור דרבנן.
לרבי נחמיה כדי לסוד אנדיפי, ומסקינן דהיינו שנתות או מצח.
הכרעת רבי בסיד חבוט ((נימוח) כרבי יהודה ובביצת סיד כרבי נחמיה.

בנות ישראל שהגיעו לפירקן (לרש"י שער קודם הגיל ולתוס' ליבון לצורך נישואין) ולא לשנים;
בנות עניים טופלות אותן בסיד(אבר אבר), בנות עשירים בסולת, ובנות מלכים בשמן המור.
שמן המור – י"א סטכת (שמן מבושם),
וי"א שמן זית שלא הביאה שליש (והוא אנפיקנון דפסול למנחות).
שתיית שכר גורמת להשחרה וריבוי שיער הנ"ל. (טיפול בסיד בכל הגוף בבת אחת, סכנה).
הרוצה ללבן בתו – ישקנה חלב ויאכילנה אפרוחים סמוך לפירקה.

בהין של מקדש היו שנתות, בחציו לפר, בשלישו לאיל, וברביעו לכבש.
אין ראוי לדרוש במעשה מרכבה.

אדמה – לר"ע כחותם המרצופין לרבנן כחותם האיגרות.
זבל וחול הדק – לר"ע כדי לזבל קלח של כרוב, ולרבנן כדי לזבל כרישא והוא זוטר משל כרוב.
חול הגס - כדי ליתן על מלא פי כף של סיידים.
לרב חסדא היינו רק לר"י דהוי תיקון אבל לרבנן בעינן שיעורא טפי.
ולרבא אפילו לרבנן היינו שיעורא , דקלקולו הוי תיקונו להתיר לסייד בו אחר חורבן.
קנה – כדי לעשות קולמוס המגיע לקשרי אצבעותיו.
(ולא נתברר אי קשר עליון של אמצע היד או תחתון של אמצע האצבע).
קנה עבה או מרוסס (סדוק) – כדי לבשל גרוגרת מביצת תרנגולת (טרופה בשמן ונתונה באילפס).

אסרו חכמים לסוד ביתו לאחר חורבן בסיד אא"כ עירב בו תבן.
עירב בו חול – ת"ק מתיר ורבי יהודה אוסר.","199","","4148","True","True","False","","203","212.76.113.81","0","25808","שבת|פ ע"א",""),new Message("25819","25808","אות אחת בדיו ואחת בקולמוס","26/12/12 11:06","יג טבת","תשע"ג","11:06","מתפעל","בעיא דלא איפשיטא.

באמת לא הבנתי את זה, למה צריך שיוציא את הדיו באותה צורה בדיוק?
מה איכפת לי איך הוציא, העיקר שהוציא כמות דיו בכדי לכתוב ב' אותיות.","148","","4147","True","True","False","","210","212.29.198.117","0","25808","שבת|פ ע"א",""),new Message("25828","25819","כי שני היבטים בדבר:","26/12/12 12:31","יג טבת","תשע"ג","12:31","יהודי_קדום","1. הדיו שבקולמוס והדיו לבדו אין שיעורם שווה והרי ראינו במשנה ב-עו: שרק שיעורים שווים יכולים להצטרף!
ובקולמוס צריך כמות קטנה יותר של דיו מדיו לבד או דיו בקסת כדי שיצטרפו לחייב בהוצאה - ולכן נאמר שאינם מצטרפים.

2. מאידך: בכל מקרה מדובר בדיו שכתיבת שתי אותיות בו מחייבת וזה הוא שיעור החיוב האמור בכל המקרים - אם כן נאמר שיצטרפו!

אההה... מה נעשה עם ההיבט הראשון? פשוט: נפשוט זאת בכך שנגיד שהאותיות שנכתבו מכילות כמויות לא שוות.","233","","4147","True","True","False","","120","79.179.174.175","0","25808","שבת|פ ע"א",""),new Message("25831","25828","הדיו שבקולמוס והדיו לבדו אין שיעורם שווה","26/12/12 15:06","יג טבת","תשע"ג","15:06","מתפעל","מה הכוונה?
היכן ראית זאת?


חשבתי שבשניהם יש כמות דיו של 2 אותיות לכל הפחות.

האמת שגם הכלל הזה שאם השיעור לא שווה לא ניתן לצרף, יקשה.
מדוע זה מודד כל כך חשוב ומכריע שלא ניתן לצרף בגלל זה?

שכחתי כבר מה היו הדוגמאות לזה, אולי תביא.","148","","4147","True","True","False","","255","212.29.198.117","0","25808","שבת|פ ע"א",""),new Message("25833","25831","אין שיעוריהן שוין","26/12/12 15:19","יג טבת","תשע"ג","15:19","המכריע","זו סוגיא לעיל עו. שכל שאין שווין בשיעוריהן אינם מצטרפים. וזה כלל קבוע בהלכות טומאה גם כן וכדומה.

לא בעיה לומר גם סברא, אבל אין צורך בסברא כי שיעורין הלכה למשה מסיני, וזה כולל את כללי השיעורים וצירופם.

בענייננו. יש לומר כעין דברי הרב קדום נרו יאיר ויפרח שמצד אחד השיעור שוה, כתיבת שתי אותיות, מצד שני בגלל מצב הצבירה השונה, הכמות המציאותית שונה בדיו על הקולמוס או דיו יבש, ולכן יש להסתפק אי נחשב שיעורן שווה.

יתכן עוד שהספק בכיוון אחר לגמרי, האם שני סוגי דיו נחשבים כשני מינים שונים לגמרי וזו הסיבה שאינם מצטרפים.","199","","4147","True","True","False","","194","212.76.113.81","0","25808","שבת|פ ע"א",""),new Message("25836","25833","בדיו יבש - אני מבין","26/12/12 15:34","יג טבת","תשע"ג","15:34","מתפעל","אבל בדיו לח בתוך כלי או ע"ג הקולמוס,למה שהשיעור יהיה שונה?","148","","4147","True","True","False","","240","212.29.198.117","0","25808","שבת|פ ע"א",""),new Message("25838","25836","אין חילוק בין דיו יבשה לדיו לחה לעניין","26/12/12 17:08","יג טבת","תשע"ג","17:08","יהודי_קדום","הוצאה לחוד - והשיעור לכל אחד הוא כדי כתיבת שתי אותיות. וכדאי לציין שגם אם נשארה כמות דיו בקסת לאחר שכתב שתי אותיות (מה שמוכיח שהשתמש לכתיבת האותיות בפחות משיעור ההוצאה כי בהכרח שישאר בקסת דיו) עדיין חייב בהוצאה.

כך המאירי: (מצורף כקובץ ובו גם עניין השיעורין ששאל לעיל)

" דיו כדי לכתוב בו שתי אותיות ופירשו בגמרא דוקא כשהוא מוציאו על
הקולמוס הן לח הן יבש אבל בקסת צריך יותר [ההדגשה האחרונה היא לעניין השיעורין ששאל לעיל י.ק] ופירשו בירושלמי בכדי שיעלה ממנו על
הקולמוס כדי לכתוב בו שתי אותיות שאין כל הדיו שהוא בפני עצמו או הכלי יוצא
בקולמוס ומכל מקום בסוגיא זו אמרו שיעור שתי אותיות בין בדיו ר״ל בפני עצמו בין
בקולמוס בין בקלמרין ר׳׳ל קסת אלא שגדולי המחברים פסקו כירושלמי וכן נראים הדברים: "

רגע של עברית:

1. השתמשתי בלשון נקבה ל-" דיו " נכון הוא וגם נכון בלשון זכר.

2. אך לא כן המילה " עט " - כלי הכתיבה שהוא לעולם בלשון זכר.","233","pdf","4147","True","True","False","","142","79.180.135.113","0","25808","שבת|פ ע"א","0-pdf"),new Message("25844","25838","מרש"י לא משמע כך","26/12/12 20:22","יג טבת","תשע"ג","20:22","מתפעל","מרש"י משמע שהשיעור שווה.

גם בסברא כך, מה לי אם יש מעט דיו בקסת או מעט דיו על הקולמוס שהוא מספיק ל 2 אותיות בשניהם?
הרי זה לא מצב צבירה שונה (כפי שהגדיר הגאון הרב המכריע).

אלו לא דברים בשמים, אפשר לקחת קולמוס ולהטבילו הטבלה שמנה בדיו ולנסות לכתוב ב' אותיות. נראה לי שזה בהחלט אפשרי.
יש כאן אולי סופרי סת"ם שיכולים לעזור?","148","","4147","True","True","False","","260","95.86.95.10","0","25808","שבת|פ ע"א",""),new Message("25846","25844","לרש"י הק' חיוב הוצאה הוא רק","26/12/12 22:19","יג טבת","תשע"ג","22:19","יהודי_קדום","כאשר כמות הדיו שהוצאה - ולא משנה באיזה אופן - תספיק לכתיבת שתי אותיות גם אם בפועל לא יצליח לכתוב את האות השניה במלואה.
מה שהבאתי מהמאירי, שהביא מהירושלמי, אכן שונה מרש"י הק': לפי המאירי יש דרישה שייכתבו שתי אותיות מלאות (כאמור לעיל לרש"י הק' אין חובה זו) ומאחר וודאי יישאר משהו בקסת הרי ברור שלדעה זו כמות הדיו שהוצאה חייבת להיות גדולה מהכמות הנדרשת רק לכתיבת שתי אותיות שהיא כמות גדולה מדרישת רש"י הק'.

ותשובה לשאלה (אם תישאל): האם שיעורי הדיו שנקבעו בטבריה זהים לאלה שנקבעו בבבל נמצא בתשובת הרב המכריע לעיל: הל"מ.","233","","4147","True","True","False","","140","79.180.135.113","0","25808","שבת|פ ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82640);