var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=25664;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("האם אתה פנוי לסייע בהפצת תורה?","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=5084")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","71"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","62"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("25664","0","דינים העולים לדף עה עמ' א'","18/12/12 01:35","ה טבת","תשע"ג","01:35","המכריע","עה.
המותח חוט של תפירה בשבת – חייב משום תופר.

הלומד דבר אחד מן גדופי (מין המגדף ומסית) – חייב מיתה. ואפי' דבר תורה אסור ללמוד ממנו.
לימוד כשפים – אסור לשם עשייה ומותר להבין (להתגונן) ולהורות (בדין נביא שקר).
אמגושא – לרב היינו גדופי, לשמואל מכשף.
לרש"י חולקים בכל דוכתא, להערוך בענין פרעה. (לתוס' מקום אחד ולא נתפרש, ואולי כוונתם כרש"י)

היודע לחשב תקופות ומזלות ואינו מחשב – אמר רב דאסור לספר הימנו.
לריב"ל עליו נאמר פועל ה' לא יביטו וגו', ולר' יונתן עובר על ושמרתם ועשיתם וגו'.

דישה – לת"ק רק בגידולי קרקע ולרבי יהודה בכל דבר.
הצד חילזון ופוצעו – חייב משום צד. ולר"י על פציעתו גם משום דש.
אם פצעו בעודו חי – לריו"ח חייב גם משום נטילת נשמה, לרבא פטור (פס"ר דלא ניחא ליה)
(ועי' בתוס' חידושים גדולים ורבים בסוגיא זו דצד חילזון).

השוחט – חיובו משום נטילת נשמה, וה"ה חונק וכדומה.
אם רצונו למכור ומעוניין בצביעת בית השחיטה בדם – חייב לרב גם משום צובע, ושמואל פליג.","199","","4154","True","True","False","","740","95.86.87.239","0","0","שבת|עה ע"א",""),new Message("25665","25664","דינים העולים לדף עה עמ' ב'","18/12/12 01:42","ה טבת","תשע"ג","01:42","המכריע","עה:
מולח ומעבד – הם מלאכה אחת (והעושה שתיהן בהעלם אחד חייב רק אחת).
משרטט – הוי אב מלאכה מחודש, שלא נמנה במשנה.
חשבון לט מלאכות – יש להוציא מולח או מעבד ולהכניס במקומו שירטוט.
מולח בשר לביתו – פטור (ואולי מותר).
מולח לדרך – לרבה בר"ה חייב משום מעבד, לרבא אין עיבוד באוכלין, (אבל אסרו רבנן. תוס').

השף בין העמודים בשבת – חייב משום ממחק.
לרש"י שף הקרקע, ול"נ לתוס'. לתוס' בשם ר"ח (וכ"מ בירושלמי) שף העור על העמוד.
המגרר ראשי כלונסאות (להשוותן) בשבת – חייב משום מחתך.
הממרח רטיה בשבת – חייב משום ממחק (רש"י פי' מחליק תחבושת על המכה, ולכ' צ"ב).

המסתת את האבן בשבת – חייב משום מכה בפטיש. ומיירי דהאבן כבר נחצבה. לרש"י מחליקה. לתוס' המרבעה חייב משום מחתך והמחליקה משום ממחק, וכאן איירי שמצייר בה אחר ריבועה והחלקתה.
הצר צורה בכלי או מנפח בכלי זכוכית – חייב משום מכה בפטיש.
הנוטל שיירי חוטין וכדומה בגמר אריגת הגלימה (ומקפיד על כך) – חייב משום מכה בפטיש.
כל דבר שיש בו גמר מלאכה – חייב משום מכה בפטיש.

כתב אות אחת גדולה – פטור משום כותב אף אם יש במקומה לכתוב שתים.
מחק אות גדולה ויש במקומה לכתוב שתים – חייב משום מוחק.

אב ותולדתו בהעלם אחד – לרבי אליעזר חייב שתים, למתני' רק אחת
שובט ומדקדק – לרבי יהודה הוי אבות בפני עצמן (ויש מא), ולרבנן וסתם מתני' כלול במיסך ואורג.
המיסך ושובט בהעלם אחד או אורג ומדקדק בהעלם אחד – לר"י חייב שתים לרבנן אחת.
(טעמא דרבנן דכאן כלולים ודלא כזורה בורר ומרקד, דשם זורה בקש ובורר צרורות ומרקד קמח,
אבל כאן המיסך והשובט שניהם בחוטי השתי, והאורג והמדקדק שניהם בחוטי הערב).

הכשר להצניע (ראוי לשימוש) ומצניעין בשיעור זה והוציא – חייב חטאת.
המוציא דם נדה (להאכיל לחתול) – לר"פ פטור (אין מצניעין כיון דחלשא) ולמר עוקבא חייב
המוציא עצי אשירה – פטור, (דאין מצניעין אותן לפי שהן איסורי הנאה ומאיסי).

שיעור הראוי לרוב בני אדם – למתני' חייב עליו גם עשיר שאין ראוי לו, ולר"ש להלן עשיר פטור.
כל שאינו כשר להצניע או שיעור שאין מצניעין כמוהו – פטור על הוצאתו.
הצניע למרות שאין כשר או מועט בשיעורו – המצניע חייב על הוצאתו.
שאר אדם – למתני' פטור, לרשב"א חייב.","199","","4154","True","True","False","","196","95.86.87.239","0","25664","שבת|עה ע"א",""),new Message("25692","25665","כמה הערות לדף עה בקצרה","18/12/12 18:05","ה טבת","תשע"ג","18:05","המכריע","בתוך הדינים העולים כלולים כמה דברים שיש לדון בהם, והציבור כאן לא הגיב, על כן פירטתי כאן.

א. רש"י פירש אתה למד כשפים להורות, דהיינו בדין נביא שקר, לידע אם מופת אמיתי עשה או כשפים. ולכ' צ"ב מדוע לא לפרש בפשטות לדון דיני מכשף, לדעת אם כישוף הוא או לא. וכמדו' שכן פי' בפ' ד' מיתות לגבי נטיעת קישואין.

ב. התוס' כתבו דפלוגתא דרב ושמואל לגבי אמגושא הוא "בשום מקום" ונסתפקתי האם כוונתם במקום אחד מסויים שלא נתפרש, ואז זה פי' שלישי דלא כרש"י והערוך, או כוונתם בשום מקום כאומר בכל מקום ואז היינו ממש כרש"י.

ג. האם שוחט הוי צובע לרב רק כשבאמת מכוון לכך לצורך מכירה, או דכיון שלמוכר ניחא בזה ממילא הוי צובע לכל אדם.

ד. ממרח רטייה פירש"י מחליקה על המכה. לכאורה היה לו לפרש ממרח הרפואה על הרטייה, אבל מה שייך מירוח בהחלקת הרטייה עצמה על המכה.

ה. מוחק אות ובמקומה לכתוב שתי אותיות. איך מודדים שתי אותיות, בעיפרון שפיצים דק או בפיילוט מס' 7? בגודל 5 של וורד או בגודל 14?","199","","4154","True","True","False","","162","31.44.131.126","0","25664","שבת|עה ע"א",""),new Message("25696","25692","ל-ג': מחלוקת הבן איש חי והרב מרדכי אליהו","19/12/12 03:51","ו טבת","תשע"ג","03:51","דוד כוכב","הרב מרדכי אליהו אמר שמהדברים המועטים שהוא פוסק דלא כבן איש חי (שהרב מרדכי אליהו היה בן בת בת בתה של אחותו) שהבן איש חי אסר לאשה לאכול סלק מפני ששפתיה מאדימות, והרב מרדכי אליהו אוסר רק אם מתכוונת לכך שיאדימו.

ל-ד':
גם אני תהיתי בשאלה זו כשלמדתי השתא את רש"י.
ועתה נראה לי כך: הרי אין תועלת במריחת ובהשטחת המשחה על הרטיה, וניתן ליצוק את הרפואה על התחבושת ללא צורה. מלאכת הממרח נעשית בהצמדת התחבושת למכה באופן שהרפואה תיגע במהודק בכל נקודה ונקודה של המכה.

ל-ה':
בזמנם היה גודל כתב סטנדרתי. אלא דהכי פירושא דאיבעיתך: במאי איירי - בכתב סופר או בכתב כל אדם? כדאיתא במסכת בבא בתרא דף קסג ע"א:
"רבי שבתי אמר משמיה דחזקיה: שני שיטין שאמרו - בכתב ידי עדים ולא כתב ידי סופר; מ"ט? דכל המזייף, לאו לגבי ספרא אזיל ומזייף".","125","","4153","True","True","False","","96","95.86.106.169","0","25664","שבת|עה ע"א",""),new Message("25807","25692","[ללא נושא]","25/12/12 16:20","יב טבת","תשע"ג","16:20","אשרי האיש","להערה ד':

ייתכן שרצה רש"י לחדש שגם החלקה של הרטיה ע"ג המכה נחשבת כמירוח אע"פ שזה נראה כלאחר יד, שכן הדרך הרגילה היא, למרח את התרופה על הרטייה עצמה. ולהלכה נפסק בשו"ע סי' שכח סע' יז' כדעה השלישית שאם אין בו סכנת אבר עושין בשינוי, ז"א לפי רש"י בצורה כזו זה לא נחשב בשינוי ויהיה חייב כממרח.","358","","4147","True","True","False","","76","147.237.70.62","0","25664","שבת|עה ע"א",""),new Message("25811","25692","לגבי ה","25/12/12 18:43","יב טבת","תשע"ג","18:43","הודו_כי_טוב","לדעתי זה לא משנה הגודל של האות ספציפית .
פשוט לכל "פונט" שלא יהיה להחליף שטח אות אחת בשניים קטנות באותו השטח
ולהפך להחליף שתיים קטנות על אותו שטח באחת גדולה","207","","4147","True","True","False","","164","46.117.14.249","0","25664","שבת|עה ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);