var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=24615;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","64"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","46"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","35")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("24615","0","קושיית השפת אמת בגרעיני מוקצה","06/11/12 15:41","כא חשון","תשע"ג","15:41","מתפעל",""דכי אתא רב לבבל אכל תמרי ושדא קשייתא לחיותא מאי לאו בפרסייאתא ולא קיבלה? לא! בארמיאתא, הואיל וחזי אגב אימייהו".

הגמרא רצתה להביא ראיה שרב לא חשש למוקצה והראיה שזרק גרעיני תמר למאכל החיות לאחר האכילה והרי הם מוקצה כי אין להם שום שימוש. דוחה הגמרא שאולי היה מדובר שם שנשאר מעט מהתמרים על הגרעינים ולכן לא הופך למוקצה.

והקשה השפת אמת, הרי יש דין שכאשר אדם בשוגג הרים מוקצה, אינו חייב מיד להפיל את זה בו במקום אלא יכול ללכת הלאה ולהפיל את זה היכן שירצה.
ואם כן כאן, הרי רב החזיק בגרעין לאחר האכילה וזה כבר נמצא בידו, ואם כן, היה יכול ללכת ולזרוק את זה לכלבים, אבל באמת סבר שזה כן מוקצה ומה הראיה? ובאמת נעמיד בגרעינים כאלו שאין עליהם שום בשר.

השפת אמת מחדש בתירוצו חידוש לא כל כך מובן, ומחלק שכאשר המוקצה נהיה בידו וכשבא לידו עדיין לא היה מוקצה, אז לא אומרים שרשאי להמשיך וללכת איתו, כל ההיתר הוא רק כשהמוקצה היה מוקצה מקודם והאדם לקח את זה בשוגג, אז מותר להמשיך ללכת עם המוקצה. לא כל כך ברור מהי סברת השפת אמת לחלק.

אמנם לכאורה אולי היה ניתן ליישב שבאמת מדובר כאן שרב לא החזיק הגרעין ביד לאחר האכילה אלא שם את זה בכלי, אכל עוד תמר ושם בכלי, ורק לבסוף כשגמר כל התמרים, לקח את הכלי עם הגרעינים והביא לחיות. לכן חייבים לומר שסבר כר"ש במוקצה.","148","","4194","True","True","False","","864","212.29.198.117","0","0","שבת|כט ע"א",""),new Message("24618","24615","החילוק של השפת אמת והסברא לכך","06/11/12 17:08","כא חשון","תשע"ג","17:08","אלף בית רשי","כשלוקח מוקצה בידו בטעות ללא שימת לב אזי יכול להניח איפה שרוצה כי כשלקח המוקצה זה לא היה במתכוין, וממילא אנחנו לא יכולים לקשור את הפעולה הסופית של הנחת המוקצה במקום מסויים למחשבתו הראשונה בעת שלקח את המוקצה לידו, כי הרי כשלקח נעשתה הפעולה לא במתכוין, אבל כשאוכל והמוקצה נהיה בידו הרי שיכל לאכול באופן תיאורטי במקום מסוים ולהתכוין שהגרעין יגיע למקום אחר, וממילא לא היינו מתירין לו לעשוך כך לכתחילה, כי כל הפעולות כאן הם במתכוין.","278","","4194","True","True","False","","213","65.93.169.176","0","24615","שבת|כט ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82611);