var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=20617;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מכיר סיפור לחיזוק לומדי הדף היומי?","http://daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=19605")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","67"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","54"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","44")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("20617","0","הערות לנדה דף סה","26/07/12 04:32","ז אב","תשע"ב","04:32","המכריע","א. לא ליתיב לה אלא בעילת מצוה. שימשו כאן בלשון מושאלת, שהרי מדובר במי שנבעלה הרבה בקטנותה ופעמיים בנערותה, ומתירין לה עוד ביאה אחת בבגרותה, וביאה זו כבר אינה בעילת מצוה דבתולה. אלא הכוונה כמו בליל הנישואין לבוגרת שראתה יש לה בעילה אחת הנקראת בעילת מצוה ה"ה כאן יש לה בעילה אחת בלבד.

ב. (סה:) חצי יום וחצי לילה. לכאורה היה נכון לומר חצי לילה (דנישואין מחצות) וחצי יום (שלמחר עד חצות היום).

ומה שאמרו ואיבעית אימא וכו', רצה לומר דלמעשה בדרך כלל בועל בחצי הלילה, אחר הגהת הכתובה, ונותנין לו עונה שלימה עד חצי היום, וגם אם לפעמים מקדים לבעול בתחילת הלילה, לא פלוג ואז יש לו לילה וחצי יום.

ומסוגיא זו יש מורי הוראה בצינעא שמצאו רמז להדריך את החתן שלא מצליח בבעילת מצוה שיבעול ביום (באפילה וכו'), ולא כדאי שידחה מטעמים שונים, אף במקום ובאופן שבדרך כלל ראוי לימנע, ואין ראוי לדורשו בפירקא, ובפרט שאין כללים בזה גם מצד עצה טובה והכל לפי הענין, ע"כ אקצר.

(אגב. בנותן ענין שבדיוק בתיבת מגהי נפל ט"ס המצריכה הגהה, ונפל ט"ס גם בב"ח המגיה).

ג. אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא. אעתיק כאן מה שכתבתי על זה במק"א למי שדן בזה.

השועל אינו בקי במועדי היבולים, לפעמים הוא בא לשדה בשעה שהא עומדת בקמותיה ומוצא שלל רב, אבל כשהוא מגיע לעת החריש השדה ריקה לגמרי ואינו מעלה אלא את האבק הנדבק לרגליו. לא שהוא חופר וכדומה, אלא כדרך כל השועטים בשדה בלתי מרוצף שהאבק נדבק ברגליהם, והוי מתאבק בעפר רגליהם יוכיח. או ערביים המשתחוים לאבק שברגליהם.

יתכן עוד בעומק המשל, למרות שהשועל חכם שבחיות, ויודע איך להפיק את המיטב מהשדה, אבל אם קצרו הכל לא תועיל כל חכמתו, כך ריו"ח ור"ל בקיאין היו איך להוציא את כל הדינים מכל סוגיא, אבל בסוגיא זו לא הועילה כל חכמתם לאחר שנמנו וגמרו שלא לפסוק כמוה, אלא להשוות את כל הבנות בכל הגילאים ובכל המצבים, ואפשר להעלות מכל הסוגיא רק משפט אחד (בועל ופורש).

ד. בעילת מצוה ופורש. יש אומרים אף אי לא מצא דם כמצוי בבוגרות דזמנינו, שמא ראתה וחיפה עליה ש"ז, וכך נהגו. אף שמסברא הדבר רחוק, שהרי אין זמנה לראות נדה בליל הנישואין כמובן, ובשלמא אם ראתה יש ספק רחוק אי הוא דם נדה, אבל כשאין כלל ראייה לפנינו, לחשוש שיש ראייה לא של בתולים, עד כדי לאסור, מהיכי תיתי. ומה זה שונה מכל בעילה בסתם אשה, ואכמ"ל.

ה. וכולן שהיו שופעות וכו'. הלשון צ"ב ותוכן הברייתא דר"מ סבר בשופעות דחייבות בדיקה בשינוי מראה ולפי שיטת ב"ש, דהיינו בקטנה בסיום ד' לילות ונערה שלא ראתה בסוף הלילה, ובאינן שופעות שיטתו היא "בין ב"ש לב"ה", כלומר לקטנה הרואה אחר ד' לילות בהפסקה, ובנערה שלא ראתה, הרואה אחר הלילה בהפסקה, לב"ש תמיד טמאה ולב"ה תמיד טהורה (בקטנה עד שתחיה המכה ונערה עד סוף ד' לילות) ולר"מ תלוי אם נשתנה המראה.

ומה שחילק ר"מ לשתי בבות אם שופעת או לא, לכ' צ"ב, וקצת משמע דשופעת יהני בדיקה גם ליותר מהזמן, כלומר לפחות לנערה גם אחר ד' לילות, (בקטנה לכ' ל"ש שיהני לאחר שחיתה המכה אם כל הזמן שופעת), ובאינה שופעת מהני רק עד סוף ד' לילות. וצ"ב.

וגם צ"ב מדוע בתחילה פירש"י כב"ה אם ר"מ מיד מפרש כב"ש. ויל"ע.","199","","4297","True","True","False","","1209","85.130.221.217","0","0","נידה|סו ע"א",""),new Message("20619","20617","לפי הבנתי","26/07/12 06:13","ז אב","תשע"ב","06:13","עם הארץ","לגבי ב׳ , האיבעית אימא,לענין דם בתולים הברייתא התכוונה תמיד לשמונה עשר שעות ״ ושאני כתובה״ בגלל העיכובים רק שתים עשרה שעות. תקן אותי אם אני טועה?","248","","4297","True","True","False","","280","108.132.48.117","0","20617","נידה|סו ע"א",""),new Message("20624","20617","הערות","26/07/12 10:30","ז אב","תשע"ב","10:30","כדי","ל-ד. אם אינני טועה, החשש הוא שמא יצא דם בתולים וחיפהו ש"ז, ולאו דווקא שמא ראתה ראייה כדרכה. וכמדומה שכך מבואר בפשיטות בסי' קצג. ובדם בתולים עצמו דגזרו, יש בזה כמה הסברים בראשונים, ולחלק מהראשונים הטעם הוא דחיישינן שמא מחמת חימוד נתערב דם נידות עם דם הבתולים, ולפ"ז א"ש מה שהקשה מאי שנא מכל אשה.

ל- ה. אני הבנתי דרישא דברייתא היא דברי חכמים דפלגי אר"מ וסברי בעלמא כב"ה, והוסיפו שאם שופעות בעינן בדיקה. ואתא ר"מ וסבר כוותייהו בחדא, דבשופעת בעינן בדיקה, ופליג עלייהו אעיקרא דמילתא, דאיהו ס"ל כב"ש ולכן הבדיקה בשופעת תהיה לפי שיטת ב"ש. ועוד אמר שגם באיננה שופעת הדין כן. וכן מתבאר מהגהת הגר"א דלר"מ אין חילוק בין שופעת ללא שופעת.
ולפ"ז מתורץ הכל, דהא דלא ערבינהו ר"מ לתרי בבי משום דלת"ק באמת יש חילוק בין שופעת ללא שופעת (לשיטת ב"ה), ובתחילה קאי ר"מ אדבריו דמיירי בשופעת, ואמר שגם לדידיה בעי בשופעת בדיקה אלא דאיהו ס"ל כב"ש ולכן הבדיקה תהיה בהתאם לשיטתם. ואח"כ הוסיף ואמר דלדידיה אף בלא שופעת בעינן בדיקה.
וממילא נמי ל"ק מה שהקשה על פירוש רש"י, דאיהו קאי אדברי ת"ק.
וכ"ז פשוט לענ"ד.","249","","4297","True","True","False","","283","79.183.232.238","0","20617","נידה|סו ע"א",""),new Message("20626","20619","לעמא דארעא","26/07/12 11:12","ז אב","תשע"ב","11:12","המכריע","אין עונה לכתובה. ולכן בהכרח כוונת הגמרא שנתנו עונה ומחצה לבעילה משום דכתובה מתארכת עד חצות ליל.","199","","4297","True","True","False","","232","85.130.221.217","0","20617","נידה|סו ע"א",""),new Message("20625","20624","לכדי","26/07/12 11:07","ז אב","תשע"ב","11:07","המכריע","ל-ד. אכן אני התכוונתי לטעם הזה של נתערב דם נדה מאיזה טעם שיהיה, ונמצא שלמעשה החשש הוא שהיה דם נדה, ואילו היינו בטוחים שרק דם בתולים הרי לא היה מקום לאסור, וזה מה שבאתי לומר שצריך להסביר מאי שנא מכל אשה, ואכן חימוד הוא כנראה ההסבר הטוב ביותר.

ל-ה. אבל הרי הברייתא מסיימת דלחכמים אין הבדל במראות. ובטח כוונתכם שלחכמים מלכתחילה יכול להיות כל מיני צבעים ומצבים בבתולים, אבל אם נשתנה זה קןבע גם לחכמים, וזה חידוש בעיני, כפי שאבאר מיד מה קשה בעיני לפ"ז.

אכן לפי ר"מ לכאורה אין חילוק בין שופעות ללא שופעות וזה מה שהיה קשה בעיני. אף אם כנים דבריכם דלחכמים גם אחר הזמן לב"ה יועיל בדיקה לענין שאם הצבע לא משתנה ההיתר ימשיך, אכן א"ש, אך כאמור זה דחוק בעיני, בפרט שלחכמים זה בא להוסיף היתר, (לא כמו שכתבתם "בעינן" בדיקה), ואם דם בתולים יכול להיות גם באותו צבע של דם נדה, א"כ גם כשהצבע לא משתנה כלל מהיכי תיתי להוסיף היתר, אולי זה נדה, ובשלמא לר"מ הבדיקה להחמיר, כי יש מקום לסבור כב"ה אלא שאם הצבע משתנה זו סבה להחמיר כב"ש, אבל לחכמים לפי דבריכם צ"ב.","199","","4297","True","True","False","","319","85.130.221.217","0","20617","נידה|סו ע"א",""),new Message("20627","20625","להרב המכריע","26/07/12 11:52","ז אב","תשע"ב","11:52","כדי","א. רמזתי שלא זהו הטעם היחידי, ואדרבה כתבתיו בדרך רבותא. היינו, דלא מבעיא לאותן דיעות שגזרו על דם בתולים גופיה אף אי ידעינן בוודאות שיצא לבדו בלא תערובת דם אחר, דכ"ש דניחא טפי, אלא אף לאותן דיעות דגזרו עליו משום תערובת דם נידה אתי שפיר וכמש"ל.


ב. אכן זו הייתה כוונתינו, דלחכמים הכל תלי אם נשתנה מכמות שהיה או לא, ולר"מ בעינן שיהיה מראה דבתולים.
ובדיוק כתבתי "בעינן" דזהו החידוש בדבריהם כדפירש"י, דלא תימא דכיוון דשופעות נטהרם ממילא ללא בדיקה, קמ"ל דבשביל להקל עליהן קולא זאת הן צריכות בדיקה.

ועתה ראיתי שכן מפורש בתוס', וגם המהרש"א העיר כן אפירש"י דרישא אתיא אף לרבנן.

(ויתר על כן, דומני שיש לפרש דלרבנן טהורה אם לא נשתנה אף באינה שופעת, אלא דקמ"ל דאף בשופעת אינה טהורה אלא ע"י בדיקה).

וכלל לא ירדתי לעומק דעתו מה בדיוק קשיא ליה. דבתחילה כתב "כפי שאבאר". ואח"כ כתב אדברי ר"מ "וזה מה שהיה קשה בעיני". ואח"כ שהציע פירושי אדברי חכמים כתב "כאמור זה דחוק בעיני" ולא פירש מדוע, ואח"כ נראה שהוסיף עוד דוחק בדבריי. קיצור הדברים, לא כ"כ הבנתי היכן הקושיא שרמז עליה בתחילה.
ועכ"פ, דומני שאין כאן קושיא, איזו שלא תהיה. דמה שהקשה בדברי ר"מ, כבר כתבתי בהודעה הקודמת לפשר הניסוח אע"ג דאין נ"מ לדינא.
ומה שהקשה בגוף הסברי בדעת חכמים, כבר הראיתי שכך פירש"י וביתר הרחבה התוס'.
ומה שהקשה למה לא נחוש דדם נידה הוא, נראה דכיוון שלא נשתנה הרי הוא כרגלים לדבר שהוא מדם בתולים, וכמו שתולה אשה במכה אף שאין ודאות גמורה שבא מן המכה וכן הרבה כיוצ"ב.","249","","4297","True","True","False","","274","79.183.232.238","0","20617","נידה|סו ע"א",""),new Message("20629","20627","אכן כדברי כדי","26/07/12 12:40","ז אב","תשע"ב","12:40","לומד","וראה גם בחידוד הלכות שכן נטה בתחילה לפרש ברש"י אלא לבסוף חזר ופירש ברש"י כהרמב"ן שהכל מדברי רבי מאיר

ויש הבדל גדול בין הבדיקה שהוזכרה ברישא שהיא בדיקה אם הדם נשתנה ממה שהיה בתחילה ובה אף חכמים מודים
לבדיקה השניה שאינה שייכת בשופעת אלא ברואה סתם, והיא בדיקה בצבע הדם אם הוא של בתולים או נדה, ובזה נחלקו חכמים ור"מ אם יש בדיקה כזו","193","","4297","True","True","False","","359","31.210.191.122","0","20617","נידה|סו ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82611);