var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=20473;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("הודעה למגידי שיעורים ולמשתתפי השיעורים","http://www.daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=638")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","47"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","37"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","19")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("20473","0","כמה שאלות מעשיות","18/07/12 23:31","כח תמוז","תשע"ב","23:31","עלי","השאלות הבאות מופנות לידענים המעשיים מצד מי שאינו עוסק בכך :
האם יש מידע כמותי או איכותי על כמות או שכיחות הפניות לרבנים בשאלות בנושאי כתמים והפרשות דמיות מצד נשים לבתי ומורי הוראה, מהן השאלות השכיחות וכדו', האם קיים איסוף מידע בנושאים כאלו בכלל ?
כיום אין עיר שיש בה חזירים וגם לא טבחים כלומר קצבים, וגם מאכולות כמעט אינן שכיחות במקומותינו ואפילו לא פרעושים. אני משער שהגורמים השכיחים לכתמים בלתי צפויים על בגדי נשים הינם פצעים ושריטות בעורן, ואולי יתושים וזבובים, אף כי גם הללו נעלמים ( מנורת ההלוגן בביתי הינה מלכודת ובית קברות נפלא לחרקים ) בשל קיומם של לוכדי חרקים למיניהם. על מה סומכות אפוא הנשים בנות זמנינו, בעיקר כאשר כל לומד מבחין שנתלים גם באפשרויות רחוקות.
האם בעיות של זוב עולות בכלל בימינו כבעיות הלכתיות או שבימינו אלו בעיות רפואיות בלבד ?
האם אפשר להסביר בבקשה בשפה ברורה ופשוטה מה ההבדלים המעשיים בין עניין הריחוק והימנעות מנגיעה בנידה לבין טומאת נידה, הרי איננו שומרים כיום על הלכות טומאה וטהרה ןרק על נידה כן שומרים ולא באותו אופן ששמרו פעם כי אין שמירה על טהרת אכילה ומזון או כניסה לביהמ"ק.
מדוע הדיונים לגבי כותים אכן בעלי משמעות מעשית בנוגע לשומרונים ולקראים בני ימינו או שדינם כסתם גויים ?
לצערי אינני מסוגל ומספיק להיות מעורב יותר בדיונים אך חסרים מאד בפורטל עיונים ודיונים מסוג זה !","209","","4302","True","True","False","","1119","95.86.121.216","0","0","נידה|נח ע"א",""),new Message("20474","20473","איסור קירבה לנידה","19/07/12 00:41","כט תמוז","תשע"ב","00:41","הקיר","שאלת: "האם אפשר להסביר בבקשה בשפה ברורה ופשוטה מה ההבדלים המעשיים בין עניין הריחוק והימנעות מנגיעה בנידה לבין טומאת נידה, הרי איננו שומרים כיום על הלכות טומאה וטהרה ורק על נידה כן שומרים ולא באותו אופן ששמרו פעם כי אין שמירה על טהרת אכילה ומזון או כניסה לביהמ"ק."
הנידה (וכן הזבה והיולדת) טמאות בטומאה חמורה, הנקראת טומאת משכב ומושב.
דיני הטומאה של הנידה מופיעים ברמב"ם הל' מטמאי משכב ומושב (פרקים א-ה).
ואולם, מלבד עצם עניין הטומאה, קבעה התורה גם איסור קירבה לנידה: "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה" (ויקרא יח,יט). כלומר, התורה קבעה איסור ביאה לאישה הטמאה בטומאת הנידה (ובכללה, גם לזבה וליולדת, שטומאתן כונתה בתורה גם כן במילה "נדה" - ראה רמב"ם הל' איסורי ביאה ד,ב). דיני איסור הביאה אל הנידה מופיעים ברמב"ם הל' איסורי ביאה פרקים ד-יא (ראה כאן). איסור זה, שיש בו כרת, קיים כל עוד לא טבלה האישה מטומאתה, "שבימים ובטבילה תלה הכתוב" (שם ד,ג).
דיני הריחוק וההימנעות מנגיעה בנידה הם תוצאה של היותה ערווה בימי טומאתה - ראה איסורי ביאה כא,א (איסור הלאו הכללי של קירבה, כגון חיבוק ונישוק וכדומה, לכל ערווה), ואיסורי ביאה יא,יח-יט (ההרחקות היתירות שיש לאדם לנהוג כלפי אשתו הנידה, כגון איסור נגיעה וכדומה).","273","","4301","True","True","False","","332","37.60.45.228","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20480","20473","בראותי כי אין איש","19/07/12 12:53","כט תמוז","תשע"ב","12:53","המכריע","צריך מורה הוראה מעשי כדי לענות מדויק ואולי אין בינינו כאלה.
בריכוזים החרדיים ישנן כל יום מאות ואלפי שאלות בענייני כתמים. ניתן לומר בקצרה שכל כתם ללא יוצא מהכלל מובא בפני מורה הראה, הן הנמצא בבדיקת עד והן הנמצא על בגד.
אלא אם כן הבעל כבר מתמצא ויודע לומר על כתם שהוא מהצבעים הלא בעייתיים. וכן אשה נאמנת לומר כזה הראיתי לחכם והתיר. כך שעם הזמן רק חלק קטן מהשאלות מובאות בפני המורה.
כמו כן מספיק לדעת שכתם (לא בבדיקה) הקטן מכגריס (כאסימון הישן), טהור, וכן על בגד צבעוני או על בגד שאינו מקבל טומאה. זה גם מוריד שאלות. מלבד זה שאר השאלות מובאות לפני החכם.
אני שכן של בית הוראה ואני יכול להעיד על זה מראות עיניי.
למדתי פעם בכולל שלמדו מראות, והזמינו מו"ץ חשוב להרצות (יותר נכון למסור שיעור בעגה המקובלת), והוא שלח יום קודם 60 עדים שהוא ביקש מהשואלים בבית ההוראה שלו תוך יומיים, ומספר כל עד, והאברכים עיינו בעדים אלו במשך היום וכתבו לעצמם אודות כל עד לפי מספרו מה נראה להם ואז הוא מסר שיעור לפי המספר וכל אחד בדק לעצמו במה טעה וכן הלאה.
אני אישית לא התעמקתי בענין. אני חלש בצבעים. אני רק שאלתי אותו מדוע אי אפשר לעשות קטלוג כמו בטמבור, ויסמנו מכאן עד כאן זה טמא וכל אחד יוכל להשוות לקטלוג. והוא השיב לי בטוב טעם ודעת מכמה סיבות ולא אכביד כאן.
איסוף מידע ופרסומו בנושאים אלו מה יתן? אולי זה גם גובל עם חוסר צניעות. יש בזה ענין מדעי לכל היותר. לא תורני.
כבר כתבו הפוסקים שמכיון שכתמים דרבנן ולכן גם הקילו בבגד צבעוני ושאין מק"ט, לכן הקילו בפחות מכגריס משום מאכולת, ואף במקום שאין מצוי לא נשתנה הדין.
בענין טומאת הנדה יש כאן עירוב תחומין. אנו משתמשים בלשון טומאה על כמה נושאים בלי קשר. טומאה אמיתית (מת שרץ ש"ז וכו'). איסור ביאה של נדה ושאר עריות. איסורי מאכלות (בהמות טמאות וכו').
הנדה משמשת בשני תחומים. היא אסורה בביאה וזה נוהג כרגיל בזמן הזה וכל דיני ההרחקות קושרות רק לזה, שמא יבואו לידי חיבת ביאה. הנדה גם טמאה והיא מאבות הטומאה, וזה לא שייך היום ולא נוהג בשום דין והרחקה.
מכאן התשובה גם לענין זוב. איש זב מותר בביאה וכל ענינו הטומאה, לכן זה לא מענין. אשה זבה אסורה גם בביאה, אלא מכיון שבנות ישראל החמירו על עצמן לשבת שבעה נקיים על כל טפת דם כחרדל, כמו זבה, למרות שברוב המקרים היא נדה בלבד, על כן אין מקום להתענינות אם היא זבה או נדה. (למרות שכבר העירו ראשונים שלפעמים חומרא זו מביאה לידי קולא ואכ"מ).
אין שום משמעות לדיון בעניני כותים, משום שכבר חזרו וגזרו עליהם (לאחר שמצאו להם דמות יונה בהר גריזים) שיהיו כגויים לכל דבריהם. גם למ"ד שגרי אמת הן בתחילה.","199","","4301","True","True","False","","237","85.130.221.217","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20484","20473","ביחס לתלייה וטומאה","20/07/12 02:10","א אב","תשע"ב","02:10","כדי","בנוגע לתליות שלכאורה אינן תקפות כ"כ בימינו, יתורץ הדבר עפ"ד שו"ת חת"ס
חיו"ד סימן קנ וז"ל:
אני אומר נהי דבכתם דעלמא אינו טמאה עד שיהיה בו שיעור כגריס ועוד שהוא שיעור גדול הרבה מהמאכולות שנמצא בזמנינו. ובארתי הטעם במקומו, משום דתחלת גזירת כתם היה משום חומרא דטהרות, דלהראב"ד אין דין כתם לבעלה כלל. ונהי דלא קיי"ל כוותיה, מ"מ האמת שתחלת גזירת כתם היה לטהרות, ולא פלוג רבנן וטמאו אותה גם לבעלה, שלא תהיה חוכא - האשה טמאה נדה לטהרות וטהורה לבעלה. וכיון שנאסר במנין א"כ אעפ"י שבטל טעם טהרות, מ"מ גזרה לא בטלה ועדיין אסורה לבעלה. וכיון שכל עצמה לא נאסרה לבעלה אלא מתקנת חכמים הראשונים, א"כ אין לנו לטמאותה אלא בשיעור כתם שבזמניהם שהיה מאכולת גדולות מצויות, אעפ"י שבזמנינו אין נמצא כזאת.
ובדומה לזה כתב בסי' קפב:
והנה הרב אב"ד הוה ס"ל דלא אמרו כתמים אלא לטהרות ולא לבעלה. וראב"ד תמה עליו מלקמן דף נ"ח ע"ב דאמרינן אין לך אשה שטהורה לבעלה, אלא ע"כ לבעלה נמי חיישינן לכתמים, וכן הלכתא. ולפי הנ"ל נראה דעכ"פ צדקו דברי הראב"ד בהא שתחלת גזירת כתמים היה כשהיה עוסקים בטהרות מטעם הנ"ל, וממילא נאסר נמי לבעלה. ועכשיו נמי שבטלו טהרות, מ"מ דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו. ובזה א"ש הא דבעינן שיעור גריס אף על גב דבזמנינו לא אשכחן מאכולת כה"ג, מ"מ אין לך אלא מה שנאסר במנין הראשון שהיה מאכולת גדול כגריס הקלקי. ואף על גב דליכא עכשיו כהאי גוונא, מ"מ עכשיו בלא"ה היה לנו לטהר כל הכתמים רק שא"א להתיר מה שנאסר במנין הראשון ושיעור קטן לא נאסר מעולם וא"ש הכל בעזה"י.
וביחס בין טומאת נידה לאיסורה, כבר כתבו בזה האחרונים, והידוע שבהם הוא מה שכתב הגאון ר' יוסף ענגיל באתוון דאורייתא (סי' כא), ושם הביא מכמה מקומות בעניין זה לכאן ולכאן, ובין היתר הביא את לשון הכוזרי (מאמר ג' אות מט) שממנו הוכיח שאיסור נידה וטומאת נידה תרי מילי נינהו:
אמר החבר: הטומאה והקדושה שני ענינים זה כנגד זה, לא ימצא האחד אלא בהמצא השני, ומקום שאין קדושה אין טומאה, כי ענין הטומאה איננו כי אם דבר שאסר על בעליו לנגוע בדבר מדברי הקדושה ממה שהוא מקודש לאלהים, כמו הכהנים ומאכלם ומלבושם והתרומות והקרבנות ובית המקדש וזולת זה הרבה. וכן ענין הקדושה דבר שאסר על בעליו לנגוע בדברים רבים ידועים ומפורסמים, ורב מהם תלויים במעמד השכינה, וכבר חסרנו אותה. ומה שאצלנו היום מאיסור שכיבת הנדה והיולדת, אינו מפני הטומאה אבל היא מצוה גרידה מאת הבורא, וכן מה שאצלנו מהרחקת האכילה עמה ולהשמר מקורבתה, אין זה כי אם מניעות וסייגות שלא יתגלגל הענין לשכב עמה, אבל חובות הטומאה בטלו ממנו מפני שאנו בארץ טמאה ואויר טמא. וכל שכן מה שאנו משתמשין בו מהקברות והשרצים והמצורעים והזבים והמתים וזולת זה. עכ"ל הכוזרי.","249","","4300","True","True","False","","373","79.181.225.152","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20477","20474","תודה אך לא לכך התכוונתי","19/07/12 09:33","כט תמוז","תשע"ב","09:33","עלי","דבריך ברורים ידועים ומוכרים אך שאלתי היתה מבחינת הזהירות, שהרי כשבני זוג גרים יחד בבית אחד קטן וצפוף אי אפשר שלא יגעו בלי משים ובמקרה. אין מתייחסים לכך בד"כ בענייני ריחוק ונידה בימינו. האם כששמרו טומאה וטהרה במזון ובקדשים נהגו אחרת ? אם כן כיצד ?","209","","4301","True","True","False","","171","212.76.112.72","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20478","20477","איסור נגיעה","19/07/12 09:53","כט תמוז","תשע"ב","09:53","הקיר","איני מבין מדוע אי אפשר שלא יגעו. ואם נגעו שלא במתכוין, מה בכך, אונס רחמנא פטריה!! אך לכתחילה, "לֹא יִגַּע בָּהּ אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה" (איסורי ביאה יא,יח).
אגב, לפי הרמב"ם, לכאורה יוצא שאיסור נגיעה שייך רק בין איש לאשתו הנידה (או הזבה או היולדת), והוא הרחקה יתרה שעשו בה משום שרגיל בה. וזה מה שכתב: " וּמִפְּנֵי זֶה לֹא תֹּאכַל עִמּוֹ בִּקְעָרָה אַחַת, וְלֹא יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה" (שם,יט).
ואולם בשאר עריות, לכאורה אין לפי הרמב"ם איסור נגיעה, אלא איסור קירבה, דהיינו: "כָּל הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת דֶּרֶךְ אֵבָרִים, אוֹ שֶׁחִבֵּק וְנִשֵּׁק דֶּרֶךְ תַּאֲוָה וְנֶהֱנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר - הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת", וְנֶאֱמַר: "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה", כְּלוֹמַר לֹא תִּקְרְבוּ לִדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה" (שם כא,א). כלומר, בשאר עריות אסורים רק דברים המביאין לידי גילוי ערוה, ולכאורה נגיעה בעלמא (כמו לחיצת יד לאישה וכו') אינה כלולה בהגדרה זאת (ולכן הרמב"ם הביא את איסור נגיעה רק בהקשר של אשתו הנידה הזבה או היולדת, ששם יש הרחקות יתרות כאמור).
השאלה היותר מעניינת, לדעתי, היא איך בכלל הסתדרו בזמן הבית עם טומאת משכב ומושב, שהיא טומאה חמורה מאין כמותה, בעלת השלכות חברתיות מרחיקות לכת ביותר. אבל זה כבר נושא לדיון אחר לגמרי...","273","","4301","True","True","False","","182","82.166.159.246","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20481","20480","שוב ראיתי","19/07/12 12:56","כט תמוז","תשע"ב","12:56","המכריע","שהקיר כבר הסביר שאיסור ביאה דנדה אנו ענין לטומאתה בהלכות מטמאי משכב ומושב ושאר אבות הטומאות. וגם אני מצטרף לתמיהה גדולה זו. מה זה אי אפשר? אפשר ואפשר ורבבות שלומי אמוני ישראל יוכיחו!","199","","4301","True","True","False","","191","85.130.221.217","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20482","20480","קטלוג כמו בטמבור","19/07/12 14:13","כט תמוז","תשע"ב","14:13","דוד כוכב","גם דעת הרב מרדכי אליהו שלא לסמוך על קטלוג, שמא ידהה עם הזמן.
והרב דב ליאור התיר. ושאלתי אותו על כמה צבעים גבוליים בקטלוג כזה.
ונראה ראיה לדבריו ממסכת נדה דף כ ע"א: "עולא אקלע לפומבדיתא, חזייה לההוא טייעא דלבוש לבושא אוכמא, אמר להו: שחור דתנן - כי האי. מרטו מיניה פורתא פורתא, יהבו ביה ארבע מאה זוזי".","125","","4301","True","True","False","","115","212.76.116.177","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20490","20480","מעט מדע להעכרת האווירה","20/07/12 12:03","א אב","תשע"ב","12:03","קותי","מצ"ב מאמר על עיוורון צבעים ומראות כתמים
"ואף במקום שאין מצוי לא נשתנה הדין." האם כמו בחומרות בטל הטעם לא בטלה החומרה ?
כתובות אינטרנט נלוות:
קישור 1","217","","4300","True","True","False","","243","89.139.181.20","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20497","20484","איסור נידה וטומאת נידה","20/07/12 14:14","א אב","תשע"ב","14:14","הקיר","תודה על ההפנייה ל"אתוון דאורייתא".
והנה, אלמלא דבריו ז"ל, היה נלענ"ד להביא הוכחה פשוטה מדברי התורה עצמה, וכן מדברי הרמב"ם, שאיסור הנידה לבעלה הינו מפאת היותה טמאה, וזה בזה תליא.
מקור המצווה "שלא לבעול נידה" (סה"מ, מצוות לא תעשה, שמו) הוא מן הפסוק: "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה" (ויקרא יח,יט). ועונש הכרת נלמד מהפסוק: "ואיש אשר ישכב את אשה דוה, וגלה את ערותה...ונכרתו שניהם מקרב עמם" (שם, כ,יח).
והנה, מן המקורת הנ"ל, מניין לנו שיש איסור לבוא על היולדת (למשל) ?? הלא לא הוזכר שום איסור ביאה בפסוקים העוסקים ביולדת בתחילת פרשת תזריע !! גם לגבי זבה, לא הוזכר שום איסור ביאה בפסוקים העוסקים בזבה בסוף פרשת מצורע, אז מניין שהיא אסורה בביאה ? אמנם לגבי זבה, אפשר אולי לטעון שהיא כלולה בפסוק "ואיש אשר ישכב את אשה דוה", ולא ענש אלא אם כן הזהיר, אבל מה לגבי יולדת ? היכן נאסרה על בעלה ?
דבר זה השמיע לנו הרמב"ם בלשונו הזהב בהל' איסורי ביאה ד,ב:
וְאֶחָד הַבָּא עַל הַנִּדָּה כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה אֶלָּא יוֹם רִאשׁוֹן, וְאֶחָד הַבָּא עַל יוֹלֶדֶת זָכָר כָּל שִׁבְעָה, אוֹ עַל יוֹלֶדֶת נְקֵבָה כָּל אַרְבָּעָה עָשָׂר, אוֹ עַל הַזָּבָה כָּל יְמֵי זוֹבָהּ וּסְפִירָתָהּ, בֵּין שִׁפְחָה בֵּין מְשֻׁחְרֶרֶת - הַכֹּל בְּכָרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר בַּנִּדָּה: "שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ" (ויקרא טו,יט), וּבַזָּבָה נֶאֱמַר: "כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה" (שם טו,כה), וּבַיּוֹלֶדֶת הוּא אוֹמֵר: "כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא" (שם יב,ב), "וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ" (שם יב,ה).
כוונת הרמב"ם כאן ברורה: התורה מכנה את טומאת שלושת הנשים (הנידה, הזבה והיולדת) במילה "נידה". כלומר, טומאתן היא כטומאת הנידה (טומאת משכב ומושב), ולכן "כל היולדת טמאה כנידה, ואף על פי שלא ראת דם" (איסורי ביאה י,א). לכן, שלושת הנשים כלולות במצוות לא תעשה "שלא לבעול נידה", שמקורה מן הפסוק "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה" (ויקרא יח,יט).
ממילא מוכח וברור שכל האיסור לבוא על נשים אלו הוא מפאת טומאתן, שהתורה קבעה איסור לבוא על אשה הטמאה בטומאת הנידה (דהיינו, נידה, זבה או יולדת כנ"ל).","273","","4300","True","True","False","","756","95.86.115.97","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20500","20490","צד פיסיקלי מעניין שלא הובא במאמר","20/07/12 15:58","א אב","תשע"ב","15:58","יהודי_קדום","המקושר הבאתי ב "הפתעה: המדען עקביא בן מהללאל, שחור וירוק"
וכן העליתי את עיוורון הצבעים כבדיחה רצינית כאן.","233","","4300","True","True","False","","113","79.182.173.115","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20506","20490","דבריהם הם זכרונם","20/07/12 17:42","א אב","תשע"ב","17:42","דוד כוכב","מתוך המאמר המובא לעיל:
"בשם הגרמ"פ פיינשטיין זצ"ל הובא כי אין לפסוק על מראה אם לא היתה לו קבלה או מסורה בזה, ולעומת זאת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ויבל"א הגר"ר חיים פנחס שינברג שליט"א והגרי"ש אלישיב שליט"א פוסקים כי אין צורך בקבלה או מסורה מיוחדת כדי לפסוק במראה".","125","","4300","True","True","False","","146","213.151.63.82","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20519","20497","מה יקרה","22/07/12 09:37","ג אב","תשע"ב","09:37","עלי","האם כאשר נשוב לשמור על דיני טומאה וטהרה יצטרכו הנשים הנידות או לחילופין דווקא בעליהן לצאת מבתיהם לשבועיים ( אא"כ יתבטלו החומרות של זבה כפי שכיום נהוג ואז לפחות כשבוע ) וא"כ יצטרכו לדאוג לדיור נפרד לטהורים או לטמאים ( ובעיה זו קיימת לא רק לגבי נידות אלא גם לגבי טהורים וטמאים בכלל ) ?
לא מוכרת לי עדות היסטורית לקיום דיור נפרד שכזה בתקופת בית שני כאשר פרצה טהרה בישראל. למיטב ידיעתי הדבר היחיד המוכר לנו כיום הוא ריחוק הנשים שבאו מאתיופי-ה מבתיהן. כיצד ינהגו בדברים אלו למעשה.הבעיות העיקריות יהיו בי-ם באיזור המקדש ולגבי כהנים ולויים. מדוע הרמב"ם או פוסקי הדורות לא התייחסו לעניין, האם סברו שאינה בעיה או שהאמינו שהלכתא למשיחא ?","209","","4298","True","True","False","","171","194.114.146.227","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20521","20519","עדויות","22/07/12 11:38","ג אב","תשע"ב","11:38","כדי","עי' לעיל (נו:) במשנה "בית הטמאות" ופירש"י: חדר שהנשים משתמשות בו בימי נדותן. וכ"כ הרמב"ן בפירושו לתורה (בראשית לא, לה) ז"ל: כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד, כי כן שמן מעולם "נדות" לריחוקן, כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק... והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם. ע"כ. והרמב"ן שם הזכיר עוד מנהגים מופלגים מברייתא דמסכת נידה. וע"ע בשו"ת חת"ס (חאו"ח סי' כג). ועי' בעירובין (ק:) וחבושה בבית האסורין, ומיהו רש"י שם לא פירש כן. (וע"ע בסוף אגרת הרמב"ם לבנו ר"א שנקראת "מוסר נאה מאוד מהרמב"ם ז"ל").
ועי' באו"ז (סי' שס) שכתב וז"ל: וכתב בפסקי נדה כלים שנדה נוגעת בהם בזמה"ז טהורים אצל בעלה שהרי בני אדם בזמה"ז מיטמאין בקברות ובאוהל המת ובמת, לא יטהרו לעולם עד שיזרקו עלינו מים טהורים לטהרנו. כך כלים שהנדה נוגעת בהם מותרים ליגע בהם ולהשתמש בם. אבל אנו מחמירין על עצמינו ואין אנו יושבים על מושבה ולא נוגעים בבגדיה ולא מקבלים שום דבר מידה אלא ע"י אחר וכל מה שנוכל להחמיר נחמיר ונרחיק ממנה. ונותנין אנו לה כלים וקערות וכפות ומפתחות וסדינים וכרים וכסתות להשתמש בימי טומאתה, ולעת טהרתה מכבסת במים אותם בגדים ומעברת מהם הכתם וכל אשר ראתה ידיח ויטהר. ומנהג זה יפה לישראל לנהוג מפני הרגל עבירה. אבל איסור טומאה ליכא. עכ"ל. חזינן שגם בימים שבטלה הטהרה, עדיין היו כאלו שנהגו מנהגי פרישות של הרחקה יתירה.","249","","4298","True","True","False","","285","109.64.235.142","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20545","20519","ראה מו"נ ג,מז","23/07/12 00:37","ד אב","תשע"ב","00:37","הקיר","מדוע הנשים צריכות לצאת מבתיהם ???
ראה מורה נבוכים ג,מז: "והמפורסם משיטות ה"צאבה" עד זמננו זה...שהנידה תהיה בבית לבדה, ונשרפין המקומות שמהלכת עליהם, ומי שמדבר עמה נטמא, ואפילו נשבה הרוח ועברה על הנידה ועל הטהור נטמא. ראה נא מה בין אלה לבין אמרינו: כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה, נידה עושה לבעלה חוץ מרחיצת פניו וכו', ואין אסור ממנה אלא תשמיש המיטה כל ימי טינופה ולכלוכה".
כללו של דבר: כל עניין טומאת הנידה (כשאר כל הטומאות) משמעותי רק לעניין טהרות וקודשים. אין שום איסור להיטמא, ומן הסתם, רוב בני האדם היו טמאים רוב ימיהם, וכמו שכתב הרמב"ם (שם): "ושלא יעכבו ענייני הטומאה והטהרה את האדם משום עסק מעסקיו...אין קפידה עליו אם ישאר טמא כל זמן שירצה ויאכל חולין טמאין איך שירצה".
אמנם, מי שהקפידו לאכול את חוליהן בטהרה, וכן מי שנתעסקו בטהרות (כולל ישראלים שעוסקים בחלה, תרומה,ביכורים ומעשר שני) נדרשו לשמור על טהרה, לפחות בזמן העיסוק שלהם בטהרות. דבר זה אינו פשוט כלל ועיקר, ובפרט משום טומאת משכב ומושב, שהיא טומאה חמורה שכמעט בלתי אפשרי להתחמק ממנה (מה גם שיש טומאת משכב ומושב למפרע - ראה משכב ומושב ג,ח), אלא אם כן כל המשכבות והמושבות בבית הם מחומרים שאינם מקבלים טומאה (כמו אבן וכדומה), דבר שנראה לא סביר, לפחות בעידן שלנו. ובכל זאת, אין דרישה מהנשים לצאת מן הבית !!","273","","4297","True","True","False","","104","212.76.121.210","0","20473","נידה|נח ע"א",""),new Message("20528","20521","גם אנו בגלות, בארצות אחרות","22/07/12 14:32","ג אב","תשע"ב","14:32","דוד כוכב","חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה (איכה א, ח).","125","","4298","True","True","False","","92","212.76.124.42","0","20473","נידה|נח ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82534);