var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=19143;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("דף יומי - יתרונות מול חסרונות","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=729")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","47"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","36"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","16")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("19143","0","הערות לדף כט","15/05/12 01:13","כג אייר","תשע"ב","01:13","המכריע","א. ומימיו לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן. הנה לא מצינו הדגשה כזו בשום עבודה אחרת. ואולי בפשוטו הכוונה משום דזו עבודה שיש בה לכלוך. אבל נראה דיש כאן יסוד בנפש האדם, שהרי ברגלים לא היו מדשנין, וכל השנה גם כן היניחו לו להצטבר עד כדי ג' מאות כור, ואף שהוא דרך גוזמא, מ"מ הניחו לו להצטבר הרבה, א"כ היה מקום לכהן עצל לתלות עצלותו בכוונה טהורה, שמניח לנוי המזבח, וקמ"ל דלא שימש זה כתירוץ לעצלות, אלא כשהיה צורך מיד דישנו.

ב. בררו משם עצי תאנה יפים. המפרש והרא"ש סתמו ולא פירשו מהו משם, ונראה שהבינו מתוך הגזרים הרבים שהובאו למערכה הגדולה. אמנם הראב"ד פי' דהיינו מלשכת העצים. ויל"ע בזבחים נח אי מוכח משם.

ג. האברים והפדרים שלא נתעכלו מחזירין אותן למערכה. הרא"ש כתב דאין בזה משום העולה ראשונה שלא יקדים להקטיר לפני אברי התמיד, משום דהם שייכים לקרבנות אתמול. אמנם המפרש האריך לומר דאכן המתינו עד אחר העלאת אברי התמיד ודחק שאין הכוונה כאן שמיד עכשיו העלו.

ד. השקו את התמיד. ברא"ש כדי שיהא נוח להפשיטו. ידוע שיש בזה ב' גירסאות בכת"י הרמב"ם עצמו בפי' המשנה סוף ביצה, די"א כדי שלא יהיו בו סירכות, והובאה עצה זו בש"ך לגבי כל שחיטת חולין.

ה. תפוח גפן ופרוכת. מענין שבשלשתן נקטו לגוזמא את המספר שלש מאות. וידוע מהמהר"ל דבכולן הוא מקום גבול בין קדש לחול. בתפוח נשרפו אברי הקדשים ויוצאין שם לחולין. גפן היו מביאים כלי חול ומקדישים שם. פרוכת להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. ומבאר לדרכו הענין במספר זה.

ו. ארכה מ' ורחבה כ'. לפי הפירוש דהיינו בסוף ההיכל, ע"כ היתה גדולה מהפתח שהוא רק כ' על י'.

ז. (כ:) שלוש מאות כהנים לפנותה. ידוע מהגר"א דהיקיפה קכ אמות (פעמיים מ' ופעמיים כ'). ואמה של כלים בת חמישה טפחים, נמצאו ו' מאות טפחים. כל כהן אחז בשתי ידיו ותפס טפח לכל יד, ומכאן שהיה מקום אחיזה לג' מאות כהנים בדיוק.

ח. אע"ג דלא מקטרי מגוואי. הרא"ש פירש שהפנים לא מרבה אפר, וה"ה לשאר הפירושים הפנים לא מרבה עשן, ואין הקשר חודר פנימה (עי' במפרש).

ט. דקל מי לית ביה משום ישוב א"י. לכאורה פשיטא להו דאית ביה, משום דתמרים הן משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, ולפ"ז מדויק מאד מה דאמרו מיד וליטעמך תאנה מי לית בה.

י. ומי איכא תאנה דלא עבדא פירי. כלומר דדקלים כאלו אכן נפוצים לרוב באופן טבעי, אבל תאנה צריכה הכנה לזה כבסמוך ואינו מצוי כל כך. ומה שאמרו מייתי תאני חיוורתא, לכאורה הכוונה לענף של תאנים לבנות, ומשום חולשת התאנים מעיקרא יש יותר סיכוי לגרום לו להפסיק להניב פרי, ומשייפים את הענף להסיר קליפתו או מורחים אותו בחלב צבה כדי להמית את ליבו, ואז נוטעים אותו.","199","","4366","True","True","False","","979","212.179.87.186","0","0","תמיד|כט ע"א",""),new Message("19147","19143","אודות א","15/05/12 02:06","כג אייר","תשע"ב","02:06","דוד כוכב","כך מפורש במפרש:
"לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן - אף על גב דנוי הוא למזבח כשיש עליו דשן הרבה אפ"ה כשהגיע העת לפנות את הדשן לא נתעצל כהן להוציא את הדשן מי שמוטל עליו לעשות".

אבל לדעת הרמב"ם לא איירי כלל בתרומת הדשן מעל התפוח, שפשיטא שהיא עבודה חשובה והכהנים חימדוה ואפילו הפיסו עליה. אלא איירי בהוצאת הדשן לאחר שהתורם הניח לארץ. ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין ב, יד:
"כל מי שירצה מן הכהנים ממלא מן הדשן שהורידו למטה ומוציא חוץ לעיר לשפך הדשן, ואין להוצאת הדשן לחוץ פיוס אלא כל הרוצה, ומעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן".

אודות ט
גם זה מפורש במפרש:
"והא דפריך מדקל ולא פריך מחרוב מי לית ביה משום ישוב ארץ ישראל דסבירא ליה דלא שייך איסור משום ישוב ארץ ישראל אלא בדקל ותאנה וזית וגפן המנויין בקרא דאגב דחשיבי מנאן הכתוב בשבח ארץ ישראל אבל בשאר פירות ליכא איסור משום ישוב ארץ ישראל".
עי"ל שהחרוב כשמו כן הוא, פרי חרב ויבש, ומצוי לרוב, ומאכל עיזים (ועזים - רשב"י ובנו), ואין כל כך נזק בפגיעתו משום ישוב א"י.

אודות י
הסיבה שנפוצים דקלים שאינם עושים פירות היא שרק עץ תמר נקבה עושה פירות ולא עץ דקל זכר.","125","","4366","True","True","False","","94","95.86.65.40","0","19143","תמיד|כט ע"א",""),new Message("19149","19147","אודות","15/05/12 03:14","כג אייר","תשע"ב","03:14","המכריע","א. דומני שהמפרש לא קושר את הרעיון שמאחורי הענין. הוא רק מציין את העובדה שלמרות שהשאירו לנוי בכל זאת לא נתעצלו להוציא בבוא הזמן. אני רציתי להדגיש שלא השתמשו בזה כתירוץ להתחמק.

הרמב"ם כבר ראינו שיש לו אכן שיטה ייחודית בכל הנושא. לדבריו יש הסבר ברור שלמרות שזה כעין שיירי עבודה בעלמא ולא הפיסו על זה ובכל זאת לא חסרו מתנדבים.

ב. כמדומה דיש דקל קנרי ועוד סוגים שהם דקלי סרק ולא רק דקלי הזכר מנועים מעשות פרי.","199","","4366","True","True","False","","144","85.130.221.217","0","19143","תמיד|כט ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82534);