var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=16127;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","45"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","28")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("16127","0","דינים העולים לדף לח (ותיקונים לז:)","23/12/11 13:30","כז כסלו","תשע&quot;ב","13:30","המכריע","<b>כרשינא</b> (שיעור נקב לת&quot;ק) – היינו הינדא. והיינו נכנסת ויוצאת (כך משמע דמדמינן למקדח. אמנם למסקנה א&quot;צ ליישוב דמקדח וחיסומו ואפשר דלא איפשטא. ויל&quot;ע).<br /><br /><b>שדרה וגולגולת שלימים</b> – מטמאין באהל, משא&quot;כ שאר עצמות.<br /><b>שדרה שנחסרה</b> – אינה מטמאה באהל, לב&quot;ש בנחסרה שתי חוליות, לב&quot;ה חוליה אחת.<br /><b>גולגולת שנחסרה </b>– אינה מטמאה באהל, לבית שמאי כמלוא מקדח. <br />ופירש ר' חסדא דהיינו מקדח גדול וחיסומו (נכנס ויוצא), ולמסקנה אין הכרח לזה דגם חיסומו.<br />לר&quot;מ אליבא דב&quot;ש היינו מקדח קטן של רופאים, ולחכמים אליבייהו מקדח גדול (ודברי ר&quot;ח לשיטתם).<br />(סלקא דעתיה דר&quot;פ לפרש מקדח קטן כר&quot;מ וקטן מסלע, ולפ&quot;ז הוי מקולי ב&quot;ש, ונדחה).<br />לבית הלל כדי שיינטל מהחי וימות. ונתפרש (ע&quot;י שמואל או גמרא או ברייתא) דהוא כסלע.<br />לר' חסדא ור' תחליפא היינו כסלע נירונית, או פונדיון האיטלקי, או מקדח גדול במצב עומד. <br />   (שיטתם היא לפי הנחה דסלע נירונית הוא סלע סתם ומקדח היינו גדול של לשכה. וכעין זה לר&quot;פ).<br />למסקנה דר&quot;נ היינו כסלע סתם ואינו סלע נירונית, והוא קטן אפילו ממקדח קטן.<br />(למסקנה, סלע נירונית הוא כמקדח גדול של לשכה, ומקדח של רופאים קטן ממנו, וסלע סתם קטן ממנו).<br />ונמצא בין לר' חסדא ובין לר&quot;נ הוי מחומרי ב&quot;ש.<br /><br /><b>מאור שלא נעשה בידי אדם</b> – שיעורו (להעביר טומאה) כדי אגרופו של בן בטיח (כראש גדול).<br /><b>מאור שנעשה בידי אדם</b> – כמלא מקדח גדול של לשכה (עומד, והיינו כסלע נירונית או פונד' איטלקי או נקב של עול).<br /><br /><i>לח.</i><br /><b>כלי חרס</b><b></b> – מטמא רק מתוכו. נטמא מגבו, אינו טמא. (במגע, אבל היסט הזב מטמא).<br />אם אין לו תוך, אינו מטמא כלל. ואין מדרס בכלי חרס (פירש&quot;י דנשבר, ועי' גה&quot;ש).<br /><b>כלי שטף</b> (פירש&quot;י כלי עץ) – מטמא רק אם יש לו תוך (איתקש לשק), או כשהוא ראוי למדרס.<br />כשיש לו תוך – נטמא מגבו בטומאה דאורייתא נטמא כולו, וכ&quot;ש נטמא מתוכו.<br />נטמא במשקין דרבנן, נטמא תוכו נטמא כולו, נטמא גבו לא נטמא תוכו (ואוגנו וידיו ואזנו).<br />כשהוא מדרס ואין לו תוך, נטמא אפילו מגבו (הצד שלא משתמשים) ואפי' במשקין, נטמא כולו.<br /><b>פשוטי כלי מתכות</b> – מקבלין טומאה (לא איתקש לשק).<br /><b>אוכלין ומשקין </b>– מדאורייתא לא מטמאין כלי, ורבנן גזרו במשקין אטו מעיינות הזב.<br /><b>על טומאה דרבנן</b> – אין שורפין תרומה וקדשים.<br /><br />המשך המומין ששוחטין עליהן את הבכור;<br /><b>הריס</b> (העפעף) של עין – שניקב, שנפגם, שנסדק.<br />היה בעינו<b> דק</b>. ראה להלן אם צף או משוקע.<br />היה בעינו <b>תבלול</b>. והיינו לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור.<br />   אם היה שחור הפוסק בסירא ונכנס ללבן – לר' יוסי דתנן כוותיה אינו מום, ולר&quot;מ הוי מום.<br />(למאי דקי&quot;ל דאין מומין בלבן, ה&quot;ה כל המומים כדאי' להלן לגבי דק).<br />היה בעינו <b>חילזון </b>הנקרא נחש. או היה בעינו <b>עינב</b>.<br /><br /><i>לח:</i><br /><br /><b>דק שחור</b> – משוקע הרי זה מום, צף אינו מום. <b>בדק לבן </b>- להיפך.<br />(ברקא, הוי מום, ועי' תוס'. ועיין תוס' אם מום שעובר ע&quot;י רפואה נחשב עובר).<br />אין אדם רואה מומין לעצמו. <br /><br />מורה אדם לתלמידיו ותלמידיו מורין (או רואין) לו.<br /><b>ת&quot;ח שמורה הלכה חדשה הנוגעת לו </b>– אם אמרה קודם מעשה, שומעין לו. אם לאו, אין שומעין. <br /><br /><b>עוד ממומי העין;</b><br /><b>חורוור הקבוע </b>- לר&quot;מ מ' יום, לר&quot;י פ' יום ותנן כוותיה. ובודקין ג&quot;פ בתוך פ' יום.<br /><b>מים הקבועין</b>. לר&quot;מ פ' יום. לר&quot;י נשחט רק אם נבדק באכילת מספוא לח ואחריו יבש ולא עבר.<br />אכילה זו, היינו לח הגדל באלו וחצי תשרי, ויבש הגדל באדר וחצי ניסן.<br />(ומשמע דלזה הכוונה ישנו, לגידול המספוא, ג' חדשים ולא דמאכילין ג' חדשים, ולשון רש&quot;י צ&quot;ב).<br />ומספקא לן אי מהני רק כשנאכל כל אחד בעונתו או ישמור היבש עד אדר ואז יאכלנו אחר הלח, ולא איפשטא.  <br />ודוקא לח ויבש של שדה בית הבעל, אבל של שדה בית השלחין לא מהני לבדיקה.<br />אכל יבש ואחריו לח, אינו בדיקה. (וה&quot;ה אכלן כאחד משמע דלא מהני, ויל&quot;ע בכוונת רש&quot;י בזה).","199","","4510","True","True","False","","1105","212.179.87.180","0","0","בכורות|לח ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82534);