var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=1606;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("לוח דף יומי לשימוש באאוטלוק או בג'ימייל","http://daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=21228")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107155","אדם שכר רכב באילת ","מנחת טנא","13/05/24 00:58","49159","47"),new MostViewed("107157","הגהות הגר"א בבא מציעא עא, עב, עג","אוריאל שלמוני","13/05/24 17:21","605","29"),new MostViewed("107163","הגהות הגר"א בבא מציעא עו","אוריאל שלמוני","14/05/24 18:18","605","19")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("1606","0","התקין רבי יוסי בציפורי שלא תהא אשה מהלכת","03/03/10 10:52","יז אדר","תש"ע","10:52","שלום","תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יט עמוד א

התקין רבי יוסי בציפורי שלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה, משום מעשה שהיה.

ורש"י על אתר - משום מעשה שהיה - שגנבוהו פריצים מאחריה ונתנוהו בבית, וכשחזרה ולא ראתהו, התחילה צועקת ובוכה, בא אחד מהם ואמר: בואי ואראנו ליך, ונכנסה אחריו ועינו אותה.

ושאלתי - מה המקור שרש"י מתבסס עליו בפירושו. לא מצאתי מקור לכך בחז"ל.","136","","5188","True","True","False","","1276","212.143.134.129","0","0","סנהדרין|יט ע"א",""),new Message("1607","1606","שאלה מעניינת","03/03/10 14:50","יז אדר","תש"ע","14:50","אבינועם","בפשטות - לרש"י היו מסורות מרבותיו.
התופעה שהצבעת עליה קיימת בעוד מקומות בפירושו של רש"י לש"ס [ואולי "דוד כוכב" שידיו רב לו - בין היתר - בציטוטים ובמקבילות, יפנה תשומת ליבנו לעוד מקורות?].
לעיתים - המקור נמצא בדברי הגאונים המצויים לפנינו.
אולי מישהו מכיר מאמר בנושא זה, או שיש לו פנאי לחפש?

ואגב, שאלה מעניינת יותר זה מדוע הגמרא לא פירטה מה היה המעשה? האם בגלל הצניעות שבדבר או שמא מחמת הרצון לקצר בדברים שאינם כה חשובים או מסיבה אחרת?

ועוד שאלה מעניינת: מה הגמרא חשבה כאשר כתבה "מעשה שהיה"? איך היא חשבה שנוכל לפענח זאת? הרי כשאתה תכתוב היום ספר לא תוכל לכתוב באופן זה ולהגיש לקורא את הספר כבלתי ניתן לפיענוח!
על כרחנו - שברור היה לגמרא שכשם ש"אין אומתינו אומה אלא בשתי תורותיה", כך גם לא ניתן ללמוד גמרא ללא פירוש ומסורת איש מפי איש כליווי ל"טקסט" נטו.","45","","5188","True","True","False","","342","77.127.218.18","0","1606","סנהדרין|יט ע"א",""),new Message("1783","1606","מאמר בנושא זה","08/04/10 14:43","כד ניסן","תש"ע","14:43","לינקוש","בימים אלו יצא ספר חדש של הרב ירמיהו מלחי שעוסק ברש"י.
מאמר אחד בספר עוסק בנושא זה ומביא את מקורותיו של רש"י.
אם למישהו יש את הספר - אולי כדאי שמישהו יסרוק את המאמר ויעלה לכאן?","58","","5152","True","True","False","","244","77.124.67.109","0","1606","סנהדרין|יט ע"א",""),new Message("1608","1607","יש עוד מקומות בהם מרומז מעשה","03/03/10 15:35","יז אדר","תש"ע","15:35","דוד כוכב","ורש"י מרחיבו, והוא מצוי במדרשים "מאוחרים".

במסכת תענית דף ח.
ואמר רבי אמי: בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מניין - מחולדה ובור. ומה המאמין בחולדה ובור - כך, המאמין בהקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה.

ופירש"י: מחולדה ובור - שהמיתו שני בני אדם, מצוי הוא באגדה: מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת שישאנה, אמרה: מי מעיד והיה שם בור אחד וחולדה, אמר הבחור: בור וחולדה עדים בדבר, לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת, והוליד שני בנים, אחד נפל לבור ומת, ואחד נשכתו חולדה ומת, אמרה לו אשתו: מה מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה משונה ואמר לה: כך וכך היה המעשה.

וכן הביא התוספות שם.

ובאוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד קסא [מספר הערוך השלם ע' חלד]
מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אביה והיתה מקושטת בכלי כסף וזהב וגם יפת תואר, ותעת בדרך והלכה בלא יישוב, כיון שהגיע חצי יום צמאה ולא היתה לה לוייה, ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה, אחזה בחבל ונשתלשלה וירדה לבאר. לאחר ששתת בקשה לעלות ולא יכלה, היתה בוכת וצועקת, עבר עליה אדם אחד ושמע קולה ועמד על הבאר והציץ בה ולא היה יכול להבחין לה, אמר לה מי את, מבני אדם או מבני המזיקין? אמרה לו מבני אדם אני, אמר לה שמא מן הרוחות את ומתנכרת עלי? א"ל לאו. אמר לה השבעי לי שמבני אדם את, נשבעה לו. אמר לה מה טיבך? סיפרה לו כל המעשה, א"ל אם אני מעלך תנשאי לי? אמרה לו הן, העלה. כיון שהעלה ביקש להיזקק לה מיד, אמרה לו מאיזה עם אתה א"ל מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן אני. אמרה לו אף אני ממקום פלוני ממשפחת פלוני בני אדם ידועים ונקובי שם. אמרה לו עם קדוש כמותך שבחר בך הקב"ה וקידשך מכל ישראל (לכהן) אתה מבקש לעשות כבהמה [לישאת אותי] בלא כתובה ובלא קידושין. בוא אחרי אצל אבי ואמי ואני מתארסת לך. נתנו ברית זה לזו וזו לזה. אמר לה מי יהיה עד ביני וביניך? והיתה חולדה אחת עוברת כנגדן, אמרה לו השמים וחולדה זו ובאר זה יהיו עדים שאין אנו מכזבים זה בזה! הלכו כל אחד לדרכו, ואותה הנערה עמדה באמונתה וכל מי שהיה תבעה היתה ממאנת עליו, וכיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה כשוטה ונכפה ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהיה נוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה, והיא היתה משמרת בריתה לאותו האיש, והוא כיון שעבר מכנגד פניה תקפו יצרו ושכח והלך לעירו ונפנה למלאכתו, ונשא אשה אחרת, ונתעברה וילדה בן זכר, וכשהגיע לשלשה חדשים חנקתו חולדה, ועוד נתעברה וילדה זכר ונפל לבור. אמרה לו אשתו אם כדרך כל אדם היו מתים בניך הייתי אומרת צדוק הדין, עכשיו שמתו מיתה משונה אין זה בלא דבר, אלא ספר לי מה מעשיך. גילה לה כל המעשה. נתגרשה ממנו, אמרה לו לך אצל חלקך שנתן לך הקב"ה, הלך ושאל בעירה, אמרו לו נכפת היא כל מי שתובע אותה כך וכך עושה לו. הלך אצל אביה סיפר לו כל המעשה, אמר לו אני אקבל כל מום שבה. העמיד עליו עדים בא אצלה, התחילה לעשות כמנהגה. סיפר לה מעשה חולדה ובור. אמרה לו אף אני בבריתי עמדתי. מיד נתיישבה דעתן ופרו ורבו בבנים ובנכסים, ועליה אמר הכתוב עיני בנאמני ארץ (תהלים ק"א ו').","125","","5188","True","True","False","","297","95.86.97.193","0","1606","סנהדרין|יט ע"א",""),new Message("1609","1608","ובמסכת עבודה זרה דף יח:","03/03/10 15:45","יז אדר","תש"ע","15:45","דוד כוכב",""ואיכא דאמרי: ממעשה דברוריא".

פירש רש"י
ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.

מסכת עבודה זרה דף כ.
ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע, רק שחק ובכה, רק - שהיתה באה מטיפה סרוחה, שחק - דעתידה דמגיירא ונסיב לה, בכה - דהאי שופרא בלי עפרא.
ובמסכת נדרים דף נ:
ומן אשתו של טורנוסרופוס
פירש 'רש"י'
ומן אשתו של טורנוסרופוס - אדון אחד ששמו רופוס והיה מפטפט בדברי תורה כנגד ר"ע והיה ר"ע מנצחו בכל פעם והיה אותו אדון מתבייש ובא וסיפר לאשתו אמרה לו אני אפתהו ואכשילהו לפי שהיתה יפת תואר ביותר באתה אצלו וגילתה שוקה כנגדו ורק ר"ע ושחק ובכה אמרה לו מדוע עשית כן אמר לה השנים אומר לך מה שרקקתי בשביל שמטיפה סרוחה באת ובכיתי בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ ומה ששחק לא רצה לומר לה אעפ"כ הפצירה בו עד שאמר לה שעתידה להתגייר ותנשא לו אמרה לו וכי יש תשובה אמר לה הן ונתגיירה לאחר שמת בעלה ונשאת לו והביאה לו ממון גדול.
ובתוספות
אשתו של טורנוסרופוס - שהיה ר"ע מקפח טורנוסרופו' לפני קיסר בקראי פעם אחת הלך לביתו זועף אמרה לו אשתו מפני מה פניך זועפים היום אמר לה מפני פלוני שמצער אותי אמרה לו אלהיהם של אלו שונא זימה תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה והלכה וקישטה עצמה ובאת לפני רבי עקיבא כשראה אותה רקק ושחק ובכה אמרה ליה פרש לי שלשה דברים הללו אמר לה שתים אפרש והשלישית לא אפרש מה שרקקתי שאת כותית ובאת מטיפה סרוחה ופסולה מה שבכיתי על האי שופרא דבלי בארעא ומה ששחק לה לא פירש לה והוא שחק לפי שראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ולהנשא לו אמרה לו יש לי תשובה אמר לה הן הלכה ונתגיירה והכניס' לו ממון הרבה ונשאה.","125","","5188","True","True","False","","998","95.86.97.193","0","1606","סנהדרין|יט ע"א",""),new Message("1610","1609","דברים רבה (וילנא) פרשת שופטים פרשה ה סימ","03/03/10 15:53","יז אדר","תש"ע","15:53","דוד כוכב","מעשה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש וכו' הלכה אותה אשה לביתה שהיה ליל שבת ומצאה הנר שלה שכבה אמר לה בעלה היכן היית עד עכשיו אמרה לו שומעת הייתי לרבי מאיר דורש והיה אותו האיש ליצן אמר לה בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר, יצאה לה מביתו נגלה אליהו זכור לטוב על רבי מאיר אמר לו הרי בשבילך יצאה האשה מביתה, הודיעו אליהו זכור לטוב היאך היה המעשה מה עשה רבי מאיר הלך וישב לו בבהמ"ד =בבית המדרש= הגדול באתה אותה אשה להתפלל וראה אותה ועשה עצמו מתפסק, אמר מי יודע ללחוש לעין אמרה לו אותה אשה אני באתי ללחוש רקקה בפניו א"ל אמרי לבעליך הרי רקקתי בפניו של רבי מאיר א"ל לכי התרצי לבעליך ראה כמה גדול הוא כחו של שלום.

ובאוצר המדרשים (אייזנשטיין) גדול וגדולה עמוד 81
רבי מאיר היה יושב ודורש בליל שבת והיתה אשה אחת שם ששומעת קולו וערב לה, המתינה שם עד שנשלם והלכה לביתה, ומצאה הנר שכבה, אמר לה בעלה היכן היית, אמרה לו הייתי יושבת ושומעת קולו של דרשן אחד. נשבע לה שלא תכנסי לשם עד שתרוקי בפניו. טרדה מביתו ועשתה שלשה חדשים חוצה עד ששמע רבי מאיר, בא אליה ומצאה עם הנשים אמר שמא יש בכם מי שיודעת ללחוש את העין שעיני מרדה עלי, אמרו לה שכינותיה הרי המקום כבר עשה רצונך להכשילו ותרוקי בפניו ותצא. אמר לה אמרי אתה, אמרה פעם אחת - כבר רקקתי ז' פעמים.

ומעשה זה מובא בהרחבה
באוצר המדרשים (אייזנשטיין) מאיר עמוד 277
מעשה ברבי מאיר שהיה דורש בלילי שבת בבית הכנסת ויצאה אשה אחת לשמוע קולו וערב לה, ובא בעלה מן התפלה ולא מצאה והיא יושבת עד שכבה נר שבת ובאה, אמר לה בעלה היכן היית, אמרה לו שמעתי קול הדרשן שבבית הכנסת וערב לי וישבתי עד זמן זה. באותה שעה נשבע בעלה שלא תבא לרשותו עד שתרוק בפני הדרשן, ומפני שגדול היה ר' מאיר מאנה לעשות זאת והלכה לבית אביה. לאחר זמן נשאו העם ונתנו בדבר עד שנשמע הקול לר' מאיר. מה עשה ז"ל, אמר לאשה אחת לכי דעי לי היכן פלונית שנשבע עליה בעלה בדבר זה, הלכה אותה אשה ומצאה אותה יושבת עם עשר נשים ביום השבת נושאות ונותנות בדבר זה, הלכה האשה והגידה לר"מ. הלך ז"ל אצל הנשים וישב על הפתח ואמר להן מאיר אני שמא יש בכן מי שהיא יודעת ללחוש העין מפני שעיני מרדה עלי, והיו הנשים אומרות לזאת האשה לחשי עיניו ורוקי בפניו כדי שתצאי משבועת בעלך, ואמרו הנשים לפני ר"מ רבי איני יכול ללחוש אלא זאת האשה והלכו להן והניחוה לבדה. בקשה לילך עמהן אחזה בידה ואמר לה לחשי עיני כדי שתהיה רפואה על ידך, אמרה לו חיי ראשך שאין אני יכולה ללחוש, א"ל א"כ רוקי בה שבע פעמים והקב"ה ישלח רפואה, אמרה אין אני יכולה, ולא הניחה עד שירקה בפניו שבע פעמים ואחז בידה והוליכה לבית בעלה ואמר לה אמרי לבעלך אתה נשבעת שארוק לפניו פעם אחת כבר ירקתי שבע פעמים, והלך לבית הכנסת.","125","","5188","True","True","False","","621","95.86.97.193","0","1606","סנהדרין|יט ע"א",""),new Message("1611","1610","ובמסכת סנהדרין דף מד:","03/03/10 15:58","יז אדר","תש"ע","15:58","דוד כוכב","וכי הדרי בהו מאי הוי? כיון שהגיד - שוב אינו חוזר ומגיד! - לא צריכא, דאף על גב דקא יהבי טעמא למילתייהו, (כי ההוא מעשה דבעיא מיכסא).
פירש"י:
דיהבי טעמא למילתייהו - מפני שנאה פלונית היינו שונאים אותו.
דבעיא מכסא - מעשה במוכס אחד ישראל רשע אחד שמת, ובו ביום מת אדם גדול בעיר ובאו כל בני העיר ונתעסקו במטתו, וקרובי אותו מוכס הוציאו גם את מטת המוכס אחריו וקפצו עליהם אויבים והניחו המטות וברחו, והיה שם תלמיד אחד שישב לו עם מטת רבו, לאחר זמן חזרו גדולי העיר לקבור את החכם ונתחלפה להם מטתו בשל מוכס, והיה אותו תלמיד צועק ולא הועיל, וקרובי המוכס קברו את החכם, ונצטער בה אותו תלמיד מאד, מה חטא גרם ליקבר זה בבזיון ומה זכה אותו רשע ליקבר בכבוד גדול כזה נראה לו רבו בחלום ואמר לו: אל תצטער, בא ואראך בכבודי בגן עדן בכבוד גדול ובא ואראך אותו האיש בגיהנם וציר של פתח גיהנם סובב באזניו, אבל פעם אחת שמעתי בגנות תלמידי חכמים ולא מחיתי ולכן נענשתי, וזה פעם אחת הכין סעודה לשר העיר ולא בא שר העיר - וחילקה לעניים, וזה היה שכרו, אמר אותו תלמיד: עד מתי יהא אותו האיש נדון בדין קשה אמר לו: עד שימות שמעון בן שטח ויכנס תחתיו, אמר לו: למה אמר לו: מפני נשים מכשפניות ישראליות שיש באשקלון ואינו עושה בהן דין. למחר סיפר אותו תלמיד דברים לשמעון בן שטח, מה עשה, כינס שמונים בחורים בעלי קומה, והיה אותו היום יום גשמים, ונתן כד גדולה ביד כל אחד ואחד וקיפל טלית בתוכם ואמר להן הזהרו בהן שהן שמונים, ובשעה שתכנסו יגביה איש אחת מהן מן הארץ ושוב אין מכשפות שולטות בכם, ואם לאו לא נוכל להם, הלך לו שמעון בן שטח לטרקלין שלהם והניח הבחורים מבחוץ, אמרו לו: מי אתה אמר להן: מכשף אני ולנסותכם בכשפים באתי, אמרו לו: ומה כשפים בידך אמר להן: יכולני להביא לכם שמונים בחורים עטופי טליתות נגובות ואף על פי שהוא יום גשמים, אמרו לו: הנראה יצא לחוץ ורמז להם, הוציאו הטליתות מן הכדים ונתעטפו בהן ונכנסו, ואחז כל אחד את אחת מהן והגביה ויכלו להם והוציאום ותלאום כולם, ונתקנאו קרוביהם בדבר, ובאו שנים מהם וכוונו דבריהם והעידו על בנו של שמעון בן שטח חיוב מיתה ונגמר דינו, וכשהיה יוצא ליסקל אמר: אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה לי, ואם אינו כן תהא מיתתי כפרה על כל עונותי וקולר תלוי בצואר עדים, ושמעו אלו וחזרו בהם ונתנו טעם לדבריהם מחמת שנאת הנשים - ואף על פי כן לא נפטר.

ומקורו במדרש עשרת הדברות (אוצר המדרשים אייזנשטיין עמוד 461):
כדתנן ר"ש בן שטח תלה שמונים נשים מכשפות באשקלון. כיון שעשה כן באו קרובים של המכשפות וכיוונו היום והשעה והעידו על בנו של ר"ש בן שטח שעבר עבירה שחייב בה סקילה, וחייבו ר"ש אביו סקילה אע"פ שהיה יודע בו שלא חטא מעולם, כיון שכיוונו עדותם הוציאוהו לסקילה, אמר להם בנו של ר"ש בן שטח, אם אני עברתי עבירה זו יהיו העדים נקיים וכל ישראל נקיים והמיתה תכפר עלי, ואם לאו כל עונותי מחולין לי והקולר תלוי בצואר העדים וכל ישראל יהיו נקיים. אמרו העדים היאך נשפֹך דם נקי, אמרו לו עדות שקר העדנו על שהרג אביו קרובותינו, אמר ר"ש כבר כתוב בתורה אם לא יגיד ונשא עונו כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והרגוהו והיה קולר תלוי בצואר העדים. ולכך ישמור אדם את עצמו מלשון הרע וישמור מצרות נפשו.","125","","5188","True","True","False","","728","95.86.97.193","0","1606","סנהדרין|יט ע"א",""),new Message("1612","1611","מסכת בבא בתרא דף פח.","03/03/10 16:02","יז אדר","תש"ע","16:02","דוד כוכב","כגון רב ספרא, דקיים בנפשיה (תהלים ט"ו) ודובר אמת בלבבו.
וכן במסכת מכות דף כד.
ודובר אמת בלבבו - כגון רב ספרא.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף פח עמוד א
רב ספרא - הוה קרי קריאת שמע ואמר ליה ההוא גברא הב לי עסקך בכך וכך מעות וסבר דמשום מיעוט דמים הוה שתיק והעלה לו דמים מרובים ולאחר תפלתו לא רצה לקבל אלא במיעוט מעות הראשונות משום דגמר בלבו להקנותו בכך וה"נ גבי מעשר כיון דירא שמים הוא כיון שגמר בלבו זכה במקח ונתחייב במכר וכי מחזירו כחוזר ומוכר לו דמי.
רש"י מסכת מכות דף כד עמוד א
רב ספרא - בשאלתות דרב אחא (שאילתא לו) והכי הוה עובדא דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא ק"ש ואמר לו תן לי החפץ בכך וכך דמים ולא ענהו מפני שהיה קורא ק"ש כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו והוסיף אמר תנהו לי בכך יותר לאחר שסיים ק"ש אמר לו טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך.
ומקורם בשאילתות דרב אחאי פרשת ויחי שאילתא לו ד"ה שאילתא דמחייבין
ודובר אמת בלבבו כי הא דרב ספרא הוה ליה ההוא חמרא לזבוני אתא ההוא גברא ובעייה הוה קא קרי ק"ש א"ל מי זבנת לי ניהלי בזוזי פלן לא אהדר ליה סבר לא ניחא ליה בהכי אטפי ליה וא"ל יהבת לי נילהי בזוזי פלן לא אהדר ליה בתר דאסיק אמר ליה מן כד אמרת בזמן קדמאה גמרי בלבי לזבוני לך הא טופנא לא שקילנא מינך","125","","5188","True","True","False","","315","95.86.97.193","0","1606","סנהדרין|יט ע"א",""),new Message("1613","1612","הרי שדברי רש"י מושתתים על מקורות קדומים","03/03/10 16:08","יז אדר","תש"ע","16:08","דוד כוכב","ולא תמיד נותרו בידינו אותם מדרשים.

ובעניננו גם הרמב"ם כתב כדברי רש"י בהלכות איסורי ביאה כא, יז
"...שמא יתפשו בנה ותלך אחריו להחזירו ויתעללו בה הרשעים שתפסוהו דרך שחוק".
וכידוע הרמב"ם לא העתיק מרש"י.

ולא מצאתי במדרשים, אלא עניין דומה,
במדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישב סימן ד (ובמדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קנט)
"א"ר תנחומא למה הדבר דומה, לפרה שמבקשין ליתן עול בצוארה והיא מונעת העול מן צוארה מה עשו נטלו את בנה מאחריה ומשכו אותה לאותו מקום שמבקשין בו לחרוש והיה העגל גועה, שמעה הפרה בנה גועה הלכה שלא בטובתה בשביל בנה".","125","","5188","True","True","False","","158","95.86.97.193","0","1606","סנהדרין|יט ע"א","")];var iTotalPages=811;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82837);