var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=15966;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("לוח דף יומי לשימוש באאוטלוק או בג'ימייל","http://daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=21228")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","64"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","47"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","36")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("15966","0","רב ששת ושמשו","15/12/11 18:10","יט כסלו","תשע"ב","18:10","עלי","בערב התקשה רב ששת בסוגיה. בבקר פרק רב ששת את הקושי על פי ברייתא. שמשו הלך לבית המדרש ואמר את ההסבר בלי להזכיר את שמו, וכששמע זאת רב ששת קלל אותו שיעקצנו עקרב כפי שעקץ השמש אותו.
משום מה הסיפור מוסבר בקצרנות ואין התייחסות של ממש למה שקרה שם בדיוק.
תקנו אותי אפוא אם אני טועה בהבנת הסיפור לפרטיו :
רב ששת התקשה בסוגיה ( ולכן לא ישן כל הלילה כי הקושי הטריד אותו מאד ) והתלבט כיצד להסביר את הקושי. לבסוף בבקר נזכר בברייתא שעל פיה ניתן להסביר את הקושי.
קודם שהלך לבית המדרש שינן לעצמו את השיעור המחודש שיאמר בסוגיה בבית המדרש, וכדי שתהיה לו בקורת השמיע את השיעור באוזני שמשו.
הקדים הלה, ניצל את היותו של רב ששת סגי נהור המקשה להגיע במהירות לבית המדרש בהיותו תלוי בו, ואמר הוא את ההסבר בבית המדרש בלי להזכיר ששמע את ההסבר מרבו, תוך שהוא "זוכה בתהילת החידוש" במקום רבו.
כשנודע דבר המעשה לרב ששת קלל את השמש על ה"עוקץ" שעשה לו ועל היותו פלגיאט ( מתחזה לגנוב נכס רוחני של אחרים ).
בית המדרש נחשב ל"אהל ה' " - "אהלך". מבקש תלמיד החכם לדור באהלו של הקב"ה, וכאשר הוא זוכה לומר שיעור מחודש, הרי שהוא חש תענוג רוחני כאילו הוא בעולם הבא כבר כשהוא בעוה"ז.
זהו שנאמר "אגורך באהלך עולמים", והיות שאין זה אלא כאוכל פירותיהם והקרן קיימת לו לעוה"ב, הרי מובטח לו מעתה שגם בעוה"ב באמת יזכה לתענוג רוחני זה...","209","","4521","True","True","False","","1716","212.117.142.227","0","0","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("15967","15966","מספר הערות","15/12/11 19:22","יט כסלו","תשע"ב","19:22","כדי","1. כתבת שרב ששת לא ישן כל הלילה מחמת הקושיא. ולא כן משמע מלשון רש"י בד"ה ושנייה, שכתב: ופירקה בהשכמת הבקר מברייתא. ע"כ. ואע"פ שאפשר להידחק (עי' רש"י סוכה נב.), כך הוא פשטא דמילתא.
2. מה שכתבת שהקדימו משום שהיה סגי נהור, אינו מוכרח. חדא, שלא היה עיוור מלידתו אלא התעוור ע"י מעשה שהיה כמ"ש מרן החיד"א בספר עין זוכר (מערכת היו"ד אות טז), ומנא לן דאותו מעשה היה לאחר שהתעוור. ועוד, דכי האי מעשה (ולפלא שלא העירו בזה המפרשים, ועיקר תלונותינו היא על הרש"ש אשר כל רז לא אניס ליה, וכולי תלמודא כמאן דמנחא בכיסתיה) איתיה במנחות (צג:), ושם הוא עם ר"ל ור' אלעזר, ולגבי ר"ל א"א לפרש כן.
3. כבר כתב היעב"ץ שאותו תלמיד לא נתכווין ליטול הכבוד על גבו של רב ששת, אלא סבר לפי תומו שכולם ידעו שמתורתו של רבו היא כיבמות (צו:). וע"ע כעי"ז בתוס' יומא (ד.). ואכמ"ל.","249","","4521","True","True","False","","181","85.250.116.160","0","15966","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("15968","15967","תגובה","15/12/11 21:02","יט כסלו","תשע"ב","21:02","עלי","א. לאיזה ד"ה ברש"י בסוכה נב,א כוונתך ?
ב. רק בסוגריים כתבתי שרב ששת לא ישן בלילה, הן בשל העובדה שזה לא כתוב בגמרא והן מפני שזה לא כ"כ משנה לסיפור, אולם אילו לי היתה בעיה דומה אני משער שלא הייתי יכול לישון בלילה, ויש עשרות סיפורים על גדולי ישראל שכאשר היו שקועים בעומקה של סוגיה לא נתנו פוגה לעיניהם עד שיישבו את הקשיים. ועוד, אם רב ששת ישן טוב בלילה, מה זה משנה שבערב התקשה ובבקר פתר את הקושי, ניתן היה לספר שהתקשה ופתר, מה זה משנה מתי אם ישן בלילה ? לכן נלענ"ד שהסיפור רומז כמו שהסקתי שבאמת רב ששת לא ישן בלילה.
ג. מדוע מסופר שהשמש הלך לבית המדרש ואמר את החידוש של רב ששת ? וכי רב ששת עצמו היה מונע עצמו מללכת מוקדם לבית המדרש ( גם אם לא ישן בלילה ) ובמיוחד כאשר בידיו חידוש גדול כזה ? אלא ודאי שהשמש היה צריך להוליכו לבית המדרש בשל עוורונו, וכאן בעוד רב ששת משנן לעצמו את שיעורו ומכינו כבר רץ השמש לבית המדרש לספר את החידוש, כי אחרת מדוע לא מיהר רב ששת בעצמו לשם, או מדוע אם היה רואה שהשמש רץ לבית המדרש, מדוע לא שאל את השמש לאן ומדוע הוא רץ ועוצרו מכך ?
זו הסיבה שסיפור זה אינו דומה כלל למה שמסופר על ריש לקיש ורבי אלעזר תלמידו של רבי יוחנן למרות הדמיון הכללי.
ד. אני מבין את רצונם של האחרונים לסנגר על השמש ( עיין בספר 'בשולי גליוני' לרב לייטר שכותב בסגנון זה ), אך רב ששת לא היה דן אדם ובודאי לא את שמשו לכף חובה בלי סיבה מוצדקת, וכאן הוא ממש מקללו, על כן נראה לי שבמקרה זה השמש נהג ממש שלא כשורה. מדוע היה צריך 'לחטוף' לרבו את אמירת החידוש ?
גם אם השמש לא התכוון להעלים מהציבור שמדובר בחידוש של רבו כי כולם ידעו שבודאי שמע את החידוש מרבו, עדיין היה עליו לדעת שבכך מונע הוא מרבו את הנאת אמירת החידוש בעצמו, כמו שכתבתי בסוף הדברים.
ה. אשמח לשמוע תגובות נוספות גם בקורתיות.","209","","4521","True","True","False","","164","213.151.46.201","0","15966","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("15969","15967","ישר כח לשניכם","15/12/11 21:03","יט כסלו","תשע"ב","21:03","שאינו יודע לשאול","כשקראתי את ההודעה של עלי - נהניתי ביותר מהרעיון.
וכשקראתי את ההודעה הנגדית של כדי - גם כאן, נהניתי ביותר מדבריו.

ישר כח לשניכם - דברים מחכימים ונאים. [וברוך הבא ל"כדי" שמפגין ידע רב ומרשים]!

[אני אישית, חשבתי שבמהלך השינה דן בסוגיה וכו' - תופעה מוכרת]","48","","4521","True","True","False","","233","84.228.69.156","0","15966","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("15971","15968","תגובה לעלי","15/12/11 22:45","יט כסלו","תשע"ב","22:45","כדי","א. כוונתי לד"ה נקדים .ע"ש.
ב. הוכחתי היא מלשון רש"י וע"ז לא השבת. ועוד אף לפי דרכך ששאלת למה סיפרה הגמ' בצורה כזו של ערב ובוקר ופשוט יותר היה לומר שהתקשה ותירץ, הנה מצינו כעין זאת עוד בש"ס, כמו בביצה (כה:) : "אמר רב: לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דאנא ולוי הוינן קמיה דרבי כי אמרה להא שמעתא, באורתא אמר מותרין באכילה בצפרא אמר מותרין לקבל". וכן כעי"ז בשבת (קלו:): "אמר ליה רבינא לרב שרביא באורתא אמר רבא הכי לצפרא הדר ביה". ע"ש. וחזינן דזה דרך הש"ס לציין את שינוי הדיעות לפי הזמנים. וא"ת היא גופה תיקשי, מאי נפק"ל מינה. נלע"ד לפרש ע"פ מ"ש בשו"ת מים חיים משאש (סי' א) בשם הטבעיים דהשינה נצרכת ביותר לבעלי החכמה משום שהיא מזככת את הרעיון וע"י כך יוכל להוליד סברות חדשות. ע"ש. ועיין בדומה לזה בדברי הט"ז (אה"ע סי' כה ס"ק א).
ג. איני מבין, שהרי הגמרא במנחות שם השתמשה באותה לשון כמו גמ' דידן "אזל אמרה בי מדרשא", ומה ראית לחלק בין השווים?
ד. כמו שכתבתי, השמש עצמו לא פשע, שכוונתו הייתה לטובה. וקצת ראיה לזה, שדווקא כאן הזכירה הגמ' את שמו ועוד בתואר "רב", ובודאי אי הוה לגנותו, מה לנו ולהזכרת שמו. ועי' בב"ב (כה.) שגם שם מוזכר שמשו של רב ששת ללא הזכרת שמו. ובוודאי לא מן המקרה הוא מה שהזכירה כאן הגמ' את שמו.
ומה שבכ"ז הקפיד רב ששת, אין זו קושיא, דכך הוא סוגייא דעלמא שאין דעותיהם של בני אדם שוות. וכן בגמ' ביבמות (צו:) מובא סיפור כגון זה שבגמרין, שם ר' יוחנן הקפיד על ר' אלעזר שלא אמר שמועה משמו, ושם הגמ' גופא מביאה את הסבר ר' אלעזר למעשיו, ולמה אנן לא נאמר שגם כוונת שמשו של רב ששת הייתה כך?","249","","4521","True","True","False","","142","85.250.116.160","0","15966","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("15986","15969","עלה במחשבה","16/12/11 10:31","כ כסלו","תשע"ב","10:31","כדי","תהיתי לעצמי האם מגמ' זו יהיה ניתן לפשוט ספק האחרונים בדבר קיומו של קניין רוחני ע"פ ההלכה, דהא הכא חזינן דלא הקפיד מעצם זה שלא אמרה משמו וכאילו גזל את דבריו, אלא משום דאין שפתותיו דובבות בקבר דזהו טעם צדדי, ונפקא מינה דבדברי חולין דלא שייך האי טעמא ממילא ליכא איסורא. כן נראה לכאורה.
אלא דבמה שהבאנו ממנחות (צג:) אין נראה כך, ששם איתא שר"ל הקפיד, ופירש רש"י שם סתם: שלא אמרה משמו, ולא הביא שם האי טעמא דהכא, וגם הגמ' שם לא הקשתה עליו מאי כולי האי. ומשמע קצת דבעצם הדבר איכא איסורא גם מלבד הטעם דשפתותיו דובבות.
ועי' מג"א סי' קנו ובשו"ת מהר"ם שי"ק (חיו"ד) ובשו"ת צפנת פענח להגאון הרוגוצ'ובי (שני הספרים האחרונים אינם בנמצא איתי, ולא לא יכולתי לציין מקור).","249","","4520","True","True","False","","209","85.250.116.160","0","15966","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("15977","15971","למה כעס רב ששת כל כך","16/12/11 05:08","כ כסלו","תשע"ב","05:08","דוד כוכב","תוספת על הדברים שנאמרו לעיל,
לרב ששת חרה מאוד, עד שקילל את גונב שמועתו, מה שלא מצינו ברבי יוחנן ור"ש לקיש כאשר רבי אלעזר לא אמר את שמועתם משמם.
רק על רב ששת שואלת הגמרא "ורב ששת מאי נפקא ליה מינה?", למרות ששאלה זו שייכת גם באחרים שהרי נאמר בהם שהקפידו.
ויש לפרש שהגמרא באה לפרש למה רב ששת הקפיד כל כך, יותר מהאחרים - מפני שטעם: "תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר" שייך ברב ששת דוקא, כי נחשב למונח בקבר כבר עתה, שכן תניא במסכת נדרים דף סד ע"ב: ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים. ורב ששת היה גם חשוך בנים כרבי יוחנן אבל גם סומא.","125","","4520","True","True","False","","138","31.44.132.104","0","15966","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("15982","15977","האם קילל?","16/12/11 09:52","כ כסלו","תשע"ב","09:52","המכריע","הערה קטנה. רש"י פירש דשמתיה. וזה אכן כדרך הביטויים הנפוצים אצל חז"ל ברומזם לשמתא. זה קצת משנה את כל התמונה. ברגע שיש קפידא ידועה בדבר ממילא זה נחשב אפקירותא בתלמיד חכם ולכן נידהו עד שיקבל עליו נזיפה ואז יתיר לו.

לפי זה אולי ניתן לומר עוד דבר. רב ששת יתכן שלא היה הולך כלל לבית המדרש מפני עיורונו, לפחות לעת זקנתו, ולכן הוי קשיא להו מדוע הקפיד, הרי בלאו הכי איננו שם ומאי נפקא ליה מיניה, אין זה מעלה ולא מוריד מכבודו, ועל זה יישבו דנפ"מ לו לעולם הבא.","199","","4520","True","True","False","","177","212.179.87.180","0","15966","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("15987","15977","עוד על העוקץ","16/12/11 10:53","כ כסלו","תשע"ב","10:53","עלי","א. לענ"ד עיקר הקפדתו של רב ששת היתה בגלל שהשמש בעצם 'קלקל' לו את השיעור של הבקר.
שערו בנפשכם שראש ישיבה/ר"מ מכין שיעור גדול, כולל דפי מקורות, ואומר ומשנן לעצמו את השיעור ומדגיש את החידושים בסוגיה הנלמדת, ובינתיים מקשיב לו אחד התלמידים, כולל את מה שדן הרב בינו לבין עצמו על נקודות החולשה של השיעור ומה שיש להשיב עליהן וגם מה שקשה ואין עליו תשובה טובה, ואח"כ 'רץ לחברה' ומספר את השיעור בפירוט.
הרי שכאשר הרב יאמר את השיעור ושואלים אותו כפי שחשש וגם מתברר לו שהכל כבר מוכר וידוע הוא יצטער מאד.
זה קורה לפעמים בשמחות כאשר מבקשים מאיתנו להכין דבר תורה ולבסוף מתברר שמישהו לפנינו אמר בדיוק מה שהכנו ורצינו לומר. זה מאד לא נעים.","209","","4520","True","True","False","","146","212.117.142.227","0","15966","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("16011","15982","בודאי קילל","18/12/11 01:36","כב כסלו","תשע"ב","01:36","דוד כוכב","אמנם רש"י הזכיר שמתא, אבל אין כוונתו שאינה קללה, שהרי קיימת (מסכת סוטה דף יח ע"א) "שבועה שיש עמה אלה {=קללה}". ושמתא היא נידוי, ואמרו במדרש תנחומא פרשת וישב (פרשת השבוע) סימן ב; ובפרקי דרבי אליעזר פרק לז: "א"ר עקיבא החרם היא השבועה והשבועה היא החרם". (הובא ברמב"ן ויקרא כז, כט).

תדע, שבדומה ללשון רב ששת: "מאן דעקיץ - ליעקציה עקרבא", יש גם במסכת שבת דף קח ע"א: "לייט רב ואמר: מאן דמצערן - לא לוקמוה ליה בני. וכן הוה". ולמרות שהבין רב לבסוף ששמואל נתכוין לטובה לרפאותו, כבר נתקיים מאמרו עצמו במסכתות סנהדרין דף צ ע"ב ומכות דף יא ע"א: "אמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם, אפילו בחנם היא באה". וכן במסכת בבא מציעא דף קח ע"א: "אתא רבה בר רב הונא אשכחיה דקייץ. אמר: מאן קצייה - תקוץ ענפיה. אמרי: כולהו שני דרבה בר רב הונא לא אקיים ליה זרעא לרבה בר רב נחמן".","125","","4518","True","True","False","","148","31.44.130.243","0","15966","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("15988","15986","בעניין קנין רוחני של דברי תורה","16/12/11 11:02","כ כסלו","תשע"ב","11:02","עלי","הבעיה האמיתית כיום היא בד"כ הפוכה.
יש המון כתבי עת ובטאונים וספרים תורניים, חלקם חשובים מאד, שאינם מצויים בהישג יד לכל דורש, ואי אפשר להעלותם במרשתת בשל זכויות יוצרים והוצאות לאור, ומדובר לא בשנה ואף לא חמש שנים אלא שנים מרובות, וכך יוצא הפסד גדול לציבור הלומדים.
לעתים קרובות עלי לכתת רגלי לספריות לחפש ספרים ומאמרים ובלחץ העבודה שלי הדבר קשה מאד.
לצורך השוואה מהעולם המוכר לי :
חברות ליצור תרופות רושמות פטנט על תרופות חדשות וזה מקנה להן בלעדיות לגבי יצורן אבל לתקופה מוגבלת בלבד של ( לדוגמה ) חמש שנים. לאחר מכן יכול כל מי שרוצה ליצר חיקויים כרצונו ולמכור.
לו היתה הגבלת זמן הבעלות על קניינים רוחניים של מאמרים בביטאונים וספרים לתקופה של רק כחמש שנים, היה ניתן להעלותם לאחר מכן במרשתת וכך היתה נוצרת הפצת תורה עצומה.
כמובן שדרושה חקיקה בעניין כזה. ראוי היה לעורר את חברי הכנסת הדתיים בעניין כזה, אלא שלצערי אינני מקורב או מחובר אליהם.","209","","4520","True","True","False","","181","212.117.142.227","0","15966","בכורות|לא ע"ב",""),new Message("16006","15986","למה שיהיה קניין רוחני בדברי תורה","17/12/11 22:01","כא כסלו","תשע"ב","22:01","קותי","יכתוב בשמו של בעל השמועה ודיו

בהסכמות שיש בהן איזכור העניין זה נובע מההשקעה הכספית בהדפסת הספר.

אולי זה קשור לשאלה עד כמה חל "מה אני בחינם אף אתם בחינם".

כמדומני שגם בפרסומים מדעיים אין קניין רוחי כל עוד לא הופקו רווחים
וכל מדען יכול להשתמש בפרסומים קודמים תוך חובת איזכור המקורות.","217","","4519","True","True","False","","179","85.250.180.252","0","15966","בכורות|לא ע"ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82611);