var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=12720;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("דף יומי - יתרונות מול חסרונות","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=729")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","45"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","24")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("12720","0","בסוגיא דפסוקת הגרגרת","10/08/11 02:32","י אב","תשע&quot;א","02:32","המכריע","א. בדעת רב תרי אמוראי אי רוב עוביה או רוב חללה. יתכן דמקור הספק בדעת רב הוא בעובדה דבסמוך, דרב רצה לבדוק ברוב עוביה, ואמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו רוב חללה, והשאלה היא האם באמת כך לימדם, או דאמרו כן רק דרך כבוד לרבם. ועוד אפשר דהשאלה אם אחרי שרב הסכים שיסמכו על הוראת רבה בב&quot;ח וזבנו מבישרא אפשר לומר דהדר ביה וחזר לסבור רוב חללה.<br /><br />ב. וזבן מינה, לכ' היה נראה דרבה זבן מינה. ועליו שאלו את ג' השאלות חכם שאסר, והיכי אכל בעצמו, (ויהיה בזה חידוש דאף החכם שהורה בעצמו אין ראוי שיאכל, וכמדומה דבמק&quot;א דרשו יגיע כפיך דוקא על מי שסומך על הוראת עצמו ואוכל, ואולי אף יש בזה ענין לחזק הוראתו), ובפרט א&quot;ש שאלת חשדא. אבל אם רב לא הורה  (ואף נטה לאיסור) מה שייך חשדא כשסמך על הוראת רבה.<br /><br />ג. לפינת התחביב. זבן בישרא. נלמד ביום שבו חוזרים לאכול בשר, לאחר הפסקה של יום וחצי מדינא דגמרא, ולהרבה עדות מתחילת השבוע או מר&quot;ח). ויש משהו קטן גם בהמשך, לגבי בכור שכ' רש&quot;י דבזמן הזה (כלומר לאחר חורבן) אי אפשר להקריבו תם וע&quot;כ נאכל במומו. וגם מובא ברש&quot;י הענין של ירידת האוכלוסיה, שבזמן הבית היו שמונים זוגות אחים כהנים וכו' ובזמן הגמרא היו רק בנות ר' חסדא כהנות נשואות לב' אחים זרים.<br /><br />ד. שרי בוכרא. רש&quot;י פירש ביושבו על כסא החכם המורה לכהן השואל. וא&quot;כ לא מובן מה הוצרך רש&quot;י לומר דר' חסדא היה כהן.<br /><br />ה. איזהו ת&quot;ח הרואה טריפה לעצמו. בתוס' דהיינו לענין החזרת אבידתו. לכ' הרי יש עוד דינים לת&quot;ח, אלא דקשיא לתוס' דרואה לעצמו מראה יותר על יראת שמים והתגברות על חמדת הממון. ולכן כתבו דדין אבידה הלא כ' ר&quot;ת דע&quot;ה גם יש לו טביעות עין והמעליותא דת&quot;ח היא בנאמנותו, ולזה שפיר מתאים רואה טריפה.<br /><br />אגב כתבו בספרים הקדושים דהבחינה של צדיק אמת היא איך הוא נוהג בעניני ממונות, ואכמ&quot;ל.","199","","4644","True","True","False","","988","95.86.77.112","0","0","חולין|מד ע&quot;ב",""),new Message("12737","12720","תשובה לשאלה שבאות ד","10/08/11 08:41","י אב","תשע&quot;א","08:41","הקטן","עיין מהרש&quot;א שמבאר שאלמלא היה רב חסדא כהן היה מחמיר על עצמו שלא לאכול מבשר בכור.","228","","4644","True","True","False","","79","212.76.103.223","0","12720","חולין|מד ע&quot;ב",""),new Message("12738","12720","מדוע אתה סובר שרב הוא שקנה מבשרהּ?","10/08/11 09:41","י אב","תשע&quot;א","09:41","Almuaddib","לענ&quot;ד, פשוטו של הסיפור הוא שרבה בר בר חנה הוא-הוא שקנה מבשרה, וקשה לי לראות היאך ניתן לפרש אחרת.<br /><br />ובעניין האכילה, נלע&quot;ד, רבב&quot;ח בכוונה עשה כן, כדי שלא יחשבו שהוא מתיר ל&quot;עמך&quot;, אך מחמיר על עצמו, ואולי אף כדי להראות שהוא חולק על דרשת הפסוק הראשונה &quot;פיגול&quot; ביחזקאל.<br /><br />ואם כבר הערנו, הרי שיש להעיר בכך שלשיטת הגמרא, &quot;חלק&quot; - אינו כפי שאנו עושים היום, שלא נשאלה כלל שאלה, שהרי תירצו שרק בסברת חכם יש להמנע, אך לא כשפוסק ומתיר לפי המסורת שבידו.","107","","4644","True","True","False","","185","81.218.141.168","0","12720","חולין|מד ע&quot;ב",""),new Message("12743","12737","מהרש&quot;א מענין","10/08/11 12:58","י אב","תשע&quot;א","12:58","המכריע","יישר כח.<br />יש שם שני תירוצים הא' כמו שכ' וזה כב&quot;ש וקצת רחוק שיחמיר ר&quot;ח ע&quot;ע כב&quot;ש, אבל יש שם עוד תי' שהבעיה לקנות משום דנראה ככהן המסייע.<br /><br />ואגב ראיתי שם שמביא את הרעיון שהזכרתי ולא זכרתי מקורו, ירא ה' אשריו רק בעולם הבא שנזהר ומחמיר אבל יגיע כפיך שטורח עד שמתיר בוודאות ואוכל אשריו גם בעוה&quot;ז.","199","","4644","True","True","False","","166","95.86.77.112","0","12720","חולין|מד ע&quot;ב",""),new Message("12744","12738","&quot;חלק&quot;","10/08/11 13:04","י אב","תשע&quot;א","13:04","המכריע","ראיתי מישהו שמסביר שרב קנה, ובאתי לאפוקי ממנו.<br /><br />אם רבה חולק על הדרשא (אולי כמו התנא שדורש אחרת לענין לא הורמו מתנותיה) מדוע הגמרא לא מיישבת כך, ונדחקת. ואכן זה אשר רמזתי שאילו היינו אומרים שרב קנה היה מקום לומר שהחכם המתיר בעצמו יש לו ענין לאכול כדבריך אבל כשאנו מפרשים שרבה קנה ובכל זאת הגמרא שואלת הרי ששקלה הגמ' שגם החכם המתיר בעצמו עליו להעדיף את הענין של הורה בה חכם מאשר את הענין של חיזוק הוראתו.<br /><br />דומני שגם חלק בזמנינו היינו שלא היתה שאלה מהסוג שרש&quot;י מתאר שצריך שיקול דעת מקומי במציאות מעבר לידיעת ההלכה. כשאין שום מקום להשוואת מראות וכדומה אלא ידיעה ברורה, נניח שהשחיטה היתה במקום הנכון וכדומה שנשאלה מתוך חוסר ידיעת ההלכה והמורה אומר את ההלכה, זו לא &quot;שאלה שהורה בה חכם&quot;. אני יודע שהחכם אומר את זה לפעמים לשואל, שזה נשאר חלק.","199","","4644","True","True","False","","172","95.86.77.112","0","12720","חולין|מד ע&quot;ב",""),new Message("12762","12743","לשון מהרש&quot;א","10/08/11 23:40","י אב","תשע&quot;א","23:40","דוד כוכב","בחידושי אגדות מסכת חולין דף מד ע&quot;א:<br />&quot;הרואה טרפה לעצמו כו'. <br />עיין פרש&quot;י ושמעתי פירוש הפסוק בזה שאומר אשרי כל ירא ה' ההולך וגו' <br />ר&quot;ל מי שבא לידו ספק טרפות והוא ירא את ה' ומחמיר על עצמו מספק לאכלה הנה אשריו בעה&quot;ב שמנע עצמו מספק טרפה. <br />אבל יגיע כפיך כי תאכל וגו' יש לו מעלה יתירה דהיינו שמיגע עצמו וכפיו למצוא היתר לספקו עד שאוכלה הנה זה שזוכה ב' עולמות דכתיב ביה אשריך בעה&quot;ז שהרי אוכלה וטוב לעה&quot;ב שהתיגע נפשו בתורה, וק&quot;ל&quot;.<br /><br />הדברים שכתב בסוף עולים בקנה אחד עם פירוש הרא&quot;ה - &quot;שונא מתנות יחיה - זה הרואה טרפה לעצמו&quot; - שלמד דיו ואינו נזקק לאחרים שיורו לו.<br />הובא <a target='_blank' rel='nofollow' href='http://www.kipa.co.il/daf_yomi/dafyomi_files/30187.pdf'>בעיונים למטה</a>.","125","","4644","True","True","False","","169","95.86.88.183","0","12720","חולין|מד ע&quot;ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82528);