var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=11045;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("מעלת הפורום - ע\"פ ר' נחמן מברסלב","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=348")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר&quot;ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","67"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","61"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("11045","0","הערות בסוגיית השולחן","15/06/11 08:32","יג סיון","תשע&quot;א","08:32","המכריע","א. הניחא לריש לקיש דאמר ל&quot;ש אלא בכלי אכסלגוס וכו'. לכאורה הרי ריש לקיש הוא אכן<br />זה שאמר שההכרח שהיו מגביהין הוא מכך שמכלל שהוא טמא, ועליו הקשינו שתיפוק ליה<br />משום ציפוי ואין הכרח שהיו מגביהין, ואם לשיטתו אתי שפיר די בכך. ואולי משום דהא<br />דמגביהין מתניתין היא, ואף שר&quot;ל הוא שביאר ההכרח, אין לנו פירוש אחר, וע&quot;כ בעינן<br />ליישב אף לריו&quot;ח.<br />אגב אצלינו דבר הבא ממדינת הים הוא סמל ליוקרה, ואילו כאן הוא דוקא הפשוט...<br />ב. רחמנא קרייה עץ. לכאורה צ&quot;ב ומה בכך. גם בתורה כתוב שהיה מעצי שיטים מצופים<br />זהב. וכאן כתוב שארכו וקירותיו עץ. זה רק ציון עובדה. ואף אי נימא שהכוונה לכך<br />שמתעלמים מהציפוי. עדיין צ&quot;ב. ונראה כאילו היה איזה מין דין שזה צריך להיקרא<br />שולחן עץ דוקא, ולכן זה מחייב שלא יגרר העץ אחר הציפוי. ועדיין צ&quot;ב, הרי הלכה היא<br />שזה נגרר לריו&quot;ח אף בעץ חשוב ואיך זה יכול להשתנות על ידי שנקרא עץ. סוף דבר<br />כנראה דין הגרירה הוא משום דעת בני אדם, שיקראוהו על שם הציפוי, וכיון שכאן<br />יקראוהו לעולם עץ ע&quot;פ דרישת המרקרא, לכן הדר דינא שנחשב באמת כעץ. ודוק.<br />ג. פתח במזבח וסיים בשולחן. לכ' בתוד&quot;ה שאני מסיקים דתחילת הפסוק לא מיירי במזבח<br />כלל, ובד&quot;ה המזבח היו מוכנים לפרש על המזבח אילו היו מוצאים בו שיעור ג' אמות.<br />ד. שולחנו של אדם מכפר. רש&quot;י ור' גרשום פי' משום עניים או אורחים. ומהאי טעמא<br />אמרו שהמאריך בשולחנו מאריכין ימיו ושנותיו. וזה מתאים עם הפסוק חסד חפצתי ולא<br />זבח. כמו שסיפרו חז&quot;ל שנאנח ר' יהושע ליד הבית החרב שאין לנו מה שיכפר וא&quot;ל ריו&quot;ח<br />ב&quot;ז יש לנו דבר שמכפר טפי והוא החסד. אמנם תוס' הביאו גדולה לגימא, ואילו הכוונה<br />להא דמקרבת את הלבבות א&quot;כ זה מהלך שונה לגמרי. אמנם המעיין שם יראה שהכוונה כן<br />להכנסת אורחים שזה מה שריחק את עמון ומואב וקירב את בני יתרו והעלים עין ממיכה<br />וכו'. עי&quot;ש. (אגב בגמרות של עוז והדר נפל ט&quot;ס בציון הגמ' בסנהדרין ונדפס כג במקום<br />קג).<br />ה. קערותיו אלו דפוסין. רש&quot;י לא הזכיר הדפוס השלישי של אחרי האפיה. וצ&quot;ב טעמו.<br />ו. מנקיותיו אלו קנים. צ&quot;ב קצת מדוע נתן רש&quot;י טעם משום מנקים הלחם מעיפוש הרי<br />הגמ' עצמה למדה מאשר יוסך. ויש לומר דסוף סוף טעמא בעי מדוע נקראו מנקיות.<br />ז. טעמא מאי דלא ליעפש לחם. תמוה דרק ר' שמעון דריש טעמא דקרא ומוציא מזה נפ&quot;מ<br />למעשה, ואיך ידרוש רבא דלעולם קנים דאורייתא אבל הטעם עיפוש ובהאי שיעורא לא<br />מיתעפיש ועל כן אפשר לדחותו מעט משום איסור קל (מיחזי כסותר או מוקצה קודם היתר<br />כלים). ואגב לפי מה שהביאו התוס' למעשה דין זה לא נוהג אלא יסדר ויסלק בשבת<br />דביטלו מוקצה מכגון זה.<br />ח. וחוזר ומגביה ראשיה של חלה. בפשטות הכוונה לראשה השני של אותה החלה. אבל אז<br />תיקשי היכן הקנה האמצעי. ולכן פירש&quot;י ראשיה, היינו שני ראשיה של החלה האחת<br />(ומכניס שלשה קנים) וחוזר ומגביה שני ראשיה של החלה שעליה. ודוק.","199","","4705","True","True","False","","884","77.124.182.101","0","0","מנחות|צז ע&quot;א",""),new Message("11049","11045","שימו לב לשיטת הרמב&quot;ם לגבי כלים מצופים","15/06/11 08:56","יג סיון","תשע&quot;א","08:56","איתן","<span class='darkYellow'><b>מכלל דשלחן בר קבולי טומאה הוא? כלי עץ העשוי לנחת הוא...?!<br />שלחן נמי מטלטל מלא וריקן, כדריש לקיש, ....<br />ותיפוק ליה משום ציפוי? ...</span><br /><span class='lightYellow'>רש&quot;י: ותיפוק לי. דאפילו אין מגביהין אותו מקבל טומאה: משום ציפוי. דהוי מתכת</b></span><br /><span class='darkYellow'><b>שאני שולחן דרחמנא קרייה עץ</b></span><br /><br />אבל דעת הרמב&quot;ם, (הל' כלים פ&quot;ד ה&quot;ד), שציפויי כלים טהורים, ולא עוד אלא שכלים מצופים – טהורים. ומקורו כתב בפיהמ&quot;ש (כלים פי&quot;א מ&quot;ה) מזה ששנינו בתורת כהנים &quot;כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם – בהם ולא בחיפוייהן&quot;.<br />ולפי דבריו, שאלת הגמ' &quot;ותיפוק ליה משום ציפוי&quot; פירושה בדיוק להיפך, &quot;ותיפוק ליה משום ציפוי – ולכן אינו מקבל טומאה&quot;. ומתרצת הגמ' &quot;רחמנא קריה עץ&quot; ולכן לא נחשב ככלי מצופה.<br />כ&quot;כ הר&quot;י קורקוס, הובא בכס&quot;מ שם. וע&quot;ש עוד איך יפרש הרמב&quot;ם את המשך הסוגיא המקבילה בסוף חגיגה על המשנה &quot;וחכמים אומרים מפני שהן מצופים&quot;.<br /><br />להרחבה: משנה מסכת כלים, פי&quot;א, משנה ד'  (הקלוסטרא), משנה ו' (הפיקה והחלילין), וכמובן משנת השולחן והדולפקי בפרק כ&quot;ב מ&quot;א – ברמב&quot;ם, ר&quot;ש, רע&quot;ב, תוס' יו&quot;ט, משנה אחרונה, וכו'.<br />וכן בנו&quot;כ הרמב&quot;ם בהלכות כלים.","123","","4705","True","True","False","","225","213.151.50.7","0","11045","מנחות|צז ע&quot;א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82625);