סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּמִידֵּי דְּלָא מִמְּאִיס נָמֵי לְסַלְּקִינְהוּ לְצַד אֶחָד וְלִיבָרֵךְ תַּרְגְּמַהּ רַב יִצְחָק קַסְקְסָאָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא מִי שֶׁאָכַל וְשָׁתָה וְלֹא בֵּרַךְ מַהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר וִיבָרֵךְ אֲמַר לְהוּ מִי שֶׁאָכַל שׁוּם וְרֵיחוֹ נוֹדֵף יַחְזוֹר וְיֹאכַל שׁוּם אַחֵר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף אָמַר רָבִינָא הִלְכָּךְ אֲפִילּוּ גָּמַר סְעוּדָּתוֹ יַחְזוֹר וִיבָרֵךְ דְּתַנְיָא טָבַל וְעָלָה אוֹמֵר בַּעֲלִיָּיתוֹ בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה וְלָא הִיא הָתָם מֵעִיקָּרָא גַּבְרָא לָא חֲזֵי הָכָא מֵעִיקָּרָא גַּבְרָא חֲזֵי וְהוֹאִיל וְאִידְּחִי אִידְּחִי
תָּנוּ רַבָּנַן אִסְפָּרָגוֹס יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב לָעֵינַיִם וְכׇל שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִם וְהָרָגִיל בּוֹ יָפֶה לְכׇל גּוּפוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר הֵימֶנּוּ קָשֶׁה לְכׇל גּוּפוֹ מִדְּקָתָנֵי יָפֶה לַלֵּב מִכְּלָל דִּבְחַמְרָא עָסְקִינַן וְקָתָנֵי וְכׇל שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִם וְהָתַנְיָא לְלַעַ"ט יָפֶה לְרָמַ"ת קָשֶׁה כִּי תַּנְיָא הַהִיא בִּמְיוּשָּׁן כְּדִתְנַן קוֹנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם שֶׁהַיַּיִן קָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם אָמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא מְיוּשָּׁן יָפֶה הוּא לִבְנֵי מֵעַיִם וְשָׁתַק אָסוּר בְּחָדָשׁ וּמוּתָּר בִּמְיוּשָּׁן שְׁמַע מִינַּהּ
תָּנוּ רַבָּנַן שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּאִסְפָּרָגוֹס אֵין שׁוֹתִין אוֹתוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא חַי וּמָלֵא מְקַבְּלוֹ בְּיָמִין וְשׁוֹתֵהוּ בִּשְׂמֹאל וְאֵין מְשִׂיחִין אַחֲרָיו וְאֵין מַפְסִיקִין בּוֹ וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ וְרָק אַחֲרָיו וְאֵין סוֹמְכִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּמִינוֹ וְהָתַנְיָא אֵין סוֹמְכִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּפַת לָא קַשְׁיָא הָא בִּדְחַמְרָא הָא בִּדְשִׁכְרָא תָּנֵי חֲדָא לְלַעַ"ט יָפֶה לְרָמַ"ת קָשֶׁה וְתַנְיָא אִידַּךְ לְרָמַ"ת יָפֶה לְלַעַ"ט קָשֶׁה לָא קַשְׁיָא הָא בִּדְחַמְרָא הָא בִּדְשִׁכְרָא תָּנֵי חֲדָא רָק אַחֲרָיו לוֹקָה וְתַנְיָא אִידַּךְ לֹא רָק אַחֲרָיו לוֹקֶה לָא קַשְׁיָא הָא בִּדְחַמְרָא הָא בִּדְשִׁכְרָא אָמַר רַב אָשֵׁי הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ לֹא רָק אַחֲרָיו לוֹקָה מֵימָיו נִזְרָקִין אֲפִילּוּ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי סוּרִיאֵל שַׂר הַפָּנִים אַל תִּטּוֹל חֲלוּקְךָ בְּשַׁחֲרִית מִיָּד הַשַּׁמָּשׁ וְתִלְבַּשׁ וְאַל תִּטּוֹל יָדֶיךָ מִמִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו וְאַל תַּחֲזִיר כּוֹס אִסְפָּרָגוֹס אֶלָּא לְמִי שֶׁנָּתְנוּ לְךָ מִפְּנֵי שֶׁתַּכְסְפִית וְאָמְרִי לַהּ אִסְתַּלְגָּנִית שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מְצַפִּין לוֹ לָאָדָם וְאוֹמְרִים אֵימָתַי יָבֹא אָדָם לִידֵי אֶחָד מִדְּבָרִים הַלָּלוּ וְיִלָּכֵד
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת אַל תִּטּוֹל חֲלוּקְךָ שַׁחֲרִית מִיַּד הַשַּׁמָּשׁ וְתִלְבַּשׁ וְאַל תִּטּוֹל יָדֶיךָ מִמִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו וְאַל תַּעֲמוֹד לִפְנֵי הַנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁחוֹזְרוֹת מִן הַמֵּת מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מְרַקֵּד וּבָא לִפְנֵיהֶן וְחַרְבִּי בְּיָדַי וְיֵשׁ לִי רְשׁוּת לְחַבֵּל וְאִי פָּגַע מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לִינְשׁוֹף מִדּוּכְתֵּיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת אִי אִיכָּא נַהֲרָא לֶיעְבְּרֵיהּ וְאִי אִיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא לֵיזִיל בַּהּ וְאִי אִיכָּא גּוּדָא לֵיקוּ אֲחוֹרָא וְאִי לָא לַיהְדַּר אַפֵּיהּ וְלֵימָא וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ וְגוֹ' עַד דְּחָלְפִי מִינֵּיהּ
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה טָעוּן הַדָּחָה וּשְׁטִיפָה חַי וּמָלֵא עִיטּוּר וְעִיטּוּף נוֹטְלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְנוֹתְנוֹ בַּיָּמִין וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא אַרְבָּעָה בִּלְבַד הַדָּחָה שְׁטִיפָה חַי וּמָלֵא תָּנָא הַדָּחָה מִבִּפְנִים וּשְׁטִיפָה מִבַּחוּץ
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים שֶׁנֶּאֱמַר וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא עִיטּוּר רַב יְהוּדָה מְעַטְּרֵהוּ בְּתַלְמִידִים רַב חִסְדָּא מְעַטַּר לֵיהּ בְּנַטְלֵי אָמַר רַבִּי חָנָן וּבְחַי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת וּבְבִרְכַּת הָאָרֶץ עִיטּוּף רַב פָּפָּא מִעַטַּף וְיָתֵיב רַב אַסִּי פָּרֵיס סוּדָרָא עַל רֵישֵׁיהּ
נוֹטְלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו אָמַר רַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא מַאי קְרָאָה שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה' וְנוֹתְנוֹ לַיָּמִין אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רִאשׁוֹנִים שָׁאֲלוּ שְׂמֹאל מַהוּ שֶׁתְּסַיֵּיעַ לַיָּמִין אָמַר רַב אָשֵׁי הוֹאִיל וְרִאשׁוֹנִים אִיבַּעְיָא לְהוּ וְלֹא אִיפְּשִׁט לְהוּ

רש"י

במידי דלא ממאיס נמי. למה לי פולטן לסלקינהו לצד אחד: יחזור ויאכל שום אחר. כדי שיסריח יותר כלומר יוסיף על סרחונו ויעשה ברכה לבטלה: מי שאכל ושתה ולא ברך. לפניהם קאי אברכת המוציא וברכת היין: מהו שיחזור וכו'. לאחר אכילה ושתיה: הלכך. כיון דאם נזכר באמצע יכול לברך אפי' גמר סעודתו נמי יכול לברך: על הטבילה. אלמא אע''ג דטבל הויא ברכה: התם מעיקרא לא חזי. דרוב טבילות משום קרי הם ובעלי קריין אסורים בברכות שהם דברי תורה כדאמרינן בפרק מי שמתו (ד' כ:) ודחוי מעיקרא לאו דחוי הוא ולכי מתקן הדר מברך אבל האי מעיקרא איחזי וכיון דגמ' אידחי והואיל ואידחי אידחי: אספרגוס. כוס שהיו שותים בכל בקר אליבא ריקנא לרפואה: דבחמרא עסקינן. דאמרינן לקמן בשמעתין אספרגוס ללע''ט יפה ואוקמינן בשל יין וסימן לע''ט לב עין טחול: וכ''ש לבני מעים. קושיא היא כלו' בדחמרא קתני וכ''ש לבני מעים: והתניא. לקמן לרמ''ת קשה אספרגוס של יין וסימן רמ''ת ראש מעים תחתוניות: כי תניא ההיא. דקתני וכ''ש לבני מעים: ביין מיושן. של ג' שנים כדתנן בבבא בתרא (ד' צח.) ישן משל אשתקד מיושן של שלש שנים: קונם יין שאני טועם. כהקדש יהא עלי יין שאני טועם: אלא חי. יין חי שאינו מזוג: אין מפסיקין בו. אלא שותהו בבת אחת: ואין סומכין אותו. לאכול אחריו מיד: בדחמרא. סמיכתו בפת: בדשכרא. סמיכתו במינו אם שכר תאנים סומכו בתאנים ואם של תמרים הוא סומכו בתמרים: לוקה. בחולי: בדחמרא. לא ירוק: בדשכרא. אם לא רק מים הבאים בפיו אחריו לוקה: אפילו בפני המלך. ירוק ואל יסתכן: סוריאל. מלאך חשוב לבא לפני הקב''ה: אל תטול חלוקך. שחרית מיד השמש אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו: תכספית. שם חבורת שדים: איסתלגנית. שם חבורת מלאכי חבלה: אימתי יבא אדם לידי אחד מן הדברים הללו וילכד. רבי ישמעאל עלה לרקיע על ידי שם בברייתא דמעשה מרכבה: גודא. כותל: כוס של ברכה ברכת המזון: הדחה ושטיפה וכו'. כולהו מפרש להו ואזיל: מן הקרקע. אם ע''ג קרקע הסב ואם על גבי שלחן מגביהו מן השלחן: במתנה. דרך דורון וחשיבות: לאנשי ביתו. לאשתו: חי. שמוזגו במים לאחר שנתנו בכוס חי אבל לברך עליו חי הא אמרן במתני' אין מברכין אי נמי חי בלע''ז פריש''ק להביאו מן החבית לשמו: מעטרהו בתלמידים. תלמידיו סובבין אותו כשהוא מברך: בנטלי. כוסות: ובברכת הארץ. כשמגיע לברכת הארץ מוסיף עליה: מעטף. בטליתו:

תוספות

מעיקרא גברא לא חזי. תימה והלא טמא אינו אסור לברך ובקונטרס פירש דבעלי קריין אסורים בדברי תורה וי''ל דמיירי בטבילת גרים ומפני אותה טבילה הצריכו לכל שאר טבילות לברך לאחר טבילה וכן בנט''י שפעמים אדם בא מבית הכסא ואין אדם ראוי לברך עד לאחר הנטילה נהגו העם לברך כל שאר ברכת ידים לאחר נטילה: אין לנו אלא ארבעה דברים. ומיהו לא משמע (כן) דפליג ר' יוחנן אההיא דנותנו לימינו כדאמרי' לקמן א''ר יוחנן ראשונים שאלו מהו שתסייע שמאל לימין משמע שכן היו נוהגים. ומיהו מדהאמוראים היו עושים עיטור ועיטוף משמע שהיו מחמירים על עצמן והיו נזהרים בכולן ולפיכך יש להחמיר בכוס של ברכה: שטיפה חי ומלא. ירושלמי דסוף פירקין א''ר אחא שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה מלא עיטור ומודח ושלשתן מקרא נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' שבע עיטור רצון מודח ומלא כמשמעו: שטיפה מבחוץ והדחה מבפנים. ופי' ר''י דוקא שאין הכוס יפה שיש בו שיורי כוסות אבל אם הוא יפה בלאו הכי שפיר דמי דלא בעינן אלא שיהא כוס של ברכה יפה: זוכה לשני עולמות. פי' הרב רבי יוסף ממרשיליי''א מדהוה ליה למכתב ים ודרום רש וכתב ירשה הרי יו''ד ה''א יתירה וביו''ד ה''א נבראו שני עולמות כדאמרינן בהתכלת (מנחות ד' כט:) כי ביה ה' צור עולמים (אל תקרי צור אלא צר וכו'): שמאל מהו שתסייע לימין. בכוסות גדולות מיירי או בראש חדש טבת שחל להיות בשבת שהוא בחנוכה או בנישואין וצריך להאריך בברכת המזון:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר