סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְזוֹ נִתְּנָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת רַבִּי אַבָּא אוֹמֵר צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בָּהּ הוֹדָאָה תְּחִלָּה וָסוֹף וְהַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מֵאַחַת וְכׇל הַפּוֹחֵת מֵאַחַת הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה
וְכׇל הַחוֹתֵם מַנְחִיל אֲרָצוֹת בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּמוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם הֲרֵי זֶה בּוּר וְכׇל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר בְּרִית וְתוֹרָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי אִילְעָא דְּאָמַר רַבִּי אִילְעָא אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ כׇּל שֶׁלֹּא אָמַר בְּרִית וְתוֹרָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ פְּלִיגִי בַּהּ אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי וְרַבָּנַן חַד אָמַר הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב צְרִיכָה מַלְכוּת וְחַד אָמַר אֵינָהּ צְרִיכָה מַלְכוּת מַאן דְּאָמַר צְרִיכָה מַלְכוּת קָסָבַר דְּרַבָּנַן וּמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ צְרִיכָה מַלְכוּת קָסָבַר דְּאוֹרָיְיתָא
תָּנוּ רַבָּנַן מַהוּ חוֹתֵם בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל אִין בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם לָא אֶלָּא אֵימָא אַף מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אִיקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא פְּתַח בַּחֲדָא וְסַיֵּים בְּתַרְתֵּי אָמַר רַב חִסְדָּא גְּבוּרְתָּא לְמֶחְתַּם בְּתַרְתֵּי וְהָתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר אֵין חוֹתְמִין בִּשְׁתַּיִם
גּוּפָא רַבִּי אוֹמֵר אֵין חוֹתְמִין בִּשְׁתַּיִם אֵיתִיבֵיהּ לֵוִי לְרַבִּי עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן אֶרֶץ דְּמַפְּקָא מָזוֹן עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּירוֹת אֶרֶץ דְּמַפְּקָא פֵּירוֹת מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים יִשְׂרָאֵל דְּקַדְּשִׁינְהוּ לִזְמַנִּים מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים יִשְׂרָאֵל דְּקַדְּשִׁינְהוּ לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים חוּץ מִזּוֹ וּמַאי שְׁנָא הָכָא חֲדָא הִיא הָתָם תַּרְתֵּי כׇּל חֲדָא וַחֲדָא בְּאַפֵּי נַפְשָׁהּ וְטַעְמָא מַאי אֵין חוֹתְמִין בִּשְׁתַּיִם לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת
מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת פָּתַח בְּרַחֵם עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל חוֹתֵם בְּמוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל פָּתַח בְּרַחֵם עַל יְרוּשָׁלָיִם חוֹתֵם בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם וְרַב נַחְמָן אָמַר אֲפִילּוּ פָּתַח בְּרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל חוֹתֵם בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס אֵימָתַי בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' בִּזְמַן שֶׁנִּדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב חִסְדָּא נֵיתֵי מָר וְנִתְנֵי אֲמַר לֵיהּ בִּרְכַּת מְזוֹנָא לָא גְּמִירְנָא וְתַנּוֹיֵי מַתְנֵינָא אֲמַר לֵיהּ מַאי הַאי אֲמַר לֵיהּ דְּאִקְּלַעִי לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא וּבָרֵיכִי בִּרְכַּת מְזוֹנָא וְזַקְפֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְקוֹעֵיהּ עֲלַי כְּחִוְיָא וְאַמַּאי דְּלָא אֲמַרִי לֹא בְּרִית וְלֹא תּוֹרָה וְלֹא מַלְכוּת וְאַמַּאי לָא אֲמַרְתְּ כִּדְרַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב דְּאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב לֹא אָמַר בְּרִית וְתוֹרָה וּמַלְכוּת יָצָא בְּרִית לְפִי שֶׁאֵינָהּ בְּנָשִׁים תּוֹרָה וּמַלְכוּת לְפִי שֶׁאֵינָן לֹא בְּנָשִׁים וְלֹא בַּעֲבָדִים וְאַתְּ שְׁבַקְתְּ כֹּל הָנֵי תַּנָּאֵי וְאָמוֹרָאֵי וַעֲבַדְתְּ כְּרַב
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב צְרִיכָה מַלְכוּת מַאי קָא מַשְׁמַע לַן כׇּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ מַלְכוּת לֹא שְׁמָהּ בְּרָכָה וְהָא אַמְרַהּ רַבִּי יוֹחָנָן חֲדָא זִימְנָא אָמַר רַבִּי זֵירָא לוֹמַר שֶׁצְּרִיכָה שְׁתֵּי מַלְכֻיוֹת חֲדָא דִּידַהּ וַחֲדָא דְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם אִי הָכִי נִיבְעֵי תְּלָת חֲדָא דִּידַהּ וַחֲדָא דְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם וַחֲדָא דְּבִרְכַּת הָאָרֶץ אֶלָּא בִּרְכַּת הָאָרֶץ מַאי טַעְמָא לָא מִשּׁוּם דְּהָוְיָיא לַהּ בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם נָמֵי לָא תִּבְעֵי דְּהָוְיָא לַהּ בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם נָמֵי לָא בָּעֲיָא אַיְּידֵי דְּאָמַר מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָאו אוֹרַח אַרְעָא דְּלָא אָמַר מַלְכוּת שָׁמַיִם רַב פָּפָּא אָמַר הָכִי קָאָמַר צְרִיכָה שְׁתֵּי מַלְכֻיוֹת לְבַר מִדִּידַהּ
יָתֵיב רַבִּי זֵירָא אֲחוֹרֵי דְּרַב גִּידֵּל וְיָתֵיב רַב גִּידֵּל קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וְיָתֵיב וְקָאָמַר טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית בָּרוּךְ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת אֲמַר לֵיהּ מַאן אַמְרַהּ רַב הֲדַר יָתֵיב וְקָאָמַר טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל יוֹם טוֹב אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשִׂמְחָה וּלְזִכָּרוֹן בָּרוּךְ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים אֲמַר לֵיהּ מַאן אַמְרַהּ רַב הֲדַר יָתֵיב וְקָאָמַר טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן וְלָא יָדַעְנָא אִי אָמַר בָּהּ שִׂמְחָה אִי לָא אָמַר בָּהּ שִׂמְחָה אִי חָתֵים בָּהּ אִי לָא חָתֵים בָּהּ אִי דִּידֵיהּ אִי דְּרַבֵּיהּ
גִּידֵּל בַּר מִנְיוֹמֵי הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן טְעָה רַב נַחְמָן

רש"י

מילה נתנה בי''ג בריתות. בפרשת מילה שנתנה לאברהם אבינו הם כתובים: תחלה וסוף. נודה ה' אלהינו ועל כולם ה' אלהינו אנו מודים לך: מ''ד צריכה מלכות קסבר דרבנן. הלכך לאו ברכה הסמוכה לחברתה היא שאינה מברכת הארץ: ומ''ד אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא היא. ומברכת הארץ היא כדאמר לעיל (ד' מח:) אשר נתן לך זה הטוב והמטיב והויא לה ברכה הסמוכה לחברתה ומיהו פותח בה בברוך לפי שפתיחתה היא חתימתה שכולה הודאה אחת היא ואינה הפסקה ודומה לברכת הפירות והמצות: בונה ירושלים לא. בתמיה אם חתם בונה ירושלים לאו חתימה היא הלא עיקר ברכה דירושלים היא: אלא אימא אף מושיע. אם בא לחתום מושיע ישראל ולא חתם בונה ירושלים יצא שתשועת ישראל היא בנין ירושלים: פתח בחדא. כשהתחיל בברכה לא אמר רחם ה' על ישראל עמך ועל ירושלים עירך אלא אחת מהן וכשחתם חתם בשתים מושיע ישראל ובונה ירושלים: אין חותמין בשתים. שדומין לעושין מצות חבילות כי היכי דאמר (פסחים קב:) אין אומר ב' קדושות על כוס אחד: מקדש השבת וישראל והזמנים. והכא ליכא למימר ישראל מקדשי לשבת וזמנים דאילו זמנים תלויין בב''ד לקדש חדשים ע''פ הראייה אבל שבת קדישא וקיימא: חוץ מזו ומ''ש הכא חדא היא. אין כאן אלא ברכת מקדש שמברך להקב''ה שמקדש השבת והזמנים אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו ואין כוללים ב' דברים בברכה אחת ולא גרס הא בהא תליא ובה''ג גרס הכי חוץ מזו ומ''ש הני תרתי קדושי נינהו ומודה רבי דחתמינן בהו בשתים אבל נחמה חדא מילתא היא ובחדא בעי למחתם ואינו נ''ל דא''כ אית ליה לרבי חותמין בשתים והכא ה''ט דהא בהא תליא ולא היה לו לכלול ולומר אין חותמין בשתים ועוד רבי כי אמרה לאו אנחמה אמרה: פתח בעל עמך ישראל כו'. דבעינן חתימה מעין פתיחה: ור''נ כו'. בונה ירושלים תשועת ישראל היא דכתיב (תהלים קמז) בונה ירושלים ה' ואז נדחי ישראל יכנס: לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים. בבונה ירושלים הלכך מהדר לה בהטוב והמטיב (ואומר מלך העולם הטוב והמטיב): שתי מלכיות. כגון אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל וכו': לבר מדידה. שפותחת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכו': ויתיב רב גידל וקאמר טעה כו' א''ל. רב הונא לרב גידל מאן אמרה: ולא ידענא. רבי זירא קאמר לה לא ידענא אי אמר רב גידל לזכרון ולשמחה אי לא אמר לשמחה ואי אמרה משמיה דרב אי לא אמרה: אי חתים בה. מקדש ישראל וראשי חדשים אי לא חתים:

תוספות

מאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא. הקשה רש''י הואיל והיא דאורייתא אמאי פותחת בברוך הא סמוכה היא ותירץ דקצרה היא והויא הודאה בעלמא כברכת פירות וכברכת מצות ותימה אמאי שינו אותה יותר משאר ברכות הסמוכות שחותמות ולא פותחות הואיל ודאורייתא היא היה לנו להאריך בה ולחתום בברוך ולא לשנות משאר סמוכות וי''ל דאין ה''נ ולמאן דאית ליה שהיא דאורייתא היה חותם ולא פותח וכן איתא בתוספתא [פ''א] בהדיא ר' יוסי הגלילי היה מאריך בה וחותם ומיהו אנן קי''ל שהיא מדרבנן ולכך צריכה מלכות כדאמר צריכה שתי מלכיות בר מדידה: לומר שצריכה ב' מלכיות בר מדידה. חדא דבונה ירושלים דלאו אורח וכו' וגם בה אין יכולין לומר מלכות דהא סמוכה היא ע''כ אומרה בהטוב והמטיב והואיל ואמר בה מלכות דבונה ירושלים דלאו אורח ארעא וכו' אמר נמי דברכת הארץ אע''פ שהיא סמוכה לחברתה הואיל ולא נתקנו בזה אחר זה דיהושע תקן ברכת הארץ ומשה תקן ברכת הזן מש''ה נקט מלכות דלא הוי סמוכות ומיהו אנן הואיל ונתקנו על הסדר אין אנו פותחין בברוך ויש שנוהגין לומר בבונה ירושלים מלכות: ברוך שנתן שבתות למנוחה וכו'. וא''ת והא סמוכה היא וי''ל הואיל ולא נתקנה שם אלא לאומרה לפרקים כששכח רצה והחליצנו אין זה קרוי סמוכה וצריך פתיחה בברוך ובברכות של י''ח ברכות כולם סמוכות לברכות אל חי וקים אי נמי אלהי אברהם היינו מלכות כדאמרינן (לעיל ד' ז:) משנברא העולם לא היה אדם שקראו להקב''ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנא' אדני אלהים מה תתן לי (בראשית טו) ואם הוא י''ט כולל ואומר ברוך שנתן שבתות למנוחה וי''ט לעמו ישראל לשמחה וכן כי מקלע שבת ור''ח:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר