אמר רב יוסף: לענין חובת סמיכה על הקרבנות איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה. למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] כי כל הכתוב בהן במילואים מעכב בהן אף דבר שאין מעכב לדורות —אם כן סמיכה מעכבא [מעכבת], למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן — אם כן סמיכה לא מעכבא [אינה מעכבת] גם במילואים.

ושואלים: ובהלכות קרבנות הקבועים לדורות מנא לן דלא מעכבא [מנין לנו שאין הסמיכה מעכבת]? ומשיבים: דתניא [שכן שנינו בברייתא] נאמר: "וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו" (ויקרא א, ד), וכי סמיכה מכפרת ובה תלויה הכפרה? והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר: "כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא יז, יא)!

ואם כן מה תלמוד לומר "וסמך" "ונרצה"? — מלמד שאם עשאה והחשיבה לסמיכה רק כשירי וכטפילה למצוה ולכך לא סמך — מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר כפרה מובחרת, ועם כל זאת, להלכה "וכפר"! הרי שמצוות הסמיכה אינה מעכבת לדורות, שאף אם לא עשאה נתכפר, ואילו במילואים היתה הסמיכה מעכבת.

רב נחמן בר יצחק אמר: חובת תנופה איכא בינייהו [יש ביניהם] בין ר' יוחנן לר' חנינא, הבדל למעשה. למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] כל הכתוב בהן במילואים מעכב בהן — אם כן מעכבא [מעכבת] התנופה. ולמאן דאמר [ולשיטת מי שאמר] דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב אף בהן — אם כן לא מעכבא [אין התנופה מעכבת].

ושואלים: ולדורות מנא לן דלא מעכבא [מנין לנו שאין התנופה מעכבת]? ומשיבים: דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר: "ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר" (ויקרא יד, כא), ויש לשאול: וכי תנופה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם, שנאמר: "כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא יז, יא)! אם כן מה תלמוד לומר "לתנופה לכפר" — ללמדנו שאם עשאה לתנופה רק כשירי מצוה ולא קיימה — מעלה עליו הכתוב כאילו לא כפר, אולם למעשה "וכפר".

רב פפא אמר: ענין פרישת שבעה איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה. כיצד? למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כל הכתוב בהן מעכב בהן — אם כן מעכבא [מעכבת] פרישה לשבעת הימים, שאם לא פרשו היו קרבנותיהם נפסלים. ואילו למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שדבר שאינו מעכב לדורות אינו מעכב בהן — לא מעכבא [אין הפרישה מעכבת].

ושואלים: ולדורות מנא לן דלא מעכבא [מנין לנו שאינה מעכבת]? ומשיבים: מדקא תני [ממה ששנינו] במשנתנו שהיו "מתקינין" ממלא מקום הכהן הגדול, ולא קתני [שנה] שהיו "מפרישין" אותו אף שיתכן שבסופו של דבר יצטרך לשמש ביום הכיפורים ככהן גדול בפועל, הרי שאין חסרון הפרישה מעכב.

רבינא אמר: ריבוי בגדים, שיהא הכהן הגדול לובש את כל שמונת בגדי הכהונה הגדולה כל אותם שבעה ימי פרישה וכן משיחה שלו בשמן המשחה כל שבעה ימים אלו, היא הנקודה שאיכא בינייהו [שיש ביניהם] הבדל למעשה בין ר' יוחנן ור' חנינא אם יש בהן כדי לעכב. למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כל הכתוב בהן מעכב בהן — אם כן מעכבא [מעכבת] הן לבישת שמונת הבגדים וכן המשיחה. ולמאן דאמר [ולשיטת מי שאומר] דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב אף בהן — אם כן אף זו לא מעכבא [אינה מעכבת].

ושואלים: ולדורות מנא לן דלא מעכבא [מנין לנו שאין המשיחה מעכבת]? ומשיבים: דתניא [שכן שנינו בברייתא] על הכתוב: "וכפר הכהן אשר ימשח אתו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו" (ויקרא טז, לב) ושאלו: מה תלמוד לומר בכפילות לשון זו?

— לפי שנאמר: "שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבוא אל אוהל מועד לשרת בקודש" (שמות כט, ל), אין לי ללמוד מפסוק זה אלא שהכהן הגדול הוא זה שנתרבה כלומר שלבש את כל שמונת הבגדים במשך שבעה ימים, ונמשח במשך שבעה ימים. ואם כן, כהן שנתרבה בבגדים שבעה ימים ונמשח בשמן המשחה יום אחד בלבד, או שנתרבה יום אחד בלבד ונמשח שבעה מניין שאף בכך נעשה כהן גדול? תלמוד לומר: "אשר ימשח אתו ואשר ימלא את ידו" — מכל מקום, בלא הגבלת מספר הימים.

ושואלים: אכן, אשכחן [מצאנו] חובת ריבוי שבעה לכתחלה אולם חובת משיחה שבעה לכתחלה מנלן [מנין לנו]? שהרי לדעת רבינא לכתחילה אף המשיחה שבעה ימים, אלא שאינה מעכבת לדורות, אולם מנין למדנו שקיימת מצוה כזו לכתחילה?

ומשיבים: אי בעית אימא [אם תרצה אמור] להוכיח מדאיצטריך קרא למעוטה [ממה שהוצרך הכתוב למעטה] שהרי הכתוב "וכיפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו" בא למעט ולצמצם חובה הנלמדת ממקומות אחרים, לומר שבכל אופן שנמשח ומתמנה נעשה בכך כהן גדול, ואם כן מובן מכאן שלכתחלה צריך להמשח שבעה ימים. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הוכחה אחרת ממה שאמר קרא [הכתוב]: "ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם" (שמות כט, כט), איתקש [הושווה] בפסוק זה משיחה לריבוי, ללמדנו: מה ריבוי בגדים מלכתחילה הריהו שבעה ימים, אף משיחה מלכתחילה יש לקיימה שבעה ימים.

א אחרי שנתבררו ההבדלים ההלכתיים שבין דברי ר' יוחנן ור' חנינא ביחס למילואים, באים לדון בטעמיהם. ושואלים: מאי טעמא דמאן דאמר [מה טעמו של מי שאומר] כל הכתוב בהן במילואים מעכב? אמר ר' יצחק בר ביסנא אמר קרא [הכתוב]: "ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אותכה שבעת ימים תמלא ידם" (שמות כט, לה) — הביטוי "ככה" בא להדגיש כי עיכובא [לעכב] הוא, שרק כך יש לעשות ולא בכל אופן אחר. על ראיה זו מקשים: תינח [דבר זה נוח] ומלמד לכל