סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וַהֲלֹא אָרוֹן בְּצִיּוֹן הָיָה.
מֶה עָבְדוּן לֵיהּ רַבָּנִן. סְכָךְ שֶׁהוּא כְקִירוּי. שֶׁאַדַּיִין לֹא נִבְנֶה בֵית הַבְּחִירָה.
מִשֶּׁנִּגְנַז הָאָרוֹן נִגְנַז עִמּוֹ צִנְצֶנֶּת הַמָּן וּצְלוֹחִית שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמַקְלוֹ שֶׁלְאַהֲרוֹן וּפְרָחָיו וּשְׁקֵידָיו וְאַרְגָּז שֶׁהֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
מִי גְנָזוֹ. יֹאשִׁיָּהוּ גְנָזוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁכָּתוּב יוֹלֵ֨ךְ יְי אֹֽתְךָ֗ וְאֶֽת־מַלְכְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּקִ֣ים עָלֶ֔יךָ אֶל־גּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖עְתָּ אַתָּ֣ה וַֽאֲבֹתֶ֑יךָ. עָמַד וּגְנָזוֹ.
הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּ֣אמֶר לַֽ֠לְוִיִּם הַמְּבִינִ֨ים לְכָל־יִשְׂרָאֵ֜ל הַקְּדוֹשִׁ֣ים לַֽיי תְּנ֤וּ אֶת אֲרֽוֹן הַקּוֹדֶשׁ֙ בַּ֠בַּיִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה בֶן־דָּוִד מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵֽין־לָכֶ֥ם מַשָּׂ֖א בַּכָּתֵ֑ף. אָמַר לָהֶן. אִם גּוֹלֶה הוּא עִמָּכֶם לְבָבֶל עוֹד אֵין אַתֶּם מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ. אֶלָּא עַתָּ֗ה עִבְדוּ֙ אֶת־יְי אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
פִּיטּוּם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֘ בְּשָׂמִ֣ים רֹאשׁ֒ וגו׳ וְקִדָּ֕ה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וגו׳. שֶׁהֵן אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מָנִים. שֶׁמֶן זַיִ֖ת הִֽין. שֶׁהֵן שְׁנֵים עָשָׂר לוֹג שֶׁבּוֹ שׁוֹלְקִין אֶת הָעִיקָּרִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר.
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שׁוֹלְקָן הָיָה בַמַּיִם וְנוֹתֵן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּיהֶן. מִשֶּׁהָיָה קוֹלֵט אֶת הָרֵיחַ הָיָה מַעֲבִירוֹ כַּדֶרֶךְ שֶׁהַפַּטָּמִין עושין. הָדָא הוּא דִכְתִיב שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ וגו׳.
תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה בֵּירִבִּי אִילָעִי. שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר מַעֲשֵׂה נִיסִּים נַעֲשׂוּ בוֹ מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף. שֶׁמִּתְּחִילָּה לֹא הָיָה בוֹ אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוֹג. שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁמֶן זַיִ֖ת הִֽין: אִם לָסוּךְ בּוֹ אֶת (הֶעֵצִים} [הָעִיקָּרִים] לֹא הָיָה בוֹ סָפַק. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהָאוֹר בּוֹלֵעַ וְהָעֵצִים בּוֹלְעִין וְהַיּוֹרָה בוֹלַעַת. מִמֶּנּוּ נִמשְׁחוּ הַמִּשְׁכָּן וְכָל־כֵּלָיו. הַשּׁוּלְחָן וְכָל־כֵּלָיו. הַמְּנוֹרָה וְכָל־כֵּלֶיהָ. וּמִמֶּנּוּ נִמשְׁחוּ אַהֲרֹן כֹהֵן גָּדוֹל וּבָנָיו כָּל־שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּילּוּאִים. מִמֶּנּוּ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים.
מֶלֶךְ בַּתְּחִילָּה טָעוּן מְשִׁיחָה. מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ אֵין טָעוּן מְשִׁיחָה. [מַאי טַעֲמָא. ק֥וּם מָשְׁחֵהוּ כִּֽי־זֶ֥ה הֽוּא. זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה וְאֵין בְּנוֹ טָעוּן מְשִׁיחָה.]
אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל אֲפִילוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת טָעוּן מְשִׁיחָה. וְכולּוֹ קַייָם לְעָתִיד לָבוֹא. שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קוֹדֶשׁ יִהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִי֖ לְדוֹרוֹתֵיכֶם:
אֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים אֶלָּא עַל גַּבֵּי הַמַּעַייָן. הָדָא הוּא דִכְתִיב וְהִרְכַּבְתֶּם֙ אֶת־שְׁלֹמֹ֣ה בְנִ֔י עַל־הַפִּרְדָּ֖ה אֲשֶֽׁר־לִ֑י וְהֽוֹרַדְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אֶל־גִּחֽוֹן׃ וּמָשַׁ֣ח אֹת֣וֹ שָׁ֠ם צָד֨וֹק הַכֹּהֵ֜ן וְנָתָ֧ן הַנָּבִ֛יא לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל.
אֵין מוֹשְׁחִין (מְלָכִים) [מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ] אֶלָּא מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. מִפְּנֵי מַה נִמְשַׁח שְׁלֹמֹה. מִפְּנֵי מַחֲלוֹקָתוֹ שֶׁלָּאֲדוֹנִיָּהוּ. יוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה. וְיֵהוּא מִפְּנֵי יוֹרָם.
לֹא כֵן כָּתוּב ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּֽי־זֶ֥ה הֽוּא. זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה וְאֵין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל טְעוּנִין מְשִׁיחָה. אֶלָּא יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוּיָקִים אָחִיו שֶׁהָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וְלֹא יִאשִׁיָּהוּ גְּנָזוֹ. הָדָא אָֽמְרָה. בְּאַפֵּירְסָמוֹן מְשָׁחוֹ.
אֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים אֶלָּא מִן הַקֶּרֶן. שָׁאוּל וְיֵהוּא נִמְשְׁחוּ מִן הַפָּךְ. שֶׁהָֽיְתָה מַלְכוּתָן מַלְכוּת עוֹבֶרֶת. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה נִמְשְׁחוּ מִן הַקֶּרֶן. שֶׁהָֽיְתָה מַלְכוּתָן מַלְכוּת קַייֶמֶת.
אֵין מוֹשְׁחִין כֹּהֲנִים מְלָכִים. אָמַר רִבִּי יוּדָן עַנְתּוֹנְדְרַייָא. עַל שֵׁם לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֨בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. לְמַ֩עַן֩ יַֽאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָי֖ו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. לֹא־יִֽ֠הְיֶ֠ה לַכֹּֽהֲנִ֙ים הַֽלְוִיִּ֜ם.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הוּא יוֹחָנָן הוּא יְהוֹאָחָז. וְהָֽכְתִיב הַבְּכוֹר֙ יֽוֹחָנָ֔ן. בְּכוֹר לַמַּלְכוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ. וְהָֽכְתִיב הַשְּׁלִישִׁי צִדְקִיָּ֔הוּ וְהָֽרְבִיעִי שַׁלּֽוּם: שְׁלִישִׁי לְתוֹלְדוֹת וּרְבִיעִי לַמַּלְכוּת.
צִדְקִיָּ֔הוּ שֶׁצִּידֵּק עָלָיו מִידַּת הַדִּין. שַׁלּֽוּם שֶׁבְּיָמָיו שָֽׁלְמָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. לָא שַׁלּוּם הֲוָה שְׁמֵיהּ וְלָא צִדְקִיָּה הֲוָה שְׁמֵיהּ אֶלָּא מַתַּנְיָה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־מַתַּנְיָ֥ה דוֹדוֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בָּאַמָּה שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים הָיָה הָאָרוֹן עָשׂוּי. מְָאן תַּנָּא. בָּאַמָּה שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים. רִבִּי מֵאִיר [הִיא. דִּתְנָן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל־הָאַמּוֹת הוּא כְבִינְייָנוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַמַּת הַבִּנְייָן שִׁשָּׁה. שֶׁל כֵּלִים חֲמִשָּׁה:]
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר. בָּאַמָּה שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים הָיָה הָאָרוֹן עָשׂוּי. אוֹרְכּוֹ שֶׁלְאָרוֹן חַמִּישָּׁה עָשָׂר טֶפַח. דִּכְתִיב אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ. אַמְתָּא אֲשִׁיתָא וְאַמְתָּא אֲשִׁיתָא וּפַלְגּוּת אַמְתָּא תְּלָתָא.
וְאַרְבָּעָה לוֹחוּת הָיוּ בָהּ. שְׁנַיִם שְׁלֵמִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּרִים. דִּכְתִיב אֲשֶׁ֣ר שִׁבַּ֑רְתָּ וְשַׂמְתָּם֭ בָּֽאָרֽוֹן: הַלּוּחוֹת הָיוּ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד אָרְכּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבּוֹ (שְׁלֹשָׁה) [שִׁשָּׁה.] וְתֵן אוֹרְכָן שֶׁל לוּחוֹת (לְרוֹחְבוֹ) [לְאָרְכּוֹ] שֶׁלְאָרוֹן נִשְׁתַּייֵר שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.


קרבן העדה

השמונה בגדים והציץ הוא החשוב שבהן: והלא הארון בציון היה. בימי דוד ואיך קאמר והארון יושב בסוכות אלא ודאי דעל הארון השני שיוצת עמהם למלחמה קאמר: סכך שהוא כקירוי. שהיה יושב באוהל שעדיין לא נבנה בה''מ ולכך קורא אותו סוכה לשון סכך בעלמא והואיל והארון לא היה מיושב וישראל במלחמה החמיר אוריה על עצמו שלא לשמש המטה: נגנז עמו צנצנת המן. דכתיב בארון אשר אועד לך שמה וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן ויליף שמה שמה גזירה שוה: וצלוחית שמן המשחה. דכתיב בו שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם וכתיב גבי צנצנת למשמרת לדורותיכם ויליף דורות דורות: ומקלו של אהרן דכתי' למשמרת לאות לבני מרי ובצנצנת כתיב למשמרת: וארגז שהושיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל. דכתיב תשימו בארגז מצידו אלמא גבי ארון הוה קאי וממילא שמעינן דעמו נגנז: יולך ה' אותך וגו'. ודאג שמא יגלה: תנו את האמון הקודש בבית. הא התם הוה קאי אלא גניזה היא: אין אתם מחזירין אותו למקומו. שאין מצות בכתף ישאו נוהגת בלוים אז ועוד שיתחלל קדושת הארון בירידתו לבבל: פיטום שמן המשחה וכו'. מדפריך עלה לקמן מהא דיאשיה גנזו מייתי ליה הכא ודלא כמהרא''פ: שהוא אלף ות''ק מנים. דמפרש קרא כדכתיב דקנמן בשם וקנה בשם כל אחד לא היה אלא ר''ן מנה ודקשיא מחציתו דקנמון בשם למאי אתא י''ל דגזירת הכתוב הוא שיביא ת''ק מנים וחוצהו ולוקח ממנו ר''ן מנים לשמן המשחה וכה''ג אמרינן במנחות מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב ומחצה אבד ודלא כמהר''א פולדא: העיקרין. הן הבשמים: שולקן היה במים. שיבלעו המים וכשיציף עליהם השמן לא יבלעו אותו העיקרין דשמן המועט הזה היה נבלע בעיקרין המרובין: וממנו נמשחו אהרן וכו'. דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם ואיתקש משיחה לריבוי דכתיב למשחה בהם ולמלא בם את ידם: טעונין משיחה. דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו לימא קרא והכהן שתחתיו מבניו מאי המשיח אלא הא קמ''ל דאפי' מבניו אי נמשח הוה כה''ג ואם לאו לא הוה כה''ג: הה''ד שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. דזה בגימטריא י''ב כלומר אף לדורות יהיה בגימטריא זה: אלא ע''ג מעין. שתמשוך מלכותו דסימנא מילתא היא: גיחון. מעין קטן סמוך לירושלם ולא זהו גיחון הגדול היוצא מגן עדן: מפני מחלוקת של אדוניהו. דכתיב למען יאריך ימים וגו' בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל המלכות ירושה ולא בעי משיחה אבל אי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחלה: ופריך לא כן כתיב וכו'. ואין מלכי ישראל טעונין משיחה ויורם מלך ישראל הוה: אלא יהואחז וכו'. כלומר סמי מכאן יהוא מפני יורם ותני יהואחז מפני יהויקים: ופריך ולא יאשיהו גנזו. לשמן המשחה כדאמרי' לעיל ויהואחז ויהויקים בלי יאשיהו היו ואיך קאמרת דיהואחז נמשח בשמן המשחה: ומשני הדא אמרה. זאת אומרת שיהואחז בשמן אפרסמון נמשח ולא בשמן המשחה א''נ ה''ק כיון דעכ''ל דבשמן אפרסמון נמשח א''כ אין צריך להגיה הברייתא דאף יהוא בשמן אפרסמון נמשח: אין מושחין כהנים מלכים. ואע''פ שאינו זר אצל שמן המשחה דהא כבר נמשח כשנעשה כה''ג אפ''ה אין מושחין אותו למלוכה כמלכי ישראל דאין מושחין אלא מלכי בית דוד: לא יסור שבט מיהודה. וכל מלכות שאינו לירושה לעולם אין נמשח בשמן המשחה: וכתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים. שאפילו למלך אין ממנים כהן וכ''ש שאינן נמשחים: הוא יוחנן הוא יהואחז. דבדברי הימים כתיב ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום ויוחנן הוא יהואחז דיהויקים וצדקיהו מצינו שמלכו לאחר יהואחז ש''מ דיהואחז הוא יוחנן: ופריך והא כתיב הבכור יוחנן. ולעיל אמרינן שיהויקים גדול מיהואחז שתי שנים: ומשני בבור למלכות. שמלך ראשון: רביעי למלכות. שמלך יהואחז ואחריו יהויקים ואחריו יכניה בנו ואחריו צדקיהו: שצידק עליו. נבוכדנצר את הדין ואמר לו יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי ולכך קרא שמו צדקיהו: כל האמות. אפילו של כלים היו בינונית דהיינו באמה בת ששה טפחים: אמתא אשיתא. אמה אחת היא ששה טפחים: אשר שברת ושמתם בארון. דאשר שברת מיותר ללמדך דאף השבורות ישים בארון וכל לוח רחבו שלשה: ה''ג ורחבן שלשה. כן הוא בסוטה:

ריבב"ן

אין פירוש בדף זה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר