סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הֵיי דֵין כֵּיף מְקוֹרֵר מַיָא וְהֵײ דֵין כֵּיף אִית בֵּיהּ שַׁרְבְּרוּבֵי וְעַד מַטֵּי הֵן שַׁרְבְּרוּבִיתֵיהּ מַטָייָה. אָמַר רִבִּי אָחָא. וּמֵת [בְּנוֹ] בַצָּמָא.
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מָאן דְּאָמַר דְּרַחֲמָנָא ווַתְרָן יִתְווַתְרוּן בְּנֵי מָעוֹי. אֶלָּא מַעֲרִיךְ רוּחֵיהּ וְגָבֵי דִידֵיהּ.
אָמַר רִבִּי אָחָא כְּתִיב וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְֽׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד. מְדַקְדֵּק עִמָּהֶן כְּחוּט הַשְּׂעָרָה.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֹא מִטַּעַם זֶה. אֶלָּא מִן מַה דִכְתִיב וְ֝נוֹרָ֗א [הוּא] עַל־כָּל־סְבִיבָֽיו. מוֹרָאוֹ עַל הַקְּרוֹבִים יוֹתֵר מִן הָֽרְחוֹקִים.
רִבִּי הַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה חוֹפֵר בּוֹרוֹת שֵׁיחִין וּמְעָרוֹת לָעוֹבְרִים וְלַשָּׁבִים. פַּעַם אַחַת הָֽיְתָה בִתּוֹ עוֹבֶרֶת לְהִינָּשֵׂא וּשְׁטָפָהּ נָהָר. וַהֲווֹן כָּל־עַמָּא עָֽלְלִין לְגַבֵּיהּ בְּעַייָן מְנַחַמְתֵּיהּ וְלָא קִיבֵּל עֲלוֹי מִתְנַחֲמָה.
עָאַל רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר לְגַבֵּיהּ בָּעֵי מְנַחַמְתֵּיהּ וְלָא קִבֵּל עֲלוֹי מִתְנַחֲמָה. אֲמַר לוֹן. דֵּין הִינּוֹ חָסִידֵיכוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. רִבִּי. כָּךְ וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה וְכָךְ וְכָךְ אִירַע.
אָמַר. אֵיפְשַׁר שֶׁהָיָה מְכַבֵּד אֶת בּוֹרְאוֹ בַמַּיִם וְהוּא מְקַפְּחוֹ בַמַּיִם. מִיַּד נָֽפְלָה הֲבָרָה בָעִיר. בָּאָת בִּתּוֹ שֶׁלְאוֹתוֹ הָאִישׁ. אִית דְּאָֽמְרִין. בְּשׁוּכְתָּא אִיתְעֲרִײַת. וְאִית דְּאָֽמְרִין. מַלְאַךְ יָרַד כִּדְמוּת רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר וְהִצִּילָהּ.
גְּבִינֵי כָרוֹז. שֶׁהָיָה מַכְרִיז בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. מֶה הָיָה אוֹמֵר. הַכֹּהֲנִים לָעֲבוֹדָה וְהַלְּוִיִּם לְדוּכָן וְיִשְׂרָאֵל לְמַעֲמָד. אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שָׁמַע קוֹלוֹ עַד שְׁמוֹנֶה פַרְסָאוֹת וְנָתַן לוֹ מַתָּנוֹת הַרְבֶּה.
בֶּן גֶּבֶר עַל נְעִילַת שְׁעָרִים. תִּירְגֵּם רַב קוֹמֵי דְבֵית רִבִּי שִׁילָה. קָרָא גַבְרָא. אַכְרִיז כָּרוֹזָא.
אָֽמְרוּן לֵיהּ. קָרָא תַרְנְגוֹלָא. אֲמַר לוֹן. וְהָתַנִּינָן בֶּן גֶּבֶר. אִית לָךְ מֵימַר בַּר תַּרְנְגוֹלָא.
בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ. שֶׁהָיָה מְזַווֵיג אֶת הַפְּתִילוֹת. רִבִּי יוֹסֵה עָאַל לְכוּפְרָה. בְּעָא מַמְנִייָא עֲלֵיהוֹן פַּרְנָסִין וְלָא קִבְּלוּן מִינֵּיהּ.
עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. בֶּן בֵּבָי עַל הַפָּקִיעַ. וּמַה אִם זֶה שֶׁנִּתְמַנֶּה עַל הַפְּתִילֹות זָכָה לְהִימָּנוֹת עִם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. אַתֶּם שֶׁאַתֶּם מִתְמַנִּין עַל חַיֵּי נְפָשׁוֹת לֹא כָל־שֶׁכֵּן.
בֶּן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. הֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל
הוּגְדַּס בֶּן לִֵוי עַל הַשִּׁיר. אָמַר רִבִּי אָחָא. נְעִימָה יְתֵירָה הָיָה יוֹדֵעַ. וְאָֽמְרוּ עָלָיו עַל הוּגְדַּס בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה מַנְעִים אֶת קוֹלוֹ בַזֶּמֶר. וּכְשֶׁהָיָה נוֹעֵץ גּוֹדְלוֹ לְתוֹךְ פִּיו הָיָה מוֹצִיא כַמָּה מִינֵי זֶמֶר והָיוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִזְקָרִין לוֹ בַת רֹאשׁ.
בֵּית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים בֵּית גַּרְמוּ הָיוּ בְקִיאִין בְּמַעֲשֶׁה לֶחֶם הַפָּנִים וּבְרִדִּייָתוֹ וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד.
שָֽׁלְחוּ וְהֵבִיאוּ אוּמָנִים מֵאַלֶכְּסַנְדְרִיאָה וְהָיוּ בְקִיאִין בְּמַעֲשֶׁה לֶחֶם הַפָּנִים. וּבְרִדִּייָתוֹ לֹא הָיוּ בְקִיאִין.
בֵּית גַּרְמוּ הָיוּ מַסִּיקִין מִבִּפְנִים וְרוֹדִין מִבַּחוּץ. וְלֹא הָֽיְתָה מִתְעַפֶּשֶׁת. וְאֵילּוּ הָיו מַסִּיקִין מִבִּפְנִים וְרוֹדִין מִבִּפְנִים. וְהָֽיְתָה מִתְעַפֶּשֶׁת.
כֵּיוָן שֶׁיָּֽדְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר הַזֶּה אָֽמְרוּ. כָּל־מַה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְבוֹדוֹ בָּרָא. שֶׁנֶּאֱמַר כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֖י לַֽמַּֽעֲנֵ֑הוּ.
שָֽׁלְחוּ אַחֲרֵיהֵם וְלֹא רָצוּ לָבוֹא עַד שֶׁכָּֽפְלוּ לָהֶן שְׂכָרָן. שְׁנֵים עַשָׂר מְנָה הָיוּ נוֹטְלִין וְנָֽתְנוּ לָהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע הָיוּ נוֹטְלִין וְנָֽתְנוּ לָהֶן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה.
אָֽמְרוּ לָהֶן. מִפְּנֵי מַה אֵין אַתֶּם רוֹצִין לְלַמֵּד. אָֽמְרוּ לָהֶן. מְסוֹרֶת הִיא בְיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ שֶׁהַבַּיִת הַזֶּה עָתִיד לִיחָרֵב. שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ אֲחֵרִים וְיִהְיוּ עוֹשִׂין כֵּן לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן. בִּדְבָרִים הַלָּלוּ מַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח. שֶׁלֹּא יָצָא מִיַּד בְּנֵיהֶם פַּת נְקִייָה מֵעוֹלָם. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים. מִמַּעֲשֶׂה לֶחֶם הַפָּנִים הֵן אוֹכְלִין.
בֵּית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת. שֶׁלְבֵּית אַבְטִינָס הָיוּ בְקִיאִין בְפִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת וּבְמַעֲלֶה עָשָׁן וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד.
שָֽׁלְחוּ וְהֵבִיאוּ אוּמָנִים מֵאַלֶכְּסַנְדְרִיאָה וְהָיוּ בְקִיאִין בְפִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת. וּבְמַעֲלֶה עָשָׁן לֹא הָיוּ בְקִיאִין. שֶׁלְבֵּית אַבְטִינָס הָֽיְתָה מְתַמֶּרֶת וְעוֹלָה וּפּוֹסָה וְיוֹרֶדֶת. וְשֶׁלְאֵילוּ הָֽיְתָה פוֹסָה מִיַּד.
וְכֵיוָן שֶׁיָּֽדְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָֽמְרוּ. כָּל־מַה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְבוֹדוֹ בָּרָא. שֶׁנֶּאֱמַר כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו וגו׳. שָֽׁלְחוּ אַחֲרֵיהֵם וְלֹא רָצוּ לָבוֹא עַד שֶׁכָּֽפְלוּ לָהֶן שְׂכָרָן. שְׁנֵים עַשָׂר מְנָה הָיוּ נוֹטְלִין וְנָֽתְנוּ לָהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע הָיוּ נוֹטְלִין וְנָֽתְנוּ לָהֶן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה.
אָֽמְרוּ לָהֶן. מִפְּנֵי מַה אֵין אַתֶּם רוֹצִין לְלַמֵּד. אָֽמְרוּ לָהֶן. מְסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ שֶׁהַבַּיִת הַזֶּה עָתִיד לִיחָרֵב. שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ אֲחֵרִים וְיִהְיוּ עוֹשִׂין כֵּן לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן.
בִּדְבָרִים הַלָּלוּ מַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח. שֶׁלֹּא יָצָאת אִשָּׁה שֶׁלְאֶחָד מֵהֶן מְנוּשֶׂמֶת מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כְשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן נוֹשֵׂא אִשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר הָיָה פוֹסֵק עִמָּהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִתְבַּשֵּׂם. [שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים. מִמַּעֲשֶׂה פִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת הֵן מִתְבַּשְּׂמוֹת. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֲמַר. וִֽהְיִיתֶ֧ם נְקִיִּ֛ם מֵֽיי וּמִיִּשְׂרָאֵ֑ל.]
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָצָאתִי תִינּוֹק אֶחָד מִבֵּית אַבְטִינָס. אָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. מֵאֵי זֶה מִשְׁפָּחָה אַתְּ. אָמַר לִי. מִמִּשְׁפַּחַת פְּלוֹנִית. אָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. אֲבוֹתֶיךְ שֶׁנִּתְכַּווְנוּ לְרַבּוֹת כְּבוֹדָן וּלְמָעֵט כְּבוֹד שָׁמַיִם לְפִיכָךְ כְּבוֹדָם נִתְמָעֵט וּכְבוֹד שָׁמַיִם נִתְרַבָּה.
אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. סָח לִי שִׁמְעוֹן בֶּן לוּגה. מְלַקֵּט הָיִיתִי עֲשָׂבִים אֲנִי וְתִינּוֹק אֶחָד מִבֵּית אַבְטִינָס. וְרָאִיתִי אוֹתוֹ שֶׁבָּכָה וְרָאִיתִי אוֹתוֹ שֶׁשָּׂחַק. אָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. לָמָּה בָכִיתָה. אָמַר לִי. עַל כְּבוֹד בֵּית אַבָּא שֶׁנִּתְמָעֵט. וְלָמָּה שָׂחַקְתָּה. אָמַר לִי. עַל הַכָּבוֹד הַמְתוּקָּן לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד לְבוֹא.
[וּמָה רָאִיתָ.] הֲרֵי מַעֲלֶה עָשָׁן לְנֶגְדִּי. נוֹמֵיתִי לוֹ. בְּנִי. הַרְאֵהוּ לִי. אָמַר לִי. מְסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַײ שֶׁלֹּא לְהַרְאוֹתוֹ לְבִירְייָה.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. פָּגַע בִּי זָקֵן [אֶחָד] מִשֶּׁלְבֵּית אַבְטִינָס [וּמְגִילַּת סַמָּנִים בְיָדוֹ.] אָמַר לִי. רִבִּי. לְשֶׁעָבַר הָיוּ בֵית אַבָּא צְנוּעִין וְהָיוּ 


קרבן העדה

ועד היכן מגיע חמימותיה: וותרן. לעבור על כל פשעם: יתוותרון בני מעוי. יוותרו קשרי בני מעיו ויצאו בתחלואים ל''א. היו לו בני מעים יתירים שהוא מורה לבריות לחטוא שסומכין שימחול להם המקום ואינו כן אלא כל דרכיו משפט: אלא. שמאריך אפו וגובה חובו אע''ג שאינו גובה אותו מיד: וסביביו. צדיקים הנדבקים בו: נשערה מאוד. לשון חוט השערה: ונורא על כל סביביו. מטיל אימת משפטיו עליהם יותר מן הרחוקים: והוון כל עמא. והיה כל העם נכנסין אצל החסיד לנחמו ולא רצה לקבל תנחומין: אמר. להן זהו חסידכם בתמיה הרי בועט במידת הדין: והוא מקפחו במים. בתמיה וקיפוח הוא לשון חיתוך וקיצור: מיד נפלה. קול בעיר: בסיכתא איתערית בענף אחד אחזה עצמה ועלתה: קרא גברא. הא דתנן בפ''ק דיומא בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר מהו קריאת הגבר שהכריז הכרזה והיינו שקרא גביני כרוז: אמרון ליה. דבית ר' שילא שיתרגם קרא התרנגול שהוא נקרא גבר: אית לך מימר בר תרנגולא. בתמיה אלא שם אדם ששמו גבר ה''נ קריאת הגבר אאדם קאי: ה''ג שהיה מזווג את הפתילות. וכ''ה ביומא וה''פ שגדלן וקלטן: בעי וכו'. רצה למנות עליהן פרנסים ולא רצו לקבל על עצמן להיות פרנסים על הצבור שאין זה כבודן: זכה להימנות עם גדולי הדור. עם הממונין החשובין שבישראל: כהאי דתנינן תמן. תמיד פ' בתרא: נזקרין לו בבת ראש. נרתעין מהברת קול: וברדייתו. ולרדות' מן התנור: היו מסיקין מבפנים. בתוך התנור ורודה מבחוץ לדפוס שהיה בתנור שכך שנינו במנחות ג' דפוסין היו שם ניתנו לדפוס ועדיין הוא בצק כמין דפוס היה לה בתנור וכו' יהיה הלחם דבוק מבחוץ לדפוס והיה נאפה יפה שחום התנור שולט בו: ואלו. אנשי אלכסנדריא לא היו בקיאין לרדותה מן התנור אם הוא דבוק חוץ לדפוס והיו דובקין אותן בתוך הדפוס ולא היה נאפה כל צרכו מפני שעובי הדפוס מפסיק בין הבצק לתנור ונתעפש: למענהו. לכבודו שלא יהא לחם שולחנו מנוול בעיפוש: י''ב מנה היו נוטלים. כל יום מתרומת הלשכה: שלא יהיו אומרים ממעשה וכו'. וכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל: היתה מתמרת ועולה. היה העשן עולה זקוף כתמר ומתפשט בשמי קורה ואח''כ יורד: היתה. מתפשטת מיד למטה בתחילת עליית העשן: ממקום אחר. שלא ידעה מנהגם: היה פוסק עמה שלא תתבשם. דהמדיר את אשתו שלא תתקשט בא' מכל המינין יוציא ויתן כתובה לכך התנו עמה קודם הנישואין: לרבות כבודם. שלא ימצאו בקיאין זולתם: נתמעט כבודם. בחורבן הבית: וכבוד שמים נתרבה. שאמרו העשרת שבטים הא אלהינו הא קשוט דאפי' לביתיה לא נסיב אפיה וגם האומות אמרו כן: על הכבוד המתוקן לצדיקים. בבנין דלעתיד: הרי מעלה עשן לנגדי. ונזכרתי ע''י כן חורבן הבית וגם בכבוד הצדיקים שנאמר בישעיה ועל כל מקראיה ענן יומם ועשן וגו' ועשן זה ע''כ היה כמעלה עשן דאל''כ האיך ישבו בחופה מפני העשן אלא ודאי שהיה העשן מתפשט למעלה

ריבב"ן

אין פירוש בדף זה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר