בן בנו (כלומר: הולך בדרכיו) של נמרוד הרשע, שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו בכך שהשיא עצה לאנשי דור הפלגה לבנות מגדל להלחם באמצעותו בצבא השמים, כמה הן שנותיו של אדם בסך הכל? שבעים שנה ואם בגבורת שמאריך ימים יותר — יחיה שמונים שנה, שנאמר: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה" (תהלים צ, י)

ואילו מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה שהוא כמליון ושמונה מאות אלפי פרסות ובין כל רקיע לרקיע שוב מהלך חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע וכיצד יוכל אדם להגיע עד שם בימי חייו, ואיך יכול אדם לומר "אדמה לעליון" "אך אל שאול תורד אל ירכתי בור" (ישעיה יד, טו). ועל כל פנים מכאן תיובתא [קושיה חמורה] לשיטת רבא, שאמר שעובי הרקיע הוא אלף פרסה בלבד.

א ואגב דיונים אלה בעניני העולם ומבנהו, תנו רבנן [שנו חכמים]: חכמי ישראל אומרים: גלגל מקום שבו הכוכבים נעים קבוע, ומזלות חוזרין שהם המסתובבים במקומם בגלגל. וחכמי אומות העולם אומרים גלגל כולו חוזר (מסתובב) ומזלות קבועין בו. אמר רבי: תשובה (סתירה) לדבריהם שאין גלגל המזלות כולו מסתובב שמעולם לא מצינו מערכת המזלות הקרויה עגלה בדרום ועקרב בצפון. משמע שהכוכבים עצמם הם המסתובבים מעט במקומותיהם ולא הגלגל כולו שאם לא כן לא יתכן שבאופן קבוע יהיה מזל עגלה בדרום ועקרב בצפון.

מתקיף לה [מקשה עליה] על הוכחה זו רב אחא בר יעקב: ודילמא [ושמא] הכוכבים בגלגל קבועים כבוצינא דריחיא [כברזל הרחיים] שאבני הריחים מסתובבות סביבו והוא עומד יציב במקומו. אי נמי [או גם כן] כצינורא דדשא [כציר הדלת] שהוא קבוע במקומו והדלת סובבת סביבו סיבוב גדול וכן הוא מהלך המזלות שהם קבועים בתוך גלגל הקבוע בתוך גלגל אחר והגלגל הפנימי עומד במקום קבוע ולכן נראים המזלות תמיד במקום אחד והגלגל החיצוני סובב סביבו ומוליך את החמה הקבועה בו סביב כל המזלות. ואם כן אין דברי רבי הוכחה גמורה.

ועוד מחלוקת מעין זו: חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ולכן היא נראית ובלילה עולה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע סביב לכדור הארץ. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, וראיה לדבר שביום מעינות שנובעים מעומק האדמה צוננין, ובלילה רותחין (חמים) בהשוואה למזג האויר מסביב והרי זה כסיוע לסברה שהם מתחממים מכוח חום החמה שמתחת לקרקע.

תניא [שנויה ברייתא] ר' נתן אומר: בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע, לפיכך כל העולם כולו רותח (חם) ומעינות שהם נמוכים על פני הקרקע צוננין ואילו בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי (בתחתית) רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן אבל מעינות רותחין ביחס למזג האויר שסביבן.

תנו רבנן [שנו חכמים]: בארבעה שבילין חמה מהלכת בארבע עונות השנה ובכל שינוי מזג האויר: ניסן אייר וסיון — מהלכת חמה בהרים, כדי לפשר (להפשיר, להמיס) את השלגין שהצטברו בחורף, תמוז אב ואלול — מהלכת החמה בישוב, כדי לבשל את הפירות, תשרי מרחשון וכסליו — מהלכת החמה בימים, כדי ליבש את הנהרות שאז הנהרות נובעים פחות מבכל ימות השנה, והמים נעשים ענני גשם, טבת שבט ואדר — מהלכת במדבר, שלא ליבש את הזרעים שנזרעו בישוב ומתחילים לצמוח בעונה זו.

ב במשנה שנינו ש ר' אליעזר אומר שאדם המצוי מאיסקופת העזרה ולחוץ הרי הוא כמצוי בדרך רחוקה. ושואלים: ואף על גב דמצי עייל, ולא אמרינן ליה קום עייל [ואף על פי שהוא יכול להכנס אין אנו אומרים לו קום הכנס]?! וסומכים על כך שברגע הקובע אין החיוב חל עליו לפי שלא היה בתוך העזרה עצמה? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: יהודי ערל מבוגר שלא מל — ענוש כרת בפסח, כי הערל אינו אוכל בפסח, ולכך אומרים לו למול את עצמו ואם לא מל הרי שהזיד ולא הקריב כתוצאה מכך קרבן פסח וחייב. אלו דברי ר' אליעזר. ומכאן שר' אליעזר עצמו סבור כי חייב אדם לעשות מאמץ שתחול עליו חובת הפסח ומי שאינו עושה כן הריהו כמזיד!

אמר אביי: דרך רחוקה נאמרה לענין פטור מפסח ראשון רק לטהור, ואין נאמרה דרך רחוקה לטמא ולפסול, ולכן אף שלטמא או לפסול (כגון ערל) אין היתר של דרך רחוקה ולכן אם לא מל חייב כרת וצריך להזהירו על כך, מכל מקום לגבי הטהור שנאמר בו היתר דרך רחוקה אינו חייב כרת על ביטולו, שוב אין צורך להזהירו על כך.

רבא אמר: תנאי [מחלוקת תנאים] היא שנחלקו בשיטת ר' אליעזר דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' אליעזר אומר: נאמר ריחוק מקום בפסח ונאמר ריחוק מקום במעשר שני ככתוב: "כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם" (דברים יד, כד), מה להלן במעשר הכוונה היא ריחוק חוץ למקום אכילתו שאין המעשר נאכל אלא בירושלים, אף כאן ריחוק מקום אינו אלא מחוץ למקום אכילתו שהוא כל תחום העיר ירושלים, והמצוי בה נתחייב בפסח.

ואילו ר' יוסי בר ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר: הכוונה חוץ לעשייתו כלומר מקום שחיטתו בעזרה.

ושואלים: כמאן אזלא [כשיטת מי הולכת] הלכה זו שאמר ר' יצחק בר רב יוסף: בטמאים כלומר בקביעת המנין אם יש רוב טהורים או רוב טמאים הלך אחר רוב העומדין בעזרה ואין מונים את כל ישראל שבעיר. כמאן [כשיטת מי] כשיטת ר' יוסי בר ר' יהודה שאמר משום ר' אליעזר, שלדעתו מצב המביא לשינוי בזמן הקרבת הפסח כגון דרך רחוקה או הקרבת הפסח בטומאה, נקבעים לפי מצב הדברים בזמן ובמקום השחיטה בעזרה.

ג במשנה שנינו כי אמר לו ר' יוסי: לפיכך נקוד על ה' של "רחוקה". תניא [שנויה ברייתא] ר' יוסי הגלילי אומר אילו נאמר רק "דרך רחוקה" שומע אני מהלך שנים או שלשה ימים לפחות, אולם כשהוא אומר בהמשך "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה" (במדבר ט, יג) ואינו מזכיר רחוקה מגיד ללמד שמאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך ואין צריכים דווקא דרך רחוקה כמשמעה.