|
טקסט הדף מנוקד
בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ אַחַר הַמָּזוֹן אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּם וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמּוּגְמָר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמּוּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר סְעוּדָה
גְּמָ' אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הוֹאִיל וְאָדָם קוֹבֵעַ סְעוּדָּתוֹ עַל הַיַּיִן אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מְבָרֵךְ עַל כׇּל כּוֹס וָכוֹס אִתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבָּה בַּר מָרִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יוֹצֵא מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּבִשְׁעַת הַקָּזַת דָּם הוֹאִיל וְאָדָם קוֹבֵעַ סְעוּדָּתוֹ עַל הַיַּיִן אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מְבָרֵךְ עַל כׇּל כּוֹס וָכוֹס רַבָּה בַּר מָרִי אִיקְּלַע לְבֵי רָבָא בְּחוֹל חַזְיֵיהּ דְּבָרֵיךְ לִפְנֵי הַמָּזוֹן וַהֲדַר בָּרֵיךְ לְאַחַר הַמָּזוֹן אֲמַר לֵיהּ יִישַׁר וְכֵן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אִיקְּלַע לְבֵי אַבָּיֵי בְּיוֹם טוֹב חַזְיֵיהּ דְּבָרֵיךְ אַכׇּל כָּסָא וְכָסָא אֲמַר לֵיהּ לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲמַר לֵיהּ נִמְלָךְ אֲנָא אִיבַּעְיָא לְהוּ בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן מַהוּ שֶׁיִּפְטוֹר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן אִם תִּימְצֵי לוֹמַר בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פּוֹטֵר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן מִשּׁוּם דְּזֶה לִשְׁתּוֹת וְזֶה לִשְׁתּוֹת אֲבָל הָכָא דְּזֶה לִשְׁתּוֹת וְזֶה לִשְׁרוֹת לָא אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא רַב אָמַר פּוֹטֵר וְרַב כָּהֲנָא אָמַר אֵינוֹ פּוֹטֵר רַב נַחְמָן אָמַר פּוֹטֵר וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר אֵינוֹ פּוֹטֵר רַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה וְכׇל תַּלְמִידֵי דְּרַב אָמְרִי אֵינוֹ פּוֹטֵר אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ לְאַחַר הַמָּזוֹן אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּם אֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמַר אִם לֹא בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן אֶלָּא לְאַחַר הַמָּזוֹן אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּם בֵּרַךְ עַל הַפַּת פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת עַל הַפַּרְפֶּרֶת לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה אִיבַּעְיָא לְהוּ בֵּית שַׁמַּאי אַרֵישָׁא פְּלִיגִי אוֹ דִילְמָא אַסֵּיפָא פְּלִיגִי דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא בֵּרַךְ עַל הַפַּת פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת וְכׇל שֶׁכֵּן מַעֲשֵׂה קְדֵרָה וְאָתֵי בֵּית שַׁמַּאי לְמֵימַר לָא מִיבַּעְיָא פַּרְפֶּרֶת דְּלָא פָּטְרָה לְהוּ פַּת אֶלָּא אֲפִילּוּ מַעֲשֵׂה קְדֵרָה נָמֵי לָא פָּטְרָה אוֹ דִילְמָא אַסֵּיפָא פְּלִיגִי דְּקָתָנֵי בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת פַּת הוּא דְּלָא פָּטַר אֲבָל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה פָּטַר וְאָתוּ בֵּית שַׁמַּאי לְמֵימַר וַאֲפִילּוּ מַעֲשֵׂה קְדֵרָה נָמֵי לָא פָּטַר תֵּיקוּ הָיוּ יוֹשְׁבִין כׇּל אֶחָד וְאֶחָד כּוּ' הֵסַבּוּ אִין לֹא הֵסַבּוּ לָא וּרְמִינְהוּ עֲשָׂרָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁכּוּלָּם אוֹכְלִים מִכִּכָּר אֶחָד כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ יָשְׁבוּ לֶאֱכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל מִכִּכָּרוֹ אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּם קָתָנֵי יָשְׁבוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵסַבּוּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כְּגוֹן דְּאָמְרִי נֵיזִיל וְנֵיכוֹל לַחְמָא בְּדוּךְ פְּלָן כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב אֲזוּל תַּלְמִידֵיהּ בָּתְרֵיהּ כִּי הָדָרִי אָמְרִי נֵיזִיל וְנֵיכוּל לַחְמָא אַנְּהַר דָּנָק בָּתַר דְּכָרְכִי יָתְבִי וְקָא מִיבַּעְיָא לְהוּ הֵסַבּוּ דַּוְקָא תְּנַן אֲבָל יָשְׁבוּ לָא אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּאָמְרִי נֵיזִיל וְנֵיכוֹל רִיפְתָּא בְּדוּכְתָּא פְּלָנִיתָא כִּי הֵסַבּוּ דָּמֵי לָא הֲוָה בִּידַיְיהוּ קָם רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה רש"יבא להם יין בתוך המזון כו'. בגמ' מפרש טעמא (ד' מג.): והוא אומר על המוגמר. אותו שברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילים להביא לפניהם אחר אכילה אבקת רוכלין על האש במחתות לריח טוב ומברכים עליו בורא עצי בשמים: לאחר סעודה. לאחר בהמ''ז שאינו מצרכי סעודה אפי' הכי מי שברך על היין שהתחיל בברכות אחרונות גומרן: גמ' לא שנו. דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון: אלא בשבתות כו'. דדעתו לישב אחר המזון ולשתות וכי בריך ברישא אדעתא דהכי בריך: על כל כוס וכוס. דהוה כנמלך ומתחיל בשתיה בכל חד וחד: יישר. יפה עשית: וכן אמר ריב''ל. לעשות: לא סבר לה מר כו'. דביום טוב לאו נמלך הוא: נמלך אנא. איני רגיל לקבוע סעודה על היין: בא להם יין בתוך המזון. וקודם המזון לא בא להם: אם תמצי לומר. להביא ראיה ממשנתנו דקתני דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון אינה ראיה דהתם זה לשתות וזה לשתות אבל שבתוך המזון לשרות אכילה שבמעיו הוא בא ולא היו רגילין לשתות בתוך הסעודה אלא מעט לשרות: לאחר המזון אחד מברך לכולן. קס''ד דה''ק דכשיביאו יין שני אחר המזון אחד מברך לכולן והא תנא ליה דכל אחד ואחד יברך על שבתוך המזון לעצמו וקא מצריך תו ברכה על שלאחר המזון: פטר את הפרפרת. אע''פ שאין צורך סעודה למלוי הכרס אלא למגמר אכילה: וכל שכן מעשה קדרה. שהוא לאכול לזון ממש: בדוך פלן. במקום פלוני דקבעו להם מתחלה מקום בדבור ועצה והזמנה הוי קביעות אבל ישבו מאליהן במקום אחד יחד אינה קביעות: אזלו תלמידיו בתריה. דקברוהו בעיר אחרת: נהר דנק. כך שמו: רישא דוקא. דקתני היו יושבים בלא הזמנת מקום הוא דלא הוי קביעות אבל אנו שהזמנינהו לכך הוי קביעות ואחד מברך לכולן: תוספותואע''פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה. וכבר ברכו ברכת המזון ויש הפסק בין יין למוגמר: ורב ששת אמר אינו פוטר ורב נחמן אמר פוטר וכל תלמידי דרב וכו'. ונראה דהלכה כתלמידי דרב דרב ששת קאי כותייהו והלכתא כותיה דר''נ בדיני וכרב ששת באיסורי ואע''ג דקי''ל דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי שאני הכא דכל תלמידי דרב פליגי עליה מסתמא כך שמעו מרב מיהו אין אנו צריכין לאותו פסק דאין אנו מושכין ידינו מן הפת כלל ונראה דיין שלפני סעודה פוטר את היין שבתוך הסעודה אע''ג דפסקינן הכא דיין שבתוך הסעודה אינו פוטר יין דלאחר הסעודה שאני הכא דזה לשרות וזה לשתות אבל זה לשתות וזה לשרות פוטר שפיר כגון יין שלפני הסעודה פוטר שבתוך הסעודה ומה דנקט שבתות וי''ט לאו דוקא דה''ה אם קבעו סעודה על היין בשאר ימות החול ואם הביא אדם יין לפני הסעודה לשתות בתוך הסעודה פשיטא דיין דלפני סעודה פוטרתו כיון דדעתיה למשתי וכן יין של קידוש פוטר יין שבתוך הסעודה וכן הבדלה אם הביא על שלחנו להבדיל דפוטר יין שלאחרי כן שבתוך הסעודה ושבתות וי''ט לאו דוקא ולא אתא למעוטי אלא נמלך ואפילו את''ל דדוקא נקט שבתות וי''ט מ''מ יש לומר ה''מ לענין שבא לפטור יין שלאחר המזון שהוא אחר שמשכו ידיהם מן הפת שאין רגילות לקבוע לשתות יין לאחר המזון בקביעות אלא בשבתות וימים טובים ולא בשאר ימים אבל לענין לפטור יין שבתוך המזון שרגילות לשתות ודאי אפילו בשאר ימים פטר ליה יין שלפני המזון אע''פ דזה לשתות וזה לשרות דעד כאן לא איבעיא לן אלא אי לשרות דלא חשיב מפיק לשתות אבל לשתות דחשיב טפי דהיינו יין שלפני המזון פשיטא דפוטר יין דלשרות וכן משמע נמי בערבי פסחים (דף קא) גבי שקדשו בב''ה דר' יוחנן אמר אף ידי יין נמי יצאו ואין צריך לחזור ולברך על היין שבתוך הסעודה אע''ג דקדשו שלא במקום סעודה ס''ל לרבי יוחנן מדיצאו ידי קידוש מידי יין נמי יצאו ואף על גב דאיתותב רבי יוחנן היינו דוקא בשינוי מקום א''כ נראה משם דה''ה להבדלה דאין לחלק בין הבדלה לקידוש ולאפוקי מהני דחולקין ואמרי דוקא קידוש פוטר משום דאין קידוש אלא במקום סעודה אבל יין של הבדלה לא פטר אפילו הבדיל לאחר נטילה דהכי מיירי הא דפסקינן דיין שלפני המזון פוטר היין שבתוך המזון דכבר נטל ידיו והכי משמע בסמוך מתוך הבריית' כיצד סדר הסבה וכו' מיהו נראה כיון דנטל ידיו ודעתו לאכול ולשתות שם פוטר אפילו דהבדלה כדפריש מההיא דערבי פסחים ועוד דלא גרע יין דהבדלה מיין שלפני הסעודה דפטר ומיהו יש שמחמירין להבדיל קודם נטילת ידים לאפוקי נפשייהו מפלוגתא דאז ודאי צריך לברך אחריו ברכה מעין שלש ולא פטר יין שבתוך המזון: יין שבתוך המזון מהו שיפטור יין שלאחר המזון. ומיירי דלא הוה להו יין לפני המזון: הסבו אין לא הסבו לא. תימה אמאי מקשה מדיוקא ותקשי ליה מרישא בהדיא דקתני היו יושבים מברך כל אחד לעצמו וי''ל דאי מרישא הוה אמינא שישבו בשביל עסק אחר שלא היה דעתם מתחלה לאכול אבל אם ישבו אדעתא לאכול אפילו בלא הסבה נמי מהניא: עשרה בני אדם שהיו מהלכין כו' ניזיל וניכול לחמא כו' כישבו והסבו דמיא. והשתא ניחא הא דפריש במתני' דמיירי בין בברכת המוציא בין בברכת המזון כדמשמע הכא מתוך הברייתא דעשרה בני אדם וכו' וא''ת אמאי המתינו למיבעי עד ברכת המזון והיאך ברכו על הפת מתחלה וי''ל שמא מיירי דישבו לאכול זה אחר זה וברך כל אחד לעצמו המוציא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|