|
טקסט הדף מנוקד
וְתַנְיָא הַמֵּסִיט אֶת הָרְאִיָּיה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תּוֹלִין וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין
מִשְׁכָּבוֹת וּמוֹשָׁבוֹת שֶׁבֵּין רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה לִרְאִיָּיה שְׁנִיָּיה בֵּית שַׁמַּאי תּוֹלִין וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין וְקָתָנֵי רֵישָׁא הָרוֹאָה רְאִיָּיה אַחַת שֶׁל זוֹב בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם אַלְמָא שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לְבֵית שַׁמַּאי תּוֹלִין לָא תֵּימָא שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם אֶלָּא אֵימָא כְּבוֹעֵל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם מַאי שְׁנָא אִיהוּ דְּלָא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וּמַאי שְׁנָא אִיהִי דִּמְטַמְּיָא לֵיהּ אִיהוּ דְּלָא שְׁכִיחִי בֵּיהּ דָּמִים לָא גְּזוּר בֵּיהּ רַבָּנַן אִיהִי דִּשְׁכִיחִי בַּהּ דָּמִים גְּזוּר בַּהּ רַבָּנַן וּמַאי שְׁנָא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב דִּמְטַמְּיָא לֵיהּ וּמַאי שְׁנָא בּוֹעֵל דְּלָא מְטַמְּיָא לֵיהּ מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב דִּשְׁכִיחַ מְטַמְּיָא לֵיהּ בּוֹעֵל דְּלָא שְׁכִיחַ לָא מְטַמְּיָא תְּנַן טָבְלָה יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו וְשִׁמְּשָׁה הֲרֵי זוֹ תַּרְבּוּת רָעָה מַגָּעָן וּבְעִילָתָן תְּלוּיִין מַאי לַָאו דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא לָא בֵּית הִלֵּל הִיא דְּתַנְיָא אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוּדָה לְבֵית הִלֵּל וְכִי לָזוֹ אַתֶּם קוֹרִין תַּרְבּוּת רָעָה וַהֲלֹא לֹא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לִבְעוֹל אֶת הַנִּדָּה נִדָּה סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא לִבְעוֹל אֶת הַזָּבָה זָבָה סָלְקָא דַעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא לִבְעוֹל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם אִיתְּמַר עֲשִׂירִי רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עֲשִׂירִי כִּתְשִׁיעִי מָה תְּשִׁיעִי בָּעֵי שִׁימּוּר אַף עֲשִׂירִי בָּעֵי שִׁימּוּר רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עֲשִׂירִי כְּאַחַד עָשָׂר מָה אַחַד עָשָׂר לָא בָּעֵי שִׁימּוּר אַף עֲשִׂירִי לָא בָּעֵי שִׁימּוּר אִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ אַהָא אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְרַבִּי עֲקִיבָא אֲפִילּוּ אַתָּה מְרַבֶּה בַּשֶּׁמֶן [בַּשֶּׁמֶן] כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ אֵינִי שׁוֹמֵעַ לְךָ אֶלָּא חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן לַתּוֹדָה וּרְבִיעִית יַיִן לַנָּזִיר וְאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי מַאי הֲלָכָה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הִלְכַת אַחַד עָשָׂר רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר הִלְכוֹת אַחַד עָשָׂר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הִלְכַת אַחַד עָשָׂר אַחַד עָשָׂר הוּא דְּלָא בָּעֵי שִׁימּוּר הָא לְאַחֲרִינֵי עָבֵיד שִׁימּוּר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר הִלְכוֹת אַחַד עָשָׂר לָא אַחַד עָשָׂר בָּעֵי שִׁימּוּר וְלָא שִׁימּוּר לַעֲשִׂירִי הָוֵי הָנֵי הֲלָכוֹת נִינְהוּ הָנֵי קְרָאֵי נִינְהוּ דְּתַנְיָא יָכוֹל הָרוֹאָה שְׁלֹשָׁה יָמִים בִּתְחִילַּת נִדָּה רְצוּפִים תְּהֵא זָבָה וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים אִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זוֹבָהּ בְּרוֹאָה יוֹם אֶחָד (אֲבָל הָרוֹאָה שְׁלֹשָׁה יָמִים בַּתְּחִילָּה תִּהְיֶה זָבָה) תַּלְמוּד לוֹמַר רש"י
ותניא. בזב בראייה ראשונה: המסיט את הראייה. טהור שהסיט את הטפה ראשונה: ב''ש אומרים תולין. אם יחזור הזב ויראה היום שנים נמצא זב גמור למפרע וזוב מטמא במשא: וב''ה מטהרין. כמסיט את הקרי דלא מטמא במשא: משכבות ומושבות כו'. אלמא מדמקשי ב''ש ראייה ראשונה לשומרת יום וקתני משכב ומושב של בין ראייה ראשונה לשניה תולין אלמא משכב ומושב דשומרת יום בשני שלה תולין ואם לא תראה טהורה ודוקא בשני אבל בראשון לא סלקא לה טבילה עד שתשמור קצת שני וכל זמן שלא טבלה זבה היא: אלא אימא כבועל שומרת יום. דמודה רב הונא בבעילה בשני לאחר טבילתה שהיא תולה כל זמן שלא ראתה ואין טומאתה עליו אפילו מדרבנן: מאי שנא איהו. בועל: דלא מטמא משכב ומושב. דיליה ומאי שנא איהי דמטמאה: איהו דלא שכיח ביה דמים לא גזרו ביה רבנן. לטמא משכב ומושב כל זמן שלא ראתה לאחר תשמיש: ומאי שנא משכב ומושב. כיון דאמרת איהי דשכיחי בה דמים גזרו בה רבנן מאי שנא בועל דלא גזרו ביה רבנן שתטמאנו: דברי הכל. ואפילו ב''ש וקתני בשני שבתוך י''א מגעה תלוי וקשיא לרב הונא: עשירי. אין לו צרוף לזיבה שאין מצטרף עמו אלא י''א דהוי להו תרי: כתשיעי. דפשיטא לן ביה דבעי שימור אם ראתה בו דהא ראוי להביאה לידי זבה גמורה: אף עשירי. אם התחילה לראות בו: בעי שימור. י''א כנגדו אע''ג דאינה ראויה לבא לידי זבה גמורה: כי''א. לב''ה דאמרי לא בעי שימור: בשמן בשמן. גבי רבוכה של תודה במנחות בפ' ב' מדות (דף פט.) דכתיב והקריב על זבח התודה וכתיב תלתא בשמן ותניא אילו נאמר בשמן הייתי אומר כל המנחות ללוג ת''ל בשמן בשמן דחלות ורקיקין הוי ריבוי אחר ריבוי למעט לחצי לוג: איני שומע לך. ללמד דבר זה מן המקרא שהלכה למשה מסיני על פה הוא: שבין נדה לנדה. בין סוף נדה לתחילת נדה משכלו ימי נדה אינה חוזרת להיות נדה לישב לראייה אחת ששה והוא עד שיכלו י''א יום: מאי הלכה. דמשמע איום י''א קאמר רבי אלעזר בן עזריה דהוי הלכה למשה מסיני ובעי הש''ס מאי הלכותיו משאר הימים שלפניו: הלכה י''א. בדבר אחד הוא חלוק משלפניו: הלכות י''א. בשני דברים הוא חלוק: שימור לאחריני. לעשירי: לא איהו בעי שימור. מדאורייתא לשמור י''א כנגדו ולא לאחריני הוי שימור דעשירי לא בעי שימור מדאורייתא הואיל ולא תבא בהן לידי זיבה ומדרבנן מיהא אפילו רואה יום י''א אסורה לשמש ביום שלאחריו כדקתני מתני' ה''ז גרגרן ואמרינן בפרק בא סימן (לעיל דף נד.) גרגרן דתנן אסור: יכול הרואה ג' ימים בתחלת נדה רצופים תהא זבה. לספירת ז' נקיים ולקרבן דכתיב (ויקרא טו) ימים רבים וקמצריך לה ספירה וקרבן: מה אני מקיים ואשה כי תהיה זבה. האמור בפרשה ראשונה שלא הצריכה ספירת נקיים וקרבן: ברואה יום אחד. אבל ראתה ג' תהא זבה: תלמוד לומר. בפרשה שניה:
תוספות
אלא אימא כבועל שומרת יום כנגד יום. וקשה דא''כ מסקינן דשומרת יום כנגד יום בשני שלה אין בועלה מטמא משכב ומושב והא תניא טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואח''כ ראתה מטמאין משכב ומושב ומטמאין משמע לשון רבים דקאי אתרווייהו היא ובועלה וליכא למימר ראתה שאני דהא מתרצא מילתא דרב יוסף ואידחי רב כהנא וי''ל דהך מסקנא דהכא ליישובי מילתא דרב הונא אתא דלא תקשי ליה מברייתא ומיהו מילתא דרב יוסף אדחי וניחא נמי טפי לרב הונא דלא תקשי מאי קמ''ל דודאי ראתה שאני כדמתרץ אביי מילתיה דרב כהנא וסבר רב הונא דלענין בועלה דלא שכיח אית לן למימר ראתה שאני אבל איהי דשכיחי בה דמים אפי' לא ראתה גזרינן אטו ראתה כי היכי דגזרינן ראתה ביום י''ב אטו ראתה תוך י''א ואע''ג דראיית י''ב אינה סותרת ועוד אור''י דאפילו קיימא מילתא דרב יוסף ניחא דלא קשה ממתני' דודאי ביום שלאחריו דהיינו ביום י''ב דשכיח בועל גבה דליכא איסור דאורייתא מטמא בועל משכב ומושב אע''ג דלא ראתה אבל תוך י''א יום בשני שלה אע''ג דגבי דידה לא מפלגינן בין ראתה ללא ראתה מ''מ בועל אינו מטמא משכב ומושב אלא בראתה: מאי שנא איהו. פי' בקונטרס מאי שנא בועל דלא מטמא משכב ומושב ותימה דהיינו האי דפריך בתר הכי מאי שנא בועל דלא מטמא משכב ומושב וי''ל דמעיקרא פריך משום לתאי דידיה וכי משני דלא שכיח ביה דמים פריך ולטמא משום לתאי דידה ור''י מפרש מ''ש דאיהו רואה ראייה אחת של זוב דתולין משכבות ומושבות שבין ראשונה לשניה ואין מטמא אלא ע''י תלייה אם יראה ואם לא יראה טהורין ומאי שנא איהי דכי רואה תוך י''א יום דמטמאה משכב ומושב ואע''ג דלא ראתה לרב הונא מיהו לא דמי דהתם משום דכי ראתה סתרה ולכך החמירו בלא ראתה אבל זב אפילו יראה לא יסתור לכך נראה מאי שנא איהי דכי טבלה יום שלאחר י''א יום ושמשה וראתה דמטמא משכב ומושב בלא תלייה אע''ג דהתם נמי אין סתירה ולהאי פירוש דפרשינן דראתה לאו דוקא פריך אבל לאידך פירושא דאמרינן ראתה שאני אבל לא ראתה תולין שוין איהו ואיהי: אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית יין לנזיר. נראה דהכי שמע מרביה וגרסינהו א''נ ר''ע חלק עליו מכל שלשה אלה כדאמר לקמן גבי אחד עשר יום הלכתא לר' אלעזר בן עזריה קראי לרבי עקיבא והוא הדין נמי דבשלישי פליג אע''ג דלא אשכחן: רבי יוחנן אמר הלכה אחד עשר. תימה במאי פליגי ר' יוחנן ור''ל הא רבי אלעזר בן עזריה לא איירי אלא בחשבון הימים שבתוך אחד עשר דשייכא בהו זיבה אבל בשימור אחד עשר לא איירי כלל וכן משמע מדפריך לקמן הני קראי נינהו ואי איהו איירי בהלכתא אחד עשר לישני קרא למנין הימים שהיא זבה והלכתא לשימור אחד עשר ויש לומר דודאי הלכה דקאמר רבי אלעזר בן עזריה לא איירי אלא במנין הימים דשייכי בהו זיבה ורבי יוחנן ור''ל בסברא בעלמא פליגי דרבי יוחנן קאמר כיון דיום שאחר י''א הוא נדות אין י''א צריך ספירה ור''ל סבר דאפילו שימור אינו נעשה לעשירי כיון דאינו ראוי להצטרף לזיבה גדולה דליכא אלא ב' ימים והשתא ניחא דהש''ס פריך שפיר קראי נינהו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|