|
טקסט הדף מנוקד
תִּסְגֵּי אַיְיתִי לִמְחַר וִידַע מַאי קָאָמְרָה לֵיהּ אֲמַר דּוּדֵי חָסְרַתְּ טַשְׁטָקֵי חָסְרַתְּ עַבְדֵי חָסְרַתְּ
דְּרַשׁ רָבָא אִשָּׁה חוֹפֶפֶת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְטוֹבֶלֶת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְהָא שְׁלַח רָבִין בְּאִגַּרְתֵּיהּ אִשָּׁה לֹא תָּחוֹף בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְתִטְבּוֹל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּתְמַהּ עַל עַצְמְךָ הֵיאַךְ חוֹפֶפֶת בַּיּוֹם וְטוֹבֶלֶת בַּלַּיְלָה הָא בָּעֵינַן תֵּכֶף לַחֲפִיפָה טְבִילָה וְלֵיכָּא הֲדַר אוֹקִי רָבָא אָמוֹרָא עֲלֵיהּ וּדְרַשׁ דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם טָעוּת הֵן בְּיָדִי בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אִשָּׁה לֹא תָּחוֹף בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְתִטְבּוֹל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּתְמַהּ עַל עַצְמְךָ הֵיאַךְ חוֹפֶפֶת בַּיּוֹם וְטוֹבֶלֶת בַּלַּיְלָה הָא בָּעֵינַן סָמוּךְ לַחֲפִיפָה טְבִילָה וְלֵיכָּא וְהִלְכְתָא אִשָּׁה חוֹפֶפֶת בַּיּוֹם וְטוֹבֶלֶת בַּלַּיְלָה וְהִלְכְתָא אִשָּׁה לֹא תָּחוֹף אֶלָּא בַּלַּיְלָה (אֶלָּא) קַשְׁיָא הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא לָא קַשְׁיָא הָא דְּאֶפְשָׁר הָא דְּלָא אֶפְשָׁר מַתְנִי' נִדָּה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ יוֹם שְׁבִיעִי שַׁחֲרִית וּמָצְאָה טְהוֹרָה וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה וּלְאַחַר יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּיוֹם שְׁבִיעִי שַׁחֲרִית וּמָצְאָה טְמֵאָה וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה וּלְאַחַר זְמַן בָּדְקָה וּמָצְאָה טְהוֹרָה הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טְמֵאָה וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה וְאִם יֵשׁ לָהּ וֶסֶת דַּיָּה שְׁעָתָהּ וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כֹּל שֶׁלֹּא הִפְרִישָׁה בְּטָהֳרָה מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טְמֵאָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִילּוּ בִּשְׁנַיִם לְנִדָּתָהּ בָּדְקָה וּמָצְאָה טְהוֹרָה וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה וּלְאַחַר זְמַן בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה גְּמָ' אִיתְּמַר רַב אָמַר זָבָה וַדַּאי וְלֵוִי אָמַר זָבָה סָפֵק אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַרֵישָׁא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה קָתָנֵי אֶלָּא אַסֵּיפָא בִּשְׁלָמָא סְפֵק זָבָה אָמְרִינַן אֶלָּא זָבָה וַדַּאי נָמֵי הֲרֵי בָּדְקָה וּמָצְאָה טְהוֹרָה אֶלָּא כִּי אִיתְּמַר דְּרַב וְלֵוִי שְׁמַעְתָּא בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ אִיתְּמַר נִדָּה שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁחֲרִית וּמָצְאָה טְמֵאָה וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא הִפְרִישָׁה וּלְאַחַר יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה רַב אָמַר זָבָה וַדַּאי וְלֵוִי אָמַר זָבָה סָפֵק רַב אָמַר זָבָה וַדַּאי כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא נִמְצֵאת טְמֵאָה וְעַכְשָׁיו נִמְצֵאת טְמֵאָה טְמֵאָה וַדַּאי וְלֵוִי אָמַר סְפֵק זָבָה אֵימַר פְּסַקָה בֵּינֵי וּבֵינֵי רש"יתסגי ואייתי למחר. די לך אם אטבול למחר: וידע. רב נחמן: מאי קאמרה ליה. שלא חפפה: עבדי חסרת. להביא מים ולחמם: דודי. קדרות להחם בהם חמין: טשטקי. פלדושטו''ל לישב עליהן: ותמה על עצמך היאך אשה כו'. שהרי בקושי התירו להרחיק חפיפתה מטבילתה כל כך אלא משום דאי חפפה בליל טבילתה אימור לא חייפא שפיר משום דממהרת לטבילתה מתוך שמהומה לביתה: הא דאפשר. לחוף ביום חופפת ביום: הא דלא אפשר. לחוף כגון מוצאי יום טוב לא תחוף אלא בלילה: מתני' לא הפרישה. לא בדקה עצמה להפריש בטהרה: הרי זו בחזקת טהורה. בימים שבינתיים וטהרותיה שנגעה בהן לאחר שטבלה בליל שמיני טהורות דהשתא הוא דחזאי: ומטמאה מעת לעת. ארישא קאי דקתני אחר ימים בדקה ומצאה טמאה מטמאה מעת לעת של ראייה זו: אפילו בשנים לנדתה בדקה. שחרית ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולסוף ז' טבלה ואחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי זו עד עכשיו בחזקת טהורה ושלש מחלוקות בדבר לתנא קמא שביעי הוא דמטהרתה בדיקת שחרית אבל שני לא ולר' יהודה אפילו בדיקת שביעי שחרית לא מטהרה עד שתפריש בין השמשות ולרבנן בתראי אפילו בשני: גמ' זבה ודאי. מפרש ואזיל: אהייא. קאי: אסיפא. בדקה שביעי שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה: בשלמא ספק זבה לחיי. דכיון דלא הפרישה בטהרה לא שחרית ולא ערבית איכא לספוקי ברואה ח' וט' וי': אלא זבה ודאי נמי. בתמיה והרי בדקה לאחר הימים ומצאה טהורה ואיכא למימר כיון דמצאה טהורה עד השתא נמי לא חזאי: באפי נפשה. ולאו אמתניתין: תוספותכך אמרו משמיה דרבי יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול למוצאי שבת ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה. שהרי בקושי התירו לה להרחיק חפיפתה כל כך אלא משום דאי חופפת בליל טבילתה אימור לא חייפא שפיר מתוך שמהומה לביתה ממהרת לטבילתה ופירש רש''י הא דאפשר לחוף ביום כגון בימי החול חופפת ביום וטובלת בלילה הא דלא אפשר לחוף ביום כגון שאירעה טבילתה במוצאי שבת ואם תחוף בע''ש תרחיק יותר מדאי מטבילתה חופפת בליל טבילתה במוצאי שבת וא''ת הא דפסקינן לעיל הלכתא כרב חסדא וכדמתרץ רב יימר לא קאי דהכא אמרינן דאינה חופפת ע''ש וטובלת למוצאי שבת וי''ל דאיכא לאוקמי פסק דלעיל שליל טבילתה במוצ''ש והוא יו''ט אז ודאי תחוף מע''ש ולא תפסיד עונתה הואיל ואינה יכולה לחוף בליל טבילתה ולא ביום שלפני טבילה מ''מ לפירוש רש''י נראה דמותר לחוף בליל טבילה אלא שטוב לה יותר לחוף ביום מפני שמהומה לביתה וכן משמע מדקאמר אשה חופפת ביום ולא קאמר אשה לא תחוף אלא ביום כדקאמר אשה לא תחוף אלא בלילה וכן משמע לעיל בעובדא דבי ריש גלותא דמותר לחוף בליל טבילה ולא מסתבר לפלוגי משום דאיקוט מדמייתי מההוא עובדא דנדה חופפת בלילה משמע אף בלא אונס ובשאלתות דרב אחאי פרשת אחרי מות [סי' צו] פירשה הא דאפשר לחוף בליל טבילה שהוא חול לא תרחיק חפיפה מטבילה כלל ואפילו אם היום כמו כן חול לא תחוף אלא בלילה והא דלא אפשר כגון שליל טבילה יום טוב או שבת אז תחוף ביום שלפני הטבילה ואפילו אם יום שלפני הטבילה כמו כן יו''ט או שבת אז תחוף מערב שבת או מערב יו''ט כפסק שלמעלה דדריש מרימר דהילכתא כרב חסדא וכדמתרץ רב יימר ולדברי השאלתות כל זמן שתוכל אין לחוף אלא בליל טבילה מיהא לפי מנהג הנשים של עכשיו ששוהות במרחץ עד הלילה מותר לחוף ביום אף לפי השאלתות ואינו אסור אלא לחוף מבעוד יום ולצאת מן המרחץ קודם הלילה אבל בששהתה שם עד הלילה חפיפה אריכתא היא שכל שעה עוסקת בחפיפת גופה ושערה ותבא עליה ברכה ועוד יש שמחמירות אע''פ שחופפת נושאות עמהן מסרק וסורקות עצמן בבית הטבילה ור''ת פירש ותמה על עצמך זהו כפל מלה כלומר היאך אתה אומר דבר זה שאשה חופפת ביום וטובלת בליל מוצאי שבת והא בעינן סמוך לחפיפה טבילה ואומר ר''י דכי האי גוונא איכא בפסחים פרק כל שעה (דף כג.) ותמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה: והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה. פי' בערב שבת וטובלת במוצאי שבת והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה פירוש במוצאי שבת ולא תמהר לחוף בערב שבת: הא דאפשר. לחוף במוצאי שבת שהוא חול תחוף בו ולא תמהר לחוף מערב שבת והא דלא אפשר לחוף במוצאי שבת ליל טבילתה כגון שהוא יום טוב חופפת מערב שבת אף על פי שטבילתה למוצאי שבת או ליל שני בשבת והם שני ימים טובים אחר השבת ולא איירי כלל הש''ס באיסור חפיפה שחרית וטבילה ערבית בלא הפסקת יום וכן לא איירי באיסור חפיפת לילה ואומר ר''י דאם אירע טבילתה ליל תשעה באב אסורה לטבול דלית הלכתא כהך ברייתא דכל כתבי הקדש (שבת קיא.) דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביה''כ אלא קי''ל כרבי חנינא סגן הכהנים דאמר סוף פרק קמא דתענית (דף יג.) כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה ואומר עלה בירושלמי בפ''ב דביצה אורי רבי לוי כהדא דרבי חנינא סגן הכהנים ועוד יש לפרש דההיא דכל כתבי בימי התנאים שהיו עסוקים בטהרות והיו צריכים ביום תשעה באב להתעסק בטהרות לפיכך טובלת מבערב אבל בזמן הזה דלבעלה דוקא אפשר לה לחוף ולטבול במוצאי תשעה באב ואם אין לה פנאי לרחוץ ולחוף בלילה תרחוץ ותחוף ערב תשעה באב כדי שיהיה בקל לה עדיין לחוף קצת מוצאי תשעה באב ולטבול: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|