סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַשָּׂא וְאֵימָא בְּמַשָּׂא מְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים וּבְמַגָּע אָדָם מְטַמֵּא בְּגָדִים לָא לְטַמֵּא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּגַּע נְבֵלָה
לָא סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים הַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה מַקִּישׁ זוֹבוֹ לוֹ מָה הוּא לֹא חִלַּקְתָּ בֵּין מַגָּעוֹ לְמַשָּׂאוֹ לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים אַף זוֹבוֹ כֵּן
וְהַשְׁתָּא דְּנָפְקָא לַן מֵהַזָּב אֶת זוֹבוֹ זוֹבוֹ טָמֵא לְמָה לִי
אָמַר רַב יְהוּדָה מִדִּסְקַרְתָּא אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יוֹכִיחַ שֶׁגּוֹרֵם טוּמְאָה לַאֲחֵרִים וְהוּא עַצְמוֹ טָהוֹר וְאִי מִשּׁוּם הַזָּב אֶת זוֹבוֹ לְמִנְיָינָא הוּא דַּאֲתָא
זוֹב חַד זוֹבוֹ תַּרְתֵּי וּבַשְּׁלִישִׁי אַקְּשֵׁיהּ רַחֲמָנָא לִנְקֵבָה
כְּתַב רַחֲמָנָא זוֹבוֹ טָמֵא וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַחֲמָנָא זוֹבוֹ טָמֵא הוּא דְּרוֹשׁ בֵּיהּ נָמֵי הַאי
וְהָרוֹק רוֹק מְנָלַן דְּתַנְיָא וְכִי יָרוֹק יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע תַּלְמוּד לוֹמַר בַּטָּהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע בַּטָּהוֹר
אֵין לִי אֶלָּא רוּקּוֹ כִּיחוֹ וְנִיעוֹ וּמֵי הָאַף שֶׁלּוֹ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִי יָרוֹק
אָמַר מָר יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע מֵהֵיכָא תֵּיתֵי
סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא נֵילַף רוֹק רוֹק מִיבָמָה מָה הָתָם אַף עַל פִּי דְּלָא נְגַע אַף הָכָא נָמֵי דְּלָא נְגַע קָא מַשְׁמַע לַן
וְאֵימַר הָנֵי מִילֵּי בְּמַגָּע אֲבָל בְּמַשָּׂא לָא מִידֵי דְּהָוֵה אַשֶּׁרֶץ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר קְרָא בַּטָּהוֹר מַה שֶּׁבְּיַד טָהוֹר טִמֵּאתִי לָךְ
וְאֵימָא בְּמַשָּׂא מְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים בְּמַגָּע אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים לָא לְטַמֵּא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּגַּע נְבֵלָה
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר קְרָא בַּטָּהוֹר טׇהֳרָה שֶׁטִּהַרְתִּי לְךָ בְּמָקוֹם אַחֵר טִמֵּאתִי לְךָ כָּאן וְאֵיזֶה זֶה מַגַּע נְבֵלָה
וְאֵימָא כְּמַשָּׂא דְּשֶׁרֶץ אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא בָּאָדָם מַאי בַּטָּהוֹר שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי
וּמֵי הָאַף מַאי מֵי הָאַף אָמַר רַב בְּנִגְרָרִין דֶּרֶךְ הַפֶּה לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמֵי הָאַף בְּלֹא צִחְצוּחֵי הָרוֹק וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ בְּנִגְרָרִין דֶּרֶךְ הַחוֹטֶם אַלְמָא קָסָבַר מַעְיָין הוּא וְרַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ
וְרַב נַחְשׁוֹב נָמֵי דִּמְעַת עֵינוֹ דְּאָמַר רַב הַאי מָאן דְּבָעֵי דְּלִסְתַּמֵּיה (לְעֵינֵיהּ) לִיכְחוֹל מִגּוֹי וְלֵוִי אֲמַר הַאי מָאן דְּבָעֵי דְּלֵימוּת לִיכְחוֹל מִגּוֹי
וְאָמַר רַב חִיָּיא בַּר גּוּרְיָא מַאי טַעְמָא דְּרַב דְּלָא אָמַר הָא מַאן דְּבָעֵי דְּלֵימוּת הוֹאִיל וְיָכוֹל לְגוֹרְרָן וּלְהוֹצִיאָן דֶּרֶךְ הַפֶּה וְרַב נְהִי דְּזִיהֲרָא נָפֵיק דִּמְעֲתָא גּוּפַאּ לָא נָפֵיק
תָּא שְׁמַע תִּשְׁעָה מַשְׁקֵה הַזָּב הֵן הַזֵּיעָה וְהַלֵּיחָה סְרוּחָה וְהָרֶיעִי טְהוֹרִין מִכְּלוּם דִּמְעַת עֵינוֹ וְדַם מַגֵּפָתוֹ וַחֲלֵב הָאִשָּׁה מְטַמְּאִין טוּמְאַת מַשְׁקִין בִּרְבִיעִית אֲבָל זוֹבוֹ רוּקּוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו מְטַמְּאִין טוּמְאָה חֲמוּרָה וְאִילּוּ מֵי הָאַף לָא קָתָנֵי
בִּשְׁלָמָא לְרַב לָא קָתָנֵי דְּלָא פְּסִיקָא לֵיהּ לְמִתְנֵי זִימְנִין דְּאָתֵי דֶּרֶךְ הַפֶּה וְזִימְנִין דְּאָתֵי דֶּרֶךְ הַחוֹטֶם אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן לִיתְנֵי
וּלְטַעְמָיךְ כִּיחוֹ וְנִיעוֹ מִי קָתָנֵי אֶלָּא תְּנָא רוֹק וְכֹל דְּאָתֵי מֵרִבּוּיָא הָכָא נָמֵי תְּנָא רוּקּוֹ וְכֹל דְּאָתֵי מֵרִבּוּיָא
דִּמְעַת עֵינוֹ דִּכְתִיב וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וְדַם מַגֵּפָתוֹ דִּכְתִיב וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה מָה לִי קַטְלֵיהּ כּוּלֵּיהּ מָה לִי קַטְלֵיהּ פַּלְגֵיהּ חֲלֵב הָאִשָּׁה דִּכְתִיב וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ
מֵימֵי רַגְלָיו מְנָלַן דְּתַנְיָא זוֹבוֹ טָמֵא וְזֹאת לְרַבּוֹת מֵימֵי רַגְלָיו לְטוּמְאָה וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה רוֹק הַבָּא מִמְּקוֹם טׇהֳרָה טָמֵא מֵימֵי רַגְלָיו הַבָּאִין

רש"י

נבלה. במגע מטמאה אדם ולא בגדים שעליו ובמשא מטמאה אדם ובגדים שעליו כדכתיב (ויקרא יא) והנוגע בנבלתה יטמא עד הערב והנושא את נבלתה יכבס בגדיו אבל במגע לא כתיב כבוס: זב אפילו מגעו מטמא בגדים דכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וכן משאו דכתיב במשכב ומושב והנושא אותם יכבס בגדיו וקל וחומר לנושא זב עצמו: והשתא דנפקא לן. טומאת הזב מוהזב את זובו דאיתקש זובו לו זובו טמא למה לי: זב חדא זובו תרתי. וכתיב לזכר דבשתי ראיות ראשונות דין זכר עליו שאינו מטמא באונס ומכאן ואילך איתקש לנקבה דאפילו ראה שלישי באונס חייב קרבן: והשתא דכתיב זובו טמא. דנפקא לן מיניה עיקר טומאת זוב מהשתא דרוש מוהזב את זובו הך דרשא דלא תחלוק בין מגעו למשאו ואע''פ שאתה דורשו לדרשא אחריני: כיחו וניעו. מין רוק הן: תלמוד לומר וכי ירוק. וי''ו דריש: במה שביד טהור. אם רק במה שביד טהור דהוה ליה טהור נושא את הרוק: זה מגע נבלה. שטהרתי לך בגדים שעליו וטמאתים לך כאן במגע הרוק: ואימא משא דשרץ. שטהרתי לך את הנושאו טמאתי לך בכאן בנושא הרוק אבל מגעו כנבלה: לימא באדם. דדרשינן במה שביד אדם והיינו משאו ובלאו דרשא דטהרה שטהרתי לך וכו' נפקא לן משא: מאי בטהור. דמשמע טהרה שטהרתי במקום אחר טמאתי בכאן: ש''מ תרתי. משא מרבויא דבי''ת שבטהור ומגע לטמא בגדים מטהור: בנגררין דרך הפה. שגררן והוציאן דרך הפה: ורחמנא רבייה. מכי ירוק כל דדמי לרוק: ורב. כיון דלאו מעין הוא אלא מפני שגררן דרך פיו קתני לה ומשום צחצוחי הרוק: ליחשוב נמי במתניתא דמעת עינו. ונוקמה בשגוררה דרך הפה דהאמר רב אפשר לגוררה דרך הפה: דאמר רב האי מאן דבעי דלסתמיה. שיתעוור: ליכחול עיניה מעובד כוכבים ולוי אמר כו' מאי טעמא דרב דלא אמר לימות. דסבר אם נתן העובד כוכבים לתוכו סם המות יכול לגוררו ולהוציאו דרך פיו כדרך הרוקקין שמושכין מי האף בפיהם ע''י רוח נשימתם לגופן: זיהרא. ארס של סם המות: ליחה סרוחה. קויטור''א: מגפתו. מכתו: טומאת משקין. לטמא אוכלין ומשקין כשאר משקין טמאים: ברביעית. זהו שיעור משקין לטומאה: טומאה חמורה. אדם ובגדים דמעיינות הן: בשלמא לרב. דאמר האי דקתני להו תנא דלעיל בנגררין דרך הפה איכא לתרוצי דהאי תנא להכי לא תני להו דכיון דטומאתן לאו מחמת עצמן היא אלא משום צחצוחי רוק לא פסיקא ליה דהא זימנין דנפקי דרך חוטם וטהורין ובמילתא דלא פסיקא לא קמיירי: אלא לרבי יוחנן. דאמר לעולם טמאין ליתני: ותשקמו בדמעות שליש. אלמא משקה איקרו: דם חללים ישתה. אלמא דם חלל איקרי משקה ודם מגפתו נמי דם חללים הוא דהא קטליה פלגיה: זובו טמא וזאת. דסמיך ליה וזאת תהיה טומאתו וגו' ודרשי האי וזאת אקרא דלעיל זובו טמא וזאת כלומר דבר אחר נמי כזוב:

תוספות

כי איצטריך קרא למשא. וא''ת למשא נמי לא איצטריך מההיא טעמא דלא גרע משכבת זרע דהא בזב קיימין ואיכא למ''ד סוף פ''ב דב''ק (דף כה.) שכבת זרע מטמאה במשא אפילו בלא ציחצוחי זיבה מק''ו ומה טהור בטהור פירוש רוק טמא בטמא טמא בטהור שכבת זרע אינו דין שיהא טמא בטמא ויש לומר דלא קשה מידי דאין לנו לעשות זאת הזיבה שהיא גורמת טומאה דהיינו ראייה שניה משאם היתה שכבת זרע וקרי שאחר ראייה ראשונה טהור ממשא שאינו זב וה''ק דלא גרע מאילו היתה ראייה זו שכבת זרע דמטמא במגע ולא במשא ומק''ו לא אתי דאין זה טמא בטמא דאכתי אינו טמא אלא על ידי ראייה זו הוא נעשה טמא וא''ת כיון דמגע נפקא לן בלא קרא היכי שייך לומר שעיר המשתלח יוכיח הא לא דמי דבזוב איכא טומאת מגע וכי האי גוונא אמר בפרק כל הבשר (חולין קטו:) גבי בשר בחלב דיליף איסור אכילה מואנשי קדש תהיון ואיסור הנאה מערלה מק''ו ופריך ונילף כולה מילתא מערלה ומשני משום דאיכא למימר חוסם פי פרה ודש בה וחורש בשור וחמור יוכיח שנעבדה בהן עבירה ומותרין אף באכילה אבל עכשיו דנפקא לן איסור אכילה מקרא ליכא למימר תו יוכיח דלא דמי דאינהו שרי באכילה ויש לומר דשעיר המשתלח נמי כיון דמטמא אחרים העוסקין בו אינו טהור גמור ושייך לטומאת עצמו והוי כאילו טמא במגע ודמיא לזוב: כיחו וניעו. כיחו הוא הבא מכח רב מן החזה ניעו ע''י נענוע מעט כך מפרש ר''ת ויש לפרש נמי איפכא ניעו שמנענע כל גופו כיחו בכח מעט ובמתני' דלא תנא כיחו לא חש להאריך אבל תימה דתנן ניעו מקמי רוק דעיקר דכתיב בהדיא וי''ל דהך דאתיא מדרשא חביבא ליה: נילף רוק רוק מיבמה. תימה דהשתא נילף רוק דיבמה מהכא דנגע ויש לומר דבסיפרי דרשינן ליה מקרא דלא בעינן נגע וירקה בפניו יכול בפניו ממש ת''ל לעיני הזקנים רוק הנראה לזקנים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר