סקר
איך אתה מסתדר עם פירוש הרשב"ם לב"ב?





 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְיָרְדָה וְטָבְלָה מַהוּ
אִם תִּמְצֵי לוֹמַר בָּתַר עֲקִירָה אָזְלִינַן אַף עַל גַּב דְּמָצֵי נָקֵיט לְהוּ הָנֵי מִילֵּי יִשְׂרְאֵלִית דִּטְמֵאָה דְּאוֹרָיְיתָא אֲבָל גּוֹיָה זָבָה דִּטְמֵאָה דְּרַבָּנַן לָא אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא תֵּיקוּ
וּמְטַמְּאִין בְּכֹל שֶׁהֵן אָמַר שְׁמוּאֵל זָב צָרִיךְ כַּחֲתִימַת פִּי הָאַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ
וְהָאֲנַן תְּנַן מְטַמְּאִין בְּכׇל שֶׁהֵן הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי נָתָן דְּתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל זָב צָרִיךְ כַּחֲתִימַת פִּי הָאַמָּה וְלֹא הוֹדוּ לוֹ
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר קְרָא אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ
וְרַבָּנַן הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ לַח מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא יָבֵשׁ
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָהוּא מֵרָר נָפְקָא
וְרַבָּנַן הָהוּא לְמִנְיָנָא הוּא דַּאֲתָא זוֹבוֹ חֲדָא רָר בְּשָׂרוֹ תְּרֵי אֶת זוֹבוֹ תְּלָת לִימֵּד עַל זָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁחַיָּיב בְּקׇרְבָּן
אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טָמֵא מִקְצָת זוֹבוֹ טָמֵא לִימֵּד עַל זָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שֶׁמְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִנְיָנָא מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַבִּי סִימַאי
דְּתַנְיָא רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר מָנָה הַכָּתוּב שְׁתַּיִם וּקְרָאוֹ טָמֵא שָׁלֹשׁ וּקְרָאוֹ טָמֵא הָא כֵיצַד שְׁתַּיִם לַטּוּמְאָה וְשָׁלֹשׁ לַקׇּרְבָּן
וּלְמַאן דְּנָפְקָא לֵיהּ תַּרְוַיְיהוּ מִזֹּאת תִּהְיֶה טוּמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִבָּעֵי לֵיהּ עַד שֶׁיֵּצֵא מִבְּשָׂרוֹ
זוֹבוֹ טָמֵא לְמָה לִי לִימֵּד עַל הַזּוֹב שֶׁהוּא טָמֵא
אָמַר רַב חֲנִילַאי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שִׁכְבַת זֶרַע לְרוֹאֶה בְּמַשֶּׁהוּ לְנוֹגֵעַ בְּכַעֲדָשָׁה וְהָאֲנַן מְטַמְּאִין בְּכֹל שֶׁהֵן תְּנַן מַאי לַָאו לְנוֹגֵעַ לֹא לְרוֹאֶה
תָּא שְׁמַע חוֹמֶר בְּשִׁכְבַת זֶרַע מִבְּשֶׁרֶץ וָחוֹמֶר בְּשֶׁרֶץ מִבְּשִׁכְבַת זֶרַע חוֹמֶר בְּשֶׁרֶץ שֶׁהַשֶּׁרֶץ אֵין חֲלוּקָה טוּמְאָתוֹ מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּשִׁכְבַת זֶרַע חוֹמֶר בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהַשִׁכְבַת זֶרַע מְטַמֵּא בְּכֹל שֶׁהוּא מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּשֶׁרֶץ
מַאי לַָאו לְנוֹגֵעַ לָא לְרוֹאֶה
וְהָא דּוּמְיָא דְּשֶׁרֶץ קָתָנֵי מָה שֶׁרֶץ בִּנְגִיעָה אַף שִׁכְבַת זֶרַע בִּנְגִיעָה אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה שׁוּם שֶׁרֶץ קָתָנֵי וְשׁוּם שִׁכְבַת זֶרַע קָתָנֵי
וְשֶׁרֶץ לָא מְטַמֵּא בְּמַשֶּׁהוּ וְהָא אֲנַן תְּנַן הָאֵבָרִים אֵין לָהֶם שִׁיעוּר פָּחוֹת מִכְּזַיִת בְּשַׂר הַמֵּת וּפָחוֹת מִכְּזַיִת בְּשַׂר נְבֵלָה וּפָחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ
שָׁאנֵי אֵבֶר דְּכוּלֵּיהּ בִּמְקוֹם עֲדָשָׁה קָאֵי דְּהָא אִילּוּ חָסַר פּוּרְתָּא אֵבֶר מִי קָמְטַמֵּיא
שִׁכְבַת זֶרַע דַּחֲלוּקָה טוּמְאָתוֹ מַאי הִיא אִילֵימָא בֵּין יִשְׂרָאֵל לִדְגוֹיִם הָכִי נָמֵי אִיכָּא עַכְבָּר דְּיָם וְעַכְבָּר דְּיַבָּשָׁה
אֶלָּא בֵּין קָטָן לְגָדוֹל
אָמַר רַב פָּפָּא כְּתַנָּאֵי מִנַּיִן לְרַבּוֹת נוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ אִישׁ
וּפְלִיגִי תַּנָּאֵי בְּעָלְמָא דְּאִיכָּא דְּאָמְרִי דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ וְאִיכָּא דְאָמְרִי דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ
לְמַאן דְּאָמַר דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ מָה שֶׁרֶץ בִּנְגִיעָה אַף שִׁכְבַת זֶרַע בִּנְגִיעָה וּמִינַּהּ מָה שֶׁרֶץ בְּכַעֲדָשָׁה אַף שִׁכְבַת זֶרַע בְּכַעֲדָשָׁה
וּלְמַאן דְּאָמַר דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ מָה שֶׁרֶץ בִּנְגִיעָה אַף שִׁכְבַת זֶרַע בִּנְגִיעָה וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ מָה שִׁכְבַת זֶרַע לָרוֹאֶה בְּמַשֶּׁהוּ אַף לַנּוֹגֵעַ בְּמַשֶּׁהוּ
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא מִמַּאי דְּמֵאוֹ אִישׁ דְּשֶׁרֶץ קָמְרַבֵּי לֵיהּ דִּילְמָא מֵאוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע קָמְרַבֵּי לֵיהּ וּדְכוּלֵּי עָלְמָא דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ
שַׁיְילִינְהוּ לְתַנָּאֵי אִיכָּא דְּתָנֵי כְּרַב פָּפָּא וְאִיכָּא דְּתָנֵי כְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן
מַתְנִי' תִּנוֹקֶת בַּת יוֹם אֶחָד מִטַּמְּאָה בְּנִדָּה בַּת עֲשָׂרָה יָמִים מִטַּמְּאָה בְּזִיבָה
תִּנוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד מִטַּמֵּא בְּזִיבָה וּמִטַּמֵּא בִּנְגָעִים וּמִטַּמֵּא בִּטְמֵא מֵת וְזוֹקֵק לְיִבּוּם וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם וּמַאֲכִיל בִּתְרוּמָה וּפוֹסֵל (אֶת) [מִן] הַתְּרוּמָה

רש"י

וירדה וטבלה. לשם יהודית אם תמצי לומר בזבה נעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה אזלינן בתר עקירה ה''מ בישראל דטומאתו מדאורייתא: לח מטמא. דהחתים משמע לח שהיבש אינו חותם פי האמה דנפיל: רר. משמע לח כמו (שמוא''ל א כא) ויורד רירו: בזובו חדא. זאת תהיה טומאתו בזובו חדא רר תרי את זובו תלת לקרבן: או החתים. לח: מזובו. טומאתו היא מקצת זובו אית ביה טומאת זיבה: שתים וקראו טמא. כי יהיה זב מבשרו חדא זובו טמא תרי טמא: שלש וקראו טמא. זאת תהיה טומאתו בזובו חדא רר בשרו את זובו תרי או החתים בשרו מזובו תלת טומאתו היא: על הזוב. שהטיפה עצמה טמאה: לנוגע בכעדשה. דמנגיעה דשרץ נפקא לן נגיעה דש''ז לקמן מאו איש אשר יגע וגו': אין לו חלוקת טומאה. דשרץ קטן מטמא כגדול אבל קטן פחות מבן ט' אין לו קרי: שום שרץ קתני. אין לך שרץ מטמא במשהו אבל ש''ז יש מטמא במשהו כגון לרואה: דכוליה במקום כעדשה קאי. כלומר מתוך חשיבותיה שהוא אבר הוי חשוב במקום כעדשה: תדע. דמשום חשיבותא דאבר הוא דהא אילו חסר פורתא מן האבר דהוי בציר מכעדשה מי מטמא: עכבר דים. אינו מטמא כדתניא בהעור והרוטב (חולין דף קכו:) דעל הארץ כתיב: כתנאי. נוגע אי במשהו אי בכעדשה: ת''ל או איש. קס''ד מאו איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא ילפי': ושמעי' בעלמא. תנאי דפליגי בכמה דוכתי בדון מינה ומינה ובדון מינה ואוקי באתרא הילכך הנהו תנאי על כרחך פליגי בנוגע בקרי למ''ד דון מינה ומינה דון ש''ז משרץ דהא מקרא דשרץ ילפינן לה דמה שרץ מטמא בנגיעה אף ש''ז בנגיעה ומינה מה שרץ בכעדשה כו': ואוקי באתרא. הנח ש''ז במקומה כדאשכחן בראיה דבמשהו: דילמא מאו איש אשר תצא ממנו כו'. ילפינן לה ואפי' למ''ד דון מינה ומינה הוה במשהו דהא נגיעה מראיה יליף ודכ''ע דון מינה ומינה הוה דהכא ליכא פלוגתא דאוקי באתרא דהא מיניה וביה יליף: איכא דתני כרב פפא. מאו איש אשר יגע בכל שרץ: מתני' וזוקק ליבום. אם נולד יום אחד קודם מיתת אחיו אבל נולד לאחר מיתת אחיו אינו זוקק דכתיב (דברים כה) כי ישבו אחים יחדו: ופוטר מן היבום. אם נולד לאחר מיתת אביו וחיה שעה אחת ומת אבל כל זמן שמעוברת אינו מתירה לינשא: ומאכיל בתרומה. בת ישראל שניסת לכהן ומת ונולד לה בן לאחר מיתתו אוכלת בשבילו בתרומה בו ביום שנולד כדכתיב (ויקרא כב) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ודרשינן יאכילו את אמם אבל הניחה מעוברת אינה אוכלת בשבילו עד שיולד: ופוסל (את) התרומה. קס''ד כגון בת כהן שניסת לישראל ומת והניח בן יום אחד פסלה מתרומת בית אביה כל ימי חייו דכתיב (שם) וזרע אין לה ושבה אל בית אביה והא יש לה זרע ובגמרא פריך אפילו עובר נמי פוסל:

תוספות

את זובו תלת. לא דריש אתין אי נמי אתי לדרשא אחריתי: עד שיצא מבשרו. ובפרק בנות כותים (לעיל דף לה.) דדריש מבשרו ולא מחמת אונסו תרתי שמעת מינה וא''ת ול''ל קרא עד שיצא מבשרו מהיכא תיתי שיטמא בפנים כבחוץ דאי מנדה וזבה הא בריש בנות כותים (שם דף לב:) מצריך קרא לרבות קטן לזב ולנדה ולזבה ולא ילפינן מהדדי וי''ל דהוה ילפינן מנדה וזבה ופולטת במה הצד לר''ש נמי י''ל כיון דגלי לן קרא ששוין הן זב וזבה לענין קטנים גם לענין פנים כבחוץ היינו משוין אותם אי לאו מבשרו: והתנן האברים אין להם שעור. וא''ת וכי' לא ידע דאבר שלם דוקא קאמר וי''ל דפריך אמאי דמשני דשום שכבת זרע קתני דשום שרץ נמי אשכחן כגון אברים ומשני דלאו היינו כל שהוא דאי חסר ליה טהור: מנין לרבות נוגע בשכבת זרע ת''ל או איש. מוהבגד אשר יהיה עליו שכבת זרע לא מצי למילף דבגד חמור מאדם דנושא הנבלה מטמא בגדים בחבורו ולא אדם כדאמר בפ''ק דבבא בתרא (דף ט:) וא''ת מ''ט דריש מאו איש דשרץ ושביק או איש דכתיב בש''ז גופיה וי''ל דמסתבר ליה טפי לרבות נוגע מקרא דנוגע ולא מההיא דש''ז דמיירי ברואה וא''ת ול''ל יתורא דאו איש תיפוק ליה מדאיתקש ש''ז לשרץ דמהאי טעמא ילפינן בשרץ בגד ועור משכבת זרע בפ' במה אשה (שבת דף סד.) ובפרק כיצד הרגל (ב''ק דף כה:) וי''ל דאי לאו או איש הוה אמינא דלא הוקשה אלא מ''ש בפירוש כגון נוגע דשרץ לרואה דש''ז ומצי למימר דרב פפא דמרבה נוגע מאו איש דשרץ הא דאמר התם דאיתקש אהדדי היינו משום דקרא דשרץ איירי בש''ז ומאו איש דשרץ נמי לא הוה מוקמינן לנוגע בש''ז אי לאו דאסמכינהו בהדיא: ומטמא בנגעים. משום דבנגעים כתיב (ויקרא יג) איש או אשה ובטומאת מת נמי כתיב (במדבר יט) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא איצטריך קרא בהו לרבויי אבל לענין זוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל תרומה לא כתיב איש ולא איצטריך קרא אלא למעוטי עובר:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר