סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה בְּסֵדֶר טְהָרוֹת אֲבָל בִּשְׁאָר סְדָרִים אִיכָּא טוּבָא
וְהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל הַסַּל מְצָרְפָן לַחַלָּה וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁמַע מִינַּהּ
וּמַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי מֵהַאי מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי אֶלְעָזָר כְּוָתֵיהּ
דִּתְנַן רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ
וּמִי קָאֵי וְהָא אַצְרוֹכֵי מַצְרְכִינַן לְהוּ וְלָא דָּמְיָין לַהֲדָדֵי אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא כְּוָתֵיהּ
דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁמְּמָאֲנִים אֶת הַקְּטַנּוֹת
וְשֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד וְשֶׁנִּסְקַל תַּרְנְגוֹל בִּירוּשָׁלַיִם עַל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ וְעַל יַיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְעַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרַב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת
מַאי קְטַנּוֹת לָאו חֲדָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְחַד דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא מַאי קְטַנּוֹת קְטַנּוֹת דְּעָלְמָא
אִי הָכִי גַּבֵּי אִשָּׁה נָמֵי נִתְנֵי נָשִׁים וְנֵימָא נָשִׁים דְּעָלְמָא אֶלָּא מִדְּהָכָא קָתָנֵי אִשָּׁה וְהָכָא קָתָנֵי קְטַנּוֹת שְׁמַע מִינַּהּ דַּוְקָא קָתָנֵי שְׁמַע מִינַּהּ
וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה וְתוּ לֵיכָּא וְהָתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכִי תֵימָא כִּי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה בְּסֵדֶר טְהָרוֹת אֲבָל בִּשְׁאָר סִדְרֵי אִיכָּא וּמִי אִיכָּא
וְהָתְנַן הַוֶּרֶד וְהַכּוֹפֶר וְהַלְּטוֹם וְהַקְּטָף יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר וְאָמַר רַבִּי פְּדָת מַאן תְּנָא קִטְפָא פֵּירָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר
וְאָמַר רַבִּי זֵירָא חֲזִי דְּמִינָּךְ וּמֵאֲבוּךְ קָשָׁרֵיתוּ קִטְפָא לְעָלְמָא אַתְּ אָמְרַתְּ מַאן תַּנָּא קִטְפָא פֵּירָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַאֲבוּךְ אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה
וְאִם אִיתָא לֵימָא לֵיהּ כִּי אָמַר אַבָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה בְּסֵדֶר טְהָרוֹת אֲבָל בִּשְׁאָר סִדְרֵי אִיכָּא
אֶלָּא קַשְׁיָא הָהִיא מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי אֶלְעָזָר כְּוָתֵיהּ דִּתְנַן רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מְלַמְּדִים אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ
וּמִי קָאֵי וְהָא אַצְרוֹכֵי מַצְרְכִינַן לְהוּ וְלָא דָּמְיָין לַהֲדָדֵי אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא כְּווֹתֵיהּ
וְתוּ לֵיכָּא וְהָתְנַן רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אוֹמְרָהּ בַּהוֹדָאָה וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר
אָמַר רַבִּי אַבָּא הָהוּא דְּאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּתַנְיָא רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אוֹמְרָהּ בַּהוֹדָאָה

רש"י

מלמדין את הקטנה. בפרק בית שמאי ביבמות ב' אחין נשואין ב' אחיות יתומות אחת גדולה ואחת קטנה מת בעלה של גדולה ונמצאת זקוקה ליבם בעל הקטנה ודוחה זיקתה נישואי אחותה הקטנה ואוסרתה עליו שאין נישואי קטנה כלום ואם יגרשנה לקטנה בגט שוב אינו יכול ליבם את הגדולה שאחות גרושתו היא אלא מלמדין את הקטנה שתמאן בו ומיאון עוקר נישואין הראשונים ומותר ליבם הגדולה: הרודה ונותן לסל. כגון שהיה לש את עיסתו פחות פחות מחמשת רבעים לפוטרו מן החלה: הסל מצרפן. כשרודן מן התנור: מאי אולמיה דהאי. דחלה מההיא דמיאון דפשטת לה מינה דאמרת ה''נ מסתברא הא שמעינן מההיא דמיאון דבשאר סדרי איכא הלכה כר''א: ומשני מההיא דמיאון ליכא למשמע מינה דבשאר סדרים איכא דהתם משום דקאי ר' אלעזר כר''א ואיכא למימר משום דמסייע ר' אלעזר לר''א מש''ה הלכה כמותו בהא אבל משום דידיה לחודיה לא: מלמדין את הקטנה. במילתא אחריתי היא בפ' ב''ש: ומי קאי והא אצרוכי מצרכינן ליה. התם דאמר שמואל בקמייתא הלכה כר''א ובאידך נמי הלכה כר' אלעזר ואמרי' צריכא דאי אשמועינן כו' אלמא ר' אלעזר ור''א לאו חד טעמא קאמרי מדאיצטריך לשמואל למימר בתרווייהו הלכה: שממאנין את הקטנות. מבקשין מהן שימאנו כגון הנך דרבי אלעזר ור''א כדי לקיים מצות יבום: ושמשיאין אשה. שהלך בעלה למדינת הים ושמעה מפי עד אחד שמת משיאין אותה לאחר: ושנסקל תרנגול. כדכתיב (שמות כא) והמית איש או אשה השור יסקל והוא הדין לכל חיה ועוף כדאוקימנא בשור שנגח את הפרה (ב''ק דף נד:) דיליף שור שור משבת אלא שדבר הכתוב בהווה: בן מ' יום. ומקמי הכי פסול דה''ל יין מגתו: קטנות דעלמא. ולעולם עדות בן בבא אדר' אלעזר קאי ולא אדר''א וה''ק כל קטנות שיבאו למאן לפנינו כי ההיא דר''א מלמדין אותן למאן: ליתני נשים. שמשיאין נשים ע''פ עד אחד: ונימא מאי נשים נשים דעלמא. כי היכי דאמר מאי קטנות קטנות דעלמא: דוקא קתני. קטנות שתים אחת דר' אלעזר ואחת דר' אליעזר ואשה דליכא למימר הכי נסבה בלשון יחיד: וכן אמר ר' אלעזר. אדשמואל קאי ואמורא הוא והוא ר' אלעזר בן פדת ורבי אלעזר דמיאון תנא הוא והוא ר' אלעזר בן שמוע: הורד והכופר. מין בשמים הן: קטף. מין אילן ואין עושה פרי אלא שרף (יוצא ונוטף מהן) וזהו פריו: יש להן שביעית. שצריך להפקירם ואסור לעשות בהן סחורה ולא אמרי' עצים בעלמא נינהו ושביעית אינה נוהגת בעצים כדאמרי' בלולב הגזול (סוכה דף מ.): ביעור. כשכלה לחיה מן השדה ואע''ג דיש להן שביעית איצטריך למימר יש להן ביעור דיש שיש לו שביעית ליאסר בסחורה ומלוגמא ואין לו ביעור כגון דבר המתקיים בארץ כל ימי החורף שאינה כלה לחיה מן השדה אבל כל דבר שיש לו ביעור יש לו שביעית: וא''ר פדת. בריה דר''א בן פדת: מאן תנא. להא דקתני יש להן שביעית דקסבר קטפא פירא ר' אליעזר כדאמר לקמן ר''א אומר המעמיד בשרף הערלה אסור: שריתו קטפא. בשביעית: כר''א בד'. ותו לא אלמא בקטפא פירא לא עביד כוותיה לחומרא: אומרה ברכה רביעית. להבדלה במוצאי שבתות ואינו כוללה בחונן הדעת: ואמר רבי אלעזר הלכה כרבי אליעזר. בברכות ירושלמי:

תוספות

ועל היין בן מ' יום. פרש''י דקודם לכן הוי יין מגתו אע''ג דאמרי' בהמוכר פירות (ב''ב דף צז.) יין מגתו אם הביא כשר בן מ' יום לכתחילה נמי יביא אפילו יש הרבה מיין אחר: יש להן ביעור ולדמיהם ביעור. אע''ג דשביעית תופסת דמיה יש חילוק בביעור בין דמיה לעצמה כדתנן בפ''ב דשביעית ר' מאיר אומר דמיה מתבערים עד ר''ה אבל הן מתבערין עד הפסח: קטף. פירש רש''י שם העץ וכן בברייתא פ''ק דכריתות (דף ו.) רשב''ג אומר הצרי אינו אלא שרף מעצי הקטף ושרף עצמו נקרא קטף על שם העץ כדאמר הכא דיש בו שביעית ובסמוך נמי אמר דקטפו זהו פריו וצרי ולוט (בראשית לז) מתרגמינן קטף ולוטא ומה שפירש''י דאינו עושה פירות אלא שרף נוטף ממנו וזהו פריו אינו למאי דמוקי ליה ר' זירא בסמוך בקטפא דפירא: ואמר רבי פדת מאן תנא כו'. ואם תאמר דבפרק קמא דברכות (דף ה:) אמר ליה ר' יוחנן לרבי אלעזר אי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר משמע דלרבי אלעזר לא היו לו בנים ויש לומר שאחרי כן נולד לו או היו לו בנים הרבה ומתו מקצתם ואמר ליה רבי יוחנן כך כדי לנחמו: מאן תנא דאמר קטפא פירא ר' אליעזר. ואם תאמר במאי פליגי אי ביעורו והנאתו שוה מאי טעמא דרבנן דאפי' עצים הוו אסירי בשביעית אי לאו דאין הנאתו וביעורו שוה ואי אין הנאתו וביעורו שוה לא אסור בשביעית ואין סברא לומר דפליגי אי הנאתו וביעורו שוה אי לאו ויש לומר דודאי הנאתו וביעורו שוה ולפי שאינו כי אם לחלוחי העץ שרו רבנן דבטל אגב העץ ורבי אליעזר סבר דהנאתו חשיבא והוי פירי: ואבוך אמר הלכה כר''א בד'. אע''ג דר' יוסי קאי כוותיה דבהגוזל קמא (ב''ק דף קב.) אית להו דשביעית נוהגת בעצים וא''כ כ''ש קטפא ומשום דרבי יוסי קאי כותיה לא חשיב ליה עם הנך דטעמא דר' יוסי משום דלא בעי הנאתו וביעורו שוה ולא קיימא לן כוותיה אלא אין שביעית נוהגת בעצים דר' יוסי נמי מודה דקטפא לאו פירא הוא לענין ערלה: מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. הקשה הר''ר יעקב מאורלינ''ש ונכלליה מכלל דהכי פריך פרק תפלת השחר (ברכות דף כט.) אהא דאמר שמואל כל השנה מתפלל הביננו חוץ ממוצאי שבת מפני שצ''ל הבדלה בחונן הדעת ופריך ונכלליה מכלל וי''ל דהתם פריך משום דלא ישנה אדם משום הבדלה מכמו שהוא מתפלל כל השנה [כיון דסבר דכל השנה מתפלל הביננו] אלא יכלול בהביננו והכא קאמר ר' חנינא [כיון דס''ל דכל השנה אינו מתפלל הביננו א''כ] במוצאי יוה''כ מפני טורח תענית לא ישנה מכמו שהוא מתפלל כל השנה כדי שיאמר הבדלה בחונן הדעת:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר