סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אָדָם טָהוֹר נִכְנַס לְשָׁם וּנְטָלָהּ
הָכָא נָמֵי נֵימָא עוֹרֵב אֲתָא וּשְׁדָא אָדָם דִּבְכַוָּנָה אָמְרִינַן עוֹרֵב דְּשֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה לָא אָמְרִינַן
מִכְּדִי הַאי כִּכָּר סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הוּא וְכֹל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקָהּ טָמֵא מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָהוֹר
וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָכָא בְּטוּמְאָה דְרַבָּנַן דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי מַדָּף כְּדִכְתִיב עָלֶה נִדָּף
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא כְּדִבְרֵי זֶה כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה לֹא כְּדִבְרֵי שַׁמַּאי שֶׁלֹּא עָשָׂה סְיָיג לִדְבָרָיו וְלֹא כְּדִבְרֵי הִלֵּל שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו
אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת
מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה כֵּיצַד בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת וּמָצָאת טְהוֹרָה וְיָשְׁבָה שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וְלֹא בָּדְקָה וְלִרְבִיעִי בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה אֵין אוֹמְרִים תְּטַמֵּא מִפְּקִידָה לִפְקִידָה אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת
וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת כֵּיצַד בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה וּמָצָאת טְהוֹרָה וְיָשְׁבָה לָהּ שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית וְלֹא בָּדְקָה וְלִרְבִיעִית בָּדְקָה וּמָצְאָה טְמֵאָה אֵין אוֹמְרִים תְּטַמֵּא מֵעֵת לְעֵת אֶלָּא מִפְּקִידָה לִפְקִידָה
פְּשִׁיטָא כֵּיוָן דְּבָדְקָה עַצְמָהּ בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה וּמָצָאת טְהוֹרָה לָא מְטַמֵּינַן לַהּ מֵעֵת לְעֵת אַיְּידֵי דִּתְנָא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יָד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה תְּנָא נָמֵי מִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יָד מֵעֵת לְעֵת
אָמַר רַבָּה מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן אִשָּׁה מַרְגֶּשֶׁת בְּעַצְמָהּ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִם כֵּן תְּהֵא דַּיָּה שְׁעָתָהּ וְרַבָּה לְחַדּוֹדֵי לְאַבָּיֵי הוּא דְּבָעֵי אֶלָּא מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן
כִּי הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל חֲכָמִים תִּקְּנוּ לָהֶן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ בּוֹדְקוֹת עַצְמָן שַׁחֲרִית וְעַרְבִית שַׁחֲרִית לְהַכְשִׁיר טְהָרוֹת שֶׁל לַיְלָה וְעַרְבִית לְהַכְשִׁיר טְהָרוֹת שֶׁל יוֹם
וְזוֹ הוֹאִיל וְלֹא בָּדְקָה הִפְסִידָה עוֹנָה מַאי עוֹנָה עוֹנָה יְתֵירָה
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְהָא זִימְנִין מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת בְּמֵעֵת לְעֵת הִשְׁווּ חֲכָמִים מִדּוֹתֵיהֶן שֶׁלֹּא תַּחְלוֹק בְּמֵעֵת לְעֵת
אִיבָּעֵית אֵימָא שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר
מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאִתְּנִיסָה וְלָא בְּדַקָה
כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת [וְכוּ'] לֵימָא מַתְנִיתִין רַבִּי דּוֹסָא הִיא וְלָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּין שְׁעָתָן בְּתוּלָה מְעוּבֶּרֶת מְנִיקָה וּזְקֵנָה רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת דַּיָּה שְׁעָתָהּ
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי דּוֹסָא אֶלָּא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ אֲבָל בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ מוֹדוּ לֵיהּ וּמַתְנִיתִין בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ וְדִבְרֵי הַכֹּל
מִכְּלָל דְּרַבִּי דּוֹסָא אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ אֲמַר מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת כִּתְמָהּ טָמֵא לְמַפְרֵעַ שֶׁאִם תִּרְאֶה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת
נֵימָא רַבָּנַן הִיא וְלָא רַבִּי דּוֹסָא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי דּוֹסָא עַד כָּאן לָא פְּלִיג רַבִּי דּוֹסָא עֲלַיְיהוּ דְּרַבָּנַן אֶלָּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ מוֹדֵי לְהוּ וּמַתְנִיתִין בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ וְרַבִּי דּוֹסָא הִיא

רש"י

שאני אומר כו'. אבל בקופה הא נמצא שרץ לתוכה ושעת מציאתה טמאה היא: עורב אייתי ושדא. לאחר שטלטל הקופה לזוית אחרת ובזוית הראשונה לא היה: מכדי האי ככר ספק טומאה הוא. ספק נגע ספק לא נגע אבל אקופה לא פריך דהא לא איתחזיק טומאה בזוית של בית הראשון וכי היכי דפריך אככר מצי למיפרך אמחט ואמטלית ולשנויי כדמשני: שאין בו דעת לישאל. אם נגע אם לא נגע: ספקו טהור. דהא קיימא לן ספקו טמא ברה''י משום דגמרינן מסוטה שסוטה יש בה דעת לישאל אם נטמאה אם לאו: בטומאה דרבנן. כגון הנך מעלות דחומר בקדש (חגיגה כ:) בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה (שם יח:) ומש''ה אפילו ברה''י ספקו טהור: עלה נדף. דבר הקל ה''נ טומאה קלה אית דאמרי מדף עליונו של זב ושבוש הוא דעליונו של זב מטמא ככר מן התורה בפרק בנות כותים (לקמן דף לב:) נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה לומר לך דאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ומעיקרא כי אותביניה הכי הוה ס''ד דעליונו של זב הוא: שהפריז. שהגדיל והרחיב מדתו שטמאה למפרע מפקידה לפקידה: איידי דתנא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה. דאיצטריך למיתניה דלא תימא עם סילוק ידיה ראתה באחד בשבת תנא נמי כו': מאי טעמא דרבנן. מאי האי שיעורא דמעת לעת דבשלמא מפקידה לפקידה דהלל ניחא דשמא עם סילוק ידיה ראתה אלא מעת לעת מאי שיעורא הוא: אשה מרגשת בעצמה. ואם איתא דעם סילוק ידיה ראתה הות מרגשת: אם כן. דאשה מרגשת: תהא דיה שעתה. ואפילו מעת לעת אמאי מטמא למפרע: חכמים תקנו להן וכו'. מתני' היא (לקמן יא.) פעמים היא צריכה להיות בודקת כו': שחרית. להכשיר טהרות של לילה להוציא מכלל ספק טומאה שאם תמצא טהורה תדע שלא ראתה בלילה ולכשתמצא ערבית טמאה יצאו אלו מספק: וזו. שבדקה עכשיו ומצאה טמאה והרי ימים רבים שלא בדקה: הפסידה עונה. כל טהרות שנתעסקה בהן בעונה הזאת הפסידוה: מאי עונה. הרי שתי עונות הן היום והלילה דהיינו מעת לעת כגון אם מצאה ערבית טמאה הפסידוה כל טהרות של יום ושל אמש: ומשני עונה יתירה. הפסידוה משום קנס שהרי הפסידוה טהרות של אמש משום קנס אבל טהרות של יום לאו קנס הוא דאי נמי בדקה שחרית ומצאתה טהורה וערבית ומצאתה טמאה הפסידה טהרות של יום דהיינו מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת: ג' עונות. כגון אם לא בדקה ימים רבים ובדקה בצהרים דמטמאין לה מעת לעת דהוה להו ג' עונות היום אמש ואתמול למפרע עד צהרים והשתא קנסינן לה שתי עונות ורבנן חדא הוא דקנסו ותו לא: ומשני חכמים השוו מדותיהם. שלא תחלוק במעת לעת זמן קבוע וחלוט נתנו לה למפרע ואפילו עשתה אותו זמן מג' עונות כגון שבדקה בצהרים ולא בדקה שחרית ואמש לא רצו לגרוע ולמעט זמנה הקבוע לה אלא פסקו דבריהם שלא תתן דברים לשיעורין: אב''א. להכי מטמינן לה מצהרים דאתמול דאי אמרת לא נקנס אלא עונה יתירה נמצא חוטא נשכר דאילו זו שלא בדקה עצמה ימים רבים ובדקה לה היום שחרית היתה נקנסת מעת לעת שלם ומפני שאיחרה עד הצהרים והוסיפה לחטוא לא תפסיד אלא לילה וחצי יום: דאיתניסה. שנאנסה שחרית ולא בדקה ללישנא דחוטא נשכר ליכא דהא נאנסה ללישנא דלא תחלוק איכא: ד' נשים דיין שעתן. מפני שדמיהן מסולקים ואין דם מצוי בהן: בתולה. בתולת דמים שלא ראתה דם מימיה ואפילו היא נשואה קרי לה בתולה והכי מפרש במתני' וכולה מפרש במתני': רבי דוסא אומר כו'. ופליגי רבנן בעלמא עליה: אלא שלא בשעת וסתה. דכיון דראתה שלא בזמנה איכא למיחש דלמא מקמי הכי הוה דהא ליכא למימר אורח בזמנו בא: כתמה טמא למפרע. עד שעת הכבוס אף על גב דבראייתה דיה שעתה מטמאינן כתמה למפרע דהא אשכחינן בראייה טומאה למפרע שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה למפרע: לימא רבנן היא. דאמרי שלא בשעת וסתה מטמאה למפרע:

תוספות

ואיבעית אימא בטומאה דרבנן. לא בא לתרץ דאפילו אי הוי דבר שיש בו דעת לישאל דאתי שפיר דמה לו לתרץ זה כיון דאמת הוא דככר ומדף אין בהם דעת לישאל אלא מתרץ אפי' אין לתלות באדם טהור כמו בנפילה לפי שהנפילה קרובה לודאי כמו שסובר המקשה אתי שפיר דאיירי בטומאה דרבנן ואיירי בבגדי עם הארץ לפרושים ורש''י דפי' בבגדי פרושים דהוי מדרס לאוכלי תרומה נראה שסובר שעתה בא לתרץ אפי' בשיש בו דעת לישאל ולכך לא רצה לפרש בבגדי ע''ה לפרושים משום דהתם לא היינו מקילין כדאמרינן בשבת פ''ק (דף טו:) דעל ו' ספיקות שורפין את התרומה וחשיב בגדי ע''ה דעל ודאי מגען שורפין ועל ספק מגען תולין (וחשיב בגדי ע''ה): כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. תימה למה הפסיק ושנה המשמשת בעדים ה''ל למיתני מיד כיצד דיה שעתה וי''ל דקמ''ל אע''ג דיש לה וסת צריכה לשמש בעדים כדאמר בגמרא אע''ג דתנן לקמן (דף יא.) אע''ג שאמרו דיה שעתה צריכה בודקת הכא תנא ליה לאשמועינן דאותה בדיקה חשובה היא למעט מעת לעת דהוי חדוש כדאמרי' בגמרא ודלקמן היינו בד' נשים דדיין שעתן והא דמשמע הכא דאפי' אותן דדיין שעתן צריכין בדיקה ובשילהי בנות כותים (לקמן דף לח:) תנן דכל י''א שבין נדה לנדה הרי היא בחזקת טהרה ומפרש בגמרא דאינה צריכה בדיקה ואפ''ה קאמר התם דמטמא מעל''ע בע''ה אפרש לשם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר